אברהם ז'נו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7486/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7486/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אברהם ז'נו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1083/04 שניתן ביום 28.7.05 על-ידי כב' השופטת א' הלמן תאריך הישיבה: י"ד בחשון תשס"ו (16.11.05) בשם המערער: עו"ד אברהם מוסקוביץ בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ליאנה בלומנפלד מר עדוי שאוקי פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת, על-פי הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהדחה בעדות, בהפרת הוראה חוקית ובשיבוש מהלכי משפט. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-המשפט המחוזי עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים (בניכוי ימי המעצר); בהפעלת עונש מאסר על-תנאי בן תשעה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בחופף לעונש 12 החודשים; ולמאסר על-תנאי בן תשעה חודשים. הערעור שלפנינו ערעור הוא על חומרת העונש. עיקרי העובדות שלעניין היו אלו, שעל לא עוול בכפה וללא טעם נראה לעין, תקף המערער את המתלוננת, אחותו, והיכה אותה באגרופו בפניה. המתלוננת נפלה ארצה, שתי שינייה העליונות נפגעו כך שלא היה מנוס אלא לעוקרן וכן נגרמו לה כאבים עזים נפיחות באפה וסחרחורת. משנעצר המערער ובית-המשפט הורה על "מעצר בית", הפר המערער איסורים שהושתו עליו, עזב את ביתו ולא עוד אלא שאיים וצעק על המתלוננת כי אם יישלח למאסר ימרר את חייה וירצח אותה לאחר שיחרורו. כן פנה המערער אל המתלוננת וביקש ממנה כי תשקר למענו בעדותה בבית-המשפט. עוד ביקש המערער מן המתלוננת כי תבטל את תלונתה. אם אין די בכל אלה, הנה בהיותו משוחרר כאמור כתב המערער אל פרקליטות המחוז מכתב שנחזה כמכתבה של המתלוננת כמו סלחה לו ומבקשת היא לסייע לו. תמהנו על הערעור. שהרי בתיתנו דעתנו להוראת בית-המשפט כי עונש המאסר על-תנאי בן תשעה החודשים שחולט יחפוף את עונש המאסר שנגזר על המערער בענייננו, יימצא לנו כי לא נגזר על המערער אלא עונש בן שלושה חודשים בלבד. ועונש זה, למותר לומר, אין הוא עונש ראוי לערער עליו. אלא שבא-כוח המערער טען לפנינו כי באחת מהמלצות שירות המבחן נאמר שבשים-לב למצבו הנפשי יש לחייב את המערער בקבלתו של "טיפול תרופתי פסיכיאטרי כפוי". טענת בא-כוח המערער היא, כי כן ראוי שייעשה וכי יש לפתור את המערער מעונש מאסר. אלא שמסתבר כי שירות המבחן שינה דעתו, וכיום מודיע הוא לנו דווקא כי הימצאותו של המערער במסגרת סגורה מסייעת לו בשמירה על רציפות הטיפול התרופתי. משראינו כך נדע ממילא כי הערעור תלוי על בלימה ודינו ממילא דחייה. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור. לא נוכל לסיים את דברינו מבלי שנסב את תשומת לב הגורמים שלעניין כי התגלה לפנינו אדם המסוכן לזולתו, ובמיוחד לבני משפחתו. אכן, בני המשפחה חוששים כי לאחר שיחרורו ממאסרו יתנקם המערער במשפחה ובייחוד אמורים הדברים באחותו ובהוריו. מדברים אנו על הסבת תשומת לב "הגורמים שלעניין" הואיל ונתקשינו לאתר גורם אחד שהאחריות לעניינו של המערער ראוי לה שתיפול עליו. אפשר מדובר במשטרה, אפשר מדובר בפסיכיאטר המחוזי ואפשר מדובר בגורמים אחרים אף הם. נבקש אפוא את שירות בתי הסוהר כי יודיע לגורמים שלעניין על אודות עניינו של המערער. וראוי שנקדים רפואה למכה. היום, י"ד בחשון תשס"ו (16.11.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05074860_G03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il