גני רון בע"מ נ. ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7535/99 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט א' ריבלין העותרת: גני רון בע"מ נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר התשתיות 3. שר הפנים 4. הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז 5. מ.ע.צ 6. מינהל מקרקעי ישראל 7. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ד' בסיוון תש"ס (7.6.2000) בשם העותרת: עו"ד יוסי רוזנברג בשם המשיבים 1-7: עו"ד אורית קורן פסק-דין העתירה מכוונת כנגד הפקעת חלקת קרקע שבבעלות העותרת. הקרקע מצויה בצומת כנות-גדרה, במקום בו נפגשים הכביש המחבר את כביש ירושלים-תל-אביב לבאר שבע והכביש המוביל מערבה אל נמל אשדוד. לצורך יצירת קשר בין עורקי התחבורה האלה, במסגרת התכנית לסלילת כביש חוצה ישראל, מתוכננת במקום סלילתו של כביש המשך, ומתוכננת הקמת מחלף בצומת הכבישים. העותרת מלינה על הבחירה להפקיע את חלקות הקרקע שבבעלותה, והיא סבורה כי גם אם היה מקום לקבוע שהמחלף והכביש יעברו דווקא על אדמתה, ראוי היה להורות על תכנית של איחוד וחלוקה של אדמותיה ושל האדמות הסמוכות, ובדרך זו לחלק את הנטל ולהקצות את הרווח הצפוי מהשבחת הקרקע בין כל בעלי החלקות הסמוכות. העותרת סבורה כי העובדה, שהמדינה היא בעלת מקצת מחלקות הקרקע הסמוכות לחלקת העותרת, היא הנותנת שגם על המדינה לשאת בתוצאות ההפקעה, וזאת, כאמור, בדרך של איחוד וחלוקה של הקרקעות הסמוכות כולן. לא שוכנענו בנסיבות המקרה כי ראוי לקבל טענה זו אחרונה. העובדה שבסמוך לקרקע שהופקעה מצויים גם מקרקעין שבבעלות המדינה אין בה כדי לשנות מן התוצאות הרגילות הנובעות ממעבר תוואי הכביש במקום שבו הוא עובר. העותרת מבקשת לכלול בתכנית האיחוד והחלוקה מחדש גם מקרקעין המצויים בבעלות פרטית של אחרים, מבלי שהיא מצביעה על עילה מספקת להטיל את התוצאות המתבקשות מכך על בעלי המקרקעין האחרים. המדינה מציינת כי גם על מקצת מחלקות הקרקע המצויות בבעלותה קיימות זכויות חכירה לדורות לחוכרים אחרים. התוואי שנבחר לקטע המחבר בין הכבישים מבוסס על תוואי קיים. התוואי הובא לאישור הועדה המחוזית לתכנון ובנייה. העותרת הגישה התנגדות לתכנית בגין הפגיעה הצפויה בחלקות שבבעלותה. ההתנגדות נדונה והתקבלה באורח חלקי בלבד על-ידי הועדה המחוזית, שנתנה תוקף לתכנית הנוגעת לחיבור הזמני של הכבישים. ההליכים בוועדה ביחס לתוואי הסופי של הדרך עתידים עוד להתקיים. כאמור, עמד תוואי הכביש שנבחר למבחן בועדה המחוזית. המדינה סבורה כי זהו התוואי האופטימלי, ואם העותרת סבורה אחרת - היה עליה להעלות את השגותיה בבית המשפט המחוזי. נציגת המדינה הודיעה כי היא לא תתנגד לדיון בבית המשפט המחוזי בעניין זה דהיינו, נסיונה של העותרת לתקוף את החלטת הועדה המחוזית ובלבד שהפניה לבית המשפט המחוזי תעשה בתוך פרק זמן קצר ביותר ובית המשפט ידון בעניין בדחיפות, כפי שאכן ראוי שיעשה כדי שלא לעכב את תחילת העבודות בשטח אם כך יוחלט. בנסיבות אלה כולן שוכנענו כי אין מקום לקבל את העתירה. העתירה נדחית. ניתן היום, ד' בסיוון תש"ס (7.6.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99075350.W04/אמ