ווילמוט נייג'ל נ. המרכז הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 750/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותר: נייג'ל ווילמוט נ ג ד המשיבים: 1. המרכז הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר 2. מרכז רפואי שיבא תל השומר 3. בית משפט השלום בתל-אביב יפו 4. מדינת ישראל - משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מוחמד קראחנה פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, בנה של המנוחה הגב' נורמה בריל ווילמוט ז"ל (להלן: המנוחה), אשר נפטרה ביום 9.1.2023, להורות על ביצוע נתיחה בגופת המנוחה. זאת, לאחר שהמרכז הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר (להלן: המכון לרפואה משפטית או המכון) סירב לבצע נתיחה כאמור. עוד מבקש העותר כי נורה על פתיחה בחקירת סיבות מוות מכוח סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק או חוק חקירות סיבות מוות), לאחר שביום 19.1.2023 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' הרמלין) בקשה בנושא שהגיש העותר. רקע הדברים בשבע השנים שקדמו לפטירתה, התגוררה המנוחה במרכז לטיפול במחלת האלצהיימר ברמת-גן. כעולה מתעודת הפטירה שצורפה לעתירה, עובר לפטירתה הייתה המנוחה במצב רפואי ירוד, ובשבועיים שקדמו לפטירתה אושפזה המנוחה פעמיים בבית החולים "שיבא", בגין דלקת ריאות ואי-ספיקת לב. ביום 8.1.2023 הופנתה המנוחה למיון עקב אירוע חום ודיסאפניה, וביום 9.1.2023, עת שטופלה בבית החולים, נפטרה המנוחה, בגיל 91. ביום 16.1.2023 הגיש העותר תלונה למשטרה בטענה לטיפול רשלני באמו המנוחה על ידי המרכז לטיפול באלצהיימר בו שהתה, אשר לטענתו הוא שהוביל למותה. בתלונה נטען כי הרופא המטפל במרכז, בידיעתם ובתמיכתם של עובדים נוספים, הזניח את הטיפול במנוחה, בין היתר, בכך שבמשך חודשים סופקו למנוחה מזון ושתייה בכמות שאינה מספקת. עוד צוין כי בדו"ח הפטירה שהתקבל מבית החולים צוין כי המנוחה סבלה מסרטן, וכי מספר ימים לפני מותה, לבקשת בנה העותר, בוצע בה הליך מסוג ניקור פלאורלי, אשר עשוי להיות הליך מסוכן. לטענת העותר, ציון עובדות אלו בדו"ח הפטירה נועדו לטשטש את סיבת המוות האמתית של המנוחה – שהיא כאמור, לשיטתו, הזנחה מצדו של המרכז לטיפול באלצהיימר. ביום 17.1.2023 פנה העותר לבית משפט השלום בתל-אביב יפו בבקשה להוצאת צו לנתיחת גופת המנוחה בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירות סיבות מוות. עוד עתר העותר לכך שבית החולים "שיבא" ימנע מהוצאת גופת אמו המנוחה מקירור, לאחר שרב בית החולים יידע אותו שבכוונת בית החולים לעשות כן. ביום 18.1.2023 הורה בית משפט השלום (השופט א' הרמלין), בהתאם לסעיף 20 לחוק, להימנע מביצוע כל פעולה בגופה עד להחלטתו בבקשת העותר, ודיון בבקשה נקבע ליום 19.1.2023. בהמשך לכך, הועברה גופת המנוחה על ידי המשטרה למכון לרפואה משפטית. ביום 19.1.2023 נמסרה עמדת הרופא המשפטי, ד"ר א' קריספין, באשר לשאלה האם ממצאי בדיקה חיצונית וסקירת CT שערך בגופת המנוחה מתיישבת עם נסיבות התלונה על הזנחה בטיפול הרפואי. בעמדה צוין כי: "הבדיקות שנערכו אינן מספיקות כדי להתייחס לאפשרות כזו בצורה כוללנית". אשר לאפשרות של ביצוע נתיחה בגופת המנוחה, ד"ר קריספין ציין כי: "מכתב הבקשה לנתיחה שהועבר מבנה של המנוחה כולל שאלות רבות באשר לטיפול הרפואי לו זכתה בחייה, ושקשה מאוד יהיה לענות עליהן אפילו באמצעות נתיחה, כגון חסרים תזונתיים ספציפיים, תרומה של כשל חיסוני, (פנציטופניה) למוות, ושאלות אחרות שמתייחסות למצבים פיזיולוגיים שבעקבות שינויים לאחר המוות לא ניתן עוד להתייחס אליהם. על חלק מהשאלות ניתן להשיב באמצעות נתיחה. לצורך כך, ובמידה שאכן ישנה התוויה נסיבתית להזנחה – נדרשים מסמכים רפואיים מאשפוזיה של המנוחה, ונדרשת נתיחה מלאה של הגופה (ולא minimally invasive כפי שמבקש בנה של המנוחה)" (ההדגשה הוספה – י' כ'). בהמשך היום התקיים דיון בבית משפט השלום בבקשת העותר, ובמהלכו מסר נציג המשטרה כי מאחר שבבדיקה הראשונית שבוצעה במכון לרפואה משפטית לא עלו ממצאים שמעידים על מעשים פליליים, ולאור חוות דעתו של ד"ר קריספין, עמדת המשטרה הינה כי אין צורך לפתוח בחקירת סיבות מוות. עם זאת, צוין כי המדינה אינה מתנגדת לביצוע נתיחה, ובלבד שהעותר יכסה את עלויותיה. ביום 19.1.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום (השופט א' הרמלין), בחס"מ 44502-01-23, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת העותר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא עלה בידי העותר לבסס יסוד סביר לחשש שסיבת מותה של המנוחה אינה טבעית או שמותה נגרם בעבירה. צוין כי בהיעדר חוות דעת רפואית שתתייחס לפרשנותם של הנתונים, אין בנתונים שציין העותר על אודות מצבה של אמו המנוחה, כשלעצמם, כדי לבסס יסוד לחשש כנדרש בסעיף 19 לחוק. עוד הוסף כי השאלה האם ניתן לברר באמצעות נתיחה חלק מהשאלות הרפואיות שמעלה העותר, היא שאלה נפרדת מסוגיית "היסוד הסביר לחשש" שבסעיף 19 לחוק. לכן, גם אם ניתן יהיה באמצעות נתיחה להשיב על חלק מן השאלות הרפואיות, אין בכך משום הצדקה לפתוח בחקירת סיבות מוות כמובנה בחוק. בשולי דבריו הפנה בית המשפט את תשומת לבו של המכון לרפואה משפטית לכך שהעותר מסר בדיון כי ככל שתדחה בקשתו הנ"ל, בכוונתו לפנות בבקשה כי גופת המנוחה תנותח על חשבונו, והורה כי יש לאפשר לעותר לעשות כן. ביום 20.1.2023 (יום שישי), פנה העותר למרכז למכון לרפואה משפטית בבקשה כי תבוצע נתיחה של גופת המנוחה על חשבונו, כפי שהורה בית משפט השלום. העותר ביקש לדבר עם רופא תורן, על מנת שניתן יהיה להתקדם עם הנתיחה כבר ביום ראשון. בהמשך היום נשלחה לעותר הודעת דוא"ל מהמכון לרפואה משפטית, במסגרתו נתבקש העותר למסור לידי המכון את הרקע הרפואי מהמוסד בו טופלה המנוחה ואת סיכום פטירתה. צוין כי בכפוף לקבלת החומר הרפואי הנ"ל, ניתן יהיה לבחון האם נתיחת הגופה תוכל לתרום לבירור הנסיבות שהובילו למותה, ועד לקבלת החומר, לא ניתן יהיה לחוות דעה סופית בשאלה זו. בהמשך, ביום 22.1.2023 (יום ראשון) נשלחה מהמכון הודעת דוא"ל נוספת, בה צוין כי טרם הועבר החומר הרפואי האמור כך שלא ניתן ליתן חוות דעת סופית לגבי הצורך בנתיחה. ביום 24.1.2023 ניתנה חוות דעתו של ד"ר קריספין באשר לצורך בביצוע נתיחה פרטית. בחוות דעתו ציין ד"ר קריספין כי החומר הרפואי שהועבר על ידי העותר למכון, אינו כולל מכתבי סיכום רפואיים ממהלך האשפוז האחרון של המנוח, אלא רק תוצאות בדיקות דם, כך שלא ניתן להבין את סיבת האשפוז ואת מהלכו טרם מות המנוחה. ד"ר קריספין הוסיף כי: "ברור כי לאור הזמן שחלף מאז המוות ועד למועד זה (שבועיים) – כבר לא יהיה ניתן לענות על השאלות אותן הציג בנה של המנוחה. למשל, על השאלות הנוגעות לחסרים תזונתיים, שינויים ביוכימיים (למשל בעקבות אי ספיקות כליות חדה), מיעוט תאי דם לבנים (פאנציטופניה), או אפילו סיבת דלקת הריאות, המוזכרים במכתבו..." (ההדגשות הוספו – י' כ'). עוד צוין כי בהתחשב בטענות העותר, מדובר בנתיחה שהיא פתולוגית במהותה, כלומר תכליתה חקירת מחלה שהובילה למוות, המתבצעת במחלקות פתולוגיות בבתי חולים, ולא בנתיחה רפואית-משפטית שמטרתה לבחון אם מקור המוות בביצוע עבירה. הוסבר כי לפיכך, מדובר בסוג נתיחה שאינה בתחום המומחיות של רופאי המכון לרפואה משפטית. עם זאת, צוין כי ניתן יהיה לשלול את האפשרות שהמנוחה סבלה מסרטן או שהניקור הפלאורלי תרם למוות, וזאת באמצעות פענוח בדיקת ה-CT שבוצעה במכון בעת קבלת הגופה. פענוח כזה, כך צוין, יכול להתבצע על ידי רופא משפטי ורדיולוג פורנזי בכפוף לתשלום. לנוכח האמור לעיל, ביום 25.1.2023 הוגשה העתירה דנן. טענות הצדדים בעתירתו שב העותר על טענותיו כי הסיבה למות המנוחה טמונה בטיפול רשלני שניתן לה במרכז לטיפול בחולי אלצהיימר בו שהתה, אשר התבטא, בין היתר, בתזונה לקויה. העותר מוסיף כי ביצוע נתיחה לגופת המנוחה יוכל לגלות האם סיבת מות אמו היא הזנחת הטיפול בה, כנטען על ידו, או שמא סיבת המוות נעוצה בהתפשטות מחלת הסרטן ממנה סבלה אמו, כפי שצוין בדו"ח הפטירה שנמסר לו מאת בית החולים "שיבא". מנגד, המשיבים 1 ו-4 (להלן: משיבי המדינה) טענו כי טענות העותר נבחנו על ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי העותר לא תמך את טענותיו בכל ראיה אשר יש בה כדי להקים יסוד לחשש כנדרש בסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות. משיבי המדינה הוסיפו כי החלטת בית משפט השלום הינה החלטה נכונה וסבירה, וכי העותר לא הצביע על כל פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטה האמורה. אשר לטענות העותר נגד סירוב המכון לרפואה משפטית לבצע נתיחה פרטית לגופה, משיבי המדינה טוענים כי ביצוע הנתיחה של הגופה במועד הנוכחי כבר לא יועיל לצורך מענה על השאלות שהעותר מעלה, כפי שצוין בחוות דעתו של ד"ר קריספין מיום 24.1.2023. בהתאם לכך, הרי שלא נפל כל פגם בהתנהלות המכון המצדיקה את התערבות בית המשפט. דיון והכרעה עיינו בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתגובת המשיבים, ושקלנו את טיעוני הצדדים. מצרים אנו על מותה של המנוחה, ומשתתפים אנו בצערו של העותר ושל משפחתו, אשר ללא ספק ניתן להבין לליבם. יחד עם זאת, משלא הונחה עילה להתערבותנו באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות. על פי חוק חקירת סיבות מוות בית המשפט יורה על נתיחת גופת אדם, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – הוכח, כי: "יש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה" (סעיף 19 לחוק); השני – "הדבר דרוש לבירור סיבת המוות" (סעיף 26 לחוק) (ראו בג"ץ 1432/21 בני משפחת המנוח בן יצחק דבח ז"ל נ' כבוד השפוט טל ענר, פסקה 11 (24.3.2021)). בעניינינו, לאחר ששמע את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניו, קבע בית משפט השלום כי לא מתקיים בנסיבות העניין התנאי הראשון שעניינו קיומו של יסוד סביר לחשש שסיבת מות המנוחה אינה טבעית או שמותה נגרם בעבירה. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהעותר לא תמך את טענותיו בעניין בכל ראיה רלוונטית, ובפרט לא בחוות דעת רפואית. כידוע, ההתערבות בהחלטתו של בית המשפט בעניין זה, שמורה למקרים חריגים בלבד, אשר בהם ברור על פניו כי נפל בהחלטה פגם מהותי או כי ההחלטה אינה סבירה באורח קיצוני (בג"ץ 3190/17 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.1.2018); בג"ץ 1952/06 שרייבר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 9 (27.7.2006)). החלטתו של בית משפט השלום, בעניין דנן, רחוקה מלהיכלל בגדר אותם מקרים חריגים. יתרה מכך, כאמור לעיל, בחוות דעתו של ד"ר קריספין מיום 24.1.2023, צוין כי: "...לאור הזמן שחלף מאז המוות ועד למועד זה (שבועיים) – כבר לא יהיה ניתן לענות על השאלות אותן הציג בנה של המנוחה...". בנתון לכך, הרי שגם התנאי שעניינו בכך שביצוע הנתיחה דרוש לבירור סיבת המוות – אינו מתקיים בדנן. מאותו הטעם שלפיו במועד הנוכחי אין בביצוע הנתיחה כדי להועיל בבירור השאלות אותן הציב העותר, הרי שלא מצאנו כי החלטת המכון לרפואה משפטית לסרב לבצע נתיחה על חשבון העותר, הינה החלטה בלתי סבירה המצדיקה את התערבותנו. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בשבט התשפ"ג (‏29.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23007500_L02.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1