בבית המשפט העליון
עש"מ
7549/98
בפני: כבוד השופט י' זמיר
המערער: דב
רייכמן
נגד
המשיב: נציב
שירות המדינה
ערעור על גזר דינו של בית הדין המשמעתי של עובדי
המדינה בחיפה ביום 2.11.98 בבד"מ 125/97 שניתן על ידי המותב עו"ד חנה
עזרא, גב' ברכה עמית ומר הרצל שושן
תאריך
הישיבה: י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98)
בשם
המערער: עו"ד מוטי לוי
בשם
המשיב: עו"ד אריה פטר
פסק-דין
1. המערער עובד בשירות המדינה, כעובד סוציאלי
במעון לנוער עבריין, משנת 1991. בשנת 1996 הוא הורשע על ידי בית משפט השלום, על פי
הודאתו, בעבירות של זיוף מסמך בידי עובד הציבור, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר
במרמה, לפי סעיף 421 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ובעבירות של גניבה, לפי סעיף
384 לחוק זה. בגזר הדין ציין בית המשפט את חומרת העבירות שהמערער הורשע בהן, ועם
זאת ציין כי "עברו כבר 6 שנים מאז ביצוע העבירות, וכפי שאמרתי הן חמורות,
אולם ההמלצות חמות והסבל רב ולי לא נראה שזה המקום למצות את הדין עם הנאשם".
לפיכך גזר בית המשפט את דינו של המערער למאסר בפועל של 6 חודשים, מאסר על-תנאי
לתקופה של 8 חודשים וכן לקנס בסך 5,000 ש"ח. המערער ריצה את עונש המאסר שהוטל
עליו בעבודות שירות.
2. בשנת 1997 הועמד המערער לדין משמעתי בפני בית
הדין למשמעת של עובדי המדינה. הוא הואשם בעבירה לפי סעיף 17(6) לחוק שירות המדינה
(משמעת), התשכ"ג1963-, כלומר, בכך ש"הורשע על עבירה שיש עמה קלון".
הוא הודה והורשע בביצוע עבירה זאת. בגזר הדין (שניתן ביום 2.11.98) אומר בית הדין למשמעת
כך:
"התובעת בטיעוניה לעונש הדגישה כי הנאשם בעת
היותו עובד ציבור הפר את אמונו של מעבידו, ובנוסף לכך פגע באימון שרוחש הציבור
לממסד ולאנשים הממלאים תפקיד ציבורי.
הנאשם פגע במעשיו באוכלוסיה נזקקת, שהוא היה אמור
לדאוג לאינטרסים שלה, ובשורה של מעשים שנמשכה במשך פרק זמן ארוך ולא במעידה חד
פעמית, ביצע עבירות חמורות של זיוף מסמך, שמוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה
וגניבה.
הסניגור טען בטיעוניו כי מדובר בטעות שעשה הנאשם,
וכי יש לזקוף לזכותו של הנאשם, שכיום הינו מטפל באוכלוסיה קשה, שמעט אנשים מוכנים
לעבוד עמה, וכן יש לקחת בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ואת העובדה
שהנאשם נענש ע"י רשויות המדינה, וכי משפחתו והוא סבלו קשות ממעשיו וכי יש
מקום לעזור לנאשם לשקם עצמו.
לאחר שמיעת טעוני הצדדים, ועיון בעמדת המשרד כפי
שנמסרה בכתב, ותוך שבית הדין ער לכל הנסיבות המקילות שהעלה הסניגור, ולעובדה שחלף
זמן רב מאז ביצוע העבירות, מוצא בית הדין כי מעשיו של הנאשם הם כה חמורים, שאין
מקום שימשיך לשרת במסגרת השירות הציבורי, ובית הדין מחליט להטיל על הנאשם את אמצעי
המשמעת הבאים:
1. פיטורין לאלתר, בתשלום פיצויי פיטורין בגובה של
100%.
2. פסילה משירות המדינה לתקופה של 5 שנים".
המערער הגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת
העונש. לבקשתו, ובהסכמת המשיב, עוכב הביצוע של גזר הדין עד להכרעה בערעור.
3. העובדה שעובד המדינה הורשע בעבירה שיש עמה
קלון, אף שיש בה כשלעצמה משום חומרה, עדיין אינה מחייבת לנקוט, בכל מקרה, אמצעי
משמעת קיצוני של פיטורים משירות המדינה. אמצעי המשמעת צריכים להלום את נסיבות
המקרה. יתכן שנסיבות המקרה, אף שמדובר בעבירה שיש עמה קלון, לא היו חמורות במיוחד,
ולפיכך לא יהיה זה ראוי להטיל על העבריין אמצעי משמעת חמור במיוחד. אי לזאת, יש
לברר, תחילה, את נסיבות המקרה, ורק לאחר מכן לשקול, לאור נסיבות אלה, את הטענות
בזכות הקלה בעונש.
4. המערער עבר את העבירות, בהן הורשע, בזמן שעבד
כעובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית מעלות. במסגרת עבודתו היה
המערער מטפל בנזקקים, ובין היתר היה מזמין עבור הנזקקים, או עבור ספקים שונים,
שיקים ממשרד העבודה והרווחה בירושלים. שיקים אלה היו מגיעים אל המערער כשהם נושאים
את שם הנזקק כמוטב או את שם הנזקק כמי שרשאי למסור אותו לספק. על המערער היה למסור
את השיקים לנזקקים להם היו מיועדים. אולם במקרים רבים, מחודש ינואר ועד חודש
נובמבר 1990, זייף המערער שיקים רבים. במקרים אלה מחק המערער בטיפקס את שם המוטב
ואת מספר הזיהוי שלו, שהיו רשומים על גבי השיק, והדפיס במקומם במכונת כתיבה שם אחר
ומספר זיהוי אחר. בחלק ניכר מן המקרים הוא הדפיס על גבי השיקים את שם אשתו והפקיד
אותם בחשבון הפרטי שלו בבנק. במקרים אחרים, בהם השיקים נשאו את שם הנזקק ואת שם
הספק, שהיה אמור לספק טובין לנזקק תמורת השיק, מחק המערער את שם הנזקק, ובאמצעות
השיקים קיבל הוא בעצמו טובין מן הספק. היו מקרים בהם קיבל תמורת השיקים סחורות
מחנות מסויימת לביגוד והנעלה; היו מקרים בהם קיבל תמורת השיקים סחורות מחנות כלבו
במעלות; היו מקרים בהם קיבל תמורת השיקים סחורות מחנות מסויימת לאלקטרוניקה
במעלות; היו מקרים בהם קיבל תמורת השיקים סחורות מחנות מסויימת לספורט לנוער במעלות;
היו מקרים בהם קיבל תמורת השיקים סחורות מחנות לאספקה טכנית במעלות; והיו מקרים
בהם הדפיס על גבי השיקים, במקום שמו של הנזקק, את שמה של מיכל נווה, שהיתה עובדת
במועדון לילדים במצוקה במעלות. בסך הכל, לפי כתב האישום, זייף המערער ועשה שימוש
כאמור ב79- שיקים. הוא הורשע על ידי בית המשפט בביצוע 57 עבירות של זיוף, שימוש
במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. רוב השיקים היו בסכומים נמוכים, עד 200 ש"ח, אך
לא מעט שיקים היו בסכומים שבין 400 ש"ח עד 900 ש"ח. בסך הכל הגיעו
השיקים שזויפו על ידי המערער כאמור לסכום של יותר מ22,000- ש"ח.
5. בערעור מעלה בא-כוח המערער, בכתב ובעל-פה,
טעמים אחדים להקלה בעונש. הטעם הראשון הוא שמעשי הזיוף, המרמה והגניבה נעשו על ידי
המערער שלא לתועלתו האישית. הוא טוען כי לא העביר את הכספים לכיסו הפרטי אלא
העבירם לרווחתם של נזקקים אחרים או לפרוייקטים שנועדו לתועלת הציבור. טענה זאת
הועלתה על ידי בא-כוח המערער כבר בעת המשפט הפלילי שהתנהל בבית משפט השלום. היא
התבססה על כך שהמשטרה, בעת שחקרה את החשדות נגד המערער, החרימה חומר רב ממשרדו,
וחומר זה נעלם לאחר מכן, והמערער לא יכול היה לעשות בו שימוש להגנתו. לטענתו, חומר
זה כלל מסמכים בהם תעד לאן הועברו הכספים. כיוון שהמסמכים נעלמו, ומאז ביצוע
העבירות ועד מועד המשפט עברו כחמש שנים, לא היה בידי המערער להוכיח את טענתו.
בית משפט השלום התייחס לטענה זאת. הוא אמר
עליה רק זאת, שהיא "דבר שלא הוכח, ואינו מוריד הרבה מחומרת המעשים".
אף אני, כערכאת הערעור של בית הדין למשמעת,
איני יכול לומר אלא שטענה זאת לא הוכחה. המערער אף לא עשה כל נסיון להוכיח את
הטענה, לא במהלך המשפט הפלילי ואף לא במהלך הדיון המשמעתי, ובכלל זה אף לא בטעון
לעונש. והרי היו בפניו דרכים שונות להוכיח את טענתו, אפילו בהעדר המסמכים שנתפסו
על ידי המשטרה. למשל, המערער לא זימן לבית המשפט או לבית הדין למשמעת אף נזקק אחד
מתושבי מעלות אשר, לטענתו, קיבלו כספים או טובין ממנו (ולא, להבדיל, מן המועצה
המקומית או משרד העבודה והרווחה), ואף אדם אחד שיעיד על כספים שהועברו על ידי המערער
לפרוייקטים שונים לתועלת הציבור; הוא אף לא העיד שניסה לאתר נזקקים כאלו או אנשים
שהיו קשורים לפרוייקטים כאלה ולא הצליח בכך; הוא לא ציין שמות של פרוייקטים אליהם
העביר כספים; הוא לא זימן את אנשי המשטרה שתפסו את המסמכים, או אנשי המשטרה שחקרו
אותו, למסירת עדות; והוא אף לא זימן לעדות את מיכל נווה, שאת שמה כתב על גבי שיקים
אחדים, כדי שתעיד לאיזו מטרה נעשה הדבר. מכל מקום, הדיון לפני לא נועד לקבוע
עובדות, ואין לי יסוד לקבוע או להניח כי הכספים שהמערער הפקיד בחשבונו, והסחורות
שהוא קיבל מחנויות שונות תמורת השיקים שזייף, לא נועדו לשימושו הפרטי.
6. יתר הטענות שהועלו בערעור לפני הועלו גם
כטעונים לעונש בפני בית הדין למשמעת. טענות אלה מדברות בעיקר על המחיר הכבד
שהמערער ומשפחתו שילמו בגין העבירות שעבר. לפי הטענות, כאשר התגלתה הפרשה במעלות,
הוא ובני משפחתו סבלו השפלה רבה; הוא נאלץ להתפטר מעבודתו במעלות, ללא פיצויי
פיטורים, ולעקור לנהריה; הוא סבל מריצוי העונש שהוטל עליו בעבודות שירות; הוא
ומשפחתו עברו תקופה קשה עד שנקלטו בנהריה והוא השתקם בעבודה החדשה בשירות המדינה;
בינתיים הוא עבר גם ארוע לב. זה שמונה שנים, מאז נחשפה הפרשה, שהוא סובל עקב פרשה
זאת. להרגשתו הוא שילם כבר מחיר כבד ומספיק על העבירות שביצע. מאז הוא עובד, זה
שמונה שנים לערך, במסירות ובהצלחה בשירות המדינה עם נוער עבריין. כשהתקבל לשירות
המדינה הוא הודיע לממונה עליו (דבר השנוי במחלוקת) על החשד הפלילי נגדו. מכל מקום,
אין הצדקה להוסיף כיום, לאחר זמן כה רב מאז ביצוע העבירות, עונש כה כבד של
פיטורים, במיוחד כשאין בטחון כי יצליח, בגילו, למצוא מקום עבודה מתאים אחר.
טענות אלה, בעיקרן, הועלו גם בפני בית המשפט
השלום, בהליך הפלילי נגד המערער, ואף השפיעו עליו שלא למצות את הדין. אף בית הדין למשמעת
נתן דעתו, כפי שציין בגזר הדין, לנסיבות המקלות. עם זאת, הוסיף בית הדין
"מעשיו של הנאשם הם כה חמורים, שאין מקום שימשיך לשרת במסגרת השירות
הציבורי".
אכן אין ספק שהמעשים חמורים מבחינות אחדות.
מדובר במספר רב של מקרים, במשך תקופה ממושכת, והם נפסקו רק כשהפרשה נחשפה. המעשים
חמורים, לא רק משום שהמערער עבר באופן מודע ובוטה על החוק הפלילי, תוך הפרת אמון
שניתן בו, אלא גם משום שהוא פגע בשורה ארוכה של נזקקי סעד. אכן, מבחינה מסויימת,
ככל שקשה הפגיעה של עובד הציבור בקופת הציבור, קשה ממנה הפגיעה בנזקק סעד הממתין
לשיק בסך מאה או מאתיים ש"ח, שהוא זקוק לו, למשל, לצורך ביגוד או הנעלה.
המערער זייף הרבה שיקים כאלה כדי להפקיד את הכסף בחשבון הפרטי שלו בבנק או כדי
לרכוש בעצמו מצרכים שונים.
אכן, המערער נשא את עונשו בהליך הפלילי. אולם
עכשיו מדובר בהליך משמעתי. יש הבדל מהותי בין הליך פלילי לבין הליך משמעתי, מבחינת
התכלית ומבחינות נוספות. ראו, לדוגמה, עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' תמר
כתב (טרם פורסם). אמצעי המשמעת בהליך המשמעתי, אף שמבחינתו של עובד המדינה
כמוהו כעונש, לא נועד להעניש אלא, בעיקר, להגן על התפקוד הראוי ועל התדמית הנאותה
של השירות הציבורי. לפיכך השאלה היא מהו האמצעי הראוי, בהתחשב בנסיבות המקרה, כדי
לשרת תכלית זאת. במקרה שלפנינו, השאלה העיקרית היא, אם ראוי שעובד המדינה, שעבר את
העבירות שהמערער הורשע בהן, ימשיך בשירותו כעובד המדינה. מה יהיה המסר מבחינת
הציבור הרחב? איך ישפיע הדבר על מילוי תפקידו? מה האמצעי הנדרש כדי להרתיע אחרים
בשירות הציבורי מפני מעשים כאלה?
לדעתי, בנסיבות המקרה לא יהיה זה נכון שהמערער
ימשיך לעבוד בשירות המדינה. המסר מבחינתו של שירות המדינה צריך להיות ברור,
בגושפנקא של בית משפט זה, שעובד המדינה העובר עבירות כאלה, תוך פגיעה חמורה באמון
שניתן בו ובאזרחים הנזקקים לשירותו, אין לו יותר מקום בשירות המדינה. הפיטורים,
כפי שגזר בית הדין למשמעת, הם אמצעי ההולם את הנסיבות והתכלית. אכן, המערער שילם
ועדיין הוא משלם מחיר כבד על העבירות שביצע, אך האינטרס הציבורי גובר ומחייב את
הפיטורים. כך פסק בית משפט זה במקרים דומים גם בעבר. ראו, לדוגמה, עש"מ 8/83 מדינת
ישראל נ' שחאדה, פ"ד לח(1) 305. לפיכך אני דוחה את הערעור נגד ההחלטה של בית
הדין למשמעת לפטר את המערער משירות המדינה, תוך תשלום פיצויי פיטורים מלאים,
ולפסול אותו משירות המדינה לתקופה של חמש שנים.
7. המערער ביקש שאם ערעורו יידחה, יעוכב הביצוע
של הפיטורים לתקופה של חצי שנה לערך, עד לסיום שנת הלימודים, כדי לאפשר לו להערך
לקראת הפיטורים, ובין היתר לחפש מקום עבודה אחר. ביקשתי את תגובת המדינה לבקשה
זאת. התשובה, שהגיעה בכתב לאחר שבקשת המערער נשקלה, הינה שלילית. עמדת המדינה היא,
שיש לאמץ את ההחלטה של בית הדין למשמעת, לפיה המערער יפוטר לאלתר. לאחר ששקלתי את
בקשת המערער הגעתי אף אני למסקנה כי לא יהיה זה ראוי לאפשר למערער להמשיך בעבודתו
בשירות המדינה עד לסיום שנת הלימודים. לפיכך אני מחליט כי הפיטורים ייכנסו לתוקף
ביום 28.2.99.
התוצאה היא כי הערעור נדחה, כפוף לכך
שהפיטורים של המערער ייכנסו לתוקף ביום 28.2.99.
ניתנה היום, כ"ט בטבת תשנ"ט
(17.1.99).
ש ו פ
ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98075490.I03