ע"א 7486-10
טרם נותח

אלון מחלוף נ. רשות הטבע והגנים

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 7486/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7486/10 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערים: 1. אלון מחלוף 2. יפה מחלוף 3. גביראל מחלוף נ ג ד המשיבות: 1. רשות הטבע והגנים 2. המועצה המקומית זיכרון יעקב 3. המועצה האזורית חוף הכרמל 4. מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.08.2010 בת"א 1051/07 שניתן על ידי כבוד השופט ר' סוקול תאריך הישיבה: ד' בטבת תשע"ג (17.12.12) בשם המערערים: עו"ד מ' קפלנסקי; עו"ד ס' עמרם בשם המשיבה 1: עו"ד ע' פז בשם המשיבות 2 ו-3: עו"ד ר' ינקו-פינקלשטיין בשם המשיבה 4: עו"ד מ' אומיד-ברגר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בת"א 1051/07 מיום 16.8.2010, בו נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. רקע עובדתי בתמצית 1. אלון מחלוף, יליד 1989, התגורר במושב בית חנניה מדרום מערב לרכס הכרמל ובקרבת שמורת הטבע "חוטם הכרמל". ביום 28.3.2006 בשעות אחר הצהריים החליטו אלון וחברו אסף לצאת לטייל. השניים הרימו את גדר התיל המקיפה את השמורה ונכנסו לשמורה. הם החלו לטפס במדרון שלא על גבי שביל מסודר עד שהגיעו לתחתית המצוק, שם עצרו, נחו, התבוננו בנוף והמתינו לשקיעה. כעבור זמן קצר החליט אלון לנסות ולטפס על המצוק. אסף נותר לשבת במקום כשפניו לכיוון הנוף וגבו למצוק. דקות ספורות לאחר מכן שמע אסף צעקה וראה את אלון נופל למרגלות המצוק. אלון איבד את הכרתו ונחבל קשות בגופו. הוא פונה מהמקום במסוק לבית החולים שם התגלה כי נחבל פגיעה קשה בראשו. לאחר תקופת אשפוז הועבר לשיקום. גם לאחר שחרורו מאשפוז סובל אלון מהחבלות הקשות שנחבל בעת שנפל מהמצוק. אלון והוריו הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה בה טענו כי התאונה אירעה בשל רשלנותן של המדינה, רשות הטבע והגנים (להלן: הרשות), של המועצה המקומית זכרון-יעקב ושל המועצה האזורית חוף הכרמל. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 2. בשל הטראומה והפציעות שנגרמו לאלון הוא לא זכר את הפרטים ולפיכך העד המרכזי בתביעה היה אסף. באי כוח הצדדים קיימו ביקור במקום וביצעו שחזור עם אסף. גם בית המשפט המחוזי ערך ביקור במקום. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי קבע כי על מנת לחצות את הגדר במקום בו חצו אותה אלון ואסף הם הלכו דרך השדות, חצו את כביש 4 ולאחר מכן את מסילת הברזל. בדרכם הם לא הלכו בשבילים מסודרים. חציית הגדר חייבה הרמת התיל, התכופפות ואף זחילה על הקרקע או טיפוס מעליה. כל בר דעת מבין שמדובר בגדר שנועדה לתחום שטח סגור. לאורכה של הגדר מוצבים שלטים קטנים על עמודים עליהם מופיע סמל הרשות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בנסיבות האמורות אלון ואסף יכלו להבחין כי הם חוצים גבול של שמורה וכי הם אינם "מוזמנים" לחצות את הגדר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא הייתה חובה על הרשות להציב גדר או חומה שתמנע כל אפשרות כניסה לשמורה שלא דרך השערים המרכזיים שכן הצבת גדר מסיבית יותר היא בלתי מעשית בנסיבות העניין וכן המדרון שבין המצוק לגדר משמש לרעיית בקר. 4. בנוסף לכך קבע בית המשפט המחוזי כי בכניסות לשמורה הוצבו שלטים בהם הודגש כי טיפוס וגלישת צוקים אסורים והליכה מותרת בשביל המסומן בלבד. שלט שכזה מצוי גם בשער המצוי במרחק של כ-400 מ' מצפון למקום חציית הגדר על ידי אלון ואסף. כמו כן, לאורכם של השבילים מצויים חיצים המכוונים את ההולכים להמשך השביל. אסף אף אישר כי הוא ראה את הסימון. למרות הסימון המשיכו אלון ואסף לטפס במעלה ההר אל עבר המצוק שלא בשביל המסומן. אסף אף אישר כי בטיולים המאורגנים שבהם השתתפו הוא ואלון היה ברור למשתתפים כי לא יורדים משבילים מסומנים. 5. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי המצוק הינו ארוך וגבוה וכל בר דעת מבין שהטיפוס עליו מסוכן. הסכנה שבטיפוס במצוק הינה כה גלויה עד כי גם אסף הבינה. בעדותו אישר אסף כי אמר לאלון שהטיפוס מסוכן. לכן החליט אסף שלא לטפס. אלון לעומתו בחר לטפס על המצוק למרות האזהרה ולמרות שהבין וידע כי הטיפוס מסוכן. בית המשפט המחוזי קבע כי הציפייה שאדם סביר יחליט להגיע למצוק שלא בשביל ולטפס עליו ללא כל אמצעים מתאימים הינה ציפייה רחוקה. תמצית נימוקי הערעור 6. המערערים טוענים כי על הרשות היה לצפות את התאונה. מספר שנים לפני כן נפלה ונהרגה באותה השמורה ובסמוך למקום התאונה ילדה ומאז גודרה השפה העליונה של המצוק, יחד עם זאת דבר לא נעשה בנוגע לתחתית המצוק. המערערים טוענים עוד כי המועצה המקומית והאיזורית התרשלו בכך שלא הציבו שילוט לגבי דרכי הגישה לשמורה, באי יצירת חיץ בולט ומסודר בין השטח שאינו שמורת טבע לבין שטח השמורה ובכך שלא הציבו שילוט המתריע ומייצר מודעות לסכנות האורבות למטיילים. המערערים מוסיפים כי המדינה חבה באחריות הן מכוח היותה בעלת המקרקעין והן מכוח חובת הפיקוח החלה עליה. המערערים מוסיפים כי מעדותו של קצין הבטיחות של הרשות עולה כי לא מנוהל תיק אתר על פי חוק וכי הרשות אינה מבצעת סקרי סיכונים. בנוסף לכך טוענים המערערים כי על פי תקנון השמורה אין להתיר ביקורי קהל בשמורה. 7. המערערים מוסיפים וטוענים כי למרגלות המצוק אין גדרות ואין שילוט המזהיר את המטיילים שלא לטפס על המצוק. הכניסה לשמורה אינה מנותבת לכניסה זו או אחרת, השמורה אינה מגודרת וכך נוצר מצב לפיו ניתן להיכנס אליה מכל מקום ולא לראות את שלטי ההתראה. השלטים הספורים הפזורים בשטח השמורה אינם מספקים. הגדר ההיקפית היא גדר בקר שאינה מרתיעה ואינה מעידה על קיום סכנה ואינה מונעת כניסה של מטיילים. סימונם של נתיבי הליכה בקרבת המצוק יוצר בסיס להערכה בקרב מטיילים כי המקום בפיקוח, וכי הוא מזמין ובטוח. עוד מוסיפים המערערים כי את מידת הזהירות הנדרשת מהאדם הסביר יש לבחון גם לפי קטינותו. תמצית תגובת המדינה ורשות הטבע והגנים 8. המדינה ורשות הטבע והגנים אוחזות בהנמקתו של בית המשפט המחוזי. הרשות מדגישה כי פגיעתו של המערער אירעה עקב התנהגותו הבלתי סבירה והבלתי צפויה. לפגיעתו לא היה כל קשר להתנהלות מי מהמשיבות. הוכח שהרשות פעלה כפי שכל רשות סבירה הייתה פועלת. בנסיבות העניין ולאור התנהלותו של המערער אין כל רלבנטיות להיעדר ניהול תיק אתר או לטענה שהרשות אינה אוכפת איסור על ביקורי קהל בשמורה שכן למערער אשם תורם מכריע. תגובת המועצה המקומית והמועצה האיזורית 9. המועצה המקומית זכרון-יעקב טוענת כי אין לה כל קשר לאתר שכן שמורת חוטם הכרמל מצויה בשטחה המוניציפאלי של המועצה האיזורית חוף הכרמל. המועצות טוענות כי מדובר בשמורת טבע מוכרזת, שטח שהוא באחריות ובפיקוח בלעדי של רשות שמורות הטבע והגנים. השמורה גודרה והתאונה אירעה עקב התנהגותו של המערער עצמו בנסיבות בהן הטיפוס על המצוק הוא סיכון גלוי וברור לכל בר דעת. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינו בכתבי בית-דין שהוגשו לתיק בית המשפט על נספחיהם ולאחר ששמענו בקשב רב את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). 11. דחיית ערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תתאפשר בהתקיים שלושת אלה: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; אין לגלות בפסק הדין של הערכאה הדיונית טעות שבחוק. בענייננו רלבנטיים יותר שני התנאים הראשונים שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים הקשורים בהתנהלותם של אלון ואסף בנסיבות העניין הקונקרטי. 12. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי נקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מעדותו של אסף ולאחר ביקור של בית המשפט בשמורת הטבע. כאשר עסקינן בממצאי עובדה שנקבעו על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מהעדים, תגבר נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. המערערים לא הניחו הנמקה מספקת לפיה יש להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בנסיבות העניין ובעניינם לא מתקיים אף לא אחד מהחריגים המוכרים בפסיקה לכלל אי ההתערבות [ראו והשוו: ע"א 8456/06 צעדי נ' רמז בן צבי (לא פורסם, 24.8.2010), פסקה 14 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל]. במקרה הקונקרטי יש ליתן משקל לאמור בהתחשב בכך שבית המשפט קמא ביקר במקום. 13. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי תומכים במסקנתו המשפטית. אלון וחברו אסף גרים בקרבת שמורת הטבע, מכירים אותה ומודעים היטב לנקודה בה מתחיל שטח השמורה. חרף זאת ולמרות שידעו כי הגדר ההיקפית מפרידה בין שטח השמורה לשטח הסובב אותה אלון ואסף נכנסו לשמורה באמצעות הרמת הגדר ולא דרך הכניסה הראשית בה מוצבים שלטי אזהרה. גם לאורך הגדר ההיקפית ישנם שלטים. אלון ואסף טיילו פעמים רבות באתרי טבע בישראל וידעו את הכללים לפיהם יש לצעוד בשבילים מסומנים בלבד ולכן אין רלבנטיות לטענת המערערים לפיה יש לבחון את סבירות שיקול הדעת בהתחשב בקטינותו של הניזוק. לפי עדותו של אסף השניים יכלו להבחין בסימון בתוך השמורה ולמרות זאת צעדו שלא בשביל מסומן. חרף העובדה כי הטיפוס על המצוק מסוכן ולמרות שאסף הזהיר את אלון מפני הטיפוס על המצוק, בחר אלון להמשיך ולטפס על המצוק בגפו. לצד ההבנה למצבם של המערערים, אין למי מהמשיבות אחריות לתאונה המצערת. לא מצאנו רלבנטיות לאי ניהול תיק אתר או לאי קיום סקר סיכונים, שכן גם אם הדברים היו נעשים לא היה בהם כדי למנוע את התאונה שהאחריות לה נעוצה בהתנהלותו של אלון. לאור זאת, גם לא מצאנו כי למי מהמשיבות הנוספות ישנה אחריות כלשהי לקרות התאונה. 14. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות כל אחת מבין ארבע המשיבות בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ז בטבת תשע"ג (30.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10074860_W07.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il