חטיב בהאלדין נ. שרות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 7495/04 בבית המשפט העליון רע"ב 7495/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המבקש: חטיב בהאלדין נ ג ד המשיב: שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.04 בעע"א 1577/04 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל בשם המבקש: עו"ד מחמוד גבארין בשם המשיב: עו"ד הרן רייכמן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט גורפינקל) אשר דחתה את עתירת המבקש להכנסת טלויזיה נוספת לתאו לצורך שימושו הפרטי. 2. המבקש הוא אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר של 24 שנים החל מיום 21.12.01. האסיר ריצה את עונשו בכלא נפחא וביקש מרשויות הכלא להתיר לו להכניס לתאו טלויזיה נוספת לשימושו הפרטי נוכח מצבו הבריאותי וראייתו הלקויים. 3. בעקבות הגשת הבקשה, ובדיקת עניינו של המבקש על ידי רופא היחידה, הוחלט בשב"ס ביום 22.2.04 להעביר את המבקש מהתא בו היה מוחזק, שבו שהו 10 אסירים, לתא קטן בבית סוהר אחר, בו מוחזקים 2 עד 3 אסירים. החלטה זו נבעה מהצורך להתחשב, מצד אחד, במצבו הרפואי של המבקש, אשר התקשה בצפייה בטלויזיה בחדר גדול וממרחק, ומצד שני למנוע סטייה מנוהלי שב"ס לפיהם אין להכניס טלויזיה שניה לתא שבו שוהים עד 10 אסירים מטעמי הקפדה על השוויון ביניהם. 4. ביום 25.2.04 המבקש הועבר לבית מעצר בהדרים, ושוכן בתא קטן ביחד עם שני אסירים נוספים. על פי תשובת המדינה המרחק בין מיטתו לטלויזיה בתאו החדש הוא כ-1.20 מטר, ומרחק זה הינו סביר כדי לאפשר לו צפייה בטלויזיה בתנאים נאותים. 5. ביום 18.4.04 הוגשה עתירת המבקש לבית המשפט המחוזי לקבלת היתר לרכישת טלויזיה נוספת נוכח מצב ראייתו. בדיון בעתירה טען כי בתא החדש המרחק בין מיטתו לטלויזיה הוא 2 מטרים, וכי הוא לא יכול לשבת סמוך יותר למקרן בשל בעיה ברגלו. 6. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה לאחר שהשתכנע כי, בנסיבות הקיימות, ולאחר שהועבר לתא אחר, רווחתו של המבקש לא נפגעה, והוא מסוגל לצפות בטלויזיה בתנאים נאותים, ולכן אין להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת בענין זה. 7. המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בדיון שהתקיים בבקשה טען בא כוחו כי המרחק ממיטתו של המבקש לטלויזיה הוא כ-2.50 מטר, ובגלל מגבלות ראייה ותנועה ברגלו הימנית, הוא אינו מסוגל לשבת ויכול לצפות בטלויזיה רק ממיטתו. לאור המרחק האמור, הבעיה, על פי הטענה, לא נפתרה. 8. בעקבות הדיון, הורינו בהחלטה מיום 16.10.05 כי המשיב יגיש חוות דעת רפואית מטעם שירות בתי הסוהר, בה יחווה דעה האם תנאי החזקתו של המבקש בתא הנוכחי מאפשרים לו לצפות, דרך שגרה, בטלויזיה המותקנת בתא, וזאת בשים לב לליקויי הראייה ושאר הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל. כן בקשנו כי בחוות הדעת הרפואית יתייחס הרופא גם למרחק הסביר הנדרש בנסיבות הענין ממיטת האסיר למקום הצבתה של הטלויזיה וליכולתו לצפות בה בהתאם למצבו הרפואי. עוד הוספנו כי אנו מניחים שחוות הדעת תיערך לאחר בדיקת המבקש, ולאחר שייבדקו הנתונים הפיסיים של תא המאסר בו הוא מוחזק. 9. מהודעת המשיב מיום 22.11.05 עולה כי בעקבות החלטת בית המשפט נקבעה למבקש בדיקת עיניים אצל רופא עיניים מומחה. במהלך הבדיקה שנערכה ביום 16.11.05, מסר המבקש כי אין לו כל תלונות, כי הוא מרוצה מתיקון המשקפיים שלו, וכי הוא מסרב להיבדק. להודעת המדינה צורף מכתבו של ד"ר א. אדלר, קצין רפואה ראשי של שב"ס, המאשש נתונים אלה. בתגובתו, ציין המבקש כי לא ידע שהבדיקה נועדה לצורך קיום החלטת בית המשפט, והוא מאשר שסירב לעבור את הבדיקה. הוא חוזר על בקשתו לאפשר לו להתקין טלויזיה נוספת על מיטתו ומצהיר כיום כי הוא מוכן לעבור כל בדיקה, ומבקש להמשיך ולהחזיקו בתא עם שני אסירים כי הדבר מועיל לו לאור מיגבלויותיו. 10. נוכח השתלשלות הדברים המתוארת, נראה כי עניינה של העתירה מוצה, ודינה להידחות. כבר מלכתחילה, התחשב המשיב בבעיותיו הרפואיות של המבקש, ודאג להעברתו לכלא אחר, שם תנאי השהות בתא קלים יותר, וגם הצפייה בטלויזיה נוחה ומתאימה יותר למצבו הכללי. לאור טענות המבקש בפנינו לפיהן המרחק בין מיטתו לבין הטלויזיה עדיין רב מדי גם בתאו החדש, הורינו את אשר הורינו לגבי בדיקות שייעשו בשב"ס הן לגבי מצבו הרפואי והן לענין המצב הפיסי בתא מבחינת המרחקים, הנגישות, וכיוצא באלה. אלא שהמבקש לא שיתף פעולה במהלך זה, שנועד לבדוק באופן רציני את בקשותיו, סירב להיבדק וטען בפני הרופא כי אין לו תלונות, וכי הוא מרוצה מתיקון משקפיו. בנסיבות אלה, אין להיענות לבקשת המבקש ליתן לו הזדמנות נוספת לעריכת הבדיקות ששב"ס התבקש ונערך לבצען על פי החלטתנו, ולא נותר אלא לדחות את בקשת רשות הערעור. מתן רשות ערעור בעתירות אסירים שמורה לנסיבות יוצאות דופן וחריגות (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל). בנסיבות כפי שנתבררו בדיון, ולאחר שהמבקש לא שיתף פעולה בבירור טענותיו אף שהרשות המוסמכת נערכה לכך והיתה נכונה לעשות כן, אין מקום להמשיך ולעסוק בבקשה זו. לא למותר לציין עוד כי מנתונים שהוצגו בתשובת המשיב לעתירה עולה כי לפחות חלק מתלונותיו של המבקש על מצבו הרפואי הכללי נמצאו בלתי נכונות (ראה למשל מכתב סגן מפקד בית מעצר הדרים מיום 3.10.05 מש/4). 11. על יסוד האמור, ועל רקע שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב באשר לקביעת תנאי החיים והצרכים של האסירים, והריסון הרב המופעל בהתערבות בשיקול דעת זה, דין הבקשה להידחות (עע"א 5537/02 מדינת ישראל נ' סרסאוי, פד"י נח(1) 374, 380; רע"ב 4244/02 מדינת ישראל נ' חאלוס פד"י נו(5) עמ' 4, 5; רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה). ככלל, לא מצאנו כי המשיב שגה בכך שיישם את הנוהלים האוסרים, דרך כלל, הכנסת מכשיר טלויזיה נוסף לתא אסירים, וכי שיקולו ביחס למבקש שלפנינו היה בלתי סביר במידה המצדיקה את התערבותנו (רע"ב 2637/02 נג'אח נ' שירות בתי הסוהר). 12. לאור כל האמור, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים, כי דין הבקשה להידחות, שכן לא נתגלה פגם המצדיק התערבות בשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר. נמנע אני מהבעת דעה בשאלה מהו המבחן למתן רשות ערעור באשר לפסק דין שניתן בעתירת אסיר. אף לפי מבחן מקל, אין יסוד למתן רשות כאמור. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ט"ז בשבט תשס"ו (14.2.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04074950_R08.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il