פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 75281-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי -תל אביב 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שירן בכר; עו"ד עידן יוחאי אדרי פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. במסגרת העתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 4.3.2025, שבגדרו נדחה ערעורה על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מיום 28.6.2024, שבמסגרתה נקבע כי מועד הקרע בין העותרת למשיב חל בחודש ינואר 2013. 2. העותרת והמשיב נישאו בשנת 1976 והתגרשו בחודש מאי 2024. לאחר הגירושין ניהלו הצדדים הליך חלוקת רכוש בבית הדין האזורי, שבמסגרתו טענה העותרת כי יש לקבוע את מועד הקרע ביניהם ליום 13.12.2022, שבו הגישה בקשה ליישוב סכסוך (לפי תקנה 2 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016). מנגד, המשיב טען כי יש להקדים ולקבוע את מועד הקרע לראשית שנת 2013, אז לטענתו חדלו הצדדים לקיים יחסי אישות, והחלו להתנהל בחשבונות בנק נפרדים. 3. בהחלטתו קיבל בית הדין הרבני האזורי את טענות המשיב, וקבע כי מועד הקרע כאמור חל בחודש ינואר 2013. נקבע, כי כבר במועד זה נתגבש בין הצדדים קרע בלתי-הפיך – הן במישור האישי, הן במישור הכלכלי – אשר מצדיק את הקדמת מועד איזון המשאבים, לפי סעיף 8(4) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון). ערעור שהגישה העותרת על החלטה זו נדחה על-ידי בית הדין הרבני הגדול, שקבע כי לא נמצאו בהחלטת בית הדין האזורי פגם משפטי או טעות בשיקול דעת. 4. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה מבקשת העותרת כי נורה על החזרת הדיון לבית הדין הרבני האזורי לשם קביעה מחודשת של מועד הקרע, ולחלופין – כי נקבע שמועד הקרע חל ביום 25.12.2022, כפי שהתבקש על-ידה בערכאות הקודמות. העותרת טוענת, בעיקרו של דבר, כי עובדות המקרה לא תומכות בהקדמת מועד הקרע לשנת 2023; כי בתי הדין הרבניים יישמו בענייננו את הדין הרלוונטי באופן שגוי, ולא נימקו את הכרעתם באופן מספק; וכי הכרעה זו פוגעת בה באורח חמור, במיוחד לנוכח מצבה הרפואי הקשה. בהקשר זה מדגישה העותרת, כי ההחלטות מושא העתירה אינן מתייחסות למצבה הרפואי, אשר הוא שהוביל, לטענתה, לכך שהצדדים החלו לישון בחדרים נפרדים וחדלו לקיים יחסי אישות. על כך מוסיפה העותרת, כי בתי הדין התעלמו מחוסר תום לבו של המשיב, שטען בראשית ההליך כי מועד הקרע בין הצדדים הוא בשנת 2023. 5. דין העתירה להידחות על הסף. 6. הלכה עמנו, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, ולא יתערב בהחלטותיהם אלא במקרים חריגים, שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות הדין או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו, מני רבים: בג"ץ 57336-03-25 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פס' 8 (2.4.2025); בג"ץ 21902-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לים ירושלים, פס' 5 (17.2.2025); בג"ץ 55406-07-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, בתל אביב, פס' 4 (30.7.2025)). בענייננו, חרף ניסיונה של העותרת לשוות לעתירה נופך עקרוני, הרי שרובן ככולן של טענותיה הן טענות ערעוריות במובהק. משכך, המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים התערבותו של בית משפט זה, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. 7. זאת ועוד, הלכה למעשה, טענות העותרת מכוּונות כנגד קביעות עובדתיות מובהקות של בתי הדין בעניין מועד הקרע בין הצדדים. כלל הוא, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון דא, על אחת כמה וכמה, במסגרת עתירה לבית משפט זה (ראו, מני רבים: בג"ץ 6069/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פס' 6 (2.9.2024)). לפיכך, ומבלי להקל ראש בטענות העותרת על אודות מצבה הרפואי והשלכותיו, לא קמה בענייננו עילה להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול. 8. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח אב תשפ"ה (12 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט