בחרנו בחיים (ע"ר) נ. היועץ המשפטי לממשלה

17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 74997-08-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. עמותת בחרנו בחיים! – משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה 2. הרצל חג'אג' 3. בועז קוקיא נגד המשיבים: 1. גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטי לממשלה 2. פרקליטות המדינה 3. שירות הביטחון הכללי 4. הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר 5. שר הביטחון, ישראל כץ 6. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו 7. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד ד"ר איתמר מירון; עו"ד אלחנן מירון; עו"ד ירין ראובן; עו"ד אלישיב הרטמן בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד אופיר גבעתי; עו"ד שוש שמואלי (מטעם פרקליטות המדינה) פסק-דין המשנה לנשיא נֹעם סולברג: עתירה זו שלפנינו הוגשה ביום 29.8.2025; עיקרהּ, בבקשה להורות על "פתיחת חקירה פלילית-ביטחונית עצמאית ואפקטיבית" לגבי הדלפת חומרים שמקורם במצלמות האבטחה של המחנה הצבאי 'שדה תימן', לאמצעי התקשורת. קורותיו של הליך זה – חריגות, חסרות תקדים; פרשה קשה ומעיקה. חקירה פלילית – אכן נפתחה, ובמרכזהּ הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר (להלן: הפצ"רית), ועִמה קצינים נוספים בפרקליטות הצבאית. 'מים רבים זרמו' מאז הוגשה העתירה, בשלהי ימות הקיץ. נסיבות הפרשה החריגות, כרוכות בתולדות העתירה, התפתחות הדברים אף משמיעה את ההכרעה בה. עם זאת, החקירה הפלילית – בעיצומה; החשדות – עודם מתבררים; ואנו – ניזהר ונישמר לבל נקבע ממצאים, ולוּ במשתמע, ולא ברמז, לגבי החשדות, מיהות הנוגעים בדבר, וטיב מעורבותם. גורמי החקירה יעשו את מלאכתם, ואנו נתמקד בין גדרי העתירה – אשר כעת, בהֵאסף התגובות מזה ומזה, בּשלה להכרעה. אדרש תחילה להשתלשלות העניינים בהליך זה, תיאור מהלך האירועים, כהווייתו; יותר מזה – לא נוכל, אף לא נדע; פחות מזה – אי אפשר. רקע רלבנטי והעתירות הקודמות פרשת 'שדה תימן' וההדלפה ברקע הדברים – חקירה פלילית שנפתחה על-ידי גורמי האכיפה בצה"ל, בגין חשדות לעבירות שבוצעו, על-פי החשד, מצד חיילי צה"ל כלפי עצור במחנה הצבאי 'שדה תימן'. בהמשך, הוגשו כתבי-אישום בבית הדין הצבאי, המייחסים לחמישה נאשמים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא, והתעללות בנסיבות מחמירות בצוותא; כתבי-האישום, עודם תלויים ועומדים. בעוד החקירה מתנהלת על-ידי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), בליווי הפרקליטות הצבאית – הודלפו סרטונים ממצלמות האבטחה במתקן, ופורסמו באמצעי התקשורת ביום 6.8.2024, כמציגים תיעוד כביכול לביצוע המעשים הפליליים הנ"ל (להלן: ההדלפה). העתירות הקודמות – ראשית ההליך בעקבות הדלפת הסרטונים ופרסומם באמצעי התקשורת, הוגשו לבית משפט זה שתי עתירות, ואֵלו נדונו במאוחד (בג"ץ 33366-09-24 ובג"ץ 34183-10-24; להלן: העתירות הקודמות). העתירה הראשונה, הוגשה על-ידי העותרים כאן – עמותת 'בחרנו בחיים! – משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה', המייצגת משפחות שכולות (העותרת 1), והורים שכולים (העותרים 3-2). התבקשנו, בעיקרו של דבר, להורות על פתיחה בחקירה פלילית או משמעתית בעניין ההדלפה, ולמצער בהליך של בדיקה מקדימה – "והכל שלא באמצעות הפרקליטות הצבאית ו/או המשטרה הצבאית". נטען בהקשר זה, כי ההדלפה אירעה בעת שחקירת הפרשה עודנה מתנהלת, על-ידי מצ"ח ובליווי הפרקליטות הצבאית, וכי ישנו "קושי אינהרנטי" ו"ניגוד עניינים מובהק" בכך שהגורמים שיחקרו את ההדלפה ויעסקו בעניינה, הם "בכירי וקציני הפרקליטות הצבאית והמשטרה הצבאית החוקרת [...ש]הינם חשודים מרכזיים בהדלפה" (ההדגשה במקור). לצד העתירה, הוגשה בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים, המורה, בין היתר, כי הפרקליטות הצבאית "לא תורשה לחקור את ההדלפה – או אף לעסוק בנושאים הקשורים אליה ו/או להיחשף למידע בעניינה". צוין, כי "צו זה דחוף במיוחד שכן במכתב מיום 9.9.24 שנשלח אל העותרים הודיעה היועצת המשפטית [לממשלה] כי העבירה את דרישת חקירת ההדלפות לפרקליטות הצבאית הראשית. [...] לא ניתן להרשות כי 'החשוד המרכזי' יחקור את עצמו". העתירה השניה – הוגשה על-ידי קצין מילואים, לוחם ב'כוח 100' אשר הוצב במחנה 'שדה תימן', נעצר ונחקר במסגרת הפרשה. בהמשך, הצטרפו אליו כעותרים שני לוחמים נוספים ב'כוח 100', שנעצרו ונחקרו גם הם בפרשה. הטענות שהועלו בעתירה זו, דומות, בעיקרו של דבר, לטענות בעתירה הראשונה; תוך שהודגש, כי במועד הרלבנטי, היו החומרים שהודלפו בחזקתם הבלעדית של גורמי החקירה במצ"ח ובפרקליטות הצבאית; נטען לפיכך, כי גורמים אלה "נתונים בניגוד עניינים מובהק" וכי "קיים חשד אינהרנטי לזיהום החקירה". בהחלטה מיום 12.9.2024, יום הגשתה של העתירה הראשונה, ביקשתי מן המשיבים להגיש, בתוך שבוע-ימים, תגובה מקדמית תמציתית לגבי טענות-סף. בתגובת המשיבים צוין, כי ביום 9.9.2024 "הודיעה לשכת היועצת המשפטית לממשלה לב"כ העותרים כי לאחר עיון בפנייתו, הוחלט להעבירה לגורמי האכיפה בצה"ל, לכל טיפול שיימצא לנכון". עוד הודיעו המשיבים, כי לאחר הגשת העתירה, נשלח מענה נוסף – מלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) – ובו הוּדע לב"כ העותרים: "המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), עו"ד אלון אלטמן, לא מצא מקום לטפל בפנייתך שלא 'בדרך המלך' של הגשת תלונה למצ"ח, האמונה על נושא חקירת חשדות לביצוע עבירות פליליות אשר בוצעו במסגרת צבאית". נטען לפיכך, כי משעה שהעותרים נענו על אודות העברת פניותיהם לגורמים הרלבנטיים, ובטרם נתקבלה החלטה שניתן להעמידה לביקורת שיפוטית, הרי שיש לדחות את העתירה על הסף, מחמת היותה מוקדמת. במענה לטענות שהועלו בעתירה כלפי העברת הטיפול לבחינת הפרקליטות הצבאית, ציינו המשיבים, כי "אין מקום להעלאת טענות ממין זה, המטילות דופי ברשות ללא כל בסיס. חזקה על גורמי האכיפה בצה"ל כי הנושא ייבדק כנדרש". בתשובתם לתגובת המשיבים, התמקדו העותרים בצורך "החיוני והמובהק" להיעתר בדחיפות לראש העתירה הנוגע לזהות הגורם שיעסוק בבדיקת נושא ההדלפה, ובסוגיית הפתיחה בחקירה. הודגש, כי "יש חשש משמעותי כי בחינת ההדלפות תופקד בידי החשודים המרכזיים והבלעדיים – גורמי החקירה הצבאיים אשר הופקדו על חקירת חיילי המילואים". בהמשך, בהחלטה מיום 6.10.2024, קבעתי כי "דיון בעתירה יִקבע בהקדם לפני מותב תלתא". ביני לביני, ביום 16.10.2024 הוגשה העתירה השניה. זו הובאה לפני השופט י' כשר, השופט התורן דאז, אשר הורה בו ביום כי העתירה תישמע במאוחד עם העתירה הראשונה. לקראת הדיון שנקבע, ביום 30.12.2024, הוגשה תגובת המשיבים, העובדות שפורטו בה נתמכו בתצהירו של קצין חקירות במצ"ח. בפתח הדברים, הדגישו המשיבים, כי "בעת הזו יש בדיקה המתנהלת על ידי גורמי אכיפת החוק בצה"ל, וזו מצויה בעיצומה", וביקשו להורות על ביטול הדיון בעתירות. צוין, כי "הבירור שערכו גורמי ביטחון המידע בצה"ל העלה כי לא ניתן להתחקות באמצעות כלים טכנולוגיים אחר הגורם שהוציא לכאורה את המידע שנטען כי הודלף מתוך מתקן הכליאה", וכי במצב דברים זה הוחלט כי בדיקת העניין תיעשה על-ידי רשויות האכיפה בצה"ל, ועל יסוד ממצאיה יוחלט "האם יש מקום להמשיך בחקירת הדבר". המשיבים עדכנו, כי הבדיקה אשר החלה מספר שבועות קודם לכן – "רחבה ואינטנסיבית", וכי במסגרתה "רשויות אכיפת החוק בצה"ל מבצעות פעולות משמעותיות". צוין, כי עד לאותו מועד, בוצעו "פעולות רבות הכוללות: איסוף מסמכים, קבלת התייחסויות מגורמים רלוונטיים, ביקורים במתקן הכליאה, בדיקות טכנולוגיות וכיו"ב פעולות דרושות". עוד עדכנו המשיבים, כי הבדיקה המקדימה מבוצעת על-ידי קצין מצ"ח, בליווי קצין בכיר מהפרקליטות הצבאית וצוות מסייע, ולהם ניסיון ומיומנות רלבנטיים בהקשר זה. הובהר: "הוחלט – על מנת למנוע טענות בדבר – כי גורמי אכיפת החוק בצה"ל העוסקים בבדיקת הטענה להדלפת המידע מתוך חקירת החשד לביצוע עבירות אלימות ומין במתקן הכליאה בשדה תימן, יהיו רק כאלה אשר לא עסקו כלל בחקירת החשד האמור. קצין מצ"ח העוסק בדבר הוא מיחידה אחרת לזו שעסקה בחקירת שדה תימן" (ההדגשות במקור). במענה מטעמם, התריעו העותרים מפני ניגוד עניינים מוסדי, אשר בעטיו לא ניתן לשיטתם להותיר את מלאכת החקירה בידי הפרקליטות הצבאית וגורמי החקירה שתחתיה. בשים לב לעיתוי ההדלפה ולטיב המידע שהודלף ופורסם, נטען כי "רק הגורמים הבכירים ביותר שעסקו בניהול החקירה ו[ב]פיקוח עליה יכלו לבצע הדלפה כה רוחבית ומקיפה ה'מדווחת' מלב קבלת ההחלטות". הדיון בעתירות הקודמות ביום 1.1.2025 התקיים הדיון המאוחד בעתירות הנ"ל, לפני השופטים ד' ברק-ארז, ד' מינץ ו-י' כשר. במהלכו, חזרו והדגישו ב"כ העותרים כי על החקירה להיעשות בידי גורם עצמאי וחיצוני למצ"ח ולפרקליטות הצבאית. מנגד, צוין על-ידי ב"כ המשיבים באשר לבדיקה המתנהלת, כי מדובר ב"בדיקה רצינית ומעמיקה", "מקיפה", עם "פעולות מאוד מאוד מורכבות"; בפרט צוין בדיון, בניגוד לטענות שהועלו בעתירות, כי "אפשר לומר כבר בשלב זה שהסרטונים המדוברים היו חשופים לגורמים רבים" (פרוטוקול הדיון מיום 1.1.2025, עמוד 12, שורות 27-21; עמוד 14, שורות 11-10; עמוד 15, שורה 2). במענה לשאלת בית המשפט, עדכנה ב"כ המשיבים, כי הצפי להשלמת הבדיקה המקדימה הוא "בתקופה הקרובה, בטווח של חודש חודשיים" (שם, עמוד 12, שורה 6). עוד נמסר במהלך הדיון, כי הגורם שהופקד על הבדיקה ועתיד לקבל החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית, אם לאו, הוא סגן הפצ"רית; וכי לא היתה לו מעורבות בחקירת החשדות לפלילים במחנה 'שדה תימן' (שם, עמוד 14, שורות 33-16; עמוד 20, שורות 20-16). ב"כ המשיבים הבהירה במענה לשאלות בית המשפט, כי סגן הפצ"רית מצוי בקשר עם היועצת המשפטית לממשלה, וכי למִן תחילת הבדיקה היתה היוועצות עם לשכת היועצת המשפטית לממשלה (שם, עמוד 14, שורות 33-31; עמוד 15, שורות 26-24; עמוד 21, שורות 4-1). למחרת הדיון, ניתנה החלטת המותב, שלפיה התבקשו המשיבים להודיע, בתוך שבוע-ימים, "האם הם נכונים לכך שהליך הבדיקה יהיה נתון לפיקוח היועצת המשפטית לממשלה באמצעות, למשל, פרקליט מלווה מפרקליטות המדינה". זאת, כך צוין בהחלטה, "בהמשך לטענות שהועלו בהליך דנן באשר למראית פני הצדק". מתווה הפיקוח של היועצת המשפטית לממשלה ופסק הדין בעתירות הקודמות ביום 17.1.2025 הוגשה הודעת המשיבים, בצירוף סיכום דיון שקיימה היועצת המשפטית לממשלה ביום 15.1.2025, בהשתתפות פרקליט המדינה, מנהל מערך ייעוץ וחקיקה – המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט בינלאומי), המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, סגן הפצ"רית, פרקליטת מחלקת הבג"צים שייצגה את המשיבים במסגרת ההליכים, וגורמים נוספים ממחלקות אלה. בדיון נדונה האפשרות הנ"ל, שהועלתה בהחלטת בית המשפט. בסיכום שהופץ אל משתתפי הדיון ביום 16.1.2025 על-ידי עוזר בכיר ליועצת המשפטית לממשלה, צוינה תמימות דעים ששררה בדיון: "עמדה אחידה של גורמי פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה, אשר מקובלת על היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה", שלפיה מערכת אכיפת החוק הצבאית היא אשר צריכה לטפל בכגון דא, וכי אין סיבה להטיל בה דופי. עוד נכתב בהקשר זה, כי "תיאור גורמי צה"ל בדיון את פעולות החקירה שבוצעו עד כה לימד כי הבדיקה המתנהלת היא עצמאית, מקצועית ומבוצעת על פי אמות המידה המפורטות בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה מס' 4.1114". לצד זאת, בהתייחס להחלטת בית המשפט האמורה, נכתב כך: "לאור הצעת בית המשפט העליון, ובבחינת למעלה מן הדרוש, ומבלי שהדבר יטיל דופי חלילה במערכת אכיפת החוק הצבאית, ובשים לב לשלב בו מצויה הבדיקה, יקבע מנגנון פיקוח כדלקמן: המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), עו"ד אלון אלטמן, האמון בפרקליטות המדינה גם על התחום הנבדק, ובעל מיומנות ונסיון רב, יפקח על הבדיקה. במקרה זה תהיה אפשרות הגשת ערר על החלטה שתתקבל בצה"ל אל היועצת המשפטית לממשלה. זאת, תוך 60 ימים מעת מתן ההחלטה ובאמצעות מחלקת עררים כמקובל בהליכי ערר". ביום 2.2.2025, לאחר שהוגשו תגובות העותרים, אשר התנגדו מצִדם למתווה שהוצג, ניתן פסק הדין בעתירות הקודמות, ובו נקבע, כי במכלול הנסיבות, ובהינתן נכונותם של המשיבים לקבוע את מנגנון הפיקוח שלעיל בהתאם להצעת בית המשפט, כך ש"הליך הבדיקה יהיה נתון לפיקוחה של היועצת המשפטית לממשלה" – דין העתירות להימחק, תוך שטענות העותרים שמורות להם, ודרכם תהא פתוחה לנקוט בהליכים המתאימים לאחר שתתקבל החלטה בבדיקה המקדימה. עוד נקבע, כי "אין מקום להפקעת סמכות הבדיקה מידיהם של הגורמים המוסמכים לבצעה על-פי דין, והעברתה לגורמים אחרים". זאת, בהתבסס על התמונה העובדתית שהוצגה על-ידי המשיבים, שלפיה סמכות הבדיקה המקדימה הופקדה, מלכתחילה, בידי גורמים שלא היתה להם מעורבות בחקירת החשדות לפלילים במחנה 'שדה תימן', בראשם סגן הפצ"רית; בהתחשב בהבהרת המשיבים כי ממילא, החלטתו של סגן הפצ"רית אם לפתוח בחקירה פלילית בתום הליך הבדיקה, "תינתן רק לאחר שיקיים היוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה, בהתאם לנהלים החלים על החלטות מסוג זה"; ובשים לב לכך שבמסגרת ההליך, "התברר כי לתיעוד מ'שדה תימן' נחשפו גורמים רבים ולא רק אלו שהעותרים טענו לגביהם". חודשים ארוכים נקפו מאז. הבדיקה המקדימה – טרם הושלמה; ממצאיה – בוששו לבוא; מיניה וביה, גם החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית, אם לאו – לא נתקבלה. במצב דברים זה, הוגשה העתירה הנדונה כאן, ביום 29.8.2025, בחלוף כ-7 חודשים מעת שניתן פסק הדין בעתירות הקודמות. השתלשלות ההליך דנן ראשית ההליך בעתירה התבקשנו, בראש ובראשונה, להורות למשיבים 3-1 לבוא וליתן טעם "מדוע לא יפתחו בהקדם בחקירה פלילית-ביטחונית במטרה לחקור לעומק את הדלפתן של ידיעות סודיות במסגרת העברת הסרטונים [...] וכן מידעים נוספים, והכל באמצעות ארגון השב"כ (או גוף דומה לו בכליו וביכולותיו) ולא באמצעות הפרקליטות הצבאית ו/או המשטרה הצבאית"; לחלופין, לנמק "מדוע לא יסיימו את הליך הבדיקה המקדימה הבלתי-נגמר בו פתחו, ואשר לפי התחייבותם בפני ביהמ"ש הנכבד הזה היה אמור להסתיים כבר לפני למעלה ממחצית השנה – לטובת מיצוי הדין וחקירת ההדלפות". עוד התבקשנו בעתירה, להורות למשיבים 7-6 ליתן טעם מדוע לא יקבלו החלטה כי שירות הביטחון הכללי יפעל בכל הכלים שלרשותו, "לאיתור המדליפים, להענשת המעורבים וכן לסיכול כל פעילות עתידית דומה לזו"; כי נורה למשיבים 5-4 ליתן טעם מדוע לא יבוצעו תחקיר ובדיקה פנימית של ההדלפות, ולמצער חקירות משמעתיות, שבגדרן יערוך הצבא, "תחקיר מבצעי ובדיקות והתאמות טכניות שימנעו אפשרות עתידית לביצוע ההדלפות"; וכי נורה למשיבים 5-4 ליתן טעם מדוע לא יותקנו ויופעלו בצבא באופן סדיר "מנגנוני בקרה וזהירות", לבל יִשָּׁנוּ הדלפות מעין אלו. ביום 17.9.2025, לאחר ארכה קצרה, הוגשה התגובה המקדמית, ובה עדכנו המשיבים כי יום לפני הגשתה – 16.9.2025 – הגיעה הבדיקה המקדימה לכדי מיצוי, והתקבלה החלטה שלפיה אין בסיס להמשך טיפול במישור הפלילי. כך הודיעונו משיבי המדינה: "כעת יבקשו המשיבים לעדכן כי ביום 16.9.25, לאור פעולות החקירה הרבות שנערכו במסגרת הבדיקה המקדימה וממצאיהן, כפי שאלה באים לידי ביטוי בעיקרי נימוקי ההחלטה בנוגע לבדיקה המקדימה, הוחלט, על דעת גורמי החקירה והמשנה לפרקליט המדינה, כי הללו הגיעו למיצוי וכי מבחינת תוחלת החקירה, נמצא כי אין פעולות חקירה נוספות שנכון לבצע לצורך בירור הטענות וגילוי האמת. בשים לב לתשתית הראייתית שנאספה בבדיקה המקדימה והמעמיקה, נמצא כי אין בסיס להמשך טיפול במישור הפלילי. בראש ובראשונה, לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע. כמו כן, התוחלת לביסוס תשתית ראייתית מפלילה בכלי חקירה נמוכה ביותר ואין בנמצא פעולות חקירה קונקרטיות שאותן ניתן לבצע והטומנות בחובן פוטנציאל ממשי לקידום הבדיקה הפלילית. [...] בנסיבות אלה, עמדת המשיבים היא כי התשתית העובדתית שבבסיס העתירה השתנתה באופן מהותי, והיא אינה אקטואלית עוד. עוד יטענו המשיבים כי בכך ניתן מענה לסעד החלופי שנתבקש בעתירה בדבר סיום הליך הבדיקה המקדימה. משכך, יטענו המשיבים כי דין העתירה להימחק. כפי שצוין בהודעת המשיבים אשר הוגשה במסגרת העתירה הקודמת וצוטטה במסגרת פסק הדין שם, ככל שהעותרים מבקשים להשיג על החלטה זו, באפשרותם להגיש ערר ליועצת המשפטית לממשלה, בתוך 60 ימים מעת מתן ההחלטה ובאמצעות מחלקת עררים, כמקובל בהליכי ערר. ככל שההחלטה בערר לא תניח את דעתם של העותרים, יהיו טענותיהם שמורות להם, וממילא, בשלב זה אין מקום לדון בהחלטה שנתקבלה ביחס לבדיקה, טרם מוצו ההליכים בעניין על ידי העותרים" (ההדגשות במקור). עוד הדגישו משיבי המדינה, כי "חרף הנטען, אין מדובר בדלף של מידע בטחוני, או במסירת מידע שיש בחשיפתו כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה". כמו כן, הפנו המשיבים לעיקרי נימוקי ההחלטה בתום הליך הבדיקה המקדימה, שצורפו לתגובה המקדמית: "ממצאי הבדיקה העלו בעיקרם את הפרטים הבאים: המידע שפורסם היה נגיש, ידוע וחשוף למאות אנשים במעגלים שונים, ובהיקפי חשיפה שונים. יודגש, כי נגישות למידע אינה מלמדת בהכרח כי אחד מהגורמים שהיו אמורים להיות נגישים למידע הוציא אותם. יתרה מכך, בתוך הקבוצות שנחשפו למידע, יש גורמים אשר האיסור בדבר גילוי בהפרת חובה כלל לא חל עליהם". העובדות המפורטות בתגובה המקדמית מטעם המשיבים, נתמכו בתצהירה של קצינת משפטים (קמ"שית) בפרקליטות הצבאית: "העובדות המצוינות בתגובה המקדמית, למעט סעיפים 11-9 ו-13, ידועות לי מתוקף תפקידי והינן אמת למיטב ידיעתי". העובדות שפורטו בסעיפים שהוחרגו מתצהירהּ של הקצינה, נתמכו בתצהירו של ראש מערך בטחון המידע באגף המודיעין בצה"ל. בשלב דיוני זה, על סמך התמונה העובדתית העדכנית, כפי שהוצגה בתגובת המשיבים ובצרופותיה, ובשים לב לאפשרות הנתונה לעותרים להגיש ערר על ההחלטה שנתקבלה בתום הליך הבדיקה המקדימה, בהתאם למתווה שנקבע בפסק הדין בעתירות הקודמות, ציינתי בהחלטתי מיום 18.9.2025, כי "דומה, כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה". משכך, ביקשתי מן העותרים להודיע אם נתונה הסכמתם למחיקת העתירה, "תוך שמירת טענותיהם וזכויותיהם לעתיד לבוא". ביום 1.10.2025 הגישו העותרים את תגובתם, ובפתח הדברים טענו, כי אף אם תידחה עתירתם, הרי שיש לחייב את המשיבים "בתשלום הוצאות משמעותי"; זאת, "לאחר שהיועצת הפרה את התחייבותה המפורשת [...] בעתירה הראשונה לסיים את הבדיקה בתוך חודש ולכל היותר חודשיים [...] ונמנעה מסיום הבדיקה במשך למעלה מתשעה חודשים, הרי שהפלא ופלא, מיד לאחר הגשת עתירה זו, ניתנה לה לפתע ההחלטה שהובטחה [בבדיקה המקדימה]". מכל מקום, טענו העותרים, כי יש להוסיף ולברר את העתירה, ו"להורות על מסלול חקירתי תקין בהתאם לנזק הביטחוני ולפגיעה הלאומית", משעה ש"אין תוחלת או הגיון במסלול של ערר". עוד טענו, כי אין באמור בתגובה המקדמית כדי לייתר את המשך בירור העתירה – למצער בכל הנוגע לסעדים שעניינם בביצוע תחקיר משמעתי צופה פני עבר, וכן התקנת מנגנוני בקרה במבט צופה פני עתיד. לצד האמור, צירפו העותרים לתגובתם שני מכתבים מאת שר התפוצות והמאבק באנטישמיות ומנכ"ל משרדו אל פרקליטות המדינה. ממכתבים אלה עולה דבר קיומה של מחלוקת יסודית למול עמדת משרד התפוצות, בשאלת השלכות ההדלפה בפרשת 'שדה תימן' מבחינה מדינית וביטחונית: (-) מכתב שנשלח מאת מנכ"ל משרד התפוצות ומוּען אל פרקליט המדינה, ובו ביקש "להבהיר ולהתריע על כך שפרשת 'שדה תימן' אינה עניין פלילי גרידא, אלא אירוע בעל השלכות מדיניות וביטחוניות. הדלפה זו גרמה לנזק תודעתי, מדיני וביטחוני מהמעלה הראשונה [...]. על כן, על פרקליטות המדינה לראות במקרים מסוג זה פגיעה בביטחון הלאומי, להביא את הדברים בחשבון במסגרת העיסוק בסוגיה, ולהתייחס אליהם בהתאם לחומרתם". למכתב זה, צורף דוח מיום 12.8.2024 של מרכז השליטה והבקרה הלאומי למאבק באנטישמיות ברשת (המשל"ט) בעקבות פרשת 'שדה תימן'; ממצאי הדוח, על-פי משרד התפוצות, "מדגימים כיצד ההדלפה הפכה בתוך ימים לכלי נשק בידי אויבי ישראל אשר הסב נזק של ממש בציר התודעתי והבינלאומי [...ו]גרמה לפגיעה ממשית בביטחון הלאומי של מדינת ישראל". (-) מכתב שנשלח מאת שר התפוצות ומוּען אל פרקליט המדינה ומנהל מחלקת הבג"צים, סמוך לאחר שהוגשה התגובה המקדמית מטעם המשיבים, וזו כותרתו: "דרישה דחופה להגיש הודעת עדכון לבית המשפט העליון בבג"ץ 74997-08-25 ולתקן את תגובת המדינה שהוגשה ללא תיאום ובניגוד מוחלט לעמדת משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות". במכתב זה, הלין שר התפוצות על השתלשלות העניינים שקדמה להגשת התגובה המקדמית מטעם המשיבים. לדבריו, "התגובה הוגשה על אף שהובהר למשרדנו מטעם הפרקליטה המלווה כי התגובה תוגש בעוד מספר ימים וכי עלינו [משרד התפוצות] להגיש את התייחסותנו לשם כך. ואכן, כאמור, אנשי משרדי עמלו על הכנת מסמך מפורט [...]. בפועל, מתברר כי הפרקליטות כלל לא המתינה למסמך, לא פנתה אלינו ואצה רצה להגיש תשובה הפוכה בתכלית". לגוף הדברים, נטען במכתב, כי "הנחות היסוד שבעמדה שהוגשה שגויות בתכלית ומנוגדות לעמדת הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים. [...] התמונה העולה מהמחקר שקיימנו באמצעות אגף המחקר של המשרד עומדת בניגוד מוחלט לתמונת המצב העולה מתגובת הפרקליטות, שורת ההדלפות שפורסמו גרמו נזק חמור, מדיני לאומי ובטחוני". על כן, נדרש במכתב, כי יוגשו לבית המשפט לאלתר עדכון והבהרה במסגרת ההליך דנן, בהתבסס על הממצאים שהוצגו. התפתחויות בפרשת ההדלפה ביני לביני, הוגשו בקשות והודעות עדכון מטעם היועצת המשפטית לממשלה. מפאת סודיותן, היה זה במעמד צד אחד; בהחלטותיי, שניתנו בהתאם, תחת איסור פרסום, נעתרתי לבקשת היועצת וקבעתי כי תוכן הבקשות והודעות העדכון שהוגשו, כמו גם עצם הגשתן, יחסוּ תחת איסור פרסום, וזאת עד למתן החלטה אחרת. ביום 29.10.2025 הוגשה במעמד צד אחד "הודעת עדכון דחופה נוספת מטעם [היועצת] ובקשה לביטול איסור הפרסום", ובה דוּוח כי "נפתחה חקירה של משטרת ישראל, ובוצעו פעולות חקירה שונות", וכי "לפני זמן קצר ביטל בית משפט השלום בתל אביב-יפו צו איסור פרסום שניתן ביום 28.10.25 על החקירה האמורה". בנסיבות אלו, הודיעה היועצת המשפטית לממשלה כי מעתה אין עוד מניעה לפרסם את תוכן הבקשות, ההודעות וההחלטות האמורות, וביקשה לבטל את איסור הפרסום. בהתאם לכך, הוריתי בו ביום על ביטול איסור הפרסום. מן העותרים ביקשתי להודיע אם עודם עומדים על עתירתם, תוך שהבהרתי כי נושא הוצאות המשפט יִשקל בנפרד. כעבור יומיים – בעוד העתירה הנוכחית תלויה ועומדת – ביום 31.10.2025, נשלח מכתב מאת הפצ"רית לרמטכ"ל. במכתבה הודיעה הפצ"רית כי היא זו שאישרה את הדלפת החומרים מפרשת 'שדה תימן' לאמצעי התקשורת, ונושאת באחריות מלאה לכך, וכי בנסיבות אלו החליטה לסיים את תפקידה (ראו: בג"ץ 3545-11-25 בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 11 לפסק הדין של חברתי, השופטת י' וילנר (16.11.2025) (להלן: עניין בוארון)). כך כתבה הפצ"רית: "צה"ל הוא צבא מוסרי ושומר חוק. לכן, גם במלחמה מתמשכת וכואבת חובה לברר חשדות למעשים אסורים. זו חובתנו החוקית והערכית. אין בכך להחליש או לפגוע חלילה בצה"ל. ההיפך הוא הנכון. זהו מקור עוצמה. זוהי ערובה לחוסנו של הצבא, והיא שומרת עליו ועל משרתיו מבפנים ומבחוץ. בהתאם, ההחלטה בדבר פתיחה בחקירה בנוגע לאירוע בבסיס שדה תימן היתה מחויבת המציאות. אכן, העצורים בשדה תימן הם מחבלים ופעילי טרור מהסוג הגרוע ביותר. חובה למצות איתם את הדין. אין בכך כדי לגרוע מחובתנו לחקור כאשר מתקיים יסוד סביר לחשד לביצוע מעשה אלימות כלפי עצור. לצערי, תובנה בסיסית זו – שקיימים מעשים שאסור לעשותם גם לנקלים שבעצורים – כבר אינה משכנעת את כולם. בשנתיים האחרונות נדרשתי לפעול להגנתה של היחידה ולהגנתם של משרתיה מפני מסע דה-לגיטימציה פסול וכוזב. קציני וקצינות הפרקליטות הצבאית מצאו עצמם נתונים למתקפות אישיות, להטחת עלבונות חריפים, ואף לאיומים של ממש. כל זאת, משום שעמדנו על משמר שלטון החוק בצה"ל – יחד עם המפקדים ולצידם. מסע הרסני זה הגיע לשיאו בעקבות ההחלטה לחקור את פרשת שדה תימן. במקרה זה נלוו לדברי הבלע כלפי גורמי אכיפת החוק בצה"ל, מעשים חמורים וחסרי תקדים, לרבות פריצה המונית לבסיס שדה תימן ולבסיס בו שוכן בית הדין הצבאי. מסע השיסוי לווה בהסתה חמורה כאילו אנו מעדיפים מחבלים על פני לוחמינו. מסע זה נמשך עד עצם היום הזה והוא פוגע פגיעה קשה ועמוקה בצה"ל, בתדמיתו, ובחוסנם של חיילי צה"ל ומפקדיו. כמי שעומדת בראש הפרקליטות הצבאית, ומתוך תחושת אחריות עמוקה לצה"ל, ליחידה ולפקודיי, אישרתי הוצאת חומר לתקשורת, בניסיון להדוף את התעמולה השקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא. אני נושאת באחריות מלאה לכל חומר שיצא לתקשורת מתוך שורות היחידה. מאחריות זו נובעת גם החלטתי לסיים את תפקידי כפרקליטה הצבאית הראשית. בכל תפקידיי, פעלתי לשם שמירה על שלטון החוק בצה"ל. אין ולא עמדה לנגד עיניי כל תכלית אחרת. מטרה זו עמדה ביסוד פעולותיי גם בפרשת שדה תימן" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). חקירה פלילית נפתחה אפוא, במסגרתה, נחשדים הפצ"רית ובכירים נוספים בפרקליטות הצבאית בהדלפת חומרי חקירה ובשיבוש הליכי משפט (ראו: עניין בוארון, פסקה 1 לפסק הדין של חברתי, השופטת וילנר). המשך בירור ההליך דנן ביום 13.11.2025, הוגשה התייחסות העותרים על-פי החלטתי הנ"ל מיום 29.10.2025. העותרים ציינו, כי לאור ההתפתחויות האחרונות בפרשה, הם פנו לקבלת עמדתם העדכנית של המשיבים באשר לסעדים השונים שנתבקשו בעתירה. פניותיהם אלו, נענו במכתב מאת סגנית מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה (אשר לא יִצגה את המשיבים עד שלב זה בהליך). המכתב צורף להתייחסות העותרים, ובו צוין, כי "ביום 28.10.2025 הגישה הפרקליטות לבית המשפט הודעת עדכון בדבר פתיחה בחקירה פלילית בנושא שבמוקד העתירה. בכך השתנתה מהותית התשתית אשר עמדה ביסוד העתירה בעת שהוגשה. משנפתחה ומתנהלת כעת חקירה פלילית, מטבע הדברים לא ניתן לערוך בירורים עם גורמים הנוגעים לנושא, לקבל התייחסותם להגשת מסמכים וכדומה, מטעמים ברורים ומובנים". משכך, ביקשו העותרים, בין היתר, "לתת הוראות בנושא ולהבהיר, בהעדר ייצוג בפועל למשיבים, כיצד על העותרים לפעול". זאת בפרט, בהתייחס "ל'סעד התחקיר המשמעתי' ו'סעד מנגנוני הבקרה העתידיים' שאינם נוגעים לחקירה המתנהלת". בהחלטתי מיום 16.11.2025, ביקשתי מן המשיבים להגיש תגובה מצידם, שבה יתייחסו "לשאלת המשך בירור העתירה בכל הנוגע לסעדים המופנים כלפי המשיבים 5-4 בסעיף 3 לעתירה – הן בדבר ביצוע 'חקירות ותחקירים פנימיים (ולמצער חקירות משמעתיות) [...] ובדיקת התאמות טכניות שימנעו אפשרות עתידית לביצוע ההדלפות'; הן בדבר התקנתם והפעלתם הסדירה של 'מנגנוני בקרה וזהירות אשר ישמרו כי הדלפות מעין אלה לא יישנו' (ההדגשה במקור)". עוד ביקשתי מן המשיבים, להתייחס בתגובתם גם לנושא ההוצאות. ביום 23.11.2025 הוגשה תגובה מטעם פרקליטות המדינה; זאת, כפי שהובהר, "בלא מעורבות גורמים מטעם המשיבים". הוסבר בהקשר זה, כי שעה שמתנהלת חקירה פלילית בנושא, "לא ניתן לערוך כעת בירורים עם גורמים רלוונטיים לטיפול בעתירה על מנת לקבל עמדתם והתייחסותם לסעדים שהתבקשו בעתירה". בפרט, לגבי הסעדים שמוּקדו בהחלטתי שלעיל, צוין כי "תוצאות החקירה המתנהלת ומסקנותיה יהיו רלוונטיות להפקת הלקחים במבט צופה פני עתיד, והיבטים אלה יתבררו בעת המתאימה ועל-ידי הגורמים המתאימים. משהשתנתה מהותית התשתית שעמדה ביסוד העתירה בעת הגשתה, והשינוי אף עודנו מצוי בעיצומו, מקומם של הדברים להיבחן על-ידי הגורמים המוסמכים בעת המתאימה". אשר להתייחסות שנתבקשה בנושא פסיקת ההוצאות, הובהר, כי "בשים לב למכלול נסיבות העניין זכאים העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם בעתירה זו". לצד זאת צוין, כי בטרם נשלמה הכנת המענה לפניות שר התפוצות ומנכ"ל משרדו – נפתחה החקירה הפלילית בפרשה זו, וכי "לנוכח נושא הפניות לא ניתן להתייחס לנטען בהן בעת הזו, מטעמים מובנים, ולפיכך יובהרו הדברים בעת המתאימה". העותרים מצִדם, הגישו בקשה למתן הוראות, שבגדרה ביקשו לקבוע דיון דחוף בנושא; ליתן צו על-תנאי "בדגש על הסעדים המצויים בסעיף 3 לעתירה"; וכן "להורות למשיבים לקבל ייצוג נפרד למניעת פגיעה בניהול ההליך ויעילותו". לחלופין, ביקשו העותרים לפרט מדוע, לשיטתם, לא התייתרו הסעדים האמורים. נעתרתי לבקשת העותרים להגיש תגובה ממוקדת בהתייחס לסוגיה. בתגובתם, שבו העותרים על הבקשה למתן הוראות, וכמו כן הדגישו כי לא ניתן 'לעבור לסדר היום' על מה שהתרחש בהליך זה ובקודמו, "ובכלל זאת צבר ההפרות, ההטעיות, ההסתרות, השיבושים והמחדלים שקצרה היריעה למנותם"; במסגרת זו, ביקשו העותרים להורות על חיוב המשיבים "בתשלום הוצאות משמעותי וחסר תקדים". לגוף הסעדים שמוּקדו בהחלטתי האחרונה, טענו העותרים, כי "נחיצות הסעדים ברורה ומוחלטת", וכי קבלתם מתחייבת, "שעה שאין ביסוד התצהיר שהוגש לבית המשפט בסיס איתן". לגבי ביצוע תחקיר משמעתי-פיקודי צופה פני עבר, נטען כי יש להורות למשיבים 5-4 לבחון "את פרטי הגורמים הנושאים באחריות הפיקודית לכשלים ביסוד הפרשה שלפנינו", כמו גם את "רשימת צעדי המשמעת והפיקוד שננקטו או ינקטו ביחס לאחריות להתנהלות זו"; לדברי העותרים, "ברי כי אירוע חריג בהיקף זה איננו יכול להסתיים ללא מיצוי אחריות מקיף על שרשרת האחריות. הדברים אמורים בכל מערכת – ודאי בצבא". לגבי התקנת מנגנוני בקרה וזהירות במבט צופה פני עתיד, נטען כי התגובה המקדמית שהוגשה "לא שיקפה כלל וכלל את עמדת המשיבים 5-4", אשר הצהרותיהם הפומביות בכלי התקשורת מלמדות כי הם תומכים בקבלת הסעדים האמורים. עוד צוין בהקשר זה, כי לא הוצג מנגנון סדוּר אשר יבטיח אכיפה הולמת, וכי טרם הותקנו "כלים ארגוניים-אנושיים שיפעלו להפחתת הסיכון העתידי להישנות האירועים"; זאת, לדברי העותרים, "בדגש על הגברת והידוק בדיקת פוליגרף תקופתי לפקידים וקצינים בכירים הנושאים בסוד". עד כאן עיקרי השתלשלות העניינים; תמצית הרקע העובדתי. דיון והכרעה במצב הדברים העדכני, אין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת מכלל האמור לעיל עולה, כי התשתית העובדתית שביסוד העתירה השתנתה, ואיננה אקטואלית עוד. הליך הבדיקה המקדימה – הושלם; חקירה פלילית – מתנהלת. בנסיבות הללו, אין מנוס מן המסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה בכל הנוגע ל"סעדים המרכזיים" שנתבקשו בה: להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תיפתח בהקדם "חקירה פלילית-ביטחונית עצמאית ואפקטיבית" בעניין ההדלפה; ולחלופין, "מדוע לא יסיימו את הליך הבדיקה המקדימה הבלתי-נגמר בו פתחו". אשר לסעדים המופנים כלפי המשיבים 5-4, שעניינם בתחקור האירועים, וביצירת מנגנון שיבטיח כי אלה לא יִשנוּ בעתיד – אמנם כן, העותרים לא באו על מבוקשם בנוגע לסעדים אלה. ברם, משעה שהתשתית העובדתית שניצבה בבסיס העתירה, בעת הגשתה, השתנתה לבלי הכּר, ובעוד החקירה הפלילית מתנהלת – סבורני, כי אין עוד מקום להותיר את העתירה הנוכחית תלויה ועומדת בשלב זה, אף בהתייחס לסעדים אלה. אבהיר: אין משמעות הדבר כי סעדים אלה התייתרו. אדרבה, הצורך בהם אף מתחדד בנסיבות העניין המעיקות; אך זאת – בעת המתאימה, לנוכח ממצאי החקירה הפלילית ולקחיה, וברי כי מבלי לפגוע בהליכי החקירה המתנהלים בימים אלה. אם כן, במישור התוצאה, דינה של העתירה – להימחק. זאת, תוך שמירת טענות וזכויות העותרים לעתיד לבוא. נחוצות, עם זאת, שתי הערות; על הדלפה ועל תצהיר. "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת" (קהלת י, יח): על פגיעתה הרעה של הדלפה ועל הנחיצות בפעולה מהירה לא אחת עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הגלומה בתופעה – 'רעה חולה' – של הדלפת חומרי חקירה בידי עובדי ציבור: "הדלפת פרטים מתוך חדרי החקירות או ממשרדי הפרקליטות בעת הימצא החקירה בעיצומה, היא תופעה שפגיעתה רעה הן בהיבט של זכויות החשוד והן בהיבט הנוגע לאימון הציבור ברשות ובפעולותיה" (בג"ץ 1736/10 ליברמן נ' מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, חוות דעתה של השופטת א' חיות (2.10.2011) (עניין ליברמן)). דברים נכוחים היטיב לבטא באותה פרשה גם השופט א' רובינשטיין: "התופעה של הדלפה מחדרי החקירות, בעיקר בחקירות רגישות ומתוקשרות, היא רעה חולה. בכך יש לפגוע לא רק בזכות החשוד להליך הוגן, אלא גם באינטרס הציבורי בניהול חקירה תקינה שתניב תוצאות, וכן באמון הציבור ברשויות האכיפה והתביעה, שהחקירה היא אובייקטיבית ונטולת משוא פנים, וכי ההליך נקי וחותר לחקר האמת. המחיר של התנהלות כגון דא הוא כבד, והניזוק העיקרי הוא הציבור כולו. לאו מילתא זוטרתא היא. על רשויות החקירה והתביעה לעשות מאמץ שהדלפות מסוג זה לא יישנו, תוך שיהא נהיר למדליפים כי לא תהא פניה לסדר היום כאילו לא אירע דבר, וכי המדליף עלול לשלם מחיר אישי [...]. משאירעה ההדלפה, היה מקום לערוך 'בדק בית', ולא להמתין לעתירה בעניין, ומשנוהלה חקירה היה צורך לפעול בנחישות לאיתור המדליף. כך, לבל יווצר מצב לפיו החושד כי כאשר חלק מן הרשויות אינן ששות לפעול ימצאו דרך לכך, לא תמיד יהא חושד בכשרים; ואיננו מדברים אך במקרה דנא, או בו דווקא" (עניין ליברמן, פסקה כ"ג). לא אחת אמרנו בכגון דא, כי אין די בגינוי, גם לא בהבעת שאט נפש. בעבר הדגשתי: "במבט צופה פני עתיד, שׂוּמָה להתריע, שלא תהא אותה 'חומרה רבה' שב'מסירת מידע האסור בגילוי', שהכּל תמימי-דעים לגביה, מס-שפתיים בלבד: צריך לעשות מעשה" (בג"ץ 3917/20 אלוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה ומ"מ פרקליט המדינה (5.11.2020); כן ראו שם, פסקה 2 לחוות הדעת של הנשיאה חיות). בפסיקת בית משפט זה, הוּשׂם דגש מיוחד על נחיצות הפעולה הזריזה: "בעניינים אלה מוטב 'להכות בברזל בעודו חם' ולמצות את אפשרויות הבירור והבדיקה ככל הניתן מיד עם היוודע דבר ההדלפה" (עניין ליברמן, דברי השופטת חיות). בפרשה אחרת, הכבירו המשיבים במילים על חשיבותה הרבה של הזהירות, בטרם מתן הוראה על פתיחה בחקירת הדלפה. עמדתי שם על המתח שבין זהירות לבין זריזות בחקירת הדלפות. אל לה, לזהירות, עם כל חשיבותה, לסתום את הגולל על חקירת הדלפות. הזריזות נחוצה, והיא עדיפה על זהירות יתרה: "אציין, כלקח מן העניין שעל הפרק, ודומים לו בעבר, כי לעיתים 'זריז עדיף מזהיר' (רש"י, בבלי, חולין קז, ב). אסביר: מילת המפתח בתגובה לעתירה, היא זהירות. התגובה משופעת באמירות על חשש מפני פגיעה חלילה בחפים מפשע, בעורכי-דין, בעדים, בעובדי מדינה, באינטרסים ציבוריים חשובים, בזכויות הפרט; חשש להחשדת הרבים, לפגיעה בפרטיות, לשימוש באמצעים פוגעניים; חשש מפני פגיעה בזכות הציבור לדעת, בחיסיון העיתונאי, בחופש העיסוק ועוד חששות לרוב. שוב ושוב מוּשׂם הדגש על הצורך במדיניות זהירה. [...] הזהירות אכן הכרחית וחשובה, אך מוטב שלא לנקוט בִּזְהִירֵי זהירות (זהירות יתרה). החמרה יתרה במידת הזהירות הנדרשת, צפויה להביא לסתימת הגולל על חקירה יעילה וטיפול הולם ברעה החולה של 'הדלפות'. הזהירות בפרשה הנדונה, הביאה לידי כך שכ-14 חודשים חלפו מיום הגשת התלונה ועד אשר ניתנה החלטה. יועץ משפטי לממשלה הלך, יועצת משפטית לממשלה באה, כוונותיהם רצויות, אך צוק העיתים בעוכרי העניין. חקירה אפקטיבית בכגון דא, קשה עד בלתי אפשרי לעשות בחלוף פרק זמן שכזה. יש לקוות שבעבודת המטה שעליה דוּבּר, תינתן הדעת גם על הצורך בקיצור קבועי-הזמן. כאמור, ממקורותינו למדנו שלעיתים 'זריז עדיף מזהיר', אותו זריז שיודע, ולוּ במידה מסויימת, לראות את הנולד, להתקין עצמו בפרוזדור, כדי שעד מהרה יכנס לטרקלין; "זהירות מביאה לידי זריזות" (בבלי, עבודה זרה כ, ב). יש לעמוד על המשמר, שאם לא כן 'בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת' (קהלת י, יח). הזריזות נחוצה, לא פחות מן הזהירות, מחמת פגיעתה הרעה של ההדלפה. הדֶּלֶף פוגע בבית כולו" (בג"ץ 3823/22 נתניהו נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 3 (17.7.2023)). כך בכלל, כך גם ה'זעקה' הבוקעת מסיפור המעשה הנדון כאן; ואידך זיל גמור. על תשתית עובדתית ותצהירים בהליכי בג"ץ לא בכדִי הובאו לעיל תולדות ההליך, דברים כהווייתם. לא נוכל למצות את מלאכתנו, 'לעבור לסדר היום' ולהתעלם מהיבט יסודי וליבּתי – נדמה כטריוויאלי – בהליך המשפטי בכלל, ובהליכי בג"ץ ביתר שאת, והוא: חשיבותה ומשמעותה של הדרישה לפרושׂ תשתית עובדתית מלאה ומדויקת לפני בית המשפט. מושכלות יסוד הן, כי "בתצהיר – כמו בעדות – יש להצהיר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, וראוי שכל מי שעוסק בהכנת תצהיר, או חותם על תצהיר יקפיד על קיום דרישה משולשת זו" (בג"ץ 6064/17 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 לחוות הדעת של המשנה לנשיאה ח' מלצר (2.7.2018); ההדגשה במקור. ראו גם: סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין בבג"ץ)). דברים בסיסיים אלה, אמורים בכל הליך משפטי; חשיבות ראשונה במעלה נודעת להם בהליך הבג"צי, נוכח אופיו הדיוני הייחודי: "אמנם, סדרי-הדין בבג"ץ נועדו לאפשר בירור מהיר וקצר של העתירות, אך עקב כך היכולת של בג"ץ לברר באופן אפקטיבי את התשתית העובדתית הנוגעת לעתירה מוגבלת ביותר. במיוחד אמורים הדברים לגבי קיום בירור יסודי הנוגע לתשתית העובדתית הכרוכה בקבלת ההחלטות המינהליות העומדות לדיון בבג"ץ. המדובר באינפורמציה שהיא לעתים מקיפה ומצויה רובה ככולה בידיה של הרשות המינהלית. סדרי-הדין בבג"ץ, המבוססים על תצהירי הצדדים, בלא חקירות נגדיות, אינם מאפשרים לבית-המשפט עצמו לבצע את הבירור הנדרש באופן מקיף ויסודי" (יואב דותן "'קדם בג"ץ' ודילמות חוקתיות לגבי תפקידה של פרקליטות המדינה במסגרת ההתדיינות בבג"ץ" משפט וממשל ז 159, 169 (התשס"ד) (להלן: דותן); להרחבה ראו: יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (התשנ"ג)); ראו גם: דינה זילבר "'המון דברים יפים ראו עיניי': מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי" מעשי משפט ט(1) 153, 158 (2017) (להלן: זילבר)). כך הוא באשר לכל בעל דין בעתירות המוגשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו למשל: בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 631-630 (1994)); ועל אחת כמה וכמה – באשר להצגת עמדת המדינה בהליכים אלה: "יש לשים דגש מיוחד על בדיקת התשתית העובדתית לשם הצגת עמדתה של המדינה. בשל אופי הדיון בבג"ץ, היעדר עדויות והיעדר חקירה על תצהירים, ישנה חשיבות מכרעת בבדיקת העובדות השייכות לעניין ולהצגתן בצורה נאותה" (עוזי פוגלמן "מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה" משפט וממשל ו 173, 176 (התשס"א); ראו גם: אסנת מנדל "על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים" מעשי משפט ב 53, 57 (2009); זילבר, עמודים 160-158; דותן, עמודים 172-170). אם לא נוכל לשׂים מִבטחנו בתצהירים המוגשים לנו, השכּם והערב, מטעם המדינה בבג"ץ, אנה אנו באים? סוף דבר במישור האופרטיבי, לנוכח כלל האמור, הדיון בעתירה מוּצה, עיקר תכליתה הוּשׂג; העתירה נמחקת אפוא בזאת. בנוגע לסעדים המכוּונים למניעת הישנותם של מקרים דומים, אם באמצעות תחקיר משמעתי, אם באמצעות גיבוש מנגנוני בקרה וזהירות – טענות העותרים שמורות להם לעתיד לבוא, ככל שיהא בכך צורך, ובנסיבות המתאימות. חזקה על המשיבים, כי מבלי לפגוע בחקירה הפלילית המתנהלת בימים אלה, ובהתאם לממצאיה, יערכו 'בדק בית' כּן ויסודי, יפעלו בחרדת קודש, יעמדו על המשמר, ויעשו ככל הניתן על מנת שלא יארע עוד כדבר הזה. המשיבים ישאו בהוצאות העותרים בסך של 25,000 ש"ח. הדיון בעתירה – תם ולא נשלם. רק לאחר בירור הפרשה, חקר האמת, ומיצוי הדין, תוכל לנוח דעתנו כי אכן נשלם; בבחינת "נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום" (ירושלמי, תענית ד, ב). ניתן היום, א' שבט תשפ"ו (19 ינואר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט