דוויק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7540/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותר: סעדי דוויק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. גרר שי כהן בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד הילה דהן טובי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. העתירה דנן מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 38154-03-20; השופטים ר' פוליאק, א' סופר, מ' שפיצר, ונציגי הציבור י' רון ו-צ' טבצ'ניק), אשר קיבל בחלקו את ערעור משיבה 2 (להלן: המעסיקה) – והפחית בשיעור ניכר את גמול השעות הנוספות שבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סע"ש 9770-08-16; סגנית הנשיא ש' ברוינר ישרזדה, ונציגי הציבור א' קדוש ו-י' אופנהיים) פסק לזכות העותר. בית הדין הארצי סמך את ידיו על ממצאי העובדה לגבי היקף נוכחות העותר במקום העבודה – מגרש שבו אוחסנו כלי רכב שנגררו בשירות משטרת ישראל וגופים נוספים. אולם, לאחר שנתן את דעתו על מכלול הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, הגיע למסקנה כי "עיקר השעות שבמחלוקת" – בין השעות 1:00 לפנות בוקר ליום המחרת – "הן שעות שהייה", וכי רק 60 שעות חודשיות עונות להגדרת "שעות עבודה" בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. גמול השעות הנוספות, והוצאות המשפט, הופחתו בהתאם, ומכאן העתירה הנוכחית, בה טוען העותר כי הכרעת בית הדין הארצי לעבודה נגועה בטעויות משפטיות מהותיות המצדיקות את התערבות בית משפט זה. 2. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע – "הכלל המנחה הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהכרעותיו של בית הדין לעבודה תיעשה במשורה, בריסון ורק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק מחייב את תיקונה. נפסק, כי בית משפט זה יטה להתערב רק מקום בו התקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, קיומה של טעות משפטית מהותית בפסק הדין. בהקשר זה ייבחנו, בין היתר, חשיבותה הציבורית הכללית של הטעות, משקלה המשפטי הסגולי, כלליותה ועד כמה היא נפוצה במסגרת יחסי העבודה כמו גם השפעתה הכללית על הליכים חברתיים [...] השני, בנוסף לטעות יש להראות כי הצדק מחייב התערבותו של בית הדין הגבוה לצדק בנסיבות העניין" (בג"ץ 5221/16 איזנברג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (4.2.2018)). אף שהשגות העותר עוטות מחלצות עקרוניות, מבט מעמיק יותר מלמד כי מדובר, בפועל, בערעור על קביעות נקודתיות של בית הדין הארצי לעבודה – ומכאן שהעתירה אינה מגלה עילת התערבות. 3. כך, העותר טוען כי ההכרעה בעניינו מנוגדת לפסיקה "עקבית ויציבה", הרואה בעצם נוכחותו של עובד השמירה באתר משום ביצוע עבודת השמירה. דא עקא, בית הדין הארצי קבע שהעותר לא הועסק בתפקיד של שמירה (פסקה 22), והוסיף כי עיקר עבודתו הוא "נוכחות שאין בה סממנים של שמירה, שהרי אין חולק כי [העותר] לא ערך ביקורות, לא דיווח באופן שעתי למוקד כל שהוא וכיוצא באלו" (פסקה 24). משמע, ענייננו בקביעה פרטנית לפיה העותר כלל אינו "עובד שמירה", ולא בהכרעה עקרונית לגבי זכויות עובדים המשתייכים לקטגוריה זו. למותר לציין כי השגות העותר לגבי הניתוח הנקודתי של מאפייני עבודתו – לרבות על יסוד ממצאי הערכאה הדיונית – אינן מגלות עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. דברים אלה יפים גם לגבי טענות העותר בעניין נטל ההוכחה, שהרי פסק הדין קובע בפה מלא "כי נוכח קביעות בית הדין האזורי עיקר השעות שבמחלוקת הן שעות שהייה וכי במרבית שעות הנוכחות של [העותר] במגרש לא נדרש [העותר] לעבודה" (פסקה 24). כלומר, בית הדין הארצי מצא כי המעסיקה הרימה את הנטל שהועבר אליה, לפי סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, והוכיחה שרק חלק קטן משעות המחלוקת היו "שעות עבודה". בקביעה זו – המבוססת על עובדות המקרה הספציפי, להבדיל מפשרה או היקש להסדרים נורמטיביים אחרים (כפי שהובהר בפסקה 24 לפסק הדין) – אין מקום להתערב. מטעמים דומים, הטענות הערעוריות בדבר קיומן של הרחבת חזית וסתירות עובדתיות, אינן מגלות עילת התערבות – והוא הדין לגבי הטענה בדבר הפרת חובת ההנמקה, שאינה אלא השגה על תוכנה הנקודתי של הנמקת בית הדין הארצי. 4. טענות העותר כלפי מתכונת חישוב גמול השעות הנוספות אף הן אינן מגלות עילת התערבות. פסק הדין נדרש רק "להיקף החודשי של גמול השעות הנוספות", ונמנע מהתערבות "בערך השעה ובמתכונת הפחתת השכר ששולם [לעותר] מידי חודש", כפי שנקבעו בבית הדין האזורי. זאת, הואיל ו"מלכתחילה תבע [העותר] גמול שעות נוספות לפי ערך שעה של שכר המינימום [...] וכי לגישת [העותר] בסיכומיו בערעור מתכונת החישוב שערך בית הדין האזורי נכונה" (פסקה 28 לפסק הדין). הנה כי כן, חיציו של העותר מופנים כלפי רכיבי חישוב שאימצה הערכאה הדיונית – ומובן שאין לאפשר לו להשיג עליהם לראשונה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. בהעדר עילת התערבות בהפחתת גמול השעות הנוספות ובאופן חישובו – ומשלא הוצגה תשתית משפטית המאפשרת לחייב את המעסיקה לשלם לעותר עבור שעות שאינן שעות עבודה – הרי שאין גם מקום להתערב בהפחתת הוצאות המשפט שנפסקו לזכות העותר. 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשפ"א (‏16.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20075400_Z01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il