עדנאן זאהדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7507/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7507/03 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' עדיאל המערער: עדנאן זאהדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.7.03 בת"פ 136/03 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשס"ה (1.12.04) בשם המערער: עו"ד הישאם פראג בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש בשם שירות-המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין המערער הודה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, כי בחודש יוני 2002 הוא חבר לשלושה אחרים, ובאיומי נשק ותוך כדי ירי באוויר, הם שדדו מכונית מבעליה. בהמשך נכנסו בני החבורה לבנק המסחרי הפלשתיני בשכונת א-רם בירושלים, ושדדו סכום של 17,000 ₪, וגם הפעם עשו זאת תוך כדי ירי באוויר. בחודש יולי 2002, ביצע המערער עם אחרים שוד נוסף של רכב ובנק, וכאשר הם נמלטו מהזירה רכבם התנגש ברכב חונה. לאחר כל אלה, שרפו בני-החבורה את המכונית בה נמלטו כדי להקשות על זיהויים. המערער הוסיף והודה בכתב-אישום נוסף אותו ביקש לצרף, שאף הוא עוסק בעבירת שוד, והעולה מכך הוא שהמערער הורשע בשלוש עבירות שוד, נשיאת נשק והובלתו והשמדת ראיה. בגין כל אלה, ולאחר שהונח בפניו תסקיר של שירות-המבחן, גזר בית-המשפט המחוזי על מערער 6 שנות מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 12 חודשים, מחציתו במצטבר. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. השגותיו של המערער מכוונות לשני אלה: ראשית, להשקפתו, נוטה העונש שהושת עליו לחומרה מעבר לנדרש, והוא חורג ממדיניות הענישה המקובלת. שנית, בעונש שנגזר הופר הכלל בדבר אחידות בענישה. לעניין אחרון זה הפנה המערער לעונשו של אחד משותפיו, ויאסם כנען, עליו השית בית-המשפט המחוזי ארבע וחצי שנות מאסר בפועל בלבד. אין בידינו לקבל את הערעור. המערער, חרף גילו הצעיר, חטא בעבירות קשות שנדמה כי אין צורך להרבות מילים על חומרתן. יתרה מכך, המערער ובני-חבורתו לא היססו לעשות שימוש בנשק חם במטרה לבצע את זממם, חרף הסכנה הכרוכה בכך לפגיעה בנפש וברכוש. ואם בכך לא די, מתברר שהמערער ביצע את המעשים שיוחסו לו שעה שעמד נגדו עונש מאסר על-תנאי, וחרף העובדה שבעבר ננקטו נגדו אמצעי ענישה מגוונים, אולם נראה כי אלה לא הותירו עליו את רישומם. נסיבות אלו מחייבות את המסקנה כי לא זו בלבד שאין לגלות בעונש פן של חומרה, אלא אפשר שהוא אף נוטה לקולא. ובאשר להשוואה בין עונשו של המערער לזה שהושת על ויאסם כנען, הודיעתנו באת-כוחה של המשיבה כי על גזר-דינו של כנען תלוי ועומד ערעור מטעם המדינה, ומכאן שאין להקיש ממנו דבר לעניין עונשו של המערער. לנוכח כל האמור, אנו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ח בכסלו התשס"ה (1.12.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03075070_P04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il