גבריאל כוכבי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"ב 7549/09 בבית המשפט העליון רע"ב 7549/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המבקש: גבריאל כוכבי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עע"א 1996/09 מיום 17.9.2009 שניתנה על ידי כב' השופט צבי גורפינקל בשם המערער: עו"ד שרון גואטה בשם המשיבה: עו"ד נעמי בייט פסק-דין השופטת מ' נאור: לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), בה נדחתה עתירת המבקש כי יותר לו לצאת לחופשות מבית הסוהר. עיקרי העובדות 1. המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1045/04) בביצוע עבירות מין בבתה של אשתו לשעבר (להלן: המתלוננת). העבירות בגינן הורשע המבקש בוצעו בעת שהייתה המתלוננת כבת תשע שנים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ש' טימן, ת' שפירא וש' ברוש) גזר על המבקש חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי לריצוי בפועל. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה (השופטים א' ריבלין, א' רובינשטיין וי' דנציגר) דחה את ערעורו (ע"פ 6847/07). מועד השחרור המלא של המבקש צפוי לחול בתאריך 31.12.2010. 2. ביום 8.9.2009 התכנסה ועדת גילוי עריות (להלן: הועדה) לדון בעניינו של המבקש, הן לענין חופשותיו והן לענין שחרורו המוקדם. בפני הועדה הונחה, בין היתר, חוות הדעת של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן), אשר המליצה להתיר את הוצאתו של המבקש לחופשות בתנאים מגבילים. בנוסף, הוגשה לועדה חוות דעת חסויה אשר נסובה סביב עניינה של המתלוננת. על פי החלטתי, העבירה המשיבה לעיוני עותק של חוות הדעת החסויה. מחוות דעת זו עולה, כך ציינה המשיבה בתגובתה, כי יציאתו של המבקש לחופשה עלולה להשפיע בצורה מזיקה על מצבה הנפשי של המתלוננת. בפני הועדה הונחה גם חוות דעת פרטית מאת ד"ר נמרוד שני. חוות הדעת הפרטית נגעה, בין השאר, בשני נושאים אשר לא נידונו בחוות הדעת של מב"ן. ראשית, בחוות הדעת נקבע כי מכיוון שהמבקש מכחיש את העבירות המיוחסות לו הוא זקוק לטיפול ספציפי לעברייני מין מכחישים, מה שעשוי להפחית את הסיכון לרצדיביזם מצידו. שנית, נקבע בחוות הדעת כי העובדה שאשתו הנוכחית של המבקש מכחישה את המעשים עלולה להגביר את המסוכנות הנובעת ממנו, ולכן ראוי לשלב גם את האישה בטיפולים אשר הותאמו בחוות הדעת למבקש. על סמך חוות הדעת הללו נקבע בחלקו הגלוי של דו"ח הועדה כי "הוועדה מבקשת להדגיש כי אשת האסיר מכחישה יחד עם בעלה את עבירותיו, ואת הסיכון הפוטנציאלי כלפי ילדיה [ההדגשות שלי – מ.נ.]". מדו"ח מב"ן עולה כי למבקש ולאשתו שני ילדים משותפים. בנוסף, לאשת המבקש שני ילדים מנישואים קודמים המתגוררים איתה. בהסתמך על כלל הנתונים שהוזכרו לעיל, בסיכום דו"ח הועדה נקבע כך: "התמונה הכוללת המתקבלת הינה מאדם אשר לא השכיל לנצל את תקופת מאסרו לטובת טיפול בבעיותיו. האסיר מכחיש את העבירות המיוחסות לו, וכמו כן חסר אמפתיה לקורבן. אשתו הנוכחית מחזיקה באותן עמדות, דבר המעלה את הסיכון לפגיעות נוספות. ידוע מן הספרות כי הכחשה במערך המקיף את עבריין המין עלולה להגדיל את מסוכנותו. ממכלול המידע שהוצג בפני הוועדה, ומתוך ראיית טובתה של הנפגעת, הוועדה סבורה שאין לאפשר לאסיר לצאת לחופשות וכן שחרורו המוקדם [ההדגשות שלי – מ.נ.]." שירות בתי הסוהר קיבל את המלצתה המקצועית של הועדה לא להתיר את יציאתו של המבקש לחופשות. ההליך בבית המשפט המחוזי 3. כנגד החלטת שירות בתי הסוהר עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עע"א 1996/09). עובר למועד הדיון בבית המשפט ניתנה חוות דעת עדכנית מטעם מב"ן ובה התייחסות גם לסוגיית ההכחשה. בחוות הדעת העדכנית נקבע כי רמת המסוכנות המינית של המבקש לטווח הקצר נמוכה, ולפיכך ניתן לשלבו בסבב חופשות. על אף חוות דעת זו, דחה בית המשפט (כב' השופט צ' גורפינקל) את עתירתו של המבקש. בית המשפט קבע בהחלטתו כך: "חוו"ד מב"ן היא, כי העותר מסוגל לשמור על גבולות ולרסן דחפים ועל כן אין מניעה להוצאתו לחופשות. לעומת זאת, וג"ע [הועדה – מ.נ.] שדנה בעניינו של העותר, מסרה חוות דעת, כי לאור הכחשתו את העבירות וראייתו את עצמו כקורבן, קיים סיכון פוטנציאלי כלפי ילדיו של העותר כאשר גם אשתו מכחישה את העבירות ומגלה חוסר אמפתיה לקורבן וההמלצה היא שלא להוציאו לחופשה. אילו נזקקתי לדון רק בשאלה איזו חוות דעת להעדיף, האם של מב"ן שעורך חוות הדעת הוא קרימינולוג קליני בכיר או את חוות דעת וג"ע המורכבת מאנשי רווחה ועו"ס, יש להניח שבהערכת המסוכנות היה מקום לסמוך יותר על מב"ן מאשר על וג"ע. אולם מרכז הכובד בחוות הדעת של וג"ע מצוי דווקא בדוח החסוי שנסוב סביב עניינה של הנפגעת ולא בהכרח בעניינו של העותר בקשר למסוכנותו המינית. כשם שבעת דיון במעצר חשוד בעבירות מין יש להתחשב במצבה הנפשי של המתלוננת, וכשם שלצורך דיון בעונש יש לקבל חוות דעת בדבר מצב הקורבן, כך גם בקשר לחופשות יש להתייחס להשפעות הצפויות של יציאת האשם לחופשה, על הקורבן. ההשפעה העלולה להיווצר כפי שהובע בחוות דעת מב"ן היא שלילית ולא מצאתי חוסר סבירות, כי יש מקום למנוע חופשות שעלולות לפגוע בקורבן העבירה. לפיכך, גם אם רמת המסוכנות של העותר נמוכה, על פי חוות דעת מב"ן, עדיין לא הגיעה העת להוצאתו לחופשה עקב ההשפעה השלילית על נפגעת העבירה ולפיכך ההחלטה הסופית שלא לשלב את העותר בסבב חופשות סבירה ואני דוחה את העתירה." טענות הצדדים 4. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור נגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי מוצדק להעניק בעניינו רשות ערעור שכן במקרה זה עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטי, והיא השאלה מהו המשקל שיש להעניק לעמדת קרבן העבירה בהחלטה האם לשלב אסיר בסבב חופשות. לגרסת המבקש, השיקולים בעניינו, למעט המלצת הועדה, מובילים להשתלבותו בסבב חופשות: מב"ן המליצה על השתלבותו בסבב חופשות מכיוון שלפי הערכתה המסוכנות המינית שלו נמוכה; לטענתו של המבקש התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי; ולבסוף, מדובר בעבירות שבוצעו לפני 14 שנה, שבמהלכן היה המבקש משוחרר ולא נפתחו נגדו תיקים נוספים. על סמך נתונים אלה, לפי המבקש, הכף נוטה לטובת השתלבות בסבב חופשת, ואולם, בית המשפט קמא החליט שלא לאפשר זאת. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, לטענת המבקש, כי בכל מקרה בו קורבן אינו מעוניין כי אסיר יצא לחופשה, האסיר אכן לא ישתלב בסבב חופשות. לשון אחר, בית המשפט קמא העניק משקל מכריע לעמדת קורבן העבירה במסגרת ההחלטה האם להתיר למבקש להשתלב בסבב חופשות מבית הסוהר, ובכך, לדידו של המבקש, שגה בית המשפט. לטענת המבקש, עמדת הקורבן צריכה להיות רכיב אחד בהחלטה האם לאפשר לאסיר לצאת לסבב חופשות, ואין היא יכולה לבטל שיקולים אחרים כגון מסוכנותו של האסיר או התנהגותו בבית הסוהר. 5. מנגד, סבורה המשיבה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות על הסף שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. המשיבה גורסת שדין הבקשה להידחות גם לגופה. לטענת המשיבה, הלכה פסוקה היא כי שירות בתי הסוהר רשאי, במקרים המתאימים, להעדיף את המלצת הועדה על פני המלצת מב"ן בבואו להחליט האם לשלב אסיר בסבב חופשות. לפי המשיבה, במקרה הנדון היה זה סביר להעדיף את עמדת הועדה על עמדת מב"ן, בין השאר, בעקבות כך שהמבקש ואשתו מכחישים את העבירות בהן הורשע המבקש, וזאת בנוסף לסכנה הפוטנציאלית לפגיעה בקורבן כתוצאה משחרורו של המבקש לחופשה. בנוסף, לטענת המשיבה, אין מדובר במקרה בו ראוי להתערב בשיקול הדעת של רשויות בתי הסוהר. דיון 6. נקודת המוצא לדיון בשאלת השתלבותו של אסיר בסבב חופשות צריכה להיות כי חופשה הניתנת לאסיר הינה פריבילגיה הנתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, וכי אין מדובר בזכות יסוד (ראו לעניין זה: סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972 (להלן: הפקודה); עע"א 221/07 נאג'ר נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 18.1.2007) (להלן: עניין נאג'ר); עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003), 713ב (להלן: עניין אל עביד)). האינטרס העיקרי במתן פריבילגיה זו הינו הרצון לחזק את הקשר בין האסיר לבין משפחתו וקהילתו, וכן ליצור תמריץ להתנהגות טובה. אל מול אינטרס זה עומדים אינטרסים שונים, כאשר המרכזי והחשוב שבהם הינו השמירה על בטחון הציבור, ובכלל זה על בטחון קורבן העבירה (ראו למשל: רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 18.11.2007), פסקה 8 לפסק הדין (להלן: עניין זאהדה)). על פי נהלי שירות בתי הסוהר, טרם ההחלטה האם לאפשר לאסיר שעבר עבירת מין בתוך המשפחה להשתלב בסבב חופשות, מתבקשת חוות דעת משני גורמים מקצועיים שונים – הועדה ומב"ן (לעניין זה ראו: פרק ו' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים", סעיף 5(ב) (להלן: פקודת החופשות)). הסיבה לקיומם של שני גופים ממליצים שונים הינה הצורך בבדיקת שני סוגי מסוכנות אפשריים של האסיר: מסוכנותו הכללית של האסיר, אותה בוחן מב"ן; ומסוכנותו הספציפית של האסיר – כלפי משפחתו וכלפי הקורבן – אותה בוחנת הועדה (ראו בהקשר זה: עניין זאהדה, פסקה 11 לפסק הדין; רע"ב 8734/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.2.2009), פסקה 9 לפסק הדין (להלן: עניין פלוני)). 7. כזכור, המבקש טוען כי יש ליתן רשות ערעור בעניינו כדי לדון בשאלה מהו המשקל שיש להעניק לעמדת קרבן העבירה בהחלטה האם לשלב אסיר בסבב חופשות. ואולם, בניגוד לנטען על ידי המבקש, ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות אינה מבוססת רק על ההשפעה הצפויה על הקורבן. ההמלצה של הועדה, אשר אומצה על ידי שירות בתי הסוהר, התחשבה בגורמים שונים: המלצת מב"ן; חוות הדעת הפרטית שהוזכרה לעיל; וחוות הדעת החסויה שנסובה סביב הקורבן. בשקלול הנתונים הללו הגיעה הועדה למסקנה כי ראוי שלא להמליץ על שילובו של המבקש בסבב חופשות. אם כן, עמדת הועדה התבססה על ההשפעה הפוטנציאלית על הקורבן, אך גם על המסוכנות של המבקש כפי שזו משתקפת, למשל, מכך שהוא ואשתו הנוכחית מכחישים את המעשים בהם הורשע. כפי שהוזכר לעיל, בחלקו הגלוי של דו"ח הועדה עמדה הועדה על הקשר בין ההכחשה הגורפת של המבקש ואשתו לבין הסיכון האפשרי שנשקף מן המבקש כלפי ילדיהם. הכחשה של עברייני מין הינה נושא שנידון בעבר בבית משפט זה ונקבע לגביו כי הוא מרכיב חשוב בהערכת מסוכנותו של אסיר (ראו לעניין זה, למשל, עניין אל עביד, 698ד ואילך). המבקש לא הזכיר בבקשת רשות הערעור את חוות הדעת המתייחסות להכחשתו, או את הדיון בנושא ההכחשה בדו"ח הועדה. הנה כי כן, בעניינו של המבקש, מלבד ההשפעה על קורבן העבירה, קיימים שיקולים נוספים שהביאו להחלטה לא לאפשר את שילובו בסבב חופשות. משכך, אינני סבורה שבמקרה זה היה מקום להעדיף את המלצת מב"ן על פני המלצת הועדה, כטענת המבקש. כפי שהוזכר לעיל, מב"ן בוחנים פן אחד של מסוכנות – המסוכנות הכללית, הסכנה שאסיר מסוים מהווה לציבור בכללותו. את הפן האחר של המסוכנות בוחנת הועדה, אשר תפקידה לקבוע האם אסיר שעבר עבירות מין במשפחה מסוכן באופן ספציפי לבני משפחתו. על מנת לקבל תמונה מלאה בדבר מסוכנותו של אסיר יש לבחון את המלצת מב"ן לצד המלצת הועדה. יתרה מכך, במקרים מסוימים יש מקום להעדיף את חוות הדעת של הועדה לעניין מסוכנותו של אסיר על חוות הדעת של מב"ן (ראו לעניין זה: עניין זאהדה, פסקה 13 לפסק הדין; רע"ב 6375/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 17.9.2006) (להלן: עניין בטש)). כך בעניינו של המבקש: השקלול של הכחשתו של המבקש את העבירות בהן הורשע ביחד עם ההשפעה הצפויה על הקורבן הביאו את הועדה למסקנה כי לא ראוי להמליץ על שילובו בסבב חופשות. על סמך המלצת הועדה וכן יתר הנתונים שהוזכרו לעיל, החליט שירות בתי הסוהר להימנע משילובו של המבקש בסבב חופשות. שירות בתי הסוהר הינו הגורם המוסמך להחליט בנוגע לחופשות אסירים ובפניו הונחו כלל הנתונים הרלוונטיים לקבלת ההחלטה. איני סבורה שהיה מקום להתערב בהחלטה זו. 8. בית משפט זה כבר קבע בעבר כי במקום שבו הגורמים המקצועיים חוששים כי לא ניתן לנטרל את מסוכנותו של אסיר בעת שהייתו בחופשה, אזי אינטרס האסיר ליהנות מפריבילגית החופשה אינו יכול לגבור על האינטרס שבמניעת נזק ופגיעה נוספת בציבור (לעניין זה ראו עניין אל עביד, 715ד). המדיניות של שרות בתי הסוהר לפיה יש להעדיף את אינטרס ההגנה על הציבור על פני חופשות האסיר הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית (ראו לעניין זה רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 16.4.1998)) . משכך, אין מקום ליתן רשות ערעור בענייננו. 9. הבקשה נדחית. ניתן היום, ‏‏י"ז חשון, תש"ע (4.11.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09075490_C03.doc עע