אברהם נאנס נ. עיריית כפר סבא

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 7503/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא המערער: אברהם נאנס נ ג ד המשיבות: 1. עיריית כפר סבא 2. ועדה מקומית לתכנון ולבניה כפר סבא 3. ועדה מחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' פינקלשטיין) בעת"ם 63503-05-18 מיום 15.7.2018 תאריך הישיבה: א' בחשון התש"ף (30.10.2019) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבות 2-1: עו"ד גילי שמואלי בשם המשיבה 3: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ברקע ההליך שלפנינו תכנית התחדשות עירונית בשכונת כיסופים בכפר סבא (כס/מק/1/34/ד/1) (להלן: התכנית), במסגרת פינוי בינוי לפי "תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידת אדמה" – תמ"א 38 (להלן: תמ"א 38). עיריית כפר סבא ביקשה לקדם תכנית מפורטת בהתאם להוראות סעיף 23 לתמ"א 38, וזאת מתוך הנחה שמדובר בתכנית בסמכות ועדה מקומית. ביום 8.11.2016, פורסמה הודעה שלפיה התכנית היא בסמכות הוועדה המקומית, וביום 22.11.2016 אושרה התכנית להפקדה, והופקדה בפועל ביום 17.1.2017. בהמשך, קיבלה הוועדה המקומית (המשיבה 2) את הודעת הוועדה המחוזית (המשיבה 3) לפיה קיים ספק לעניין סמכותה של הוועדה המקומית לקדם את התכנית, ועל כן אין לקדם את התכנית בסמכות הוועדה המקומית אלא בסמכות ועדה מחוזית. בנוסף, נקבע כי התכנית טעונה אישור שר האוצר. ביום 13.6.2017, הודיע היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית למהנדסת העיר כי הוועדה המקומית יכולה לבקש מהוועדה המחוזית לאמץ את הליך ההפקדה, שאז יישמעו ההתנגדויות לתכנית בפני ועדת המשנה של הוועדה המחוזית כתכנית בסמכות מחוזית. בשלהי שנת 2017 קיימה הוועדה המקומית דיון שבמסגרתו הוחלט לפנות לוועדה המחוזית בהליך של בקשה לאימוץ הליכי הפקדה שננקטו עד אז על ידי הוועדה המקומית, וזאת במטרה לקדם את הליכי התכנון. ואולם, מאחר שאחד מחברי המועצה ביקש לקבוע דיון במסגרת מליאת הוועדה המקומית, נדרש היה להביא את התכנית למליאה. בהמשך נערכה סדרת מפגשים עם נציגות תושבים ובעלי דירות מהבניינים והמתחמים בשכונה. מהנדסת העיר המליצה לבצע התאמות לתכנית ולהעבירה לוועדה המחוזית על מנת שניתן יהיה לקדמה. הדיון נדחה עקב סיום כהונתם של בעלי תפקיד וביניהם מהנדסת העיר, ובמקביל נערכה בחינה מחודשת מתוך מגמה להביא בפני מליאת הוועדה המקומית תכנית בעלת היתכנות לאישור, בשים לב למורכבותה ובצורך בבדיקות, השלמות ותיקונים. המערער מצדו דרש בעתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים כי תיקבע לאלתר ישיבה של הוועדה המקומית, על מנת שיוחלט אם יש מקום להמשך הליך התכנון האמור. בהינתן הסברי הוועדה המקומית בהתייחס להליך קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' פינקלשטיין) כי אין עילה להתערב בדרך הפעולה של המשיבות 2-1, ולכן הורה על דחיית העתירה לגופה, מבלי להידרש לטענות מקדמיות שהעלו המשיבות. על כך נסב הערעור שלפנינו. המערער טוען גם בפנינו כי יש להורות על המשך קבלת החלטות בתכנית לאלתר. לגוף הדברים, מבקש המערער להורות על פסילת התכנית בהיעדר היתכנות לקידומה. המערער מוסיף וטוען כי היעדר הכרעה בתכנית גורם לעיכוב בבקשות להיתרי בנייה במסגרת התחדשות עירונית (הגם שדיירי הבניין בו הוא מתגורר טרם הגישו בקשה כאמור). המערער אף עותר לכך שהוועדה המחוזית תעשה שימוש בסמכותה לפי סעיף 28 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקבל החלטות במקומה של הוועדה המקומית. המשיבות 2-1, בצד טענות סף אותן הן מעלות, סבורות כי אין עילה להתערב בהליכי התכנון נוכח מורכבותה של התכנית, וטוענות כי קצב ההליך הוא סביר. המשיבה 3 מצידה עומדת על כך שבעתירה המינהלית לא התבקש נגדה כל סעד, ולכן דין הערעור בכל שאמור בפועלה להידחות על הסף. עוד היא עומדת על הטעמים בגינם גם לגופם של הדברים אין עילה למתן הסעד המבוקש על ידי המערער. בדיון שנערך היום לפנינו עידכנו המשיבות 2-1 כי בינתיים עזבה מהנדסת העיר הקודמת את תפקידה, השתנו מגמות התכנון, התקבלו החלטות חדשות בנושא התחדשות עירונית והופקדה תכנית מתאר כוללנית לכפר סבא. בשלב זה נבחנת האפשרות לתקן או אולי אף לבטל את התכנית במתכונתה הנוכחית. ביום 9.11.2019 קבוע בוועדה המקומית דיון במסמך מדיניות שהוכן בעירייה, המהווה בסיס לתכנית חדשה במתחם כיסופים, אשר תבוא ככל הנראה חלף התכנית הנוכחית. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא. הליך התכנון נסוב על בחינה רב קודקודית של סוגיות שונות בתכנית ההתחדשות העירונית, הכרוכה, בין היתר, בבחינת נושאים תכנוניים, שמאיים, ציבוריים, סביבתיים ותחבורתיים, כל זאת תוך שיתוף סדיר של הציבור. המגמה המסתמנת בעת הזו, כפי העולה מהפירוט שלעיל, עולה לכאורה בקנה אחד עם רצונו של המערער להביא לביטולה של התכנית במתכונתה הנוכחית, אולם הליך קבלת ההחלטות טרם נשלם. קצב ניהול הליך התכנון מסור לשיקול דעתן של רשויות התכנון המוסמכות, וככלל בית המשפט לא יראה להתערב בכך בהיעדר טעמים מבוררים היטב. בהינתן מורכבות הסוגייה התכנונית העומדת על הפרק, התמורות השונות שחלו במהלך חיי התכנית, פרק הזמן שחלף ופרק הזמן המקובל להליכי תכנון, לא מצאנו כי קצב קבלת ההחלטות חורג ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות שיפוטית. אף לא מצאנו עילה להתערב בבקשת הסעד המכוונת אל הוועדה המחוזית משזה לא נכלל ברשימת הסעדים שהתבקשו בעתירה המינהלית. אנו דוחים אפוא את הערעור. המערער יישא בהוצאות המשיבות 2-1 (ביחד) בסך 7,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה 3. ניתן היום, ‏ב' בחשון התש"ף (‏31.10.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18075030_M08.docx אג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1