בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7549/99
ע"א 7584/99
בפני: כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט א' ריבלין
המערערת
בע"א 7549/99
והמשיבה
בע"א 7584/99: 3M
(EAST) AG
נ
ג ד
המשיבה
בע"א 7549/99
והמערערת
בע"א 7584/99: צ'אקיר סוכנויות בע"מ
ערעורים
על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.9.99 בת"א 1081/95 שניתן
על-ידי כבוד השופט א' סטרשנוב
תאריך
הישיבה: כ"א בסיוון תשס"א (12.6.01)
בשם
המערערת בע"א 7549/99
והמשיבה
בע"א 7584/99: עו"ד צחי פלדמן
בשם
המשיבה בע"א 7549/99
והמערערת
בע"א 7584/99: עו"ד ישראל שלו ועו"ד הילה
גולדשטיין
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
לפנינו ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בתביעה למתן פיצויים בגין הפרת חוזה שהגישה המשיבה בע"א
7549/99 (המערערת בע"א 7584/99) (להלן: צ'אקיר) נגד המערערת בע"א
7549/99 (המשיבה בע"א 7584/99) (להלן: החברה).
העובדות, ההליכים והטענות
1. החברה, המשתייכת לקבוצת 3M
העולמית ורשומה בשוויץ, עוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרים דנטאליים מתוצרת הקבוצה
(להלן: המוצרים) בישראל ובאירופה. בישראל נמכרים המוצרים באמצעות א. קלינגבייל
בע"מ (להלן: הסוכנת), המשמשת כסוכנתה הבלעדית של החברה על-פי חוזה שנכרת בין
השתיים בשנת 1984.
בשנת 1994 - לאחר שהגיע אל הנהלת החברה בשוויץ
מידע כי מוצריה מוצעים על-ידי סוחרים ישראליים לסוחרים באירופה - החליטה ההנהלה
לשנות את מדיניות התמחור של מוצריה הנמכרים בישראל, ולהעלות את מחירי המוצרים
בהדרגה החל מחודש נובמבר 1994 ועד לחודש ינואר 1995, וממועד זה להתאימם למחירי
המוצרים הנמכרים באירופה. זאת על-מנת למנוע יצוא חוזר לאירופה של מוצריה הנשלחים
לישראל. צ'אקיר, שעסקה, בין היתר, בהפצת המוצרים - שאותם רכשה בכמויות גדולות מן
הסוכנת תמורת עמלה - דרשה מן החברה במכתב מתאריך 17.2.94 להימנע מלהעלות את מחירי
המוצרים. צ'אקיר הסבירה במכתבה, כי בהסתמכה על הנוהג המקובל בקרב חברות אחרות שאת
מוצריהן היא מפיצה להודיע מראש על העלאה צפויה במחירים, שיווקה היא את המוצרים על
יסוד הנחה כי המחירים יישארו קבועים, למצער, למשך שנה, וכי על-כן העלאת המחירים
תפגע באמינותה של צ'אקיר בקרב לקוחותיה ומתחריה ותפריע לשיווק המוצרים.
למרות דרישתה האמורה של צ'אקיר, הודיעה לה
החברה בכתב על העלאה ניכרת של מחירי המוצרים. אזיי פנתה צ'אקיר בשנית לחברה בתאריך
16.11.94, וטענה כי העבירה זה מכבר לחברה הזמנות של לקוחות על בסיס מחירי 1994
בסכום כולל של 500,000 דולר, וכי היא עשויה להיתבע על-ידי לקוחות אלה. צ'אקיר תבעה
מן החברה לספק את ההזמנות על-פי התנאים שקדמו להעלאת המחירים, ולחלופין לפצות אותה
בסכום של 250,000 דולר.
2. המחלוקת יושבה בהסכם בשפה האנגלית שנכרת בין
החברה לבין צ'אקיר בתאריך 3.1.95 (להלן: החוזה). בגדר החוזה, שבו כונו החברה - “The Supplier”, צ'אקיר - “The
Buyer”, והסוכנת - “The authorized agent”, נעשתה הבחנה בין שש הזמנות שהוגשו על-ידי
צ'אקיר עד לתאריך 6.11.94 - חמש מהן עבור לקוחות מסוימים והשישית לצורך חידוש
המלאי שברשותה - לבין ההזמנות שהתקבלו לאחר המועד הקובע. לגבי ההזמנות שלאחר המועד
הקובע הוסכם, כי צ'אקיר תהיה רשאית לשלם עבור המוצרים אך את מחירי 1995, ואילו
החברה התחייבה שלא למכור לגורם אחר בישראל את המוצרים במחיר הנמוך ממחירי 1995,
כאשר המחיר כולל גם הטבות. את שש ההזמנות הסכימה החברה לספק במחירי 1994. זאת,
בתנאי שהמוצרים שהוזמנו במסגרת חמש ההזמנות יימכרו רק ללקוחות ששמותיהם נקובים
בהזמנות, ובתנאי שהמוצרים יימכרו רק בישראל. בחוזה אף נקבעו הסדרי ביקורת להבטחת
מילוי תנאים אלה. כן הותנתה הספקת כל המוצרים, הן במחירי 1994 והן במחירי 1995,
בכך שרכישתם תיעשה באמצעות הסוכנת. אף הוסכם, כי במקרה של סירוב מצד הסוכנת לספק
את המוצרים, תספק אותם החברה ישירות לצ'אקיר, וזאת לאחר שצ'אקיר תפתח אשראי
דוקומנטרי לטובת החברה על מלוא המחיר. וכך, בין היתר, נכתב בחוזה:
1. The Supplier shall honor the
orders that it received from the Buyer up to the date of 6 November 1994 ...
The terms of the order are those determined by the parties, that is, the 1994
prices and payment schedule.
...
3. The Supply of the products
shall be conditional upon all of the following preconditions:
a. The supply and the terms of
supply shall be as they were up to this time through the authorized agent, A.
Klingbill, Ltd.
If the
authorized agent refuses to supply the requested merchandise, then the Buyer
undertakes to open unconditional Letters of Credit for the full amount of the
products to be supplied, according to the 1994 terms of payment, that is, 60
days.
...
6. The Supplier undertakes not
to supply its products to an Israeli distributor or any other party in Israel
... at a price lower than its 1995 list price...
For the sake of clarity, it
is noted that “price” refers to the net price, including any discounts and
monetary returns, bonuses in money equivalents or products or any other
payments that are related to the price.
7. The Buyer is permitted to
purchase through the authorized agency, Klingbill, Ltd., merchandise at the
full price only, as listed in section 6 above. In the case that the authorized
agent refuses to sell merchandise to the Buyer, the Supplier shall supply the
merchandise to the Buyer against the opening of an unconditional bank Letter of
Credit.
8. After fulfillment of the
above-mentioned agreements, the Supplier and all parties with whom it is in
contact, ... shall not be bound to supply any merchandise to the Buyer. The
above-said does not detract from sections 6-7 above.
9. Upon fulfillment of this
agreement, the parties forfeit any suit or claim of any form whatsoever and
neither of the parties have or shall have any claim and/or demand of the other.
3. במהלך שנת 1995, במסגרת מבצע לקידום מכירות של
מוצרים מסוימים, חילקה החברה מתנות - טלוויזיות, מקררים ופקסימיליות - למפיצים
שרכשו את המוצרים במחירי 1995. בקשתה של צ'אקיר מן החברה לקבל מתנות אלה בגין
רכישת אותם המוצרים במחירי 1994 נדחתה. החברה ציינה, כי צ'אקיר תוכל לקבל את
המתנות אם תשלם עבור המוצרים את מחירי 1995. דרישה נוספת של צ'אקיר, שהופנתה
לסוכנת, הייתה לספק לה את המוצרים בלא עמלה. ומשסירבה לכך הסוכנת, התלוננה צ'אקיר
בפני החברה כי הסוכנת מסרבת לספק לה את המוצרים. בתגובה ביקשה החברה כי צ'אקיר
תעביר לה מידע אודות ההזמנות שסורבו, לצורך בירור. או אז הודיעה צ'אקיר לחברה על
ביטול החוזה בשל הפרתו היסודית, והגישה נגדה תביעה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
לתשלום פיצויים בסך 2,568,598 ש"ח.
במסגרת כתב-התביעה טענה צ'אקיר - כשהיא מבססת
את טענותיה על תצהירו של מנהלה, צבי צ'אקיר - כי החוזה נועד לפצות אותה על ההעלאה
הבלתי-מוצדקת של מחירי המוצרים, וזאת על דרך העמדתה במצב שבו לאף גוף אחר לא יהיה
יתרון על-פניה בשיווק המוצרים בשוק שפותח במאמציה ובכספים שהשקיעה על-יסוד הבנות
עם החברה כי תשמש משווקת בלעדית של המוצרים. עוד נטען בכתב-התביעה, כי החברה הפרה
את החוזה, ראשית, בחלקה מתנות למפיצים שרכשו מוצרים במחירי 1995, באופן שצמצם את
הפער בין מחירי 1994, שמהם נהנתה צ'אקיר, לבין מחירי 1995; ושנית, בכך שהחברה
סירבה לספק לצ'אקיר את המוצרים ישירות לאחר שהסוכנת לא הסכימה לספקם לצ'אקיר ללא
תשלום עמלה.
בכתב-הגנה שהגישה התגוננה החברה בטענה כי
בחוזה, המדבר בעד עצמו, לא נכללו ההתחייבויות הנטענות.
4. לאחר שמיעת ראיות, דחה בית-המשפט המחוזי את
הסברי נציג החברה שהעיד מטעמה, משהגיע למסקנה שהלה לא היה בקיא בסבך היחסים שבין
צ'אקיר לבין החברה, ומצא כמהימנה את עדותו של צבי צ'אקיר לגבי מטרות החוזה, פירושו
והפרתו. על-יסוד דברי צבי צ'אקיר קבע בית-המשפט המחוזי כי החוזה הופר על-ידי החברה
בחלקה מתנות למפיצים האחרים ובסרבה לספק לצ'אקיר את המוצרים ישירות, לאחר סירובה
של הסוכנת לספקם ללא תשלום עמלה. לבסוף, בית-המשפט המחוזי חייב את החברה לפצות את
צ'אקיר בסכום כולל של 292,000 דולר, מתוכם 242,000 דולר בשל אובדן רווחים במשך
שנה, ו50,000- דולר פיצויי הסתמכות.
5. על פסק-דין זה ערערו שני הצדדים.
בערעורה טענה החברה, כי בית-המשפט המחוזי טעה
בפירוש החוזה, שתוכנו משקף את אומד-דעת הצדדים, וכי, על-כל-פנים, צ'אקיר לא הוכיחה
כי נגרם לה הפסד כלשהו בשל ההפרות הנטענות.
בתשובתה לערעור, תמכה צ'אקיר את יתדותיה
בנימוקי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. צ'אקיר הטעימה, כי פסק-הדין מבוסס על ממצאי
מהימנות שאין בית-משפט לערעורים נוהג להתערב בהם. ואילו בגדרי ערעורה שלה דרשה
צ'אקיר להגדיל את סכום הפיצויים, ולפסוק לה את מלוא הסכום שתבעה.
לדעתי, דין ערעור החברה להתקבל. ממילא יש
לדחות את ערעור צ'אקיר.
פירוש החוזה על-פי עדות צבי צ'אקיר
6. עדות צ'אקיר בדבר מטרת החוזה, שממנה הוסק גם
כי החוזה הופר, אינה משליכה על פירוש החוזה. שכן, ככל שתוכן עדות זו אינו בא לכלל
ביטוי בחוזה, ונוכח נסיבות העניין, שאינן שנויות במחלוקת, העדות מבטאת אך את
כוונתה וציפיותיה של צ'אקיר עצמה. ואילו חוזה יש לפרש על-פי אומד-דעתם המשותף של
הצדדים, כפי שהוא משתקף בתנאי החוזה. בעניין זה כתבתי בפרשה אחרת:
אין
מפרשים ... חוזה על יסוד הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה אלא על סמך
גילויה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים...
[ע"א
5597/90, 5607 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס. בע"מ (אנ.אם.סי. בע"מ),
פ"ד מז(3) 212 (להלן: ע"א כהן), בע' 218. ההדגשות הוספו.]
ראו גם ע"א 769/86 רובינשטיין ושות',
חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, בע' 586; ע"א 154/80
בורכרד ליינס לימטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2) 213,
בע' 222.
אומד-הדעת המשותף
7. במקרה שלפנינו, תנאי החוזה משתלבים בנסיבות
האובייקטיביות, כלומר, בהתכתבות שנערכה בין צ'אקיר לבין החברה בנוגע לכוונת החברה
להעלות את מחירי המוצרים שהיא מוכרת בישראל. הם מלמדים על כוונת הצדדים, המשתקפת
בחוזה, שכאמור, נועד ליישב את המחלוקת ביניהם.
ממכתב התלונה הראשון של צ'אקיר ניתן ללמוד, כי
החברה לא התחייבה בפני מפיצי המוצרים שלא להעלות את מחיריהם, והותירה את הדבר
לשיקול-דעתה. שכן, כאמור לעיל, צ'אקיר תלתה את הנחתה כי המחירים יישארו יציבים
למשך שנה בנוהגם של ספקים אחרים שעימם היא קשורה. ואילו במכתב התלונה השני של
צ'אקיר מתמקדות טענותיה, שבגינן סברה כי קמה לה אף זכות כלפי החברה, בהתחייבויות
שנטלה על עצמה צ'אקיר כלפי לקוחות העשויים לתבוע אותה. ואומנם, היתרון היחיד שהוענק
במסגרת החוזה לצ'אקיר על-פני מפיצים אחרים - לנוכח טענותיה של צ'אקיר בדבר
התחייבויותיה כלפי לקוחותיה - בא לביטוי בהסכמת החברה לספק לצ'אקיר שש הזמנות
במחירי 1994.
באשר ליתר ההזמנות, שסוכם עם צ'אקיר כי יסופקו
במחירי 1995, הרי שהחברה התחייבה שלא להקנות יתרון למפיצים המתחרים בצ'אקיר על-ידי
מכירת המוצרים במחיר נמוך ממחירי 1995. החוזה לא הִקנה לצ'אקיר זכות שיווק בלעדית,
לא פגע במעמדה של הסוכנת, ולא שחרר את צ'אקיר מן הדרישה לשלם עמלה בגין המוצרים
שהיא רוכשת באמצעות הסוכנת. נהפוך הוא: התחייבויותיה של החברה, הן למכירת מוצרים
במחירי 1994 והן למכירתם במחירי 1995, הותנו בכך שהמוצרים יירכשו באמצעות הסוכנת.
התנאה זו נועדה לשמר את מעמדה של הסוכנת, ויש לתת לה פירוש המגשים מטרה זו, כפי
שאנשים סבירים היו עושים. ראו ע"א כהן, שם; ע"א 6276/95 מגדלי
באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1) 562, בע' 567.
בענייננו, ההיגיון הכלכלי מחייב את המסקנה, כי
לא הוסכם כי הסוכנת תעסוק ללא תמורה בייבוא המוצרים, שמטבע הדברים כרוך בהוצאות
ובטרחה. התנאת מכירת המוצרים לצ'אקיר בדרישה כי צ'אקיר תרכוש מוצרים אלו באמצעות
הסוכנת כללה בחובּה איפוא גם חיוב לשלם עמלה לסוכנת עבור שירותיה.
8. החברה גם לא הפרה את החוזה בכך שחילקה מתנות
לקידום מכירות מוצרים למפיצים שרכשו אותם במחירי 1995. שכן, ההתחייבות לשוויון
במחירים התייחסה לרכישות של המוצרים במחירי 1995 בלבד, ואילו לדרישת צ'אקיר להנות
הן מן המתנות והן ממחירי 1994 אין יסוד בחוזה. על-כל-פנים, כאמור, החברה העמידה
בפני צ'אקיר את האפשרות לקבל את המתנות אם תרכוש צ'אקיר את המוצרים במחירי 1995.
מעבר לדרוש אוסיף, כי לנוכח העלייה התלולה
במחירי המוצרים, טענתה הסתמית של צ'אקיר כי מכירת המלאי שהיה ברשותה במחירי 1994
פחתה בשל העובדה שלמפיצים אחרים, שהציעו את המוצרים במחירי 1995, חולקו טלוויזיות,
מקררים ופקסימיליות - אינה מתקבלת על הדעת.
נמצא, כי החברה לא הפרה את החוזה, וממילא אין
היא חייבת בתשלום פיצויים.
על-יסוד האמור לעיל, אני מציעה לקבל את ערעורה
של החברה, לדחות את ערעורה של צ'אקיר, ולהורות על דחיית תביעתה של צ'אקיר. כן אני
מציעה לחייב את צ'אקיר לשלם לחברה שכר-טרחת עורך-דין בשתי ערכאות בסך 60,000
ש"ח בצירוף מע"מ.
ש
ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, י"ב באב תשס"א (1.8.01).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת ש ו פ ט
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444