יוסף ביטון נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / בפני: כבוד השופט מ. חשין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. ביניש המערער: יוסף ביטון נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.96 בת"פ 182/95 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז (26.05.97) בשם המערער: עו"ד חזאן פאוזי בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בשני אישומים: האישום הראשון, עניינו חטיפה, מעשה מגונה, איומים, תקיפה, הדחה בחקירה ונהיגה בזמן פסילה; והאישום האחר עניינו בהתפרצות לדירה בכוונה לגרום פשע ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט השית על המערער עונש מאסר בפועל בן שש שנים בניכוי חלק מתקופת מעצרו; והפעיל, באורח מצטבר, שלושה מאסרים על תנאי: האחד לששה חודשים, השני לששה חודשים והשלישי לעשרה חודשים ובסה"כ 22 חודשים. סיכומו של דבר הוא, שהמערער נדון לתקופת מאסר בפועל של שבע שנים ועשרה חודשים. בנוסף לכך פסל בית המשפט את המערער מנהוג ומקבל רשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו הוא על הרשעתו של המערער באישום השני ועל גזר הדין. עניינו של האישום השני הוא בכך שהמערער פרץ לדירת המתלוננת - מי שהיתה אשתו - חתך את סורגי חלון המטבח, תקף את גרושתו כשהיא ישנה במיטתה וניסה לחונקה. המתלוננת התעוררה בבהלה והחלה צועקת, או אז ברח המערער מן המקום. אין חילוקי דעות על כך שהיתה פריצה לדירת המתלוננת וכי מאן דהוא ניסה לחונקה. אלא שטענת מר חזאן היא, שטעה בית המשפט קמא בקבעו כי היה זה המערער שתקף את המתלוננת. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אמת נכון הדבר שהמתלוננת לא זיהתה את מי שתקפה על פי מראה פניו, אך שומעים אנו אותה אומרת כי זיהתה אותו על פי מגע ידיו: "זה הידיים שלו, זה המגע שלו". יתר על כן, המתלוננת מוסיפה ואומרת כי זיהתה את המערער גם על פי ריחו: "ידעתי שזה הוא כי נגעתי בידיים שלו וזיהיתי את הריח שלו". סימני זיהוי אלה די בהם, והרי דין ערעורו של המערער על הכרעת הדין להידחות. אשר לגזר הדין: לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער בגין שני האישומים בהם הורשע הינו חמור יתר על המידה. בנוסף לאישום שדיברנו בו למעלה, הורשע המערער גם באישום של חטיפת גרושתו והתעללות בה, אשר היו מלווים גם במעשה מגונה קשה ונמשכו שעות רבות, למרות תחנוניה של המתלוננת כי יעזבנה לנפשה. אדם הנוהג בזולתו כמעשה המערער בגרושתו ראוי לעונש חמור ולא מצאנו הצדק להתערב בגזר הדין של שש שנות מאסר. כאמור לעיל, הפעיל בית משפט קמא שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער. שקלנו בשאלת הצטברותם של עונשים אלה לעונש שהוטל על המערער באישומים נושאי הדיון, ולא בלי היסוס החלטנו כי בנסיבות הענין, ראוי לחפוף עונשים אלה לעונש המאסר שהוטל עליו. נתנו דעתנו כי העבירות בהן הורשע המערער בענייננו מקורן ביחסי משפחה מעורערים וסברנו כי ראוי ליתן למערער הזדמנות לשקם את עצמו. שש שנים מאסר אינן תקופה קצרה, ביחוד בתיתנו דעתנו לגילו של המערער ובעובדה שזה לו מאסרו הראשון. לא נותר לנו אלא לקוות כי המערער יבין את טיב מעשיו הרעים וכי ילמד לקח לעתיד. כללם של דברים: הערעור כנגד ההרשעה נדחה והערעור כנגד עונש המאסר הכולל מתקבל במובן זה שעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באורח חופף למאסר בפועל שנגזר בתיק זה. עונש המאסר בפועל יעמוד איפוא על שש שנים, בניכוי תקופת המעצר כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עונש פסילת הרשיון יעמוד בעינו. ניתן היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074710.H01 שס