מגל מפעלי גז ונפט לישראל בע"מ נ. מדינת ישראל-שר התשתיות הלאו

פסק-דין בתיק בג"ץ 7475/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7475/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותרת: מגל מפעלי גז ונפט לישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - שר התשתיות הלאומיות 2. רשות הגז הטבעי 3. נגב גז טבעי בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בחשון התשע"א (01.11.10) בשם העותרת: עו"ד מיכאל שפיגלמן ; עו"ד נעם פורר בשם המשיבה 1: עו"ד ענר הלמן בשם המשיבה 3: עו"ד יהודה רוזנטל עו"ד אהרון מיכאלי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותרת, מגל מפעלי גז ונפט לישראל בע"מ, היא חברה ותיקה הפועלת בתחום הגז הטבעי בדרום הארץ. עתירתה הנוכחית מופנית נגד החלטתו מיום 15.9.09 של משיב 1, שר התשתיות הלאומיות, להאריך את רישיונה להפעלת רשת חלוקה של גז טבעי בארבע שנים נוספות בלבד, ולא לאפשר לה להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. 2. על אף שהעתירה מופנית נגד שני ראשיה אלו של החלטת השר, עיון בה מגלה כי עיקר הטענות מופנות כנגד הסירוב לאפשר לעותרת להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. התחברות לתשתית זו, אשר הוקמה בשנים האחרונות על-ידי החברה הממשלתית "נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ", היא בעלת חשיבות רבה עבור העותרת, אשר תוכל בדרך זו לספק ללקוחותיה גז ממקורות שונים. זאת, להבדיל מהמצב הנוכחי שבו מסתמכת העותרת על מקור אחד בלבד – המאגר 'ראש זוהר' הסמוך לעיר ערד. מאגר זה התדלדל בעת האחרונה, ועל-פי הצהרת העותרת הוא עתיד להתרוקן, ומכאן רצונה לעשות שימוש בגז המגיע ממקורות חלופיים. בהקשר זה יצוין, כי סוגית החיבור למערכת הולכת הגז הארצית היתה במוקד עתירה קודמת שהוגשה על-ידי העותרת (בג"צ 2030/08 מגל מפעלי גז ונפט לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.7.08)). בדיון שהתקיים באותה עתירה הצהיר בא-כוחה של המדינה כי שר התשתיות עומד להתקין תקנות ליישומו של חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002, ולאחר שיעשה זאת ישקול את בקשתה של העותרת. נוכח הצהרה זו מחקה העותרת את עתירתה. העתירה הנוכחית הוגשה אפוא לאחר שהתקנות הותקנו, ומשיב 1, אשר בחן את בקשתה של העותרת על-פי התבחינים שנקבעו בחוק ובתקנות, דחה אותה. החלטתו של משיב 1 הועברה תחילה לידי העותרת ללא כל הנמקה או הסבר. בתגובה המקדמית שהוגשה לנו הובהר כי הסיבה לכך היתה שההחלטה שהועברה לידי העותרת היא למעשה חלק מהרישיון החדש שניתן לה, אשר הוארך בארבע שנים נוספות. אף שברור כי רישיון מעין זה אינו צריך לכלול בתוכו את הנימוקים לתנאים שנקבעו בו, יש להצר על כך שחלפו עוד שלושה חודשים עד שלידי העותרת נשלח מכתב תשובה מנומק אשר פירט, לראשונה, את שיקוליו של משיב 1 (להלן: "מכתב ההנמקות"). כך או כך, בהחלטה מיום 24.1.2010 הורתה חברתי השופטת מ' נאור על תיקונה של העתירה, ובעקבות כך הוגשה העתירה הנוכחית ובה טענות כנגד הנמקותיו של משיב 1 לגופן. מסיבה זו, אינני רואה מקום לעסוק בטענותיה הרבות של העותרת אודות התנהלות המשיבים עובר להחלטה שהתקבלה בעניינם. לדברי העותרת התנהלות זו התאפיינה בסחבת שמטרתה להימנע ממתן תשובה עניינית לבקשותיה. אולם, מאחר ובסופו של יום העתירה מכוונת כלפי תוכן ההחלטה - גם אם באיחור מה – לא ראיתי לנכון להידרש להן. 3. ובאשר לנימוקיו של השר. במכתב ההנמקות שנשלח לעותרת, פורטו מספר חלופות שנשקלו וביניהן האפשרות ליתן לעותרת להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. נטען, כי חוות-דעת מקצועית מטעם הממונה על הבטיחות במשרד התשתיות הלאומיות, אשר נעזר לצורך כך גם בחברת ייעוץ בין-לאומית, העלתה כי התשתית העומדת לרשות העותרת כיום היא מיושנת ואינה מאפשרת חיבור למערכת ההולכה הארצית. שיפור התשתיות הקיימות הוא אמנם אפשרי, אך מטבע הדברים הוא כרוך בהשקעה לא מבוטלת – מה שיביא להעלאת התעריפים שהעותרת גובה מצרכניה. מסקנה אחרונה זו לא נותרה בגדר הערכה בלבד, שכן התעריף שהעותרת עצמה ביקשה לגבות לצורך שדרוג תשתיותיה (0.966 ש"ח למטר מעוקב גז טבעי), היה גבוה במאות אחוזים מהתעריף המקביל שהתבקש על-ידי משיבה 3, אשר מחזיקה ברישיון לחלוקת גז טבעי באותו אזור ממש (0.15 ש"ח למטר מעוקב גז טבעי). השר הביע אף את החשש כי חיבורה של העותרת למערכת הולכת הגז הארצית, ימנע מחברות חדשות לפתח תשתיות חדשות ובטיחותיות לחלוקת גז בדרום הארץ, ובכך יפגעו לא רק צרכניה הקיימים של העותרת, אלא גם הציבור הרחב. על יסוד שיקולים אלה הוחלט שלא לאפשר לעותרת להתחבר למערכת ההולכה הארצית. כן צוין, כי אין מקום לאפשר לעותרת, "שנמצאת בדעיכה, כיוון שמאגר הגז שהיה ברשותה מתדלדל, ורשת החלוקה שלה התנוונה והתיישנה עם השנים, 'לתפוס טרמפ' על המשק המתהווה של הגז הטבעי במדינת ישראל" (עמ' 7 למכתב התשובה). 4. העותרת סירבה להשלים עם הנמקה זו, הואיל ולגישתה זכותה להרחיב את פעילותה העסקית באמצעות התחברות למערכת הולכת הגז הארצית, היא בבחינת זכות מוקנית, אשר שלילתה כרוכה בפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין. להשקפתה, הטענה הניצבת בבסיס מכתב ההנמקות – ולפיה מתקניה הם מיושנים ואינם מתאימים לחיבור למערכת הולכת הגז הארצית – היא חסרת יסוד עובדתי. אדרבה, נטען כי במשך שנות פעילותה השקיעה העותרת סכומי עתק בפריסת תשתיות באזור הדרום ובאחזקתן. כן הודגש, כי חוות-הדעת הבטיחותית שנזכרה במכתב ההנמקה מעולם לא הועברה לידי העותרת, וגם לא הוצגה כראיה בבית-המשפט. לגישתה, הרקע האמיתי להחלטתו של משיב 1 בעניינה הם לא הנימוקים שפורטו במכתב ההנמקות, אלא זכייתה של משיבה 3, חברת נגב גז טבעי בע"מ, במכרז למתן רישיון בלעדי להקמה והפעלה של רשת חלוקת גז טבעי באותו אזור בה פועלת העותרת. נוכח זכייה זו ביקש משיב 1 לחסל את פעילותה העסקית של העותרת, ולבסס את מעמדה של החברה שזכתה במכרז כמונופול בתחום חלוקת הגז בדרום הארץ. עובדה היא, נטען, כי עובר לאותו מכרז הוארך רישיונה של העותרת מספר פעמים, והגורמים הרלוונטיים לא התנגדו לחיבורה למערכת הולכת הגז הארצית. הכתרתה של משיבה 3 כבעלת מונופול בתחום חלוקת הגז בדרום הארץ – נטען – אף עומדת בניגוד לתכליתו של חוק משק הגז הטבעי, המבקש לעודד תחרות בשוק זה. עוד נטען, כי במהלך הדיון שהתקיים בעתירה הקודמת (בג"צ 2030/08) הצהיר בא כוחו של משיב 1, כי בכפוף לעמידה בתנאי בטיחות יוארך רישיונה של העותרת ללא הגבלת זמן, ויינתן לה להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. בהתבסס על אותן הצהרות, שעל-פי הנטען יצרו לא פחות מאשר 'הבטחה שלטונית', החליטה העותרת למחוק את אותה עתירה. באשר לזכות ההתחברות למערכת הולכת הגז הארצית, נטען כי חוק משק הגז הטבעי קובע עקרון של גישה חופשית (Open Access), ובנסיבות אלו הסירוב לאפשר לעותרת להתחבר אל המערכת – שעה שלמשיבה 3 הותר הדבר – משמעו הפליה פסולה. 5. עוד נטען, כי הליך השימוע שנערך לעותרת עובר לקבלת ההחלטה בעניינה, נפגם בכך שבמהלכו כלל לא נדונה סוגיית התעריפים אותם מבקשת העותרת לגבות. כל זאת שעה שעיון במכתב ההנמקות מגלה, כי סוגיה זו שימשה שיקול מרכזי בהחלטה שלא לאפשר לעותרת להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. זאת ועוד, נטען כי נוכח הוראתו של סעיף 36א לחוק משק הגז הטבעי, גובה התעריפים בענף נקבע ממילא על-ידי רשות הגז ולא על-ידי בעל הרישיון. העותרת סבורה עוד, כי גובה התעריפים כלל אינו רלוונטי לשאלת חיבורה למערכת הולכת הגז הארצית. לבסוף, טענתה של העותרת באשר להגבלת תוקפו של הרישיון שהוענק לה לארבע שנים בלבד היא זו: סעיף 15 לחוק משק הגז הטבעי מסמיך את השר שלא להגביל בזמן רישיון חלוקה, ולהשקפתה יהיה זה אך במקרים חריגים שהארכת הרישיון לתקופה קצרה בלבד תמצא מוצדקת. דיון 6. פעילותו של משק הגז הטבעי בישראל, כמו גם אספקתו של גז טבעי לצרכנים, הן סוגיות המוסדרות בחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002. אחד מחידושיו של החוק הוא בהחלתן של חובות רישוי על פעילויות שונות בענף זה. סעיף 3 לחוק קובע כי הפעלתה של רשת לחלוקה של גז טבעי, כמו זו המופעלת בידי העותרת, טעונה רישיון. ההליכים והתנאים לקבלת רישיונות מפורטים בסעיפים 19-8 לחוק, וכן בתקנות משק הגז הטבעי (דרכים ותנאים למתן רישיון חלוקה), התשס"ח-2008 (להלן: "תקנות משק הגז"). וכך לדוגמה נקבע כי תנאי לקבלת רישיון חלוקה הוא עמידה בתנאיו של מכרז; נקבעו הגבלות שעניינן הבעלות בחברות המבקשות לקבל רישיון, וכן נקבעו דרישות שעניינן חוסנו הכספי של מבקש הרישיון והידע המקצועי העומד לרשותו. בשנת 2008 פרסמה המדינה מכרז לשם הענקת רישיון חלוקה באזור הגיאוגרפי שבו פועלת העותרת. מי שזכתה במכרז היא משיבה 3 – חברת נגב גז טבעי בע"מ. העותרת, שאת פעילותה החלה שנים רבות לפני כניסתו לתוקף של חוק משק הגז הטבעי, בחרה שלא להתמודד במכרז, ואת בקשתה לזכות ברישיון תלתה בהוראת סעיף 102 לחוק משק הגז הטבעי, שכותרתו "הוראות מעבר לענין עוסק קיים": 102. (א) בסעיף זה - "יום התחילה" - יום תחילתו של חוק זה; "היום הקובע" - י' בסיון התשס"א (1 ביוני 2001). (ב) מי שביום הקובע היה בעל מערכת הולכה או רשת חלוקה ועסק בפועל בהולכה או בחלוקה וכן במכר או בשיווק של גז טבעי ממקור מסוים (להלן - עוסק קיים) רשאי להמשיך ולעסוק כאמור מאותו המקור ובאמצעות אותם המיתקנים שהיו קיימים ופעילים ערב היום הקובע (להלן - המיתקנים הקיימים) עד תום שנתיים מיום התחילה. (ג) עוסק קיים זכאי לקבל רישיון הולכה או רישיון חלוקה, בתנאים שיקבע השר ברישיון, אשר יאפשרו לו להמשיך לעסוק בהולכה, בחלוקה, במכר או בשיווק, גם אחרי התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), הכל מאותו המקור ובאמצעות המיתקנים הקיימים, אם התקיימו תנאים אלה: (1) הוא הגיש למנהל, בתוך שנה מיום התחילה, בקשה לרישיון בצירוף תיאור מלא ומפורט של עיסוקיו בתחום הגז הטבעי, ושל המקור והמיתקנים הקיימים ודרכי הפעלתם, וכן השיב לשאלות שהפנו אליו המנהל או הממונה בכתב, והמציא כל מסמך הקשור לפעילויותיו שביקשו בכתב, בתוך הזמן שהורו; (2) הממונה אישר כי המיתקנים ודרך הפעלתם בטיחותיים, ורשאי הוא לקבוע הוראות לענין בטיחות העיסוק בידי עוסק קיים. (ד) הוראות סעיפים 4(א), 8 ,7 ,5(ג) ו- (ד), 11 ,9 ו-16 לא יחולו על רישיון לפי סעיף זה. העולה מכך הוא כי חברה שעסקה בחלוקה של גז טבעי או הולכתו עובר ל'מועד הקובע' (1.6.2001) – וכזו היא העותרת, העוסקת בתחומה למעלה מארבעה עשורים – פטורה מהחובות המוטלות בחוק על גורמים חדשים המבקשים לפעול בענף הגז הטבעי, והמבקשים לקבל לשם כך רישיון חלוקה. ההוראה מאפשרת למי שהפעיל בעבר רשת לחלוקה או הולכה של גז טבעי להמשיך את פעילותו, גם ללא עמידה בתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות, המוטלים על עוסקים חדשים. ואכן, מכח אותה הוראה זכתה העותרת לרישיון חלוקה, שהוארך מעת לעת. אלא שהזכאות לרישיון לפי סעיף זה אינה בלתי מוגבלת. סעיף 102(ג) קובע במפורש כי רישיון הניתן לעוסק קיים יהיה תקף ל"...אותו המקור ובאמצעות המיתקנים הקיימים", היינו, הרישיון מאפשר לעוסק הוותיק להמשיך להפעיל את עסקו באותה מתכונת שבה פעל ערב המועד הקובע. ההוראה באה 'להקפיא' את מצב העסקים של בעל הרישיון ביום הקובע. היא מאפשרת למי שהפעיל רשת לחלוקה או הולכה של גז טבעי להמשיך את פעילותו, אך לא להרחיבה על-ידי שימוש במתקנים או במקורות גז חדשים. התכלית הניצבת בבסיס ההוראה היא מתן הגנה למי שבעת כניסתו של החוק לתוקף כבר עמדה לרשותו תשתית פעילה בתחום הגז הטבעי. ההסדר קובע, כי הפעלתה של תשתית זו אינה כפופה לדרישות שנקבעו בחוק החלות ברגיל על בעליה של תשתית חדשה. מאידך, הגבלתה של הגנה זו לתשתית קיימת בלבד נועדה למנוע מצב שבו העוסק הקיים זוכה ביתרון שאינו מוצדק על פני עוסקים חדשים המעוניינים לפעול בשוק הגז הטבעי. עוסק קיים המבקש להרחיב את עסקיו, לדוגמה באמצעות גישה למקורות גז חדשים – מוציא עצמו מתחולתו של סעיף 102, ונדרש לעמוד בתנאים ובמגבלות שנקבעו בחוק ובתקנות לעניין קבלת רישיון. למסקנה זו אחיזה גם בדברי ההסבר שליוו את הצעת החוק, ואשר התייחסו לעותרת בכבודה ובעצמה: "מזה כ-33 שנים פועלת באזור הדרום חברת מגל מפעלי גז ונפט לישראל בע"מ, אשר הקימה רשת קווים לחלוקת גז טבעי שמופק בשדה זוהר על ידי נפטא בע"מ, למפעלים באזור. כן פועלת שם חברת גז טיב בע"מ, העוסקת בשיווק הגז המופק כאמור לצרכנים ביתיים בערד ובדימונה. כדי למנוע פגיעה בבעלי זכויות קיימות אלה מוצע לקבוע כי בעל תשתית קיימת ופעילה להולכה ולחלוקה, ומי שעוסק במכר או בשיווק של גז טבעי, יהיו רשאים להמשיך בפעילותם במשך שנה ולאחר מכן יהיו זכאים לקבל רישיון להמשך פעילות מאותו מקור גז ובאמצעות אותם מיתקנים, ובלבד שנבדק ונמצא כי מיתקניהם אינם מהווים סכנה לאדם או לרכוש" (ה"ח 3011, 712 (תשס"א)). המסקנה היא לפיכך, כי העותרת המבקשת להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית במטרה לזכות בגישה למקורות גז חלופיים – אינה חוסה תחת כנפיו של סעיף 102 לחוק משק הגז הטבעי. כמובן, לעניין זה עמדה בפני העותרת האפשרות להתמודד במכרז שנערך ובו זכתה לבסוף משיבה 3, אולם כפי שכבר ציינתי היא בחרה שלא לעשות זאת. 7. אולם בכך לא מסתיים הדיון, הואיל והוראה נוספת הרלוונטית לעניינה של העותרת מצויה בתקנה 6 לתקנות משק הגז: 6. בעל רישיון קיים השר, בהתייעצות עם המועצה, רשאי ליתן רישיון חלוקה לבעל רישיון קיים שלא לפי תקנות 2, 4 ו-5 וזאת מטעמים של מניעת פגיעה בצרכנים קיימים או ברציפות השירות לצרכנים הקיימים. לשם השלמת התמונה אוסיף, כי תקנות 2, 4 ו-5 עניינן החובה לעמוד בתנאיו של מכרז (תקנה 2); הדרישה שעניינה חוסן כספי (תקנה 4); וידע מקצועי (תקנה 5). המונח "בעל רישיון קיים" הוגדר בתקנה 1 כ"בעל רישיון להפעלת רשת חלוקה לפי סעיף 102 לחוק". תקנה 6, שאינה טומנת בחובה מגבלה דומה לזו הקיימת בהוראת סעיף 102 לחוק ("מאותו מקור ובאמצעות המיתקנים הקיימים"), קובעת אפוא כי השר רשאי להעניק רישיון לעוסק קיים שלא עמד בדרישות המופיעות בתקנות 2, 4 ו-5, אם נוכח לדעת שרישיון זה נדרש לשם מניעת פגיעה בצרכנים קיימים. במקרה שלפנינו, בדיקתו של השר העלתה כי חיבורה של העותרת למערכת הולכת הגז הארצית אינה נדרשת לשם מניעת פגיעה בצרכניה הקיימים. אדרבה, התעורר חשש כי דווקא חיבור כזה הוא שיפגע בלקוחותיה של העותרת, אשר יאלצו לשאת על גבם את ההשקעה שהעותרת תידרש לבצע לשם שדרוג תשתיותיה והתחברותה למערכת ההולכה. וכל זאת שעה שהם יכולים לקבל שירות זהה מחברה אחרת במחירים נמוכים באופן משמעותי. אמת, העותרת מכחישה חשש זה מכל וכל – לדבריה התשתית העומדת לרשותה היא בטיחותית ואמינה, ובמהלך השנים כבר הושקעו בתחזוקתה סכומי עתק. אך כיצד ניתן ליישב טענה זו עם העובדה שהתעריף שהעותרת ביקשה לאשר לה לצורך התחברות למערכת הולכת הגז הארצית היה, כאמור, גבוה עשרות מונים מתעריף שהתבקש על-ידי חברה מקבילה? עיון בנימוקיה של העותרת במסגרת הליך השימוע שנערך אף מעלה כי היא עצמה הודתה, גם אם בחצי פה, בצורך לממן השקעה מעין זו ("לשאלתכם, מבהירה מגל כי ברשותה אמצעים כספיים בסכומים נכבדים אשר ישמשו אותה, במקרה הצורך, למימון כל השקעה הנדרשת בעניין זה" מכתבה של העותרת מתאריך 20.7.2009). כך או אחרת, טענתה של העותרת היא כי חיבורה למערכת הולכת הגז הארצית לא יסב פגיעה לצרכניה הקיימים. העותרת לא הצליחה להראות מה הפגיעה המיוחדת שתיגרם לצרכניה הקיימים כתוצאה מסירובו של השר להתיר לה להתחבר למערכת הולכת הגז הארצית. והלא זהו השיקול המרכזי המצוי בליבה של תקנה 6 לתקנות משק הגז הטבעי. בדברים אחרונים אלה יש כדי להאיר את טענתה של העותרת אודות זכות הגישה החופשית אל מערכת הולכת הגז. אך ברור הוא כי זכות זו כפופה לעמידה בדרישות הקבועות בחוק. 8. אמת, לא ניתן לנתק בין החלטת השר בעניינה של העותרת, לבין העובדה שבמסגרת מכרז שנערך זכתה משיבה 3 ברישיון חלוקה באזור שבו פועלת העותרת. אולם, מכאן ועד למסקנה כי המניע להחלטת השר היה רצונו לחסל את עסקיה של העותרת, הדרך ארוכה. במציאות ששררה עובר לאותו מכרז שלטה העותרת בענף חלוקת הגז באזורה, ובנסיבות אלו – סירובו של השר להאריך את רישיונה או לאפשר לה להתחבר למערכת ההולכה הארצית, היה מסב נזק לצרכנים, שהיו נותרים ללא ספקית גז טבעי. מטבע הדברים, שיקול זה נעלם כלא היה שעה שלשוק בו פועלת העותרת נכנסה מתמודדת חדשה – הלא היא משיבה 3. דברים אלה קיבלו ביטוי מפורש במכתב ההנמקות שנשלח לעותרת (ראו שם, בעמ' 2): "מתן האפשרות למגל להתחבר למערכת ההולכה נעשתה בנתוני אי-הוודאות ששררו בשנת 2005 לגבי קצב התפתחות תשתיות ההולכה והחלוקה במשק, ומתוך דאגה לטובת הצרכנים. באותה עת, טרם היה בסיס נאות לפרסום מכרזים לשם הקמת רשתות חלוקה אזוריות, והתעורר החשש כי יווצר מצב בו תשתית ההולכה תוקם, אך לא יהיה בעל רשיון חלוקה שיוכל לפעול מולה, ולספק לצרכנים המעוניינים בכך גז טבעי המועבר ברשת ההולכה הארצית. בראשית שנת 2008 פרסמה המדינה מכרז לצורך הענקת רישיון להקמה ולהפעלה של רשת חלוקה באזור הנגב הכולל גם את שטח הפעילות של מגל ...". 9. לבסוף, אין כל ממש בטענה שעניינה הבטחה שלטונית שניתנה לעותרת במסגרת ההליך הקודם שהתנהל בעניינה (בג"צ 2030/08). עיון בפרוטוקול הדיון של אותה עתירה, כמו גם בהודעות שהוגשו על-ידי המדינה ופסק-הדין שניתן בעקבות מחיקתה של העתירה בידי העותרת, מעלים כי לא ניתנה כל הבטחה לחיבורה של העותרת למערכת הולכת הגז הארצית. כל שנאמר הוא, כי בקשתה של העותרת תועבר לעיון מחודש בפני השר, אשר ישקול אותה לאור האמור בתקנות משק הגז הטבעי, אשר טרם נכנסו לתוקפן אותה עת, בהתחשב בהתפתחותה של רשת החלוקה ובטובת הצרכנים (וראו במיוחד את דבריו של בא-כח המדינה בעמ' 3-2 לפרוטוקול הדיון מיום 28.7.08 – "שלא יגידו שהבטחנו, אין שום התחייבות. השר צריך לשקול, עדיין אין שום בקשה. הבקשה שיגישו כאשר התקנות יתפרסמו ... כאשר התקנות יתפתחו, נשקול עוד פעם ... אני מקווה שלא נצטרך לחזור לכאן"). גם הטענה כי נושא התעריפים לא הובא לידיעת העותרת במהלך השימוע, אין לה על מה שתסמוך. אדרבה, עיון בהתכתבות בין הצדדים מעלה כי העותרת התבקשה מפורשות להביע את עמדתה בסוגיה זו ("נבקש את התייחסותכם לסוגיות הקשורות בהיקף ההשקעות הנדרשות לשם כך, ויכולת החברה לבצע את ההשקעה הנדרשת וההשפעה הצפויה לכך על התעריפים" – מכתבו של מנהל רשות הגז הטבעי מיום 16.7.09, אשר צורף לעתירה כנספח י"ז). 10. ראשה הנוסף של העתירה עניינו החלטתו של השר להאריך את רישיונה הקיים של העותרת לתקופה מוגבלת בלבד. גם בסוגיה זו לא מצאתי כי נפל פגם. ראשית, עיון בסעיף 15 לחוק משק הגז הטבעי, אליו מכוונת העותרת, לא קובע את שהעותרת טוענת לו, היינו, שיהיה זה אך במקרים חריגים שהשר יהיה רשאי להגביל את תקופת הרישיון. ההיפך הוא הנכון. סעיף 15(א) קובע את הכלל, לפיו "השר יקבע ברישיון את תקופת תוקפו...", ואף שסעיף 15(ב) הסמיכו "שלא להגביל בזמן רישיון חלוקה", אין לראות בכך את הכלל שרק במקרים חריגים מותר לסטות ממנו. שנית, ונדמה כי זה העיקר, ההחלטה להגביל את תקופת הרישיון לשנים ספורות בלבד התבססה על דבריה של העותרת במהלך השימוע, כאשר טענה כי מאגר הגז העומד לרשותה התדלדל וצפוי להתרוקן בתוך פרק הזמן האמור. אולם ברור הוא כי ככל שתחזית זו תתבדה, פתוחה בפני העותרת הדרך לשוב ולבקש להאריך את רישיונה, בהתאם לאמור בסעיף 102 לחוק משק הגז הטבעי. אציע אפוא לחבריי לדחות את העתירה, ולחייב את העותרת בהוצאות המשיבים, בסכום של 20,000 ש"ח, כל אחד. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ט בשבט התשע"א (03.02.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09074750_O19.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il