ברוך אמירא נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 754/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערער: ברוך אמירא נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"א בכסלו תשס"ב (6.12.01) בשם המערער: עו"ד שגיב בר שלום בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין קצינת מבחן: גב' ברכה וייס ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.12.2000 בת"פ 40239/99 שניתן על-ידי כב' השופט ג' קרא פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועונשו נגזר ל18- חודשי מאסר בפועל ועליהם 18 חודשי מאסר על-תנאי. בתחילה הוגש ערעור הן על ההרשעה והן על גזר-הדין, אך בישיבת בית-המשפט מיום 24.4.2001 חזר בו בא-כוח המערער, על-דעת המערער, מן הערעור על ההרשעה, בצמצמו את הערעור לערעור על גזר-הדין בלבד. העונש שהוטל על המערער אינו עונש חמור כל עיקר. העבירה בה הורשע עניינה, בעיקרה, בכך שהמערער ואחרים שברו כיסא על גבו של אחד משני המתלוננים, בעטו בו בכל חלקי גופו, והוסיפו ונעצו סכין בגופו של המתלונן האחר, היכו אותו במוט עץ וחבטו בו בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן האחד חבלות בכל חלקי גופו ושברים בשוק רגל ימין אשר חייבו ניתוח, ואילו המתלונן האחר נפגע מסביב לעיניו ונגרם לו סדק בגולגולתו. בשים-לב למעשים אלה העונש שהוטל על המערער עונש הוא הרחוק מלהיות עונש חמור; ואם-כך-ככלל, לא-כל-שכן בשים-לב להרשעותיו הקודמות של המערער, הרשעות הכוללות, בין השאר, עבירות אלימות, גניבות ועוד. יתר-על-כן: שירות המבחן מודיענו כי נמנע הוא מהמליץ על טיפול במערער. טענתו העיקרית של בא-כוח המערער היא זו, שהמערער פגוע בנפשו, ולעניין זה אף הסב את תשומת-ליבנו לפסק-דין שניתן לאחרונה בעניין אחר אשר המערער עמד בו לדין ואשר בו נפטר מאחריות בשל מצבו הנפשי בעת ביצועה של אותה עבירה. למותר לומר כי עובדה זו, כשהיא לעצמה, אין בה כדי לאצול על העונש שנגזר על המערער בענייננו, אך בא-כוחו ביקש כי נביא עובדה זו במניין השיקולים להקל עם המערער בעונשו. עוד טען בא-כוח המערער, באותו הקשר, כי ראוי שהמערער ייבדק שוב לבחינה אם ניתן לכולאו בבית האסורים. טענותיו של בא-כוח המערער אינן מקובלות עלינו. אם אמנם אין המערער כשיר לשאת בעונש שהוטל עליו - וכאמור, העונש שהוטל עליו אינו חמור כל עיקר - חזקה על שירות בתי הסוהר כי יעמיד את המערער לבדיקת מב"ן, ועל-פי תוצאותיה של אותה בדיקה יסיקו הרשויות את המסקנות המתבקשות. לעניין זה נוסיף ונסב את תשומת-הלב להוראת סעיף 49 (ד) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. ואולם לא מצאנו כל טעם ראוי לדחיית שמיעתו של הערעור עד לקבלת חוות-דעת שלא תוכל לקדם אותנו בעניינו של הערעור לגופו. הוספנו ושמענו את אחיו של המערער, אשר טען כי שירות המבחן לא עשה עבודה כהילכתה, ולו משום שלא שוחח כלל עם המערער. טענה זו אינה מקובלת עלינו מכל וכל, הואיל ומהתסקירים המונחים לפנינו למדנו לדעת כי שירות המבחן נפגש עם המערער, ולא פעם אחת בלבד. כאמור, העונש שהוטל על המערער אינו עונש חמור יתר-על-המידה, ואנו מחליטים לדחות את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום ראשון, 23 בדצמבר 2001, עד השעה 12:00 בצהריים. הערבויות הקיימות יישארו בתוקפן. היום, כ"א בכסלו תשס"ב (6.12.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01007540.G11 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444