פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7536/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7536/07 ע"פ 7537/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזרי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתפ"ח 2045/05, ביום 14.5.06, על ידי השופטים: י' דר, א' שיף וח' הורוביץ, ובתפ"ח 3060/06, ביום 22.11.06, על ידי השופטים: י' אלרון, ר' סוקול וכ' סעב. תאריך הישיבה: ט"ו בסיוון התשס"ח (18.6.08) בשם המערער: עו"ד רון אבישור בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. הערעורים שבפנינו עוסקים בשני כתבי אישום שהוגשו נגד המערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ולהלן תמציתן של העובדות: א. בכתב האישום בו עוסק ע"פ 7537/07 נטען, כי בין המערער למתלוננת (להלן: א') קיימת הכרות מוקדמת, בין היתר, מלימודיהם בעבר באותו בית ספר. בתאריך 11.10.04 שיגר המערער לא' הודעה בטלפון, בה הזמין אותה לבוא לביתו תוך הבטחה שיש עמו הפתעה עבורה. עם כניסתה לדירה כיסה המערער את עיניה של א' במטפחת, ובעודה ממתינה ל"הפתעה", השכיבה המערער על המיטה והחל ללטף אותה באיבריה האינטימיים. א' התנגדה למעשיו והדפה אותו מעליה, אולם המערער לא הרפה ממנה, הפשיטה מבגדיה ובעל אותה תוך שהוא חוסם את פיה בידו, כדי למנוע את צעקותיה. לגרסת המשיבה, בעל המערער את א' פעמיים, ולבסוף איים עליה שאם תספר על הקורות אותה למשטרה או להוריה, יבולע לה. ב. בכתב האישום בו עוסק ע"פ 7536/07, יוחסו למערער שני אישומים. באחד נטען, כי בחודש אוגוסט 2006 הכיר המערער את המתלוננת ב' באמצעות אתר הכרויות באינטרנט, והם קבעו להיפגש בביתו. גם למתלוננת זו הבטיח המערער "הפתעה", ובבואה לדירה כיסה את עיניה במטפחת. כעבור מספר דקות נכנס המערער לחדר, התנפל על ב' ותוך שימוש בכוח החל לנשקה. ב' נאבקה בו, אולם הוא שלף סכין, הצמידה לצווארה ודרש ממנה לשתוק. לאחר מכן הפשיט המערער את ב' מבגדיה, ובעל אותה. בהמשך, דרש המערער מקורבנו למצוץ את איבר מינו, ולאחר מכן שב ובעל אותה. נטען, כי המערער דרש מב' לומר כי נהנתה מקיום היחסים עמו, ומשעשתה זאת, הקליט את דבריה. לבסוף, נטען כי בימים הבאים שלח המערער עשרות רבות של מסרונים לטלפון הנייד של ב', ובהם איים עליה שאם לא תשוב ותפגוש אותו, יפגע בה וידאג לפיטוריה ממקום עבודתה. באישום האחר בתיק זה נטען, כי בחודש אוגוסט 2006 קבע המערער להיפגש עם צעירה נוספת אותה הכיר דרך האינטרנט (להלן: ג'). חרף דרישתה של ג' לקיים את המפגש במקום הומה אדם, שכנע אותה המערער להיפגש עמו במקום סמוך לביתו. משעשתה זאת, הוביל אותה המערער בערמה למקום חשוך, שם אחז בצווארה וניסה להפילה לרצפה. ג' נאבקה בו, וכאשר הצליחה להשתחרר מאחיזתו נמלטה, אולם המערער דלק אחריה והדביקה, ובהמשך שב וניסה להשכיב אותה על הרצפה. ג' גילתה בשלב זה תושייה ודקרה את המערער בסמוך לעינו באמצעות מפתח. אולם המערער הצליח לבסוף להשכיבה על הרצפה, ואז חסם את פיה במטפחתו תוך שהוא מנסה להפשיטה ממכנסיה. לבסוף, ועקב זעקותיה של ג', נאלץ המערער להרפות ממנה, ואמר לה כי הוא מבקש לשוחח אתה. את ההפוגה הזו ניצלה ג' ונמלטה על נפשה, ובדיעבד התברר כי נגרמו לה חבלות בחלקים שונים של גופה. 2. במהלך משפטו כפר המערער בעובדותיו של האישום משנת 2004, והתגונן בטענה כי כלל לא פגש את א' ביום האירוע, וממילא לא ארח אותה בביתו. ברם, גרסה זו של המערער לא זכתה לאמונו של בית-המשפט, ועל פניה הועדפה עדותה של קורבנו, לה נמצאו תימוכין בחבלות שנחבלה, וכן בממצאיה של בדיקת דנ"א אשר אישרה כי הפרופיל הגנטי של המערער נמצא בכתם זרע שנלקח מתחתוניה של א'. נוכח האמור הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירת אינוס, ובהמשך דן אותו לשמונה שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את א' בסכום של 30 אלף ש"ח. בתיק האחר (3060/06), זה העוסק בעבירות שבוצעו בשנת 2006, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של אינוס, ניסיון לאינוס, מעשים מגונים, סחיטה באיומים, תקיפה וגניבה. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הם עתרו לגזור למערער 10 שנות מאסר ומאסר על-תנאי. כמו כן, הוסכם כי המשיבה תוכל לעתור לכך שעונש זה יצטבר במלואו למאסר שנגזר למערער בתיק האחר, בעוד שההגנה ביקשה כי העונשים יהיו ברובם חופפים. בית-המשפט המחוזי אימץ את הצעת הצדדים, גזר למערער עשר שנות מאסר, והורה כי שמונה שנים יצטברו לעונש שנגזר בתיק האחר, ובשנתיים הנוספות ישא המערער בחופף. כמו כן, נדון המערער לשתי תקופות של מאסר על-תנאי. 3. בערעורים שבפנינו משיג המערער כנגד חומרת העונש, ולהלן עיקר טענותיו: הוא אדם צעיר שעד לאירועים עליהם נקרא לתת את הדין, לא חטא בפלילים; הוא לוקה בתסמונת "דנדי ווקר", אשר מקורה בפגם מוחי מולד וגורמת להפרעה נוירולוגית, פגיעה מוטורית, ולקויים בדיבור וראייה; עקב אותו פגם הוא הוכר כנכה בשיעור של 80%; מצבו הפיזי והנפשי קשים; מטעמים לא ברורים לא צורפו שני התיקים בהם הוא נקרא לתת את הדין, וכתוצאה מכך קופחה זכותו לעתור כי ייגזר לו עונש אחד. 4. בחנו את נימוקי הערעור שבכתב ואלה שנטענו על-פה, אולם לסופו של יום לא מצאנו מקום להקל בעונש. חרף מגבלותיו הפיסיות של המערער ומצבו הנפשי, הוא הצליח להוביל בעורמה שתי נשים צעירות לביתו, שם כפה עליהן את עצמו תוך שימוש באלימות רבה, ובאחד המקרים אף באיומי סכין. המערער לא שעה לתחינותיהן של קורבנותיו, ושבוי בידי יצרו בעל אותן וביצע בהן מעשים המעוררים שאט נפש ופלצות. באשר לצעירה השלישית, ככל הנראה גם לה ייעד המערער גורל דומה, אך עקב תושייתה ומאבקה הבלתי מתפשר, הצליחה להימלט על נפשה בטרם ביצע בה המערער את זממו. מעשים אלה קשים הם, ובכל אחד מהם גלומה טראומה לקורבן, טראומה שרישומיה עלולים ללוות את הנשים עד יומן האחרון עלי אדמות. בעקבות תקיפתן בידי המערער, חייהן של אותן נשים שוב אינם דומים לאלה שקדמו לתקיפתן, הואיל ולרוב גורמות עבירות אלו לחרדות, דיכאון, פרצי זעם, הסתגרות וחוסר יכולת לקיים מערכת יחסים נורמלית עם בני המין האחר. את מחירן של כל אלה נכון היה להציג למערער לפירעון, הן כדי לגמול לו על מעלליו, והן כדי להבהיר לכל כי החוטאים במעשים מסוג זה עלולים למצוא את עצמם כלואים מאחורי סורג ובריח למשך שנים רבות. באשר לעובדה כי איש לא יזם את איחוד שני התיקים בפני בית המשפט המחוזי, אפשר כי מדובר במחדל, אולם הואיל והמערער ובא-כוחו דאז היו ערים לכך, איננו שוללים את האפשרות שלא במחדל מדובר, אלא בהימנעות יזומה ומדעת. כך או כך, גם אם מדובר במחדל שהמערער לא נטל בו חלק, בסופו של דבר התוצאה העונשית אליה הגיע בית המשפט לא קיפחה אותו, הואיל והוחלט על חפיפה חלקית של תקופות המאסר. אנו סבורים כי תוצאת זו הנה נכונה והולמת, ועל כן לא מצאנו מקום להתערבותנו. הערעורים נדחים. ניתן היום, ט"ו בסיוון התשס"ח (18.6.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07075360_O01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il