מריה נזזרוב נ. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 750/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 750/11 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים 2. בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו 3. שירותי בריאות כללית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד גדעון היכל בשם המשיבה 3: עו"ד קרן בלום-ברקין; עו"ד רחלי בניטה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרת, כי המשיבים ייתנו טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תע"א 4747-04), וכן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 497-09) בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. העותרת, רוקחת במקצועה, הועסקה על ידי המשיבה 3 החל מאוקטובר 2000. בעקבות מצבה הרפואי והמלצות של רופאים תעסוקתיים זומנה העותרת לישיבת שימוע, ובעקבות הישיבה החליטו הגורמים המוסמכים במשיבה 3 להפסיק את העסקתה. העותרת לא השלימה עם החלטה זו והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תע"א 4747-04). ביום 12.8.2009 דחה בית הדין את מרבית תביעותיה. בית הדין האזורי קבע כי על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניו לא ניתן לקבוע כי פיטורי העותרת היו שלא כדין או נעשו משיקולים זרים או בחוסר תום לב. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 497-09), וכאמור ביום 21.12.2010 נדחה ערעורה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולכן אין סיבה להתערב בו. עוד נקבע כי בית הדין האזורי נתן אמון בעדותו המקצועית של הרופא התעסוקתי, אשר קבע כי העותרת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת לאור כושר עבודתה. הודגש כי אין מקום להתערב בממצאים אלו. טענה נוספת שהועלתה על ידי העותרת הינה כי בהתאם לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], תשמ"א-1981 המשיבה 3 לא הייתה רשאית לפטרה, אלא לכל היותר לפנות למשרד הבריאות על מנת שישקול את התליית רישיונה. בית הדין הארצי לעבודה דחה טענה זו בקובעו כי במקרה דנן אין רלוונטיות לפקודת הרוקחים, ואין ממש בטענת העותרת כי פקודת הרוקחים שוללת את הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה 3 בהתייחס לפיטוריה. עוד נקבע כי: "בדומה למועסקים אחרים שזקוקים לרישיון לצורך עבודתם, קיימות בהקשר זה שתי מערכות יחסים שונות – האחת בין המועסק (בענייננו רוקח) לבין הגוף השלטוני המעניק את הרישיונות לעבודתו (בענייננו משרד הבריאות), והשנייה בין המועסק לבין מקום עבודתו. למעסיק פררוגטיבה ניהולית לפטר את עובדו ככל שקמה סיבה לכך לפי שיקול דעתו (כפוף לחובותיו מכוח דין, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, חוזה אישי או חובת תום הלב), וזאת גם אם רישיונו של העובד עדיין ברשותו. ביטול רישיון או התלייתו על ידי רשות מנהלית כפופים לדינים, שיקולים ותכליות שונים לחלוטין מאלה החלים על מעסיק המבקש לפטר את עובדו, וממילא אין קשר הכרחי בין שתי מערכות היחסים והן אינן מייתרות זו את זו". מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי סטו מכללי הפרשנות המשפטית של דבר חקיקה ויצרו פרשנות מרחיבה ומלאכותית הפוגעת בזכויות העובדים. לטענתה בית הדין הארצי סתר את פקודת הרוקחים ומכאן שפיטוריה היו שלא כדין. לטענתה המקרה דנן מצדיק את התערבותו של בית משפט, לאור הטעות המשפטית המהותית. מנגד, המשיבה 3 טוענת כי יש לדחות עתירה זו על הסף לאור ההלכות המושרשות של בית משפט זה כי ימנע מלהתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים ייחודיים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. כמו כן, לגופו של עניין טוענת המשיבה 3 כי לא נפל כל פגם משפטי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, וכי הפרשנות שניתנה לפקודת הרוקחים ולסמכותה לפטר עובד הינה הפרשנות המקובלת ואין בה כל חידוש משפטי. כמו כן, לטענתה יש לדחות עתירה זו על הסף מחמת אי-ניקיון כפיים והסתרת עובדות רלוונטיות על ידי העותרת. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693 (1986) (להלן: פרשת חטיב); בג"ץ 5618/01 צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם, 21.8.2001); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 810 (2003); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי חלק 2 עילות הסף 334 (2008)). בענייננו, לא מצאנו כי מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עולה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה. נראה כי פסק דינו של בית הדין הארצי משקף את הפרשנות הנכונה למצב המשפטי בנסיבותיו של המקרה שבפנינו, ואין בו משום טעות מהותית, ומכל מקום "עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית" (פרשת חטיב, עמ' 693). במצב דברים זה לא נמצאה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ד באדר ב התשע"א (28.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11007500_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il