נאפז אבו עראם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7472/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7472/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערים: 1. נאפז אבו עראם 2. חדר אלחממדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 15/07/2007 בת"פ 8019/07 שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ח (13.12.2007) בשם המערערים: עו"ד מאיה ז'ולסון - גלעדי בשם המשיב: עו"ד בת-עמי ברוט פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) הרשיע את המערערים על פי הודאתם בשהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. המערער 1 הורשע בנוסף בנהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). המערער 2 הורשע בסיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין. 2. מכתב האישום המתוקן, שבו הודו המערערים, עולה כי המערערים הינם תושבי הרשות הפלסטינית, אשר שהו בתאריך 9.1.07 בישראל ללא אישורי שהייה מתאימים. בתאריך זה, סמוך לאחר חצות, נסעו בכביש 40 באזור צומת דבירה לכיוון דרום. המערער 1 הוא שנהג ברכב, על אף שאין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי. קצין משמר הגבול ושני מתנדבי משמר הגבול הבחינו ברכב, שעורר את חשדם. בעודם נוסעים בניידת משטרתית, כשאור כחול מהבהב דולק על גגה, קראו למערערים לעצור. המערערים האטו מהירות נסיעתם וסטו ימינה לשולי הכביש. ואולם, לפתע שוב הגבירו את מהירות נסיעתם ונסעו במהירות גבוהה בכביש, כשהם עוברים מנתיב לנתיב על מנת למנוע מהשוטרים לעקפם. באותה עת נסעו בכביש כלי רכב אחרים. בשלב זה הצטרפו למרדף כמה ניידות משטרה נוספות, ועדיין המשיכו המערערים בנסיעתם הפראית. גם לאחר שאל צומת הכניסה לבאר שבע הגיעו שוטרים נוספים, שחסמו את הצומת והניחו דוקרנים על הכביש, לא עצרו המערערים את רכבם, ואף הגדילו עשות, עלו על הדוקרנים ואף לא עצרו כאשר אחד השוטרים זינק לכביש. 3. ביום 15.7.07 גזר בית המשפט הנכבד קמא עונשים שונים על המערערים. על המערער 1, שנהג ברכב, נגזרו 3 שנות מאסר וחצי, ועוד שנת מאסר על תנאי. כן נפסל רישיונו למשך 4 שנים מתום מאסרו. על המערער 2 הושתו 2 שנות מאסר ומחצה, ועוד שנת מאסר על תנאי. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת התנהגותם של המערערים, הן בכניסתם הבלתי חוקית לישראל והן בנהיגתם. בית המשפט מנה גם את שיקוליו לקולא, והם: הודאתם של המערערים בכתב האישום המתוקן וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, עברם התקין והבהלה, שכנראה אחזה בהם למראה ניידות המשטרה. עוד שקל בית המשפט את נסיבותיהם האישיות של המערערים, בפרט נסיבותיו האישיות של המערער 2, והקושי הכרוך מבחינתו בריצוי תקופת המאסר בישראל. בית המשפט התחשב עוד בהמלצה החיובית של שירות המבחן לגבי המערער 2 וכן בעובדה שהיה בבחינת מסייע בלבד למערער 1 (ואפילו לא מסייע מדרבן). 4. הערעור מופנה כלפי חומרת העונש. בהודעת הערעור נאמר כי בכל הנוגע למערער 2, לא ייחס בית המשפט משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן בעניינו, אשר היה חיובי מאוד כלפיו וכלפי נסיבותיו האישיות, לרבות ביחס למחלת בנו התינוק והצורך לממן את הטיפול הרפואי הנדרש לו. כן נטען כי שגה בית המשפט דלמטה שלא התייחס לחלקו המשני והמינורי של המערער באירוע הנטען, בהיותו מסייע ולא מבצע עיקרי. לגבי המערער 1, נטען כי בית המשפט לא התייחס לגילו הצעיר ולעברו הנקי. ב"כ המדינה טענה מנגד כי תפקידו של המערער 2 באירוע היה כמעט כשל מבצע בצוותא, ואין להקל ראש בסיוע שהגיש למבצע העבירה. לגישתה, בית המשפט קמא התייחס אל כל הנסיבות האישיות המקלות בגזר דינו, שכן רף הענישה הראוי בעבירות שבהן הורשעו המערערים הינו גבוה הרבה יותר, לאור צירוף העבירות. 5. תסקיר מבחן עדכני בעניינם של המערערים העלה כי שני המערערים כלואים מאז ינואר 2007. המערער 1 מועסק במפעל הכלא, ותפקודו תקין. הוא מצוי בקשר מסוים עם הגורמים הטיפוליים בכלא, ואינו בעל דפוסים עבריינים בולטים. המערער 2 לומד במסגרת החינוך של הכלא, והתנהגותו במאסר תקינה על אף קשייו בשפה העברית. 6. דין הערעור, בכל הנוגע למערער 1, להידחות. בית משפט זה התייחס, בשורה של פסקי דין, לחומרתה הרבה של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ואת הסכנה הטמונה בה – ובהתאם לנתונים אלה, כך נפסק, צריכים להיגזר עונשי המאסר המושתים על מי שהורשעו בעבירה חמורה זו. עניינו של המערער 1 איננו המקרה המתאים לסטייה מרף הענישה הנוהג לעבירות מסוג זה. ראו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם) (2004). על רף הענישה בעבירה זו, ראו: ע"פ 2111/06 חמדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007); ע"פ 6759/07 מדינת ישראל נ' אלחרומי (לא פורסם) (2007); ע"פ 214/07 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007). אין להתעלם עוד מן העובדה שהמערער 1 הורשע אף בנהיגה ללא רישיון וכן בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, שהיא בעצמה עבירה מהותית (השוו: ע"פ 10656/06 אבו סיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007)). 7. מאידך גיסא, בכל הנוגע למערער 2 – דין הערעור להתקבל, כך שעונשו יוקל במידה מסוימת. זאת מכמה טעמים: ראשית, חלקו בעבירות היה פחות, כפי שקבע בית המשפט הנכבד קמא באומרו כי לא ניתן ללמוד על "סיוע מדרבן" מצידו של המערער 2. שנית, נסיבותיו האישיות, כמתואר בתסקירי המבחן בעניינו, המדגישים את גילו הצעיר ואת מחלת בנו, שלגביה המציא מערער זה מסמכים נוספים בהודעת הערעור. לאור מציאות עגומה זו, בה הוא נתון, עונש מאסר ממושך בישראל יקשה עליו ביותר להעניק טיפול ולסייע לבנו החולה, נושא שהוא בראש מעייניו. עוד יש לציין כי המערער 2 נקלע לאירוע נקודתי שלא בטובתו וגם לכך יש לתת משקל משמעותי יותר מזה שניתן לו על ידי בית המשפט הנכבד קמא. לבסוף יש לזכור כי חוות דעת שירות המבחן בעניינו של המערער 2 היתה כי ככל האפשר –מומלץ שלא להחמיר בעונשו. אמנם, כמצוין לעיל, בעיית המרדפים בדרום הפכה למכת מדינה של ממש, ובהתאם לכך הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה (ראו: ע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) (2005); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) (2004)). ואולם אין בהנחיה כללית זו כדי לפטור את הערכאה הדיונית מלבחון את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם ואין מדובר ברף ענישה כובל, שאין לסטות ממנו. כאשר בוחנים את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער 2, נראה כי ניתן משקל גבוה מדי לחומרת העבירה שבה הודה והורשע מערער זה ומאידך גיסא יוחס משקל נמוך מדי להיותו מסייע שאינו מדרבן ולא מבצע עיקרי וכן לנסיבותיו האישיות הקשות. לאור השיקולים המפורטים לעיל, ובשים לב לרף הענישה שהותווה על ידי בית משפט זה במקרים שהוגדרו על ידי בית המשפט כחריגים , נראה כי העונש שהושת על המערער 2 איננו העונש הראוי בנסיבות העניין. (השוו: ע"פ 5622/07 מדינת ישראל נ' קרדונה (לא פורסם) (2007); ע"פ 241/07 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007); ת"פ (חיפה) 5227/06 מדינת ישראל נ' כוכבי (לא פורסם) (2007)). 8. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור לגבי מערער 2 במובן זה שתקופת המאסר בה ישא המערער 2 תופחת ובמקום 30 חודשי המאסר בפועל שהושתו עליו – עונשו יעמוד על 21 חודשי מאסר בפועל (מחצית מעונשו של המערער 1). יתר חלקיו של גזר הדין לגביו יישארו על כנם. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, כ"ח באייר התשס"ח (2.6.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07074720_K05.doc דנ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il