בג"ץ 7548-10
טרם נותח
פלוני נ. משרד הפנים
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
החלטה בתיק בג"ץ 7548/10
בבית המשפט העליון
בג"ץ 7548/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. אלוף פיקוד המרכז - מפקד כוחות צה"ל באזור המרכז
3. משרד הפנים - מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרים: עו"ד עידן יוחאי אדרי
בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין
פסק דין
השופט ח' מלצר:
1. לפנינו עתירה לביטול צו גירוש שהוצא כביכול כנגד העותר מס' 1 (להלן: העותר), תושב הרשות הפלסטינית, המרצה עתה עונש מאסר בישראל. עוד דורש העותר היתר שהייה ועבודה זמני בישראל במסגרת הליך של איחוד משפחות עם אשתו, אזרחית ישראלית. כן מבקש העותר כי יעוכב גירושו לשטחי הרשות הפלסטינית עם שחרורו הצפוי מן הכלא הישראלי בתאריך 8.11.2010.
2. בעתירה מפורט כי העותר הוא תושב כפר ג'נין, בן 33, המרצה עונש מאסר בגין שהייה בלתי חוקית בישראל, הנובעת, לדבריו, ממצוקה על רקע הומניטארי ואישי. העותר טוען בעתירתו כי הוא הורשע בעבר ואולם כל הרשעותיו הקודמות הן בעבירות הקשורות לכניסה שלא כדין לישראל, ואין לו כל הרשעות אחרות. לטענת העותר, גירושו לשטחי הרשות הפלסטינית בתום ריצוי המאסר יסכן את חייו, שכן הוא נחשד בשטחים בשיתוף פעולה עם ישראל. בגדרי העתירה גם התבקש צו ביניים שימנע את גירושו עד להכרעה בעתירה.
3. בתאריך 17.10.2010 התבקשה תגובה מקדמית של המשיבים עד לתאריך 1.11.2010 וזאת על בסיס מועד השחרור שצוין בעתירה. אולם, בתאריך 20.10.2010 הגישו העותרים בקשה דחופה להקדמת תגובת המשיבים בציינם כי נפלה טעות בעתירה ומועד שחרורו המינהלי של העותר מן הכלא יהיה בתאריך 1.11.2010 ולא ב-8.11.2010, כפי שצוין בתחילה בעתירה. נוכח האמור, התבקשו המשיבים להגיב עד לתאריך 25.10.2010 וכך אכן עשו.
4. בתגובתם המקדמית ציינו המשיבים כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה, וזאת ממספר טעמים:
ראשית, לא הוצא כנגד העותר כל צו גירוש מכוח הצו בדבר מניעת הסתננות (יהודה ושומרון)(מס' 329), התשכ"ט-1969 (להלן: הצו בדבר מניעת הסתננות), כפי שהוא טוען, ולו מן הטעם שהצו עוסק בהרחקתם מן האזור של מי שאינם תושבי האזור ואילו העותר הוא תושב האזור.
שנית, העתירה לוקה באי-ניקיון כפיים מהותי המצדיק את דחייתה על הסף, שכן העותר הסתיר פרטים מהותיים. המשיבים מציינים כי העותר לא ציין בעתירתו כלל כי עניינו נבחן כבר על ידי ועדת המאוימים בשנת 2008 והוועדה החליטה שאין להיעתר לבקשתו למתן היתרי שהייה בישראל. פנייה נוספת של העותר נדחתה אף היא מן הטעם שרק בהתקיים שינוי נסיבות תשוב הוועדה לדון בבקשתו. עוד הסתיר העותר כי שוחרר בעבר ממאסרים קודמים לרשות הפלסטינית וכן לא גילה כי יש לו הרשעות פליליות נוספות שאינן קשורות לכניסה לישראל, אלא בעבירות כגון: איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת בת זוג והתחזות כאדם אחר במטרה להונות.
שלישית, העתירה לוקה בשיהוי כבד. עניינו של העותר כבר נדון בעבר, כאמור, בוועדת המאוימים, בשנת 2008, וטענתו למסוכנות הנשקפת לו באזור – נדחתה. העותר לא פעל להשיג על החלטה זו וככל שהעתירה מכוונת כלפי ההחלטה הנ"ל, היא מוגשת בשיהוי ניכר, ימים ספורים לפני מועד שחרורו המינהלי.
רביעית, דין העתירה להידחות גם מחמת אי מיצוי הליכים והיעדר פנייה מוקדמת. מאז ינואר 2010 לא פנה העותר בבקשה עדכנית לוועדת המאוימים וככל שטענתו כעת היא שקיימות נסיבות חדשות המצדיקות דיון מחודש בעניינו, היה עליו לפנות קודם לכן לוועדת המאוימים ולא לבית משפט זה. העותר אף לא הגיש בקשה כלשהי להיתרי תעסוקה בישראל, או לקבלת היתרים אחרים וגם במובן זה עתירתו מוקדמת והוגשה טרם שמוצו ההליכים. עוד יצוין, כי ממשרד הפנים נמסר שהבקשות המצורפות לעתירה בעניין הליך איחוד המשפחות – מעולם לא התקבלו שם, וגם בהקשר זה העתירה מוקדמת.
חמישית, גם לגוף הדברים דין העתירה להידחות. הערכת הסיכון בעניינו של העותר היתה כי לא נשקפת סכנה לחייו של הנדון באזור בשל חשדות לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ישראל. אין כל עילה להתערב בהחלטת הוועדה, שהיא הרשות המוסמכת בהקשר זה, אשר בחנה את עניינו של העותר ואת נסיבותיו והחליטה את שהחליטה.
בהקשר זה המשיבים מוסיפים ומציינים כי הוצע באחרונה לעותר לפנות בבקשה מסודרת לוועדת המאוימים, אך העותר בחר שלא לעשות כן, משום שהוא לא היה מעוניין לוותר על האפשרות להשתחרר כבר במועד שחרורו המינהלי הקרב, נוכח הערכתו כי הטיפול בבקשה כאמור יתארך אל מעבר למועד זה. עוד טוענים המשיבים כי נמסר מגורמי הביטחון ומן המשטרה כי אין כל אינדיקציה עדכנית לסכנה הנשקפת לחיי העותר משהייה באזור. לבסוף מציינים המשיבים כי ככל שיבקש העותר לפנות לוועדת המאוימים לאחר שחרורו, יוכל הוא לבקש סעד ביניים מן הוועדה עד לקבלת ההחלטה בעניינו והבקשה תיבחן בהתאם למקובל.
5. דין העתירה להידחות על הסף, מכל הטעמים שפורטו בתגובתם המקדמית של המשיבים. כלל ידוע הוא כי עותר המבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק חייב לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלבנטיות ואי גילוי כזה עלול להוביל לדחיית עתירתו (ראו: בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409, 410 (1987); בג"ץ 10856/07 קרייף נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.1.2008)). העתירה שלפנינו לוקה בפגם זה של אי גילוי עובדות מהותיות וכן בפגמים משמעותיים נוספים שפורטו בתגובת המשיבים הנ"ל.
6. גם לגוף הדברים לא ראינו מקום להתערב בהחלטת ועדת המאוימים משנת 2008, בפרט בשים לב לכך שהעותר עצמו העדיף לא להשיג עליה ב"זמן אמת" ואף באחרונה, כשהוצע לו הדבר, העדיף שלא להעלות את עניינו שוב בפני הוועדה, מטעמיו הוא. זאת ועוד, בשים לב לאמור בתגובת המשיבים, כי גם עתה ההערכה של הגורמים המוסמכים היא כי אין אינדיקציה למסוכנות עדכנית הנשקפת לעותר – איננו מוצאים עילת לשנות מהחלטתה של ועדת המאוימים.
עם זאת ולשם הסרת ספקות נזכיר כי העותר רשאי לשוב ולפנות לוועדה לאחר שחרורו וגם לבקש כל סעד ביניים שהוועדה מוסמכת לתת.
7. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף מחמת שאיננה מגלה על פניה עילה.
ניתן היום, כ' בחשון התשע"א (28.10.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10075480_K03.doc מה
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il