פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7481/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה 2. בית הדין הרבני הגדול ירושלים 3. פלוני 4. היועץ המשפטי לממשלה בשם העותרת: עו"ד יגאל יצחק הלוי בשם המשיב 3: עו"ד רועי סידי בשם המשיב 4: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין השופט י' אלרון: בעתירה שלפנינו מגוון רחב של טענות לפגמים בהחלטות המשיבים 2-1 (להלן: בית הדין הרבני האזורי ו-בית הדין הרבני הגדול, בהתאמה). ככל שניתן להבין מן העתירה, עיקרה מופנה כלפי החלטות בית הדין הרבני האזורי מהימים 18.4.2021 ו-19.5.2021 בנוגע לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג לשעבר – העותרת והמשיב 3, בה מתגוררת כעת העותרת עם שתי בנותיהם הקטינות (להלן: הדירה). העותרת מעלה בעתירתה שורה ארוכה של טענות אשר איני רואה צורך לפרטן בשלב זה. יצוין, כי חלק ניכר מן הטענות כלליות עד מאוד, וחלקן אף אינן ברורות. בתמצית יתואר, כי בהחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 18.4.2021 (אותה מכנה העותרת בעתירה "החלטת הוצאה לפועל") הורה על פירוק השיתוף בדירה, בהתאם לעמדת המשיב 3, משלא התקבלה עמדת העותרת בסוגיה זו. בסמוך לאחר ההחלטה, הגישה העותרת "בקשה לביטול ההחלטה הנדונה מיום 18.4.2021 ...", ובה ציינה כי טרם חלוף המועד להגשת עמדתה בעניין, הגישה (פעמיים) בקשה להארכת מועד להגשת עמדתה אשר לא "נקלטה" במזכירות. עמדתה של העותרת הוגשה לבסוף רק ביום 18.4.2021, ובהמשך לה ניתנה ביום 19.5.2021 החלטת בית הדין הרבני האזורי לפיה החלטתו מיום 18.4.2021 "לפירוק השיתוף לאלתר" בעינה עומדת; הצו לפירוק השיתוף בדירה "ייכנס לתוקף מיידית"; וניתן פרק זמן של 120 יום בו הצדדים יוכלו למכור את הדירה בכוחות עצמם, ובמידה ולא יצליחו לעשות כן, בית הדין הרבני האזורי ימנה כונס נכסים לצורך כך (יוער, כי בהמשך להחלטה זו נחתמה על ידי בית הדין הרבני האזורי ביום 27.10.2021 פסיקתא הממנה את עו"ד שלמה אסרף ככונס נכסים למכירת זכויות הצדדים בדירה). כתוצאה משגגה טכנית (ככל הנראה), ההחלטה האמורה מיום 18.4.2021 נחתמה על ידי בית הדין הרבני האזורי בשנית ביום 19.5.2021. בשלב זה, הגישה העותרת ערעור על החלטה זו – שנחתמה בטעות, ולא על ההחלטה השניה ה"עדכנית" שניתנה ביום 19.5.2021 ובה התייחסות לעמדת העותרת. ביום 12.7.2021 נדחה הערעור על הסף על ידי בית הדין הרבני הגדול, מאחר שהוגש למעשה נגד ההחלטה הלא נכונה (סעיפים 8-5 להחלטה). יוער, כי העותרת גם הגישה לבית הדין הרבני האזורי בקשה לביטול ההחלטה (שנחתמה בטעות), וזו נדחתה בהחלטה מיום 4.6.2021. בהמשך, ביקשה העותרת לפסול את המותב הדן בעניינה. לאחר שבקשתה נדחתה הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו, וערעורה נדחה על הסף מאחר שלא הפקידה את הערובה הנדרשת. לאחר שהוגשו תגובת המדינה, תגובת המשיב 3, ועמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ביחס לעתירה, ביקשתי את התייחסותם המשלימה והממוקדת של האחרונים למספר סוגיות: ראשונה – טענת העותרת כי בית הדין הרבני האזורי לא יכול היה להורות על מכירת הדירה בטרם הובטח לה ולבנותיה דיור חלופי, נוכח הוראות סעיף 6א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, סעיף 40א לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וסעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967; שניה – טענת העותרת כי על אף שנדרש מותב תלתא על מנת להכריע בערעורים שהגישה לבית הדין הרבני הגדול, הן נדחו על ידי דן יחיד; שלישית – ביקשתי הבהרה לעמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לפיה בידי העותרת האפשרות לפעול ב"הליך מתאים" בעניין פירוק השיתוף בבית הדין הרבני הגדול. לאחר שהוגשו התייחסויות אלו, השתכנעתי כי דין העתירה, בשלב זה, להידחות מחמת אי מיצוי הליכים (בג"ץ 524/18 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פסקה 6 (18.1.2018)). ידוע כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהחלטותיהם תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו מני רבים: בג"ץ 8587/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (16.12.2021); בג"ץ 2164/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (24.5.2017); בג"ץ 1996/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (21.6.2016)‏).‏ לצד זאת, מהשתלשלות הדברים שתוארה לעיל עולה כי טענות העותרת לא נדונו לגופן על ידי בית הדין הרבני הגדול. בין אם בשל התנהלות העותרת, ובין אם בשל המשגה ה"טכני" שנפל אצל בית הדין הרבני האזורי בכך שהחלטתו מיום 18.4.2021 נחתמה בשנית ביום 19.5.2021 – דומה כי קיים קושי בכך שדירת המגורים בה מתגוררת העותרת עם בנותיה הצעירות תימכר, מבלי שערכאת הערעור דנה בטענותיה בנוגע להחלטות בית הדין הרבני האזורי לגופו של עניין. משכך, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לטענות העותרת לגופן – בשלב זה, ובטרם הוגשה על ידי העותרת לבית הדין הרבני הגדול בקשה מתאימה כמפורט בסעיף 4 לתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מיום 16.12.2021, טרם מוצו הליכים כנדרש. כאמור בתגובה זו: "...יש להניח כי בנסיבות העניין לא יפקוד בית הדין הגדול עוון שאינו בר-כפרה על העותרת בשל המחדל בדרך הגשת ערעוריה בהליכי ביה"ד הגדול". לאחר שתוגש בקשה שכזו, ובכפוף לתוצאותיה, העותרת תוכל לשקול את המשך צעדיה. טרם סיום, איני יכול להימנע מלהעיר כי דרך ניסוחן של טענות העותרת לא רק שהקשתה עד מאוד על הבנת הטענות בעתירה, אלא גם עוררה חוסר נחת של ממש. אודה, כי התלבטתי האם נכון להורות על מחיקת העתירה כבר מטעם זה, אולם בשל טעמי העתירה, לא ראיתי לנכון להורות כך. עם זאת, מצופה כי דרך התנהלות שכזו לא תישנה. לנוכח כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. על מנת לאפשר לעותרת לפעול כפי הבנתה בפניה מתאימה לבית הדין הרבני הגדול, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.11.2021 יעמוד בעינו עד ליום 2.1.2022 ולאחר מכן יפקע ללא צורך בהחלטה נוספת. בנסיבות העניין, ולא מבלי התלבטות, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בטבת התשפ"ב (‏21.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21074810_J09.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il