פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7476/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
זוהר טל
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת השרון 14 בת גלים בע"מ
2. רוני גולדמן
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור) מיום 11.7.2021 בת"א 19056-10-17
בשם המערער:
עו"ד אילן מוריאנו
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור) מיום 11.7.2021 בת"א 19056-10-17, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה).
ביום 15.10.2017 הגיש המערער תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בגדר התביעה התבקשו סעדים שונים בנוגע להיקף זכויותיו של המערער במניותיה של משיבה 1 (להלן: החברה), בנכס שבבעלותה ובפרויקט בנייה שתוכנן להתבצע באמצעות החברה במתחם שבו מצוי הנכס. ביום 12.11.2017 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק-דין להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים. הסדר הפשרה כלל, בעיקרו של דבר, הסכמות שלפיהן המערער ומשיב 2 יקימו יחדיו חברה חדשה בבעלות משותפת שבאמצעותה יבוצע פרויקט הבנייה.
ביום 25.5.2021 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לפי הפקודה, בה ביקש להורות למשיבים למלא אחר הוראות פסק הדין ולהטיל, ככל שיתעורר צורך בכך, סנקציות שונות. לצד בקשת הביזיון הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני, אשר נדחתה ביום 26.5.2021. ביום 11.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביזיון בהתחשב בכך שפרויקט הבנייה שתוכנן אינו עתיד לצאת לפועל במתכונת שנקבעה בהסדר הפשרה, ונוכח העובדה שפסק הדין אינו ניתן ליישום אף לשיטת המערער עצמו. בית המשפט ציין כי ככלל ניתן לפעול לביצועו של פסק דין על דרך של פנייה ללשכת ההוצאה לפועל, והטעים כי בפני המערער פתוחה הדרך להגשת תביעה כספית.
הערעור דנן מופנה, אפוא, כלפי ההחלטה מיום 11.7.2021, שלטענת המערער "מסיימת את ההליך [...] ועל כן דין הערעור בגינה כדין ערעור בזכות על פסק דין".
דין הערעור להימחק לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולוּ מן הטעם שלא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 11.7.2021 מושא הערעור.
הליך מכוח הפקודה מצוי "בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 57, 49 (2004)). אופיו הדואלי של הליך זה בא לידי ביטוי, בין היתר, באופן שבו ניתן להשיג על החלטות המתקבלות במסגרתו. סעיף 8(1) לפקודה קובע בהקשר זה כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". הוראה זו פורשה בפסיקה כך שמקום בו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה, רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות. לעומת זאת, אם נדחית בקשה לפי הפקודה, ניתן להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון (6.2.2007); בש"מ 1793/19 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ע"י המנהל דוד מיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (17.3.2019); משה קשת ביזיון בית-משפט - דיני אכיפת צווים שיפוטיים, 229-230 (2002); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי, 148-146 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 948 (מהדורה 13, 2020); באשר לסיווגם של מקרי ביניים שבהם התקבלה בקשה לפי הפקודה אך לא הוטלה סנקציה מפורשת, ראו: ע"א 4863/16 איי.די.איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (5.7.2016)).
במסגרת ההחלטה מיום 11.7.2021, המצויה במוקד הערעור שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער לפי הפקודה. בנסיבות אלה ובהתאם לכללי הסיווג שנזכרו לעיל, מדובר בהחלטה שדרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית, ולא באמצעות הגשת ערעור ללא נטילת רשות כפי שפעל המערער.
די בטעם זה כדי להורות על מחיקתו של הערעור דנן, וכך אנו מורים. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד בכסלו התשפ"ב (18.11.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
21074760_N01.docx רכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il