ג'קי גיגי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7538/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7538/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: ג'קי גיגי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.9.11 בת"פ 11417-03-11 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשע"ב (16.2.2012) בשם המערער: עו"ד רן עמר בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס, עו"ס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.9.2011 (ת"פ 11417-03-11 כבוד השופט ד' רוזן). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערער נכנס לחנות YELLOW בתחנת דלק פז בתל אביב ביום 13.2.2011, בשעה 3:00 לפנות בוקר וביקש למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי. המתלוננת, שעבדה במקום סירבה, שכן לא ניתן למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי ללא תעודה מזהה. כעבור 20 דקות הוא חזר לחנות ודרש מהמתלוננת באיומים למסור לידיו את כספי החנות, ולקח מתוך הקופה סכום של 900 ש"ח. לאחר מכן, איים המערער על המתלוננת באמצעות מזלג ודרש ממנה את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה. המתלוננת אמרה שאין ברשותה מכשיר טלפון ובתגובה שבר המערער את מכשיר האינטרקום שנמצא בחנות. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו. לכתב האישום שתואר לעיל, צורפו שני תיקים נוספים. בראשון, הואשם המערער בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, הטרדה באמצעות מתן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתיק השני, בו טרם הוגש כתב אישום, יוחסה לו עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. המערער הורשע אף בעבירות אלה, בהתאם להודעתו. ביום 27.9.2011 הטיל עליו בית המשפט המחוזי עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; הפעלת ארבעה חודשי מאסר על תנאי שהוטלו עליו בתיק קודם, באופן מצטבר, כך שעל המערער לרצות 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בגזר דינו התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המערער ולעברו הפלילי. עוד התייחס בית המשפט לכך שהוא לא עמד בתנאי צו הפיקוח שהוטל עליו בתיק קודם והפסיק את הקשר עם היחידה לקידום נוער. עוד ציין בית המשפט כי על אף שלא עמד בתנאים שהוטלו עליו נתן לו בית המשפט לנוער הזדמנות נוספת, אך המערער לא ניצל אותה והמשיך לבצע עבירות. בנסיבות אלה לא קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן, שלפיה יש לאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי בו החל. מבחינת שיקולים לקולה, בית המשפט נתן משקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער ולמאמציו להשתקם, וקבע כי לנוכח שיקולים אלה אין למצות עמו את הדין. מכאן הערעור שלפנינו, שבמסגרתו טוען המערער כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור. עיקר טענותיו של המערער עוסקות בהליך השיקום שעבר. המערער מתייחס לכך שיום לאחר ביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום המתוקן הוא השתלב במרכז גמילה מסמים לקראת חתונתו. כחודשיים לאחר מכן, הוא השתלב במרכז יום לטיפול בנפגעי סמים ברחובות ומאז הוא מתמיד בטיפול אינטנסיבי ויום יומי. המערער מציין כי ניסה פעמיים בעבר להשתקם במסגרת קהילה טיפולית, אך לא הצליח להשלים את הטיפול. לטענתו, באותה העת לא היה בוגר דיו על מנת להירתם להליך שיקומי תובעני. לעומת זאת, כיום משפחתו תומכת במהלך השיקומי. עוד בהקשר של נסיבותיו האישיות, מציין המערער כי בחודש אוגוסט 2011 נולד לו בן. לאור כל זאת, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק לאינטרס בדבר שיקומו ובכך שנמנע מלתת לו הזדמנות נוספת. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את ההמלצה החיובית של שירות המבחן בעניינו. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות המקרה. לטענתה, למערער ניתנו בעבר הזדמנויות להשתקם אך הוא לא ניצל אותן ולפיכך אין זה המקרה בו יש לתת משקל מכריע לשיקולי השיקום. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. בנוסף, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע ואת נסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ואין להקל בהם ראש. לצד זאת, יש לתת משקל לכך שהמערער ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום בעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה שהוטל עליו בתיק קודם על ידי בית משפט השלום לנוער. המערער הוכיח בעבר כי לא השכיל לנצל הזדמנויות שניתנו לו על מנת להתמיד בהליך שיקומי. יחד עם זאת ניתנה לו הזדמנות נוספת, אך כאמור, אף אותה לא השכיל לנצל וחזר לבצע עבירות. בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה אין במקרה זה לקבל את המלצת שירות המבחן שלא להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל. ונזכיר כי כידוע, המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לאמצה כלשונה. בענייננו, ולנוכח עברו הפלילי של המערער והעובדה שלא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו, אין לתת משקל מכריע לאינטרס השיקומי על פני שיקולי ענישה אחרים כדוגמת גמול והרתעה. סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער הולם את העבירות שביצע ואת כלל נסיבות המקרה ואנו דוחים אפוא את הערעור. יחד עם זאת, מצאנו לנכון לנכות מתקופת המאסר שהוטלה עליו את התקופה בת ה-40 יום שבה שהה במעצר בפועל. החלטתו של השופט ח' מלצר מיום 16.10.2011 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת בזאת. המערער יתייצב ביום 18.3.2012 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לתחילת ריצוי עונשו. אנו מקווים כי המערער ימשיך בהליך הטיפולי בו החל ויתמיד בו אף במסגרת מאסרו על מנת להיגמל מסמים ולשנות את אורח חייו. שירות בתי הסוהר יפעל, ככל שהדבר אפשרי, על מנת לאפשר למערער להשתלב בהליך טיפולי מתאים. ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ב (21.2.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11075380_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il