פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7483/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7483/15
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט א' שהם
המערערים
1. פלוני
והמשיבים שכנגד:
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים
1. מוצרי הכט מתכות בע"מ
והמערערים שכנגד:
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 001320-04-12 שניתן ביום 17.09.2015 על ידי כבוד השופט ר' וינוגרד
בשם המערערים והמשיבים שכנגד:
עו"ד גיל בן ארי
בשם המשיבים והמערערים שכנגד:
עו"ד שהם סלומון
פסק-דין
השופט י' עמית:
תביעת נזקי גוף בגין תאונת עבודה.
1. המערער יליד 23.2.1968, נפגע בתאונת עבודה ביום 8.7.2009, בעת שהכניס את ידו השמאלית (הלא דומיננטית) למכבש לעיבוד מתכות במפעל שבבעלותה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה), וכתוצאה מכך נקטעו אצבעות 2 ו-3 בידו ונגרמה פגיעה גם לאצבע 4.
כל אחד מהצדדים הביא מומחים מטעמו בתחום האורתופדי והנפשי. לסופו של יום העמיד בית המשפט את נכות המערער בתחום האורתופדי על 30%, ובתחום הנפשי, לאחר שמינה מומחה מטעמו, על 15%, והעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של המערער על 39%.
בית משפט קמא בחן בהרחבה את אופן התרחשות התאונה, וביכר את גירסתו של המערער, ולסופו של יום הטיל על המשיבה אחריות להתרחשות התאונה, ואשם תורם בשיעור של 10% על המערער.
עוד נספר כי המערער עלה לישראל מרומניה בשלהי שנת 2006, הוא מהנדס מכונות במקצועו, ועבד כמהנדס מכונות גם ברומניה. מספר חודשים לאחר התאונה חזר המערער לעבודה, ותוך זמן קצר החל להשביח את שכרו. בסיס שכרו של המערער עובר לתאונה עמד על כ-8,970 ₪ ברוטו, ונכון למועד מתן פסק הדין עמד שכרו על כמעט כ-20,000 ₪ ברוטו.
2. על בסיס נתונים אלה בית משפט קמא בחן כל אחד ואחד מראשי הנזק ופסק למערער את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני – 400,000 ₪; הפסדי שכר בעבר (תקופת אי כושר של עשרה חודשים) – 80,000 ₪; גריעה מכושר השתכרות לעתיד כולל הפסדי פנסיה – 630,000 ₪ (על פי כ-3,200 ₪ הפסד שכר לחודש, בצירוף הפרשה לפנסיה 12%); עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 130,000 ₪. סך הכל – 1,240,000 ₪, ובניכוי אשם תורם של 10% – 1,116,000 ₪. מסכום זה נוכו תגמולי מל"ל בסכום של כ-806,000 ₪, כך שהפיצוי הסופי עמד על 309,345 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% ובצירוף הוצאות שונות בהן נשא המערער.
על כך נסב הערעור והערעור שכנגד שבפנינו.
3. המערער הלין כמעט על כל רכיב ורכיב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואיני רואה לעמוד על כל תו ותג בערעור. עיקר הערעור נסב על טענת המערער כי כושר השתכרותו נפגע בצורה קשה בגין הנכות, וכי היה על בית המשפט להעמיד את בסיס שכרו הפוטנציאלי על 30,000 ₪ במכפלת הנכות הרפואית, ועל כן סכום הפיצוי היה צריך להיות גבוה בהרבה מהסכום שנפסק לזכותו. לצד זאת, הלין המערער בעיקר על כך שיוחס לו אשם תורם בשיעור של 10% ועל מיעוט הפיצוי שנפסק בגין עזרת צד ג'.
4. מנגד טענו המשיבה ומבטחתה בערעור שכנגד, כי לאור מעמדו של המערער במפעל, כמי שעסק במכונות במפעל והכיר את המכבשים לפני ולפנים, היה על בית משפט קמא לפטור את המשיבה מאחריות. לחילופין, נטען כי היה מקום להשית על המערער אשם תורם משמעותי, מה עוד שהמערער ביצע פעולה שלא נתבקש לעשות.
עוד הלינו המערערות שכנגד על כך שנפסקו למערער הפסדי שכר לעבר בגין עשרה חודשים, למרות שכבר כשלושה חודשים לאחר התאונה הוצעה לו עבודה אחרת בתנאי שכר טובים יותר. כן הלינו המערערות שכנגד על גובה הסכום שנפסק למערער בגין כאב וסבל.
5. דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.
פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומבוסס כדבעי. בית המשפט מצא להטיל את האחריות לתאונה על המשיבה בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות, לאחר שמצא כי המכונה לא גודרה לבטח. אכן, האשם התורם שהשית בית משפט קמא על המערער הוא על הצד הנמוך, בהתחשב בכך שהמערער לא נתבקש לחלץ את המוצר "שנתקע" במכבש, ובהתחשב בכך שהכיר את המכונה היטב, כולל את הדוושה אשר דריכה עליה יכולה להפעיל את המכבש. עם זאת, ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיעור האשם התורם שנקבע, שהוא עניין להערכתה של הערכאה הדיונית (ראו, לדוגמה, ע"א 2813/06 קופת חולים לאומית נ' זליג (11.7.2010)).
6. לא מצאנו עילה להתערב גם בראשי הנזק השונים. המערער השביח את שכרו זמן קצר לאחר התאונה, ולא הוכח כי במפעל בו בחר המערער לעבוד (לאחר שדחה הצעות אחרות שהוצעו לו) בסיס השכר גבוה יותר. אך עיקרו של דבר, כי רשאי היה בית המשפט להעריך את הגריעה הפוטנציאלית מהשתכרותו של המשיב כפי שהעריך. בית משפט קמא נימק את הפיצוי שפסק למערער בראש נזק זה בעיקר בגין החשש שמא ביום מן הימים עלול המערער להיפלט לשוק העבודה. זאת, למרות שמנהל המפעל העיד כי בשנים האחרונות פוטרו קרוב ל-50% מהעובדים אך אין כל כוונה לפטר את המערער, מאחר שהמהנדסים במפעל הם "החוזקה שלנו", כלשונו, ומטעם זה אכן לא פוטרו מהנדסים מהמפעל.
בנסיבות אלה, הפיצוי שנפסק למשיב על דרך הערכה ואומדן בראש הנזק של הפסדי השתכרות הוא סביר, ואיננו רואים הצדקה להתערבותנו.
כך גם איננו רואים להתערב בגובה הסכום שנפסק בראש הנזק של עזרת צד ג'.
7. לסיכומו של דבר, הסכום שנפסק למערער הוא סביר, הן בבחינה של כל אחד מראשי הנזק כשלעצמו והן "במבט כולל יותר על דרך האומדנה באשר לשורה התחתונה של חשבון זה" (ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ' (6.5.2013)).
אשר על כן, דין הערעור והערעור שכנגד להידחות, ומשכך, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' באייר התשע"ו (15.5.2016).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15074830_E06.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il