ג'סאן סעיפאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7527/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7527/05 ע"פ 8283/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערער בע"פ 7527/05: המערער בע"פ 8283/05: ג'סאן סעיפאן ח'אלד ג'מיל שרארי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתנו בת"פ 4027/05, האחד ביום 15.5.05 על ידי כבוד השופט י' עמית, והאחר ביום 10.7.05 על ידי כב' השופט ר' סוקול. תאריך הישיבה: י"א בחשון התשס"ז (02.11.06) בשם המערער בע"פ 7527/05: בשם המערער בע"פ 8283/05: עו"ד מרג'יה אמיר עו"ד סאהר פר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד אלעד פרסקי גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המערערים – חאלד שרארי (להלן: חאלד) וג'סאן סעיפאן (להלן: "ג'סאן"), נטען, כי בתאריך 2.2.05, בשעת לילה מאוחרת, הם נכנסו למלון ברחוב החלוץ בחיפה, ובאיומי סכין שדדו מפקיד הקבלה סכום כסף. לפני שעזבו את המקום, כלאו המערערים את הפקיד בשירותים וניתקו את קו הטלפון. משם המשיכו המערערים לבית מלון נוסף הנמצא ברחוב שמריהו לוין בחיפה. הם תקפו את פקידת הקבלה, תוך שג'סאן חונק אותה בידו האחת ומאיים עליה עם סכין בידו האחרת. גם מבית מלון זה גנבו המערערים סכום כסף, ולפני שנמלטו ניתקו את קו הטלפון. נטען, כי במהלך השוד נגרמו לפקידה חתכים בשלוש מאצבעות ידה. שני המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם. ג'סאן עשה זאת ביום 23.3.05, בעוד שחאלד הודה ביום 4.5.05. בעקבות הודאתם, הורשעו המערערים בשתי עבירות שוד, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, כליאת שווא, היזק בזדון והחזקת רכוש החשוד כגנוב. ביום 15.5.05 נדון ג'סאן (על ידי כבוד השופט י' עמית) ל-54 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחד מבתי המלון בסכום של 2500 ש"ח. גזר-דינו של חאלד ניתן על-ידי כבוד השופט ר' סוקול, בתאריך 10.7.05, והוא נדון ל-48 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, וכן חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 1000 ש"ח. 2. בע"פ 8238/05 משיג בפנינו חאלד על העונש שהושת עליו. נטען, כי בית המשפט החמיר עמו מעבר לנדרש; לא נתן משקל ראוי לכך שחלקו בפרשה משני; בהודאתו הוא חסך זמן שיפוטי ואת העדתם של המתלוננים; לא ניתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות ולעדויות האופי מטעמו. בע"פ 7527/05 משיג בפנינו ג'סאן כנגד הרשעתו, ולחלופין כנגד העונש שהושת עליו. מערער זה שאינו מיוצג עוד על-ידי סנגורו בבית משפט קמא, אלא על ידי עורך-הדין א' מרג'יה, טען, כי אף שנרשם בפרוטוקול הדיון כי הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, נכון יהיה לבטל את הרשעתו. לגרסתו, אמצעיו הכספיים היו מוגבלים, ועל כן נאלץ להשלים עם מינויה של עו"ד אגא, מטעם הסנגוריה הציבורית, כדי שתייצג אותו. ג'סאן הוסיף וטען, כי הסנגורית הממונה לא הקדישה זמן ראוי לברור האישומים עמו, ובמקום זאת הבהירה לו כי עדיף שיודה, תוך הבטחה כי העונש שייגזר לו לא יעלה על שנתיים מאסר. כן נטען, כי הסנגורית אמנם הקריאה לו את כתב האישום, אולם הוא השיב לה כי אין הוא יכול לאשר שהאירועים התרחשו בפועל, הואיל ובליל המקרה היה שתוי. ועוד נטען, כי לא בוצעה הפרדה כדין בעניינו של ג'סאן מזה של שותפו, ולנגד עיני בית המשפט עמד, עובר למתן גזר-הדין, כתב האישום המתוקן בעניינו של חאלד ולא כתב האישום המתוקן בעניינו-שלו. כן נטען, בהתייחס לעונש, כי ראוי להתערב בו מכל אחד מהטעמים הבאים: המשיבה חרגה מסמכותה כאשר לא הסתפקה בהגשת הרשעותיו הקודמות, והביאה ראיות נוספות; תקופת המאסר שנגזרה לו הנה מופרזת לחומרה; המערער הנו אדם צעיר שעברו אינו מכביד; ולבסוף נטען, כי הערכאה הראשונה לא ייחסה משקל הולם לשיקולי שיקומו של העבריין. 3. לא מצאנו ממש בהשגותיו של ג'סאן כנגד ההרשעה. הטענה לפיה הוא לא הבין את העובדות המפלילות שיוחסו לו, ושבאת-כוחו דאז לא הסבירה לו את תוכנן, נסתרת מיניה וביה בתשובתו של המערער-עצמו לבית המשפט (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון): "באת-כוחי הקריאה והסבירה לי את תוכן כתב האישום ואני מודה בתוכנו". יתרה מכך, הכרעת הדין בעניינו של ג'סאן ניתנה בחודש מרץ 2005, והדיון נדחה לחודש מאי. במהלך תקופת הדחייה הוגש לבית המשפט תסקיר מבחן, ומעיון בו עלה כי ג'סאן מתכחש לביצוען של העבירות, הואיל, ולגרסתו, סבל בעת האירוע מהזיות. בעקבות כך, וכמתחייב מחובתה של הפרקליטות לסייע בידי בית המשפט לעשות צדק, ביקשה נציגת המשיבה, בהתחדש הדיון, להבין אם ג'סאן חוזר בו מהודייתו. על כך הגיבה באת-כוחו של המערער באומרה (ראו עמ' 19): "איננו חוזרים בנו מההודאה שנתן הנאשם. במסגרת הטיעונים לעונש הוא חוזר ומודה, הוא ניסה להסביר לקצינת המבחן שנטל כדור אקסטזי ושתה אלכוהול, לא ניסה להמעיט מהאחריות או להתנער מהעבירות בהן הודה, ולא להצדיק אותן". ואם ניתן היה לחשוד כי הדברים נאמרו שלא על דעתו של ג'סאן, באה תשובתו הבאה של מערער זה והפריכה זאת (ראו עמ' 20): "אני מבין עברית, הבנתי מה שאמרה באת-כוחי", והוא לא הוסיף דבר ממנו משתמע כי הודאתו ניתנה שלא כדין, או שהוא מבקש להתיר לו לחזור ממנה. ועוד עניין אותו ראינו צורך להדגיש - בנימוקי הערעור נטען כי באת-כוחו של ג'סאן דאז שכנעה אותו להודות כדי לזכות ב"עונש קל" (שנתיים מאסר). ברם, במהלך טיעונה של באת-כוח המשיבה בפני בית המשפט, היא עתרה לגזור לג'סאן "מאסר בפועל לתקופה משמעותית... בסביבות 7 שנים...". נוכח דברים אלה אתה מצפה כי ג'סאן יקפוץ ממקומו כנשוך נחש, ויבהיר לבית המשפט כי הודייתו היתה מקח טעות ואינה משקפת את האמת. ולא זו בלבד שהוא לא נהג כך, אלא שבדברים שהשמיע לצורך העונש הסתפק בהדגשת אופיו הטוב ואורח חייו הנורמטיבי, תוך שהוא מגדיר את מעורבותו בפלילים, כ"מקרה טיפשי", והוא הוסיף: "אני מצטער על מה שהיה" (ראו עמ' 28 לפרוטוקול). 4. אנו מניחים שאת ההתכחשות להודאה למד בא-כוחו דהיום של ג'סאן, עו"ד מרג'יה, מפיו של שולחו. התכחשות זו והאירועים שקדמו להכרעת הדין, מצביעים לכאורה על התנהגות לא ראויה של הסנגור הקודם, שהיתה מלווה אף בליקוי-מאורות בתחום האתי. ודווקא משום כך, וכמתחייב מכללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין, אתה מצפה שעו"ד מרג'יה יפנה לסנגורית שקדמה לו כדי לקבל את גרסתה בטרם הגשתה (בחודש אוגוסט 2005) של הודעת הערעור הבוטה והמשתלחת שהונחה בפנינו. אולם גם את זאת לא טרח עו"ד מרג'יה לעשות, אלא בחלוף מספר חודשים מאז הגשת הערעור, ולמען הדיוק בחודש אפריל 2006. אנו סבורים כי בהתנהגות זו יש יותר מאשר לטעם לפגם, הואיל ומבלי לבדוק את העובדות הטיל עו"ד מרג'יה דופי חמור בדרך פעולתה של הסנגורית שקדמה לו. יתרה מכך, הודעת הערעור מטילה דופי במערכת עשיית הצדק כולה, ועם תופעה זו, שאינה עוד נחלתו של סנגור זה בלבד, אין להשלים. 5. באשר לערעור כנגד ההרשעה גופו – לא נותר לנו אלא לומר כי לא מצאנו בטענות של ג'סאן ממש. לדידנו אין ספק, כי הוא הבין היטב את העובדות המפלילות שיוחסו לו, ושהודאתו ניתנה מרצונו הטוב והחופשי. ואם חרף כל אלה הוא מתכחש עתה להודאתו, נראה כי הסיבה לכך מקורה בעונש שהושת עליו, ומכאן ניסיונו להביא לביטול ההליכים שהתקיימו עד כה, אף במחיר של בדייתן של עובדות כוזבות. אשר על כן, דין הערעור כנגד ההרשעה להדחות. 6. באשר לערעורים כנגד העונש – המערערים ביצעו שני מעשי שוד בפרק זמן קצר ביותר. לשניהם עבר פלילי, והם אף התנסו במאסר ממש. נראה אפוא כי המערערים לא הפנימו את לקחי העבר, והם מתקשים לסגל לעצמם אורחות חיים מהוגנות. בנסיבות אלו, ונוכח הצורך להרתיע את הרבים ולהגן על הצבור, אין בעונש דבר המצדיק את התערבותנו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים. 7. העתק מפסק-דין זה יועבר לעיונו של ראש לשכת עורכי הדין בישראל. ניתן היום, י"א בחשוון תשס"ז (2.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05075270_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il