מתן שריקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7475/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7475/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערער: מתן שריקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 3656-03-15 שניתן ביום 20.9.2015 על ידי כב' השופט הבכיר א' כהן תאריך הישיבה: ב' באדר התשע"ו (11.2.2016) בשם המערער: עו"ד דני בר דוד בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן) מיום 20.9.2015 בת"פ 3656-03-15 בו נגזרו על המערער, בין היתר, 22 חודשי מאסר בפועל. 1. המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע שוד בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער, ביום 26.2.2015 בסמוך לשעה 19:30, נכנס המערער לחנות הלבשה לנשים בירושלים (להלן: החנות) כשהוא מחזיק בכותש שום. המערער ניגש למוכרת שהייתה באותה שעה לבד בחנות (להלן: המתלוננת), הניח על הדלפק פתק שבו נכתב "זה שוד" ודרש ממנה את הכסף שבקופה. המתלוננת מסרה לידי המערער את כספי הפדיון היומי של החנות ולאחר שנטל מידיה את הכסף דרש ממנה המערער לפתוח את הכספת. המתלוננת השיבה למערער כי אין בחנות כספת ומיד לאחר מכן החלה לזעוק "גנב, גנב" ויצאה מן החנות. בעקבות זאת יצא המערער אף הוא מהחנות וניסה להימלט עם שללו אך נתפס על ידי עוברי אורח. 2. טרם מתן גזר הדין הוגש לבית המשפט קמא תסקיר מבחן בעניינו של המערער. בתסקיר עמד שירות המבחן על נסיבות חייו הקשות של המערער ועל כך שהוא סובל מהתמכרות לאלכוהול. עוד ציין שירות המבחן כי למערער אין הרשעות קודמות וכי הוא לוקח אחריות על מעשיו וטוען כי פעל תחת השפעת אלכוהול ומתוך תחושת ייאוש. כמו כן ציין שירות המבחן כי המערער מביע חרטה על מעשיו ומגלה אמפטיה כלפי המתלוננת, וכי ההליך הפלילי המתנהל נגדו מהווה גורם מרתיע עבורו. מנגד ציין שירות המבחן כי למערער סף תסכול נמוך וכי הוא מתקשה לחולל שינוי במצבו ולפיכך קיים סיכון לביצוע עבירות נוספות מצדו. עם זאת, נוכח הנכונות שהביע המערער באותו שלב להשתלב בהליך שיקומי המליץ שירות המבחן לאפשר לו לנסות להשתלב בקהילה טיפולית. 3. לאור המלצת שירות המבחן השתלב המערער בקהילה טיפולית למכורים לסמים ולאלכוהול, אך כחודש וחצי לאחר תחילת הטיפול עזב את הקהילה ונעצר. ביום 10.9.2015 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער בו ציין כי מהצוות הטיפולי בקהילה נמסר שהמערער לא עמד בדרישות הקהילה ועזב אותה על דעת עצמו. לפיכך, העריך שירות המבחן כי המערער אינו בשל להשתלב במסגרת שיקומית וכי יש להטיל עליו עונש מאסר ממשי שיציב לו גבולות. 4. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על חומרת מעשיו של המערער ועל הפגיעה שהסב למתלוננת ולביטחון הציבור. בית המשפט קמא קבע כי השוד בו הורשע המערער היה מתוכנן ועל אף שלא לווה באלימות יכול היה לגרום לנזק. מטעמים אלו, ונוכח רף הענישה הנוהג במקרים דומים, קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 18 ל- 40 חודשי מאסר בפועל. בבואו לגזור את העונש בתוך מתחם זה התחשב בית המשפט בנסיבות חייו הקשות של המערער; בהודאתו בעובדות כתב האישום; בחרטה שהביע על מעשיו ובלקיחת האחריות מצדו, וכן בעברו הנקי ובהסכמת הצדדים כי יש לגזור עליו עונש ברף הנמוך של המתחם. על כן גזר בית המשפט קמא על המערער 22 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף גזר עליו שנה מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ש"ח. 5. בערעור שהגיש על גזר הדין טוען המערער כי מתחם העונש שקבע בית המשפט קמא מחמיר עימו יתר על המידה ויש להתערב בו. לטענת המערער, בית המשפט קמא נתן משקל רב מידי למתחמי העונש שנקבעו במקרי שוד אחרים ומשקל מועט מידי לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. המערער טוען כי נוכח העובדה שביצע את השוד בגפו, לא פעל בתחכום רב, לא הפעיל אלימות כלפי המתלוננת ולא גרם לה או לחנות נזק כלשהו, היה מקום לקבוע במקרה דנן מתחם עונש מקל יותר מזה שנקבע. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לעברו הנקי, להודאתו בכתב האישום, ולחרטה שהביע. 6. המדינה טוענת מנגד כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא וכי דין הערעור להידחות. המדינה מדגישה כי המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להשתלב בהליך שיקומי ולא הראה מוכנות להיגמל מאלכוהול. כמו כן מדגישה המדינה כי מעשי המערער הם פרי תכנון מוקדם וגרמו למתלוננת חרדה רבה. בנסיבות אלו, סבורה המדינה כי העונש שגזר בית המשפט קמא על המערער ראוי ואין מקום להתערב בו. בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המערער מציין שירות המבחן כי המערער אינו מביע עניין להשתלב בהליך שיקומי בין כתלי הכלא וכי נרשמה לחובתו עבירת משמעת. כמו כן, מציין שירות המבחן כי המערער טרם שילם למתלוננת את הפיצוי שנפסק לטובתה. לעניין אחרון זה טוען המערער כי המועד לתשלום הפיצוי טרם חלף וכי משפחתו מנסה לגייס כספים לצורך התשלום. 7. דין הערעור להידחות. הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם העונש שנגזר סוטה סטייה ניכרת מהענישה המקובלת וההולמת במקרים דומים או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ראו: ע"פ 5143/15 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 19 (‏31.1.2016)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלו. עבירת השוד בה הורשע המערער היא עבירה חמורה המאיימת על הסדר החברתי ועל ביטחון הציבור (ראו: ע"פ 8864/15 גורליק נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (‏3.2.2016)). במקרה דנן המערער לא עשה אמנם שימוש באמצעי בעל פוטנציאל פגיעה רב ולא הפעיל אלימות פיזית כלפי המתלוננת, אך כפי שטוענת המדינה בצדק, המערער הטיל אימה ופחד על המתלוננת – אישה מבוגרת כבת 65 – ואילץ אותה למסור לו את הפדיון. העובדה שאין מדובר במעשה שוד המצוי ברף הגבוה של החומרה קיבלה ביטוי במתחם הענישה המתון ביותר שקבע בית המשפט קמא והוא אינו מצדיק התערבות. זאת ועוד, בית המשפט קמא התחשב בכל הנסיבות לקולה שמנה המערער ובשל כך קבע את עונשו בגבול התחתון של מתחם הענישה. המערער מצדו לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לפנות למסלול שיקומי ומהתסקיר המשלים שהוגש בעניינו עולה כי גם כיום הוא אינו מעוניין להשתלב בהליך כזה. מטעמים אלה, לא מצאתי כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור (ראו והשוו: ע"פ 606/13 חכמון נ' מדינת ישראל (11.12.2013); ע"פ 3929/15 יצחק נ' מדינת ישראל (‏2.11.2015)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתנה היום, ‏ט' באדר א התשע"ו (‏18.2.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15074750_V02.doc רש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il