דן קרמזין, עו"ד נ. ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 750/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט ע' ר' זועבי העותר: דן קרמזין, עו"ד נגד המשיבים: 1. ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין 2. בית דין משמעתי 170/96 של לשכת עורכי הדין, מחוז תל-אביב בקשה למתן צו על תנאי וצו בניים פסק-דין השופט ע' ר' זועבי: עניינה של העתירה בבקשת העותר לצו שיורה על המשיבים להפסיק לדון את העותר בתיק משמעתי בד"מ 170/96 מחמת חוסר סמכות. העותר עמד לדין משמעתי בתיק בד"מ 125/92, של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב והורשע בהטעיית בית המשפט. (כמשמעותו בסעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו- 1986). בית הדין המשמעתי המחוזי גזר על המשיב עונש של 3 שנות השעיית חברותו מלשכת עורכי הדין, מהם מחצית, דהיינו 18 חודשים בפועל, ויתר התקופה על תנאי. מאחר ובהתאם להוראות סעיף 72(א) לחוק לשכת עורכי הדין ביצוע העונש מעוכב עד גמר הליכי הערעור, השעה בית הדין את חברותו של העותר בלשכה השעיה זמנית, החל מיום 10.10.95. בסמוך לאחר תחילת השעייתו הזמנית, אישר העותר, כעו"ד, ביום 27.11.95, שני תצהירים של אדם אשר חתם עליהם בפניו. לדעת המשיב 1, אסור לעורך דין מושעה זמנית לחתום ולאשר תצהירים, לפיכך הועמד העותר לדין על עבירת משמעת. הקובלנה הוגשה ביום 11.11.96. העותר טען בפני בית הדין המשמעתי, כי עורך דין שמושעה זמנית אינו כפוף למרות לשכת עורכי הדין, ועל כן אין לבית הדין סמכות לדון בעניינו. עוד טען העותר כי לעו"ד המושעה זמנית, מותר לאשר תצהירים מפני שאין מדובר בפעולה ייחודית לעורך דין. בית הדין המשמעתי, דחה את טענות העותר, קבל עמדת המשיב 1 והרשיע את העותר בהכרעת הדין מיום 25.10.98. והדיון בתיק נדחה למתן גזר דין. בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין, ובטרם ניתן גזר הדין עתר העותר לבית משפט זה (בג"ץ 7940/98), עתירה הזהה לעתירה הנוכחית. בדיון שנערך במעמד הצדדים, חזר בו העותר מהעתירה. למרבה הצער, העותר, לא הבהיר בעתירה זו, מדוע חזר בו מהעתירה הקודמת. בינתיים, החל כבר הדיון לגזר הדין, וביום 28.12.99, נערכה ישיבה בה טען המשיב 1 לעונש. הדיון נדחה להשלמת טיעון לישיבה נוספת. עתה, פונה שוב העותר בעתירה נוספת, וזאת מאחר ונודע לו כי הוועד המחוזי הציע לתקן את סעיף 50 לחוק לשכת עורכי הדין על ידי הטלת מרות גם על מי שמושעה בעונש, לפי סעיף 68(4) לחוק. דומני, שדין העתירה להדחות על הסף. העותר לא הצליח להראות תשתית המקימה עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבג"ץ. טענות העותר כנגד צדקת הקובלנה שהוגשה, נדונו בפני בית הדין המשמעתי המחוזי ונדחו. החלטתו זו של בית הדין יכולה לעמוד לביקורת, עם מתן פסק דין סופי, בפני ערכאת הערעור- בית הדין המשמעתי הארצי. הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור העובדה כי העותר כבר הורשע, והדיון בעניין העונש אמור להסתיים בקרוב. אין אפוא, עילה להתערבותנו. העתירה נדחית על הסף, העותר ישא בהוצאות המשיב 1, בסך 4000 ש"ח. ניתן היום, ל' באדר א' תש"ס (7.3.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00007500.U03