רולא חוסאם שאמי נ. בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים בעכו

פסק-דין בתיק בג"ץ 7525/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7525/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרת: רולא חוסאם שאמי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים בעכו 2. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 3. גוהר אבראהים כסראווי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד רמי חלבי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי נגד פסק דינו של בית הדתי הדרוזי לערעורים אשר דחה את ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין הדתי הדרוזי האזורי. 2. העותרת והמשיב 3 (להלן: הבעל) נישאו בשנת 2005. יחסי הצדדים עלו על שירטון ובשנת 2008 הגיש הבעל מעין תביעת "שלום בית" לבית הדין הדתי הדרוזי האזורי. במהלך ניהול התביעה הגיעו הצדדים בחסות בית הדין ל"הסכם בוררות" על פיו הסכימו הצדדים למינוי ועדת בוררים שתורכב מחמישה חברים: שני בוררים מכל צד ובורר חמישי שימונה על ידי בית הדין. בהסכם הבוררות נקבע כי ועדת הבוררים תדון "בכל הנושאים שבמחלוקת" ותכריע "בכל הנושאים שבמחלוקת והכוללים את הנזקים כתוצאה מהגירושין". הצדדים גם הסכימו כי "לא תהיה לנו הזכות לערער על החלטת הוועדה". ועדת הבוררים נפגשה בנפרד עם העותרת ואביה (ביום 13.8.2008) ובנפרד עם הבעל ואביו (ביום 18.8.2008), קיבלה מסמכים מהצדדים והחליטה ביום 3.9.2008 כי המשיב ישלם לעותרת סך של 25,000 ש"ח בגין נזקי הגירושין וכי יש להנפיק לצדדים תעודת גירושין. הוועדה גם ציינה כי היא תראה לנכון שהצדדים יבצעו "סגירת כל הנשואים הקשורים בבתי המשפט והמשטרה". 3. הבעל ביקש מבית הדין לאשר את החלטת הוועדה והעותרת ביקשה לדחותה. העותרת טענה כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לקבוע את גירושי הצדדים שהרי תביעת הבעל לא הייתה תביעת גירושין וכן לא הייתה מוסמכת להכריע בעניינים המתנהלים במשטרה או בבתי משפט אחרים. כמו כן טענה היא כי הבורר שמונה מטעם בית הדין הוא שכן של הבעל וקרוב משפחתו של בא כוח הבעל כך שנפל בהחלטה פגם של ניגוד עניינים. העותרת הוסיפה וטענה כי לא התאפשר לה להעיד עדים ולמסור מסמכים בעניין ההפלה שנגרמה לה, לטענתה, עקב אלימות הבעל וכן כי לא היה מקום לשמוע את הצדדים בנפרד, כפי שעשתה ועדת הבוררים. 4. בית הדין לאחר ששמע את טענות הצדדים ולאחר שנחקרו בפניו נציגי ועדת הבוררים אישר את החלטת הוועדה ודחה את טענות העותרת. בית הדין קבע כי הסכם הבוררות דיבר במפורש על "כל הנושאים שבמחלוקת והכוללים את הנזקים כתוצאה מהגירושין" ועל כן ברור שהתביעה המקורית הפכה בהסכמה לתביעת גירושין והועדה הוסמכה לעסוק בכך. באשר להליכים במשטרה ובבתי משפט אחרים קבע בית הדין כי הוועדה אומנם הביעה דעתה כי מוטב אם ימחקו אך לא הכריעה בעניין ולא החליטה כל החלטה בעניין. בכל הנוגע לטענה בדבר ניגוד עניינים קבע בית הדין כי אין לקבלה וכי הבורר שמונה הוא ראוי והעותרת לא הביעה כל התנגדות למינויו אלא עד לאחר קבלת החלטת הועדה. בית הדין הוסיף בהקשר זה כי שכנות אינה מהווה ניגוד עניינים. באשר למסירת מסמכים קבע בית הדין כי התאפשר לעותרת למוסרם אך היא לא עשתה כן וממילא לא הוכחה אלימות. גם באשר לניהול ישיבות נפרדות לא קיבל בית הדין את טענות העותרת. בעניין אחד קבע בית הדין כי יש להשלים את החלטת הוועדה ולהוסיף לפיצוי בגין נזקי הגירושין גם סך של 7500 ש"ח בגין "מוהר" כך שסך הכל על הבעל לשלם לעותרת סך של 32,500 ש"ח. כמו כן הורה בית הדין על הנפקת תעודת גירושין. 5. על החלטת בית הדין הגישה העותרת ערעור ובו חזרה על טענותיה. בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים דחה את הערעור. בית הדין לערעורים קבע כי תעודת הגירושין היא חוקית מאחר שהעותרת סירבה להמשיך בחיים זוגיים ובהסכם הבוררות הרי הסכימו הצדדים על פירוד. באשר לטענת ניגוד עניינים קבע בית הדין כי העותרת לא הביעה כל התנגדות למינוי במהלך כל תקופת פעילות ועדת הבוררים וממילא שכנות אינה יוצרת ניגוד עניינים כך שלא נפל כל פגם במינוי. גם באשר לטענה כי לא התאפשר לה למסור מסמכים ולהעיד עדים דחה בית הדין את טענות העותרת. 6. על החלטות אלה הגישה העותרת את העתירה שלפנינו. למעשה היא חוזרת בעתירה על הטענות השונות שהועלו בפני בתי הדין. כך חזרה העותרת על הטענה כי ועדת הבוררים פעלה בחוסר סמכות כאשר דנה בעניין הגירושין ובעניין התלונה במשטרה וכן חזרה על טענת ניגוד העניינים. העותרת הוסיפה בהקשר זה כי לא ידעה את הפרטים על הבורר אלא כאשר העלתה את הטענות בעניין. כמו כן חזרה העותרת על הטענה כי ועדת הבוררים לא התייחסה למסמכים שעסקו, לטענתה, בהפלה שעברה בגלל אלימות הבעל ושלא ניתנה לה הזדמנות לזמן את עדיה. לטענת העותרת העובדות בעניין היו משפיעות על גובה הפיצויים שנפסקו. העותרת הוסיפה בהקשר זה כי נראה שועדת הבוררים פעלה לפי סכום אחיד לפיצוי עבור כל שנת נישואין בלי לבחון את נסיבותיו הייחודיות של המקרה. לבסוף חוזרת העותרת על הטענה כי לא היה מקום שועדת הבוררים תשמע כל צד בנפרד וכי בתי הדין לא פעלו על פי הדין החל עליהם. 7. לאחר שעיינתי בעתירה ובמסמכים שצורפו לה לרבות תרגום ההחלטות השונות שהגישה העותרת הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי דין דתיים והתערבותו באלו מצומצמת למקרים קיצוניים כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין או מקום שנדרש סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 4 (טרם פורסם, 30.1.2007); בג"ץ 9776/01 מרעי נ' מרעי, פסקה 3 (לא פורסם, 14.2.2002)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים קיצוניים. העותרת הסכימה במפורש לדיון בפני ועדת הבוררים; היא מינתה מטעמה שני בוררים; היא הופיעה בפני הועדה ללא שהעלתה כל טענה בדבר ניגוד עניינים של מי מחבריה או בדבר סדרי הדין; רק עם קבלת החלטת הוועדה העלתה העותרת טענות שונות כפי שפורט. בית הדין הדתי האזורי ובית הדין הדתי לערעורים קיימו דיונים ושמעו את טענות העותרת ולא מצאו בהן ממש. בפנינו חוזרת למעשה העותרת על אותן טענות אלא שמדובר בטענות ערעוריות באופיין שאינן מצדיקות את התערבותנו (ראו: בג"ץ 8922/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 4 (טרם פורסם, 4.11.2007); בג"ץ 7853/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (טרם פורסם, 21.9.2007); כן ראו והשוו בג"ץ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (טרם פורסם, 7.3.2007)). בסופו של יום נראה כי העותרת אינה שביעת רצון מסכום הפיצויים שנקבע לה אך הדבר אינו מצדיק את התערבותנו. באשר להליכים בערכאות אחרות ובמשטרת ישראל, וכפי שקבע בית הדין הדתי האזורי, בעניין זה ועדת הבוררים כלל לא הכריעה ולכן בהליכים כאמור טענות העותרת ממילא שמורות לה. 8. העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏ט' חשון, תש"ע (27.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09075250_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il