איברהים עוואד חורי נ. בנק ירושלים בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7545/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7545/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערערים: 1. איברהים עוואד חורי 2. רבחי עוואד חורי 3. בשארה עוואד חורי 4. פומא אליאס טוויל נ ג ד המשיב: בנק ירושלים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.6.04 בת"א 5353/03 שניתן על ידי כבוד השופט י' שפירא תאריך הישיבה: י"א בתמוז תשס"ה (18.7.05) בשם המערערים: עו"ד ב' סלאמה בשם המשיב: עו"ד ר' שבירו פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא). בפסק הדין נדחתה תובענת המערערים לסעד הצהרתי, לפיו אין להם או למשיב (להלן - הבנק) חובה כלשהי, האחד כלפי רעהו, מלבד האמור בפסק בוררות שניתן ביום 11.9.01 על ידי כבוד הנשיא (בדימוס) מ' שמגר. 2. בשנת 1985 נטלו המערערים 3-1 הלוואות מהבנק לצורך מימון רכישת דירותיהם. דירות אלה שועבדו לטובת הבנק על מנת להבטיח את החזר ההלוואות. בשנת 1995 נטל המערער 1 הלוואה נוספת ולהבטחת החזרתה שועבדה דירתה של המערערת 4 לטובת הבנק (הלוואות אלה ייקראו להלן - ההלוואות הפרטיות). המערערים 3-1 היו בעלי המניות של חברת ר.א.מ. מהנדסים וקבלנים בע"מ (להלן - החברה). בשנת 1993 התקשרה החברה בהסכם עם עמותת שכונת הקוטג'ים בשועפאט (להלן - העמותה) לשם הקמתו של פרויקט בנייה. בלא קשר להלוואות הפרטיות, שימש הבנק כבנק מלווה בפרויקט. הבנק נתן לבקשת החברה, ערבות על סך 500,000 דולר לטובת העמותה. בנק נוסף היה מעורב בעניין זה אך אין לכך חשיבות לענייננו. המערערים 3-1 נתנו ערבות לבנק להבטיח החזר הסכומים שהבנק יידרש לשלמם מכוח ערבותו שלו. בשנת 1995 פרץ סכסוך בין העמותה לחברה בנוגע לפרויקט הבנייה. סכסוך זה הועבר להכרעתו של הבורר, השופט בדימוס חיים שפירא ז"ל. בפסק הבורר שפירא, שניתן ביום 20.3.97, חויבה העמותה לשלם לחברה סך של 7.7 מיליון ש"ח וכן נקבע כי על העמותה להעביר לחברה כספים בסך 1 מיליון דולר שנמצאו בחשבון חסום של העמותה. עוד נקבע בפסק הבורר האמור, כי כל הערבויות הבנקאיות שנתנה החברה לעמותה מבוטלות, כולל הערבות שנתן המשיב. בין הגורמים השונים שהיו מעורבים בפרויקט התנהלו הליכים משפטיים שונים במספר ערכאות. בצד הליכים אלו, פתח הבנק בשנת 1998 בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבודים על דירות המערערים, בקשר להלוואות הפרטיות. טענתם העיקרית של המערערים באשר להליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי הבנק הינה, כי יש לקזז מהחוב שלהם לבנק, שמקורו בהלוואות הפרטיות, את הנזקים שגרם להם הבנק בנוגע לפרויקט הבנייה. לטענת המערערים, הבנק פעל למימוש הערבות שניתנה לו על ידי החברה, על אף שזו בוטלה בפסק דינו של הבורר שפירא. התנהגות זו של הבנק בצירוף העובדה שהעמותה לא שילמה לחברה את הכספים בהם חויבה גרמה, כך טוענים המערערים, להתמוטטותה הכלכלית של החברה. כתוצאה מכך, ממשיכה הטענה, נפגעו המערערים 3-1 אשר ערבו אישית לחובות החברה. המערערים 2-1 אף הוכרזו ביום 5.2.01 כפושטי רגל. המערערים טוענים, כי נזקים אלה, מביאים לקיזוז מלא של חובם לבנק, שמקורו בהלוואות הפרטיות, ועל כן אין הוא רשאי לנקוט נגדם בהליכי הוצאה לפועל. 3. ביום 21.2.01 התנהל בפני רשם בית משפט העליון דאז, ב' אוקון, דיון בנוכחות גורמים שונים שהיו מעורבים בפרויקט הבנייה. בדיון הוסכם להעביר את הסכסוכים השונים בנוגע לפרויקט הבנייה לבוררות בפני הנשיא (בדימוס) מ' שמגר. עוד הוסכם, כי פסק הבורר יינתן במתכונת של סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), בשינויים המחויבים. אין חולק, כי הסוגיה של מימוש דירותיהם של המערערים לא הועברה לבוררות באותו שלב. ביום 17.5.01 נענה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' אפל-דנון) לבקשת המערערים (בש"א 1860/01) ונתן צו מניעה זמני, שאסר על הבנק להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לפינוי המערערים מדירותיהם. ביום 24.5.01 נערך בפני הרשם ב' אוקון דיון נוסף כהכנה להליך הבוררות בפני הנשיא (בדימוס) מ' שמגר. בדיון זה מסר עו"ד סאביץ', בא כוח הבנק, את הדברים הבאים: "אני מודיע עכשיו, כי אני מסכים שהשאלות שיתעוררו בעניין שבין הערבים של ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ לבין בנק ירושלים, כפי שהופיעו בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש אל כבוד השופטת גנון (צ"ל - דנון) יהיו חלק מהליך הבוררות". יוער, כי אין חולק על כך שהכוונה במונח "הערבים" הינה למערערים, אם כי לטענת הבנק לא היו המערערים ערבים לחובות החברה כלפיו אלא רק כלפי נושים אחרים. ישיבת הבוררות בפני הנשיא (בדימוס) מ' שמגר נערכה ביום 11.6.01. בתחילת הישיבה עלתה לדיון שאלת צירוף הערבים לחובותיה של החברה להליך הבוררות. המערער 1 הודיע בישיבה כי: "אני מבקש לצרף ערבים, אנו מייצגים את כל הערבים, וכולם מבקשים להצטרף, אנו מסכימים שהכל יוכרע כאן, במתכונת האמורה בתחילת הישיבה". עו"ד סבאח, בא כוחם דאז של המערערים 3-1, הוסיף: "אנו (צ"ל - אני) מייצג את שלושת הערבים והם חפצים להצטרף במתכונת שנקבעה להליך זה". עו"ד סאביץ', בא כוח הבנק, הודיע בתגובה כי:"אני מתנגד אם לא ידובר בכל הערבים. לא ברור מהו המעמד מכוחו הם באים". תגובתו של הבורר לדברים אלה הייתה: "מוצע שהשאלה תוכרע לאחר מכן. נראה לי שעדיף שהכל יהיה כאן, וכעת נשמע את הטיעונים, הדיון יסתיים היום, ואם יוחלט על הצירוף תינתן החלטה על בסיס הטיעונים שנשמעו". יצוין, כי אין חולק על כך שכל הערבים אמנם הסכימו להצטרף להליך הבוררות. 4. ישיבת הבוררות מיום 11.6.01 הייתה הישיבה היחידה שנערכה במסגרת הליך הבוררות בפני הנשיא (בדימוס) מ' שמגר. ביום 16.6.01, חמישה ימים לאחר ישיבת הבוררות, הגישו המערערים מסמך תחת הכותרת "הודעה/בקשה להעברת סכסוך לבוררות בפני כבוד הנשיא (בדימוס) שמגר". בהודעה זו ציינו המערערים, כי הם מבקשים להעביר להכרעת הבורר את הסכסוך בינם לבין הבנק. על פי ההודעה האמורה, כולל הסכסוך הן את תביעת הבנק נגד המערערים למימוש משכנתאות והן את תביעת המערערים נגד הבנק בשל נזקים שנגרמו להם במסגרת פרויקט הבנייה. המערערים ציינו בהודעתם, כי עו"ד סאביץ', בא כוח הבנק, הביע את הסכמתו להעברת הסכסוך לבוררות בדיון שנערך בפני הרשם ב' אוקון ביום 24.5.01. הבנק הגיש תגובה להודעת המבקשים ביום 24.7.01. בתגובה שהוגשה הביע הבנק את סירובו לצרף את נושא מימוש המשכנתאות להליך הבוררות. נראה, עם זאת, כי הבנק הסכים לכך שתביעת המערערים בנוגע לנזקים שנגרמו להם תתברר בגדרו של הליך הבוררות. פסק הבורר ניתן ביום 11.9.01. מפרק העמותה חויב על פי הפסק להעביר למפרק החברה סך של 5.1 מיליון ש"ח. כן נקבע, כי על מפרק העמותה יהיה להעביר למפרק החברה סכום נוסף של 1.5 מיליון ש"ח מתוך כל סכום שייגבה על ידו בעתיד. עוד נקבע בפסק הבורר, כי הערבות שניתנה על ידי החברה לטובת הבנק בטלה. בסעיף 3(ה) לפסק הבורר צוין, כי: "בדיון שנערך בפני הרשם ביום 24.5.01, וכן בפתח ישיבת הבוררות, הועלתה גם סוגיית הסכסוך שבין הערבים של ראמ לבין בנק ירושלים. אני מצרף את הסכסוך עם הערבים, לעניין ההרשאה שניתנה להם". על אף האמור ועל אף שהמערערים (מלבד המערערת 4) מוזכרים בפסק הבורר כצדדים לבוררות, אין בפסק כל הכרעה מפורשת בסוגיית מימוש המשכנתאות והליכי ההוצאה לפועל שנקט הבנק נגד המערערים. כמו כן, לא מצויה בפסק הבורר הכרעה מפורשת לעניין הנזקים שנגרמו למערערים על ידי הבנק. אולם, באשר לסוגיה האחרונה מסכימים בעלי הדין כי אמנם נפלה הכרעה בפסק הבורר וכי תביעתם של המערערים בנושא זה נדחתה. הסכסוך בין המערערים לבנק אף איננו מופיע ברשימה המצויה בסופו של פסק הבורר, שבה מפורטים ההליכים שהוכרעו בבוררות. יצוין עוד, כי החברה הגישה בקשת הבהרה לפסק הבורר בנוגע לחיובי העמותה כלפיה, אולם בקשה זו נדחתה על ידי הבורר ביום 17.10.01. בקשה מטעם החברה לביטול חלק מפסק הבורר ואישור יתר הפסק וכן להבהרה ביחס לפרשנותו נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 4.3.04 (ע"א 10000/01 ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) נ' עמותת שכונת הקוטג'ים בשועפאת (בפירוק) (לא פורסם) (להלן - ההחלטה בבקשת הביטול של החברה)). תובענתם של המערערים, נשוא הערעור דנא, הוגשה לאחר שבקשתם להאריך את תוקף צו המניעה הזמני, שניתן ביום 17.5.01 על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, נדחתה בהחלטה של בית משפט זה מיום 2.10.02 (רע"א 9806/01 בנק ירושלים בע"מ נ' ח'ורי (לא פורסם)). פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתובענה ניתן ביום 20.6.04. המערערים נדרשו להפקיד עירבון בסך 250,000 ש"ח כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור דנא. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה בנוגע לסכום העירבון נדחתה ביום 12.12.04 (רע"א 7547/04 חורי נ' בנק ירושלים בע"מ (לא פורסם)), אולם המועד להפקדת העירבון הוארך עד ליום 2.1.05. ביום 20.2.05 פתחו המערערים 3-1 (ואיתם נשותיהם) בהליך נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 4058/05). בתובענה החדשה מעלים המערערים 3-1, בין היתר, טענות בנוגע לתוקף המשכנתה על דירותיהם, ומבקשים כי יוצהר על בטלות הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם על ידי הבנק. במסגרת ההליך האמור הגיעו בעלי הדין ביום 8.3.05 להסכמה, לפיה יינתן צו זמני לפרק זמן של 6 חודשים, האוסר על פינוי המערערים 3-1 מדירותיהם. 5. בתובענה נשוא הערעור דנא ביקשו המערערים, שבית המשפט המחוזי יקבע כי פסק הבורר של הנשיא (בדימוס) מ' שמגר מהווה סוף פסוק לעניין תביעת הבנק למימוש המשכנתאות על דירותיהם, כך שהצדדים לא חייבים עוד דבר האחד לאחר. תובענתם של המערערים הוגשה כתובענה "לפי עילת הפסק" ובגדרה נתבקש בית משפט קמא לאכוף את פסק הבורר, מכוח הסמכות הנתונה לו לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות). בסעיף 12(ד) לפסק הבוררות מציין הנשיא (בדימוס) מ' שמגר: "מובהר בזאת מחדש כי עם ביצועו של פסק זה, מסתיימת מערכת ההתדיינויות בפרשות שהובאו בפני". מכך מבקשים המערערים ללמוד, כי הסתיים אף הסכסוך בינם לבין הבנק, כך שמצד אחד נדחתה תביעתם בנוגע לנזקים שנגרמו להם, ומנגד נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל שנקט נגדם הבנק למימוש השעבודים על דירותיהם. בית משפט קמא קבע, לאחר שבחן את פסק הבורר, כי הבורר לא הכריע בנושא מימוש המשכנתאות על דירותיהם של המערערים. זאת, בין אם הבורר סבר שאין הסכמה של הבנק לצרוף נושא זה לבוררות (בהתאם להודעת הבנק מיום 24.7.01) ובין אם הדבר נשמט מסיבה כלשהי. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את תובענתם של המערערים לסעד הצהרתי וסירב להורות על אכיפתו של פסק הבורר בכל הנוגע לסכסוך בין המערערים לבנק. אולם, בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המערערים לקבוע כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר יחל מיום מתן פסק הדין. בהחלטתו להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות הסתמך בית משפט קמא על הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות, שעניינה הוא המועד להגשת בקשה לביטול הפסק. 6. בערעור שבפנינו מבקשים המערערים, שייקבע כי פסק הבוררות של הנשיא (בדימוס) מ' שמגר הכריע אף בסוגיית מימוש המשכנתאות על דירותיהם. לחלופין מבקשים המערערים, שיוחלט כי פסק הבורר בכל הנוגע לסכסוך בינם לבין הבנק יבוטל (למעט לעניין בטלות הערבות שנתנה החברה לבנק). זאת, בהתאם להוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות, הקובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בורר אם "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". 7. טענתם של המערערים, לפיה נושא מימוש המשכנתאות על דירות המערערים אמנם נמסר להכרעתו של הבורר מ' שמגר מקובלת עלינו. ניתן ללמוד על כך שהסוגיה נמסרה להכרעת הבורר הן מדבריו של עו"ד סאביץ', בא כוח הבנק, בדיון שנערך ביום 24.5.01 והן מפסק הבורר עצמו, שבו צוין, כאמור, כי נושא המחלוקת עם הערבים של החברה (היינו, המערערים 3-1) מצורף להליך הבוררות. יצוין עוד, כי בטיעוני הבנק לא מופיעה כל טענה כי דבריו של עו"ד סאביץ' פורשו שלא כהלכה על ידי המערערים או כי הבנק לא הסכים באותו שלב להעברת הנושא לבוררות. התנגדות הבנק להעברת הנושא לבוררות הופיעה לראשונה במכתבו מיום 24.7.01, כחודש וחצי לאחר ישיבת הבוררות. מכל מקום, מפסק הבוררות עצמו ניתן ללמוד כי הסכסוך בין המערערים לבנק צורף להליך הבוררות. דא עקא, הבורר לא הכריע בסכסוך האמור. עיון בפסק הבוררות מעלה כי הבורר ציין את התוצאה הסופית בכל הסכסוכים שנמסרו להכרעתו וכן מנה את הסכסוכים השונים בהם הכריע ברשימה מפורטת בסוף הפסק. ההליך בין הבנק לבין המערערים בנוגע למימוש הדירות איננו נזכר בפסק הבורר כאחד מהסכסוכים שהוכרעו. עובדה זו מובילה למסקנה הבלתי נמנעת, כי הבורר לא הכריע בסכסוך האמור, על אף שהנושא נמסר להכרעתו. משלא הוכרע הסכסוך בנוגע למימוש המשכנתאות בגדרו של הליך הבוררות, ברי כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את תובענת המערערים. מכאן שדין הערעור להידחות. 8. משנדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתעוררת השאלה, האם יש להעניק למערערים את הסעד החלופי המבוקש על ידם - ביטול פסק הבוררות בכל הנוגע לסכסוך בינם לבין הבנק. זאת, הן לעניין הנזקים להם טוענים המערערים בנוגע לפרויקט הבנייה והן לעניין מימוש דירותיהם של המערערים. בקשה זו נסמכת, כאמור, על העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. דין הבקשה להידחות אף בהנחה, שאין צורך לקבוע מסמרות לגביה בהליך הנוכחי, כי לפי סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט הערכאה המתאימה לדון בבקשה לביטול פסק הבורר הינה בית משפט זה (ראו לעניין זה את ההחלטה בבקשת הביטול של החברה, פיסקה 7 לפסק הדין). הנימוק לדחיית בקשתם של המערערים לביטול פסק הבורר הינו, כי המערערים ויתרו מפורשות על סעד זה בגדרו של ההליך בבית המשפט המחוזי. משויתרו המערערים על הסעד האמור בפני הערכאה הדיונית, ברי כי הם אינם רשאים לשוב ולבקש את אותו סעד בערעור שבפנינו. לפיכך, איננו נדרשים לדון בטענות הבנק באשר לסמכותו של בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. 9. משלא הכריע הבורר בסכסוך שנמסר להכרעתו ומשנדחתה בקשת המערערים לביטול פסק הבוררות, נראה שאין מניעה כי המערערים יעלו את טענותיהם בנוגע לשעבודים ולהמשך הליכי ההוצאה לפועל בפני הערכאה השיפוטית המתאימה. נשוב ונזכיר, כי המערערים הגישו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר הגשת הערעור שבפנינו, תובענה חדשה בנוגע להמשך הליכי ההוצאה לפועל על ידי הבנק. ייתכן שזהו ההליך המתאים לבירור טענות המערערים, שלא הוכרעו במסגרת הבוררות, אך כמובן שאין זה ראוי כי נביע דעה בעניין. עם זאת נבהיר, כי במסגרת תובענה זו אין המערערים רשאים עוד להעלות טענה כלשהי באשר לנזקים שגרם להם הבנק, לגרסתם, בעניין מעורבותו בפרויקט. 10. הערעור נדחה, איפוא. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: 1. התוצאה אליה הגיע חברי השופט א' גרוניס מקובלת עלי, אולם לא אוכל לאמץ את קביעתו לפיה נושא מימוש המשכנתאות הועמד אף הוא להכרעת הבורר. 2. נקודת המוצא לדיון היא כי ההלוואות שנטלו המערערים בשנת 1985 לרכישתן של דירות, אין להן נגיעה כלשהי לסכסוך אשר עמד במרכז הדיון בפני הבורר. סכסוך זה עסק במחלוקת שנתגלעה בין חברת ר.א.מ. לעמותת שכונת הקוטג'ים בשועפאט. המשיב קיבל על עצמו ללוות את הפרויקט, ולצורך זה מסר את "ערבות המקדמה" לה ערבו המערערים באופן אישי. החלטת הרשם של בית משפט זה מיום כ"ב בשבט תשס"א (21.2.2001) מלמדת, שלפחות עד לאותו מועד היה נהיר גם למערערים שהסכסוך אשר הועבר לבוררות אינו חורג מתחום היחסים שבין החברה לעמותה. 3. בדיון שהתקיים בפני הרשם ביום ב' בסיוון תשס"א (24.5.2001), נרשם מפיו של בא-כוח המשיב כהאי לישנא: "אני מודיע עכשיו, כי אני מסכים שהשאלות שיתעוררו בעניין שבין הערבים של ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ לבין בנק ירושלים, כפי שהופיעו בבקשה לצו מניעה זמני, שהוגש אל כב' השופטת גנון (צ"ל דנון) יהיו חלק מהליך הבוררות". את הנוסח המעורפל הזה ניתן היה לפרש כהסכמה להרחיב את יריעת המחלוקת גם לתביעת הבנק למימוש השעבודים משנת 1985, וכך עשו המערערים בהודעתם לבורר מיום 16.6.01. אולם, להשקפתי, פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם החלטת הרשם מאותו יום בה שב והדגיש בזו הלשון: "על פי ההסכם שבין הצדדים כל ההליכים שצדדים להם הם ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ ועמותת הקוטג'ים הועברו להכרעת כב' הנשיא שמגר" (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון). ובאשר להתייחסותו של בא-כוח הבנק ל"שאלות אשר התעוררו בעניין שבין הערבים של החברה לבין בנק הפועלים", סבורני כי אין כלל ספק שאותן שאלות הוגבלו לחיובים שנטלו המערערים על עצמם מכוח ערבותם לחברה ולא באופן פרטי. ואם נותר ספק בעניין זה הוא הובהר בהודעת המשיב לבורר מיום 24.7.01, והכוונה לאמור בסעיף 4 של התגובה בו הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מתנגד להרחבת היריעה כך שתכלול את מימוש השעבודים, באשר טענות המערערים במישור זה "כבר נטענו בפורומים שונים והוכרעו בהכרעות שיפוטיות חלוטות" (בלשון המקור). 4. אכן, קיימת זיקה בין מימוש השעבודים לסכסוך שפרץ בין החברה לעמותה, וכוונת הדברים לכך שאם נכונה טענת המערערים לפיה גרם הבנק לנזק בדרך התנהלותו בפרויקט הבניה, כי אז לכך היתה השלכה על ההתחשבנות הכוללת שבינו לבין המערערים. מכאן, שגם אם נתבקש הבורר להכריע גם בסוגיית אותו נזק, אין להבין מכך שהוא נתבקש לשוב ולהכריע בסוגיית השעבודים שמקורם בהלוואות פרטיות שנטלו המערערים, ושהפסיקה בעניינם הפכה זה מכבר לחלוטה. בכפוף להערות אלו, אני מסכים כאמור לדחיית הערעור. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י"ח באלול תשס"ה (22.9.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04075450_S09.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/