האיל גאדאללה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7543/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7543/13 ע"פ 7545/13 ע"פ 8234/13 ע"פ 8272/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער ב-ע"פ 7543/13: האיל גאדאללה המערער ב-ע"פ 7545/13: נאיל גאדאללה המערער ב-ע"פ 8234/13: נאסר גאדאללה המערערת ב-ע"פ 8272/13: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה ב-ע"פ 7543/13; ב-ע"פ 7545/13 וב-ע"פ 8234/13: מדינת ישראל המשיב ב-ע"פ 8272/13: נאסר גאדאללה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"פ 15368-10-12 מיום 1.10.2013 שניתן על ידי כב' השופט י' נועם; ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"פ 46700-06-13 מיום 22.10.2013 שניתן על ידי כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשע"ד (01.01.2014) בשם המערערים ב-ע"פ 7543/13; ב-ע"פ 7545/13 וב-ע"פ 8234/13 והמשיב ב-ע"פ 8272/13: עו"ד יצחק אסקין בשם המערערת ב-ע"פ 8272/13 והמשיבה ב-ע"פ 7543/13; ב-ע"פ 7545/13 וב-ע"פ 8234/13: עו"ד חיים שוייצר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו ארבעה ערעורים אשר נוגעים לפרשה אחת, בגינה הוגשו שני כתבי אישום נפרדים. המערער ב-ע"פ 7545/13, אשר היה הנאשם 1 בכתב האישום הראשון (להלן: נאיל) והמערער ב-ע"פ 7543/13, אשר היה הנאשם 2 באותו כתב אישום (להלן: האיל), הורשעו על פי הודאתם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (ת"פ 15368-10-12) בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). האיל הורשע גם בעבירה של נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). המערער ב-ע"פ 8234/13 שהוא המשיב ב-ע"פ 8272/13 (להלן: נאסר), אשר הואשם בנפרד, הורשע אף הוא על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (ת"פ 46700-06-13), בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) ובעבירה של בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק. כתב האישום הראשון 2. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד נאיל והאיל ונגד נאשם נוסף (להלן: הנאשם 3), ביום 27.9.2012 נהג המתלונן ברכבו בכביש היוצא מהכפר צור באחר. שלושת הנאשמים בכתב אישום זה נסעו יחד עם נאסר, שהואשם בנפרד, ועם שלושה אחרים שזהותם אינה ידועה (להלן יקראו יחד: החבורה), בשני כלי רכב. הנאשם 3 נהג ברכב שנסע לפני רכבו של המתלונן ואילו האיל נהג ברכב שנסע מאחוריו. להאיל כלל לא היה רישיון נהיגה באותה עת. בהגיעם לכיכר, עצרה החבורה את שני הרכבים ואילצה את המתלונן לעצור את רכבו אשר נסע בתווך. האיל ונאיל נגשו אל רכבו של המתלונן, נאיל פתח את דלת הרכב וביקש מהמתלונן לצאת ממנו. משסרב המתלונן לצאת מהרכב וניסה לסגור את הדלת, אחז נאיל בחולצתו וניסה להוציאו בכוח, בעוד האיל מחזיק את הדלת ומונע מהמתלונן לסגור אותה. משלא עלה בידיו של נאיל להוציא את המתלונן מהרכב, שלף נאיל מיכל גז מדמיע וריסס את הגז בפניו של המתלונן. בהמשך, משכו נאיל והאיל את המתלונן מהרכב והיכו אותו. כאשר היה המתלונן שרוע על הרצפה, נכנסה החבורה לרכבים ונסעה מהמקום, יחד עם רכבו של המתלונן. כתוצאה מהאירוע נזקק המתלונן לטיפול רפואי. בגין העובדות המתוארות הורשעו נאיל, האיל והנאשם 3 בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. האיל הורשע בנוסף, בעבירה של נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודה. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי האירועים המתוארים התרחשו בעקבות סכסוך קודם בין נאיל לבין אחיו של המתלונן, בענין הבעלות ברכב בו נהג המתלונן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה על העונש, אך הוסכם כי האיל, נאיל והנאשם 3 יפצו את המתלונן בסכום כולל של 15,000 ש"ח. עוד הוסכם, כי נאיל והאיל לא יודו במעשים שיוחסו לנאסר בכתב האישום, לפיהם בשלב מסוים, משלא הסכים המתלונן לצאת מהרכב, איים עליו נאסר באקדח. כתב האישום השני 3. בהתאם לעובדותיו של כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד נאסר, בשלב מסוים במהלך הפרשה, לאחר שרוסס המתלונן בגז, יצא נאסר מהרכב בו ישב, ניגש אל רכבו של המתלונן, הצמיד חפץ קשיח לראשו ודרש ממנו לצאת מהרכב. כשיצא המתלונן מהרכב, דחף נאסר את ראשו באמצעות החפץ הקשיח ונכנס למושב הנהג. המתלונן ניסה לפתוח את הדלת, אך נאסר דחף אותו באמצעות רגליו. לאחר ששכב המתלונן על הקרקע נסע נאסר מהמקום, יחד עם האחרים, באמצעות רכבו של המתלונן ושני הרכבים האחרים. ביום 30.9.2012 יצא נאסר מישראל למצרים וחזר רק ביום 12.6.2013, כאשר במשך תקופה זו ידע נאסר כי הוא דרוש לחקירה בגין מעורבותו באירועים המתוארים. כששב נאסר לארץ נעצר. לפני כן, דאג להכין מסמכים המעידים כי במועד הרלוונטי לכתב האישום עבד כמלצר באולם אירועים. נאסר אף תיאם גרסאות עם מנהל האולם, כדי שיתאימו למסמכים המזויפים. במהלך החקירה טען נאסר כי במועד התרחשות האירועים עבד באולם והציג את המסמכים המאששים את טענתו. כל זאת, שעה שידע שהמסמכים שמציג הינם מזויפים. בגין המעשים המתוארים הורשע נאסר בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) ובעבירה של בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק. ההליכים בבית המשפט המחוזי ת"פ 15368-10-12 4. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם) גזר את דינם של האיל ונאיל ביום 1.10.2013. בגזר דינו קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם, תוך שהוא מביא בחשבון את החומרה הגלומה בעבירת השוד, בייחוד כאשר היא נעשית תוך שימוש באלימות ובחבורה. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינם של נאיל והאיל נע בין שנה וחצי לארבע שנות מאסר. בית המשפט פסק כי חלקו של הנאשם 3 היה קטן יותר ועל כן המתחם ההולם בעניינו נע בין שישה חודשים לשלוש שנות מאסר. 5. בקביעת העונש המתאים, הביא בית המשפט בחשבון את תסקירי שירות המבחן בעניינם של האיל ונאיל. מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של נאיל עלה כי נאיל נטל אחריות למעשיו, והסביר את התנהגותו בהתגרותו של המתלונן. נאיל טען, בניגוד למתואר בכתב האישום, כי פעל מתוך הגנה עצמית וכי מטרתו היתה להפעיל לחץ על המתלונן וכן כי לא היה בכוונתו לגנוב את הרכב. בתסקיר צוין כי נערך ניסיון ל-"סולחה" בין הצדדים, במסגרתו אף שולם פיצוי למתלונן. שירות המבחן המליץ, לנוכח חומרת העבירה והמודעות הנמוכה של נאיל למשמעותה, ולאור תיפקודו התקין בדרך כלל ועברו הנקי אשר הופכים את ההליך למרתיע עבורו, על ענישה מוחשית ומציבת גבולות. עם זאת, כדי למנוע חשיפה לחברה העבריינית בכלא, הומלץ על הטלת עונש מאסר קצר שיביא בחשבון את תקופת המעצר ואת מעצר הבית שריצה. 6. מתסקיר המבחן בעניינו של האיל עלה כי האיל נטל אחריות חלקית למעשיו. לטענתו, ראשית ניסתה החבורה להשיב את הרכב באופן לגיטימי, אך משהדבר לא צלח בידה, פעלה באופן המתואר בכתב האישום. האיל הביע חרטה ואין לו דפוסי עבריינות מושרשים. שירות המבחן מציין כי ההליך המשפטי והמעצר היוו עבורו גורם מרתיע. על כן, המליץ שירות המבחן כי ככל שיוטל עליו עונש מאסר הוא לא יהיה ממושך, על מנת שיוכל לחזור במהרה למסלול חיים תקין. 7. בגזר דינו הביא בית המשפט בחשבון גם את הודאת הנאשמים והחרטה שהביעו על מעשיהם, את נסיבותיהם האישיות ואת העובדה שמדובר בנאשמים אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי וזוהי להם מעידה חד פעמית, אשר בוצעה על רקע סכסוך כספי. בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי העונש המתאים צריך לעמוד על הרף הנמוך של מתחם העונש ההולם. 8. נוכח האמור, גזר בית המשפט קמא על האיל ונאיל שנה וחצי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרם. כן גזר עליהם בית המשפט עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעברו בתוך שלוש שנים מיום שחרורם מהמאסר עבירת שוד או עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש, וכן פיצוי המתלונן בסך 5,000 ש"ח כל אחד. נוכח חלקו הקטן באופן יחסי והמלצת שירות המבחן בעניינו, על הנאשם 3 הוטל עונש של שישה חודשי מאסר שירוצה בעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ש"ח. 9. לבית המשפט הוגש תסקיר נפגע עבירה, ממנו עולה כי למתלונן נגרמו נזקים כלכליים ונפשיים, בשל תקיפתו ברחוב הראשי לעיני העוברים והשבים. ניסיונות לעריכת "סולחה" לא צלחו וכספים שקיבל המתלונן כמקדמה על חשבון הפיצוי, הושבו לאחר שהליך זה נכשל. המתלונן טען כי הופעל עליו לחץ על ידי השלושה ובני משפחותיהם, כדי שישנה את גרסתו בבית המשפט. ת"פ 46700-06-13 10. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) גזר את דינו של נאסר ביום 22.10.2013. בגזירת דינו של נאסר התחשב בית המשפט בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, ממנו עולה כי נאסר הביע צער על התנהלותו באירוע, אך אינו מודע לחומרת מעשיו ולמשמעותם. שירות המבחן המליץ על תקופת מאסר "לא ממושכת מדי", וזאת בשל גילו הצעיר והעובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה וכן במטרה לצמצם את הנזקים שעשויים להיגרם לשיקומו. 11. בית המשפט עמד על הדמיון בין מעשיו של נאסר, לבין מעשיהם של נאיל והאיל ונסיבות חייהם הדומות. לאור זאת, גזר בית המשפט על נאסר מאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי, מאסר על תנאי של שישה חודשים, שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת שוד או עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש וכן פיצוי המתלונן בסך של 5,000 ש"ח. הערעורים שלפנינו האיל (ע"פ 7543/13) 12. האיל מערער על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. לטענתו, שגה בית המשפט כשגזר עליו עונש מאסר בפועל וכשלא נתן משקל מספק לתסקיר המבחן בעניינו ולנזק שיגרם לו מכליאה ממושכת. האיל טוען כי ההבדל בין העונש שנגזר עליו לעונש שהוטל על הנאשם 3 הינו בלתי סביר, שכן מדובר באותו אירוע עברייני. כמו כן טוען האיל כי למתלונן לא נגרם נזק משמעותי ורכושו הוחזר לו. האיל טוען בנוסף, כי שגה בית המשפט כאשר ציין בגזר דינו כי במהלך האירוע נעשה שימוש באקדח, זאת על אף שבהתאם להסדר הטיעון האיל ונאיל כלל לא הודו בפרט זה, שכן ציון עובדה זו היה עשוי להשפיע על חומרת גזר דינם. לאור האמור, מבקש האיל כי נמיר את עונש המאסר בפועל בעונש של עבודות שירות ולחלופין, כי נקצר באופן משמעותי את תקופת המאסר שהוטלה עליו. מתסקיר המבחן שהוגש לבית משפט זה עולה כי חל שינוי בהתייחסותו של האיל לעבירה. האיל טוען כי מבין את טעותו ואת הגורמים שהביאו להתנהגותו, ואף הביע חרטה על מעשיו. נאיל (ע"פ 7545/13) 13. נאיל מערער על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. טענותיו של נאיל דומות במידה רבה לטענותיו של האיל. נאיל מבקש כי ניתן משקל לעברו הנקי, לעובדה שמדובר במעידה חד פעמית, לנסיבותיו האישיות ולעובדה שהודה בביצוע העבירה. נאיל מבקש כי נמיר את עונש המאסר בפועל בעונש של מאסר בעבודות שירות או לחלופין, כי עונש המאסר שהוטל עליו יקוצר באופן משמעותי. מתסקיר מבחן שהוגש לבית משפט זה עולה כי כיום מגלה נאיל יותר הבנה למשמעות התנהגותו האלימה ולפגיעה במתלונן, אך מתקשה לראות דרכים אלטרנטיביות לדרך שבה פעל, לאור ההשפלה והתסכול שחווה סביב הסכסוך בענין הרכב. מאז האירוע לא נפתחו תיקים פליליים ושירות המבחן סבור כי מדובר בעבירה חריגה ובאדם נורמטיבי. נאסר (ע"פ 8234/13 ו-ע"פ 8272/13) 14. נאסר מערער אף הוא על חומרת העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. נאסר טוען כי לא ניתן משקל מספיק לתסקיר שירות המבחן בעניינו. כמו כן טוען נאסר, כי המעשים שביצע היו חמורים פחות מאלו שבוצעו על ידי האיל ונאיל, שכן מעורבותו התמצתה בדחיפת המתלונן והיא פחותה ממעורבותם של המערערים הנוספים. נאסר טוען כי העונש אשר הוטל עליו אינו מידתי גם בהשוואה לעונש הקל שהושת על הנאשם 3. לאור האמור, מבקש נאסר כי נקצר באופן משמעותי את עונש המאסר אשר הושת עליו. 15. המדינה, מנגד, ערערה על קולת העונש שהושת על נאסר. לטענת המדינה, העונש שנגזר על נאסר מבטא את חלקו בעבירת השוד, אך אינו נותן כל ביטוי להרשעתו בעבירה של בידוי ראיות, אשר הינה אירוע מובחן מן השוד, שיש מקום לגזור בגינו עונש נפרד ומצטבר. המדינה טוענת שעבירת בידוי הראיות שביצע נאסר כללה תכנון ושיתוף פעולה עם אנשים אחרים, אשר מעיד על נחישותו לחמוק ממתן דין וחשבון על המעשים שביצע. 16. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 1.1.2014 חזר בא כוחם של האיל, נאיל ונאסר על טענותיהם בכתבי הערעור ובייחוד הדגיש את הטענה כי ניתן משקל נמוך לתסקירי המבחן בעניינם של השלושה. המדינה טענה מנגד כי היה מקום להבחין בין הנאשם 3 שעיקר מעשיו התבטא בחסימת הכביש, לבין יתר המערערים אשר לקחו חלק באלימות הקשה שהופעלה נגד המתלונן. היות שכך, לטענת המדינה, עונשי המאסר שנגזרו על האיל ונאיל הינם קצרים ותואמים את המלצת שירות המבחן, בעוד שעונשו של נאסר אינו מבטא את העבירה הנוספת של בידוי הראיות. בא כוחם של המערערים טען כי בעניינו של נאסר, יש לראות את מכלול העבירות כמקשה אחת ולא להשית עליו עונש נוסף בגין עבירת בידוי הראיות. דיון והכרעה 17. העונש שהוטל על השלושה בגין עבירת השוד בנסיבות מחמירות נראה לנו עונש הולם. הוא מביא בחשבון את עברם הנקי של כל אחד מהמערערים וכן את האמור בתסקירים, שאם לא כן, היה העונש חמור בהרבה. לכל אחד מהשלושה יש נדבך נוסף על עצם השוד – האיל הורשע גם בעבירה של נהיגה בלי רישיון; חלקו הפיזי של נאיל היה חמור יותר והתבטא בריסוס פני המתלונן בגז מדמיע; נאסר הצמיד חפץ קשיח לראשו של המתלונן. במאמר מוסגר אעיר כאן כי בית המשפט לא זקף לחובתם של האיל ושל נאיל את החפץ אותו החזיק נאסר. צוין מפורשות בגזר הדין כי השניים לא הודו בענין זה. העונש שהוטל על השלושה הולם גם בהשוואה לעונש שנגזר על מי שהיה הנאשם 3, שנדון לחצי שנה של מאסר בעבודות שירות. בצדק ציין בית המשפט כי חלקו של הנאשם 3 קטן יותר. על כן, וככל שהדברים כרוכים בעבירה המרכזית המשותפת לשלושה, עבירת השוד בנסיבות מחמירות, אין מקום לקבל את הערעורים. 18. לעומת זאת, ככל שהדברים נוגעים לנאסר, אנו רואים ממש בערעור המדינה על כך שעונשו של נאסר אינו מביא לידי ביטוי את העובדה שהורשע גם בעבירה של בידוי ראיות. זוהי עבירה נפרדת. הדבר יוצר מדרג לא הולם בין השלושה. החלטנו על כן, להיעתר לערעור המדינה וליתן ביטוי מסוים לעבירה זו. נדגיש כי אין אנו ממצים את הדין עם נאסר, משום שערכאת הערעור אינה נוהגת לעשות כן. לעונשו של נאסר יתווספו שלושה חודשי מאסר בפועל, במצטבר לכל עונש אחר. 19. סוף דבר: ערעוריהם של שלושת המערערים נדחים; ערעור המדינה (ע"פ 8272/13) מתקבל, במובן זה שלעונשו של נאסר גדאללה יתווספו שלושה חודשי מאסר בפועל במצטבר. המשנָה לנשיא השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, י"ב בשבט, התשע"ד (13.1.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13075430_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il