קבהא מהדי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7475/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7475/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערער: קבהא מהדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) מיום 19.10.2014 בת"פ 12882-10-12 תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו התשע"ה (18.12.2014) בשם המערער: עו"ד עאדל בויראת בשם המשיבה: עו"ד מורן פולמן פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בת"פ 12882-10-12 מיום 19.10.2014, במסגרתו הוטלו על המערער – בעקבות הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון – 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע; ותשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן (ב-10 תשלומים). תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי 1. כתב האישום המתוקן. ביום 15.5.2010, בשעה 15:00 לערך, נהג פאדי אגברייה (להלן: המתלונן) ברכבו בכיכר הסמוכה לכביש הראשי בכפר ברטעה. יחד עם המתלונן שהה ברכב גם אביו. המערער נעצר בפקק תנועה שבו היה מצוי גם המערער שנהג ברכבו. בין המערער למתלונן התפתח ויכוח על רקע עקיפת המתלונן את רכבו של המערער. המערער יצא מרכבו, פתח את דלת הנהג ודרש לדעת מדוע המתלונן עקף אותו. המתלונן השיב כי לא שם לב ויצא מהרכב. בשלב זה דחף המערער את המתלונן, ואז החלו דחיפות הדדיות בין השניים, עד אשר הגיעו אנשים נוספים והפרידו ביניהם. בהמשך, ולאחר שהמתלונן התקדם מעט בפקק, הגיח המערער מצדו של הנהג, כשברשותו כלי עבודה ממתכת, והיכה באמצעותו את המתלונן מספר פעמים בפניו. לאחר מכן, הגיע עובר אורח שזהותו אינה ידועה למאשימה ולקח את המתלונן לקבלת עזרה ראשונה. כתוצאה ממעשיו של המערער נשברו למתלונן שלוש שיניים, ואף נגרם לו חתך בשפתו העליונה שנדרשו תשעה תפרים על מנת לאחותו. 2. הסדר הטיעון והכרעת הדין. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעקבות הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. 3. תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי עלו, בין היתר, הנתונים הבאים: המערער הינו בן 29, נשוי ואשתו בהיריון. המערער הציג מסמכים משפטיים המעידים כי בשנת 2011 נורה על ידי אדם אחר, נפצע בירך ונותח. שירות המבחן העריך כי מצד המערער "קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה ברמת חומרה גבוהה". המערער גילה צורך בקבלת סיוע טיפולי לזיהוי דפוסי התנהגות ומצבי סיכון, על מנת להימנע מהתנהגות אלימה דומה בעתיד. שירות המבחן ציין כי עמדה זו מחזקת את ההערכה בקשר ליכולתו של המערער להירתם לתהליך טיפולי שיסייע לו להגביר גורמי שליטה עצמיים. שירות המבחן הביע חשש שהטלת עונש מאסר בפועל תוביל לנסיגה במצבו ובתפקודו ותוביל "לשרשרת דפוסים שוליים ואלימים". שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת מאסר בפועל והציע לשקול בחיוב להטיל מאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות, יחד עם הטלת פיצוי משמעותי למתלונן וצו מבחן למשך 18 חודשים שבמהלכו ישולב המערער בטיפול ייעודי. שירות המבחן סבר כי ענישה זו תהווה עבור המערער ענישה מוחשית שתוביל להפנמת חומרת מעשיו. 4. תסקיר נפגע עבירה. המתלונן ציין כי לאחר האירוע נשוא כתב האישום המתוקן הוא התקשה לחזור לתפקוד רגיל ובהמשך נשא בחלק מהעלויות הכספיות בגין השתלת השיניים שעבר. כיום המתלונן מציין כי נותרה צלקת קטנה שנותרה בשפה התחתונה, וזאת לאחר הניתוח הפלסטי שעבר. במקביל לכך ציין כי הוא ממשיך לשאת בקרבו במידה מסוימת תחושות של עוגמת נפש, סבל וייסורים שנגרמו לו וחוויות מועקה ממנה מתקשה להשתחרר. בנוסף ניכרים נזקים בתפיסת הביטחון האישי והעדר מוגנות במרחב הציבורי. המתלונן הביע את צפייתו לקבלת הכרה בחומרת המעשים באמצעות ענישה הולמת וקבלת פיצוי כספי בגין ההוצאות הרפואיות והסבל הנפשי שנגרם לו. 5. הטיעונים לעונש. המשיבה ציינה כי יש למערער עבר פלילי – הרשעה משנת 2010 בגין תקיפת שוטר ואיומים (שבגינה לא ריצה עונש מאסר בפועל). המשיבה טענה כי הענישה במקרה דנן צריכה להיות מחמירה על מנת לשקף את חומרת האירוע. נטען כי אין מקום לייחס משקל גבוה להודאת המערער בכתב האישום המתוקן, וזאת לאור העובדה שמדובר בהודאה מאוחרת שלא חסכה זמן שיפוטי, תוך שהיא מפנה להתנהלות המערער במהלך שמיעת ההוכחות. עוד נטען כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן במקרה דנן, אלא יש להטיל עונש מאסר בפועל על המערער. המשיבה הפנתה לפסיקה בעבירות דומות וטענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל. מנגד, טען בא-כוח המערער כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובהמלצתו החיובית של שירות המבחן. נטען כי מפסיקת בתי המשפט עולה כי מתחם הענישה ההולם נע בין מספר חודשים בעבודות שירות לבין שנתיים מאסר בפועל. תמצית גזר הדין 6. בית המשפט ציין כי העבירה שבה הורשע המערער על פי הודאתו – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – הינה עבירה שהעונש הקבוע בצידה עומד על 14 שנות מאסר. צוין כי מדובר באירוע של תקיפה אכזרית של המתלונן באמצעות נשק קר, על רקע ויכוח סתמי הקשור להתנהלות בכביש. צוין כי האירוע התרחש לאור יום בטבורו של ישוב, וכי התקיפה התבצעה באמצעות כלי עבודה וגרמה למתלונן חבלות חמורות. 7. בית המשפט סקר את פסיקתו העדכנית של בית משפט זה במקרים דומים שבהם נעשה שימוש באלימות תוך שימוש בנשק קר על רקע של סכסוך בין הנאשם למתלונן, וציין כי המגמה העולה מהפסיקה הינה מגמת החמרה בענישה תוך הטלת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בית המשפט ציין כי מעיון בפסקי הדין של בית המשפט העליון שאליהם הפנו המערער והמשיבה עולה כי מתחם הענישה הינו רחב יחסית ונע בין 12 חודשי מאסר בפועל לארבע שנות מאסר בפועל, וכי גזירת העונש בכל אחד מהמקרים השונים נעשתה כמובן בהתאם לנסיבות הספציפיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי פסקי הדין אליהם הפנה המערער, בהם הוטלו עונשים קלים יחסית לריצוי בדרך של עבודות שירות, אינם דומים בנסיבותיהם למקרה דנן. בית המשפט קבע כי המלצת שירות המבחן במקרה דנן אינה מתיישבת עם הגישה המחמירה שעולה מפסיקת בית המשפט העליון בעבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר, הן לגבי מי שעברו נקי וזוהי הרשעתו הראשונה והן לגבי מי שיש לו עבר פלילי בעבירות אלימות – כדוגמת המערער. עם זאת, נקבע כי יש מקום להתחשב בהמלצת שירות המבחן במניין השיקולים לקולא, ביחד עם נסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו ולקיחת האחריות, כמו גם העובדה שהמערער לא נעצר בעקבות האירוע נשוא כתב האישום המתוקן. עם זאת, בית המשפט ציין כי הודאת המערער במסגרת הסדר הטיעון נעשתה במקרה דנן בשלב מאוחר של המשפט, לאחר שהמתלונן ואביו כבר העידו ולאחר שהסתיימה פרשת ההגנה, ומשכך המשקל שראוי לתת לה בגזירת הדין הינו נמוך יחסית. במסגרת השיקולים לחומרה נקבע כי יש להביא בחשבון את מגמת ההחמרה בענישה בפסיקה, את הרשעתו של המערער משנת 2010 בעבירות של תקיפת שוטר ואיומים (שבגינה לא ריצה המערער עונש מאסר בפועל) ואת האמור בתסקיר נפגע העבירה. 8. לנוכח כל האמור לעיל, הטיל בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע; תשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן (ב-10 תשלומים. טענות הצדדים בערעור 9. המערער טוען – באמצעות בא-כוחו, עו"ד עאדל בויראת – כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה במקרה דנן והתעלם משיקולים שיש לזקוף לזכותו. נטען כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המערער במועד האירוע, שהיה בן פחות מ-25 שנה. עוד נטען כי יש להתחשב בעובדה שכתב האישום הוגש באיחור ניכר – כמעט שנתיים וחצי לאחר האירוע – וכפועל יוצא יש להתחשב בעובדה שגזר הדין ניתן יותר מארבע וחצי שנים לאחר האירוע. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את המלצתו החיובית של שירות המבחן, במסגרתה הומלץ להימנע מהשתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולהסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות בלבד, מבלי לנמק דחיה זו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו את מתחם הענישה ההולם בשים לב אך ורק לטווח הענישה הנוהג, תוך התעלמות מיתר השיקולים שנקבעו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין כשיקולים רלוונטיים לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם (שטווח הענישה הנוהג הינו רק אחד מהם). נטען כי טעות זו הובילה את בית המשפט לתוצאה עונשית מחמירה יתר על המידה שמחייבת התערבות ערכאת הערעור. לבסוף נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהפסיקה שאליה הפנה המערער, שבה נפסקו במקרים דומים בנסיבותיהם עונשים פחותים בחומרתם. 10. המשיבה טוענת – באמצעות באת-כוחה, עו"ד מורן פולמן – כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי במקרה דנן שאיזן ושקלל כראוי בין כל השיקולים לקולא ולחומרה. באת-כוח המשיבה לא התכחשה לעובדה שנפל פגם בהתנהלות המדינה בעניינו של המערער, כאשר כתב האישום אכן הוגש בשיהוי ניכר, כשנתיים וחצי לאחר האירוע, וכתוצאה מכך גזר הדין ניתן כארבע וחצי שנים לאחר האירוע. עם זאת נטען כי שיהוי זה נלקח בחשבון במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי אלמלא שיהוי זה ראוי היה שהעונש יהיה כפול מזה שהושת במקרה דנן. עוד נטען כי האלימות במקרה זה והנזק החמור שנגרם למתלונן מחייבים ענישה מחמירה ותקיפה, בהתאם למגמת ההחמרה שעולה מפסיקת בית משפט זה בשנים האחרונות, ובמיוחד בשים לב לעובדה שלמערער יש עבר פלילי בתחום עבירות האלימות. לפיכך נטען כי העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער הינו חמור אך מוצדק, וכי לא מדובר במקרה המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. לבסוף נטען כי אמנם המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער הינה חיובית, אך אין לקבלה לנוכח האלימות הקשה והסתמית שבה נקט המערער ולנוכח מגמת ההחמרה בפסיקה. 11. לקראת הדיון בערעור הוגש לנו תסקיר עדכני של שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי בחודש נובמבר 2014 נולדה למערער בת בכורה, וכי המערער מתאר אירוע זה כמחולל שינוי שביסס אצלו תחושת אחריות וחיזק את הבנתו באשר להשלכות מעשיו על עצמו ועל סביבתו. המערער תיאר רצון לערוך שינוי בהתנהלותו ולנהל אורח חיים תקין ללא מעורבות פלילית, על מנת שלא לחשוף את בתו ומשפחתו לעולם הפלילי. שירות המבחן ציין כי במפגש עם המערער ניכרה יכולתו לערוך התבוננות ביקורתית אודות התנהלותו, וכי כיום הוא מבין שהיה עליו לעזוב את מקום האירוע ולהימנע מהתנהגות אימפולסיבית ואלימה. עוד צוין כי המערער מגלה חרטה ובושה על התנהגותו באירוע ומבטא הבנה ונכונות לשלם את הפיצוי שהושת עליו בגזר הדין. עם זאת, צוין כי המערער עדיין מתקשה לגלות אמפתיה מלאה לפגיעה הרגשית שחווה המתלונן ונוטה להתמקד במחירים הקונקרטיים שהוא עצמו משלם בעקבות מעשיו, כגון תקופת המאסר הצפויה לו. שירות המבחן ציין כי הוא רואה במחויבותו של המערער למשפחתו הגרעינית, ובמיוחד בהפיכתו לאב לאחרונה, כגורם מחזק ומדרבן להתגייסות לעריכת שינוי במצבו. שירות המבחן ציין כי קיים חשש שהרחקתו ממשפחתו וחשיפתו לאוכלוסייה עבריינית למשך תקופת ריצוי עונש המאסר בפועל תחליש את כוחותיו ותגרום לרגרסיה ולאימוץ דפוסי התנהגות עברייניים. לסיכום, שירות המבחן שב על המלצתו שלא להשית על המערער עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אלא להסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות – שיהווה עבור המערער עונש מוחשי ומרתיע דיו – לצד צו מבחן, שיאפשר לשירות המבחן להעניק למערער מסגרת טיפולית בצד המשך ניהול חיים נורמטיביים. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ושמענו את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו, הגענו למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור ולהפחית במידת מה מעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או כאשר העונש שנגזר על ידה חורג באופן מובהק מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)]. לאחר שקילה ועיון, מצאנו כי במקרה דנן קיימת הצדקה להתערבותנו ולהפחתה מסוימת בעונש, וזאת בשים לב לסוגיה אחת שלא מצאה לטעמנו ביטוי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 13. כנקודת מוצא לדיון יש לשוב ולהדגיש כי העבירה שבה הורשע המערער – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק – הינה עבירת אלימות חמורה שהעונש המירבי הקבוע בצידה הינו 14 שנות מאסר בפועל. בפסיקת בית משפט זה ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירות אלימות באופן כללי ובעבירת החבלה החמורה בנסיבות מחמירות באופן ספציפי. בית משפט זה ציין לא אחת כי יש להילחם בנגע האלימות שפשט בארצנו וכי תרומתו של בית המשפט למלחמה זו הינה בהטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים שישקפו מסר מרתיע לעבריינים ולחברה כולה. לפיכך נקבע כי ככלל ענישה זו צריכה לכלול רכיב משמעותי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח [ראו למשל: ע"פ 5153/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.1.2014) (להלן: עניין פלוני); ע"פ 6971/13 עמרן נ' מדינת ישראל (23.9.2014) (להלן: עניין עמרן); ע"פ 4061/12 בדארנה נ' מדינת ישראל (4.9.2012)]. מעיון בפסיקת בית משפט זה בשנים האחרונות עולה כי קשת הענישה בעבירות אלימות, הנעשות תוך שימוש בנשק קר, היא רחבה ומגוונת, אך היא כוללת ברוב המקרים עונשי מאסר בפועל שנעים בין 18 ל-24 חודשי מאסר בפועל, ככל שהנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון [להרחבה ראו סקירת הפסיקה בפסקאות 12-11 בעניין פלוני], ואף עונשי מאסר בפועל המגיעים לארבע שנות מאסר בפועל במקרים חמורים במיוחד. עם זאת, כבכל תחום במשפט הפלילי ניתן למצוא גם מקרים שבהם הענישה חורגת מהאמור לעיל – בין אם לחומרה ובין אם לקולא – בשים לב לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. דוגמא מובהקת של ענישה מחמירה יותר, בשים לב לנסיבותיו החמורות של אותו מקרה, ניתן למצוא בעניין עמרן, שבו הושתו על שלושת הנאשמים עונשים שנעו בין 34 ל-43 חודשי מאסר בפועל. מנגד, ניתן למצוא גם מקרים שבהם הושתו עונשים קלים יותר בעבירות אלימות שבוצעו בנסיבות דומות למקרה דנן, לרבות עונשי מאסר בני שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות [ראו למשל: ע"פ 5794/13 מדינת ישראל נ' שיכה (2.4.2014); ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי (22.3.2010); ע"פ 10676/07 אביטאן נ' מדינת ישראל (18.9.2008)]. 14. כאשר בוחנים את העונש שהושת על המערער במקרה דנן ביחס לרף הענישה הנוהג בפסיקת בית משפט זה בשנים האחרונות במקרים דומים בנסיבותיהם, אכן נראה כי עונשו של המערער מצוי בצד הגבוה של מתחם הענישה, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של המערער. בפסיקת בית משפט זה ניתן למצוא מקרים שבהם הושתו עונשים דומים לעונש שהושת על המערער במקרה דנן אף שנסיבות ביצוע העבירה באותם מקרים היו חמורות יותר מאלה שכאן. עם זאת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק התערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי במקרה דנן, כיוון שהדבר אינו עולה כדי טעות בולטת בגזר הדין או חריגה מובהקת של העונש מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות. בנקודה זו יש להדגיש כי אין בידינו לקבל את טענת המערער כי ראוי היה להימנע לחלוטין מלהשית עליו עונש מאסר בפועל ולהסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כהמלצת שירות המבחן. כאמור, הענישה בעבירות אלימות צריכה לכלול, ככלל, רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ורק במקרים חריגים יהיה מקום לסטות מכלל זה ולהסתפק בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. על אף האמור בתסקיר שירות המבחן בדבר התהליך החיובי שעובר המערער בשנים האחרונות, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים (ודי לציין בנקודה זו כי למערער ישנו עבר פלילי בעבירות אלימות, גם אם לא ריצה עונש מאסר בפועל בגינן). 15. אם בכל זאת השתכנענו שיש מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולהפחית מעט בעונש שהושת על המערער, הרי שהנימוק לכך הינו שמצאנו כי סוגיה אחת לא באה לטעמנו לידי ביטוי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, וכוונתנו לפרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד למועד הגשת כתב האישום בעניינו של המערער (למעלה משנתיים וחצי), וכפועל יוצא גם פרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה עד למתן גזר הדין בעניינו (למעלה מארבע וחצי שנים). באת-כוח המשיבה לא הכחישה בדיון לפנינו כי אכן נפל פגם בהתנהלות המדינה בעניין זה וכי כתב האישום נגד המערער הוגש בשיהוי ניכר מבלי שהוצגה סיבה טובה לכך. עם זאת, נטען כי שיהוי זה נלקח בחשבון במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וכי אלמלא שיהוי זה ראוי היה שהעונש יהיה כפול מזה שהושת במקרה דנן. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, לא מצאנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי התייחסות כלשהי לסוגיה זו, ולכן יש להניח כי היא לא נלקחה בחשבון במסגרת השיקולים ששקל בית המשפט לעניין העונש. שנית, ספק אם טענת המשיבה בדבר כפל העונש שהיה לטענתה נפסק במקרה דנן אלמלא שיהוי זה עולה בקנה אחד עם העונשים שנפסקים בבית משפט זה בעבירות דומות בנסיבות דומות, כפי שהבהרנו לעיל. 16. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי יש מקום להתחשב בשיקול חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למועד סיום ההליך הפלילי, כל עוד אין לנאשם אחריות לחלוף הזמן הרב. עוד נקבע כי מידת ההתחשבות בשיקול זה תשתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות העניין, וכי בין היתר יש לאזן בין האינטרס הציבורי שבניהול הליך ראוי ויעיל לבין האינטרסים הציבוריים האחרים שעומדים בבסיס ההליך הפלילי [ראו למשל: ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (31.12.2008) בפסקאות 341-334; רע"פ 8009/10 זכאי נ' מדינת ישראל (20.1.2011) בפסקה י"ב; רע"פ 223/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.11.2013) בפסקאות 32-29]. אכן, אין לכחד כי בפסיקה נעשה שימוש בשיקול זה על מנת להקל בעונשו של נאשם במקרים חריגים שבהם התארך ההליך הפלילי במשך שנים רבות, תוך גרימת נזקים קשים לנאשם – רגשיים, משפחתיים וכלכליים גם יחד. השיהוי במקרה שלפנינו אמנם אינו משתווה לפרקי הזמן הארוכים שנדונו בפסקי הדין המוזכרים לעיל. עם זאת, נראה לנו כי יש מקום בכל זאת להתחשב בשיקול זה גם במקרה דנן ולהורות על הפחתה מסוימת בעונש, אם כי לא הפחתה דרמטית. משכך, אנו סבורים כי היה מקום שבית המשפט המחוזי יתחשב בשיקול חלוף הזמן במסגרת השיקולים לקולא בתוך מתחם הענישה בנסיבות המקרה דנן, ומשהדבר לא נעשה בשלב גזר הדין, הרי שיש מקום לעשותו בשלב הערעור. 17. יש להדגיש בהקשר זה כי בבואנו להפחית הפחתה מסוימת בעונשו של המערער הבאנו בחשבון את העובדה כי בפרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד עתה – למעלה מארבע וחצי שנים – המערער ניהל אורח חיים נורמטיבי ולא הייתה לו מעורבות פלילית כלשהי. כמו כן התחשבנו בתסקיר העדכני של שירות המבחן שהוגש בערעור, שמעיד על שינוי חיובי שחל בגישתו ובדרך חייו של המערער בפרק זמן זה, ושאנו מבקשים לעודדו להמשיך בו. 18. כפועל יוצא אנו מורים על הפחתת עונש המאסר בפועל שהושת על המערער מ-24 חודשי מאסר בפועל ל-20 חודשי מאסר בפועל. הפחתה זו נראית לנו כאיזון ראוי וצודק בין שיקול חלוף הזמן ליתר השיקולים הרלוונטיים במקרה דנן, ולא מצאנו שיש הצדקה להפחתה משמעותית יותר. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. 19. סיכומו של דבר; אנו מקבלים את הערעור ומורים על הפחתת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער מ-24 ל-20 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו ללא שינוי. 20. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל בתאריך 11.1.2015 עד השעה 10:00 בימ"ר קישון, או כפי שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומפסק דין זה. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשע"ה (‏25.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14074750_W02.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il