אייל יצחק נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7470/98 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: אייל יצחק נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.10.98 בת"פ 10228/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ס' רוטלוי תאריך הישיבה: י"ח בטבת תש"ס (27.12.99) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בעבירת הריגה ונידון לשתיים עשרה שנות מאסר מתוכן 10 שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על חומרת העונש. לאחר ביצוע העבירה ברח המערער לחו"ל והוסגר מרצונו משם לישראל במסגרת עסקת טיעון בין התביעה לבין סניגורו. לפי העסקה הודה המערער בעבירה שיוחסה לו והושת עליו העונש האמור. המעשה קרה במהלך תגרה שקדמו לה, מספר ימים קודם לכן, תגרות קודמות ליד פיצריה שבמרכז המסחרי בפתח-תקווה. במהלך התגרה דקר המערער למוות את אחד הניצים. הדקירה נעשתה במברג שהמערער נטל מרכב אליו פנה במהלך התגרה וחזר למקום האירוע כשהוא מציוד בו. הסניגור המלומד מנה את הנסיבות המקילות שלדעתו לא ניתן להן המשקל המתאים. בין השאר, הודאתו של המערער, הסגרת עצמו מרצונו, חרטתו, רשלנותו התורמת של המנוח, התנהגותם האלימה של האחרים שהשתתפו בתגרה ומצבו המשפחתי של המערער כנשוי ואב לשני קטינים, השניה פעוטה שנולדה לפני ימים ספורים. מעשהו של המערער חמור מאין כמוהו. הוא נמצא ברף הגבוה של עבירת ההריגה. האירועים שקדמו למעשה מצביעים על דפוסי התנהגות בלתי נסבלים של צעירים הפותרים את חילוקי הדעות ביניהם בקטטות אלימות ואינם נרתעים משימוש בנשק. הזלזול בחיי אדם מאפיין את הקלות הבלתי נסבלת של שליפת סכינים, מברגים וכיוצא באלה כלי נשק קרים וקטילת אדם בהם. המערער לא היה מצויד במברג מלכתחילה הוא עזב את מקום הקטטה ניגש למכונית הצטייד במברג וחזר למקום. את הדקירה הקטלנית דקר הישר אל תוך ליבו של המנוח. בחירת מקום הדקירה ועומקה מעידים על האלימות הקשה שליוותה את המעשה. על קטילת חיי אדם בנסיבות אשר כאלה, יש להעניש בכל חומרת הדין. בית המשפט המחוזי פירט באופן מקיף את נסיבות המקרה ואת שיקולי הענישה ואת שיקוליו שלו להשתת העונש כפי שהשית. נימוקיו מקובלים עלינו. אנו סבורים שבית המשפט נתן דעתו לכל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם נכונה. העונש המירבי על עבירה זו הוא עשרים שנות מאסר. העונש שהושת על המערער הולם את נסיבות המקרה ואין מקום להקל בו גם בהתחשב בכל הנסיבות המקילות אותן מנה הסניגור, שאלמלא נסיבות אלה היה מקום להטיל עונש חמור יותר. העובדה שהאלימות נעשתה בחבורה היא נסיבה לחומרה באשר ההשפעה ההדדית של קבוצה המגלה אלימות יכולה להביא להסלמה ולהתלהטות הרוחות עד כדי שמי מהחבורה ירהיב עוז בנפשו לקטול חיי אדם. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, י"ח בטבת תש"ס (27.12.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98074700.J01/אמ