פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7502/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האזורי בבאר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד אלינור חן ברזילי-מלכה פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 27.6.2021, בגדרו קיבל בית הדין הרבני הגדול באופן חלקי ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי באר-שבע מיום 21.9.2020, אשר עסקה בעניינים רכושיים שבין העותר לבין גרושתו, היא המשיבה 3 (להלן: המשיבה), וכן בשאלת גובה תשלום המזונות בהם חויב העותר. רקע והליכים קודמים 2. העותר והמשיבה התגרשו ביום 19.11.2019, ולהם ארבעה ילדים. בהחלטה מיום 21.9.2021 קבע בית הדין האזורי, בין היתר, כי האישה תרכוש מהעותר את חלקו בדירתם המשותפת (להלן: הדירה) ותשלם עבורה את מחצית שוויה בקיזוז המשכנתא הרובצת על הדירה, דמי האקטואר וכן בתוספת של 16,000 ש"ח בגין הזמן הרב שחלף מיום שהעותר "נאלץ" (כלשון בית הדין האזורי) לגור מחוץ לדירה. בהחלטת בית הדין האזורי צוין כי המשיבה הביעה הסכמתה למתווה האמור הן במהלך הדיון והן בבקשה שהוגשה סמוך לאחר מכן. בית הדין האזורי קבע עוד בהחלטתו כי יש להותיר את גובה דמי המזונות בהם חויב העותר על סך של 4,000 ש"ח לחודש. 3. בערעורה לפני בית הדין הרבני הגדול השיגה המשיבה על הקביעות בעניין חיובה בתשלום 16,000 ש"ח; אי-חיוב העותר בתשלום חלקו בחוב המשכנתא אשר שולמה על-ידי המשיבה בתקופת שהותו של העותר מחוץ לדירה; ובעניין גובה דמי המזונות. 4. בהבהרה שמסר בית הדין האזורי לבקשת בית הדין הגדול, צוין כי העותר לא חויב בתשלומי המשכנתא ששולמו על-ידי האישה במהלך התקופה שגר מחוץ לדירה, מאחר ששהותו מחוץ לדירה הייתה בניגוד לרצונו, וכי אף אם היה צריך לשלם סכום זה הרי שהוא מתקזז לנוכח חובת המשיבה לשלם לו דמי שימוש בדירה למשך התקופה האמורה. עוד הובהר כי קביעת סכום המזונות החודשי על סך של 4,000 ש"ח בחודש התבצעה על רקע שקילת כל ההיבטים הצריכים לעניין, ובשים לב לכך שלמשיבה ולילדים "יש מדור". 5. בית הדין הגדול קיבל את ערעורה של המשיבה באופן חלקי בפסק דינו, והעיר כי החלטת בית הדין האזורי, הלכה למעשה, חייבה את המשיבה בשלוש דרכים שונות לשלם לעותר דמי שימוש בגין התקופה שהיא התגוררה בדירה בלעדיו: ראשית, באמצעות הטלת תשלום המשכנתא החודשי על המשיבה לבדה, וזאת על-אף שמדובר בחוב משותף שלה ושל העותר; שנית, באמצעות חיוב המשיבה לשלם לעותר 16,000 ש"ח מעבר לחלקו בדירה; ושלישית, באמצעות חישוב גובה דמי המזונות שאינם כוללים מדור עבור ילדיה. בית הדין הגדול העיר עוד כי העותר אינו זכאי לדמי שימוש בדירה בגין התקופה בה שהה מחוץ לביתו עובר למתן הגט, שכן בחלק מהתקופה הוצא נגדו צו הרחקה ובחלקה האחר הוא לא רצה לשוב להתגורר בדירה על אף שהלכתית לא היה מנוע מלעשות כן. על רקע האמור, נקבע כי על-מנת להגיע לסיום ההליך יש לפסוק בדרך הפשרה, ומאחר שהצדדים הסכימו לתשלום של המשיבה לעותר על סך של 16,000 ש"ח מעבר לחלקו של העותר בדירה, סכום זה יהווה תשלום דמי שימוש גלובאלי לעותר. עוד נקבע, כי במסגרת רכישת חלקו של העותר בדירה, תנכה המשיבה את הסכומים אותם שילמה בגין חלקו של העותר במשכנתא, וכן כי החל ממועד השלמת רכישת הדירה על-ידה, יחויב העותר בתשלום מזונות על-סך 4,500 ש"ח. 6. על החלטה זו נסובה העתירה שלפנינו. לצד העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית הדין הגדול, וזאת עד להכרעה בעתירה. העתירה דנן 7. לטענת העותר, יש להיעתר לעתירה נוכח פגיעה לא מידתית בזכויותיו, הפרת כללי הצדק הטבעי וסטייה מהוראות הדין האזרחיות. בתוך כך, העותר משיג על קביעתו של בית הדין הגדול לפיה העותר לא היה מנוע מלגור בדירה עובר למתן הגט, וטוען כי קביעה זו, המנוגדת לקביעתו של בית הדין האזורי, נעשתה מבלי שהונחה בפני בית הדין הגדול התשתית הראייתית הנדרשת לשם כך. בעניין זה מוסיף העותר כי אף אם הוא לא היה מנוע לשוב ולהתגורר בדירה טרם מתן הגט מבחינה הלכתית, הרי שאין לייחס לכך משמעות רכושית בהתאם לדין האזרחי. עוד נטען בעתירה כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו שעה שקבע שהצדדים הסכימו כי המשיבה תשלם לעותר 16,000 ש"ח מעבר לחלקו בדירה כתחליף לתשלום דמי שימוש בדירה, בעוד שלפי הסכמת הצדדים כהווייתה, הסכום נועד לשפות את העותר על הוצאותיו בגין התנהלותה המעכבת של המשיבה ביחס לחלוקת שווי הדירה בין הצדדים. עוד טוען העותר כי בית הדין הגדול לא רשאי היה להגדיל את דמי המזונות שכן האישה לא פתחה תיק להגדלת המזונות, וכי לגופו של עניין החלטה זו אינה מתחשבת כראוי במכלול הנסיבות. העותר מוסיף כי קביעתו של בית הדין הגדול לפיה על העותר לשלם את תשלומי המשכנתא על חלקו בדירה, וזאת עד אשר תרכוש המשיבה את חלקו, מתמרצת את המשיבה להתעכב בביצוע הרכישה. על כן, העותר מוסיף ומבקש כי נורה לבית הדין הגדול לִמְנוֹת את החודשים בגינם מחויב העותר בתשלום המשכנתא. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בעתירה מצאתי כי היא לא מגלה עילה להתערבות ועל כן דינה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ככלל, התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 1979/10 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, פסקה 10 (11.8.2010); בג"ץ 2164/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (24.5.2017)). מעיון בעתירה עולה כי היא אינה באה בגדר מקרים חריגים אלו, וכי למעשה טענותיו של העותר הן טענות ערעוריות במובהק אשר אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הגדול. 9. למעלה מן הצורך, יצוין כי בית הדין הגדול נתן אף הוא תוקף להסכמת הצדדים, שלפיה על המשיבה לשלם לעותר סך של 16,000 ש"ח מעבר לחלקו בדירה, וזאת כתשלום המשקף באופן גלובלי את הוצאותיו של העותר בגין התקופה שבה לא התגורר בדירה – בין אם יכונו "דמי שימוש" ובין אם יכונו כהוצאות שנגרמו לעותר בשל אי מכירת הדירה, כרצונו, בשלב מוקדם יותר. על כן דין הטענה שלפיה חרג בית הדין הגדול מסמכותו בהקשר זה להידחות, ומכל מקום היא בוודאי אינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה. 10. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר ישלם הוצאות לטובת המדינה בסכום של 2,000 ש"ח. ניתנה היום, ז' בכסלו התשפ"ב (‏11.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21075020_R02.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1