אלי ג'רבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7470/00 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: אלי ג'רבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.9.00 בת.פ. 10414/98 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: ז' בטבת תשס"א (2.1.2001) בשם המערער: עו"ד ב' קבלר בשם המשיבה: עו"ד א' מור-אל בשם שירות המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיוע לסחיטה באיומים ומתן אמצעים לביצוע פשע (סחיטה בכח). הרקע להרשעתו קשור במעורבותו ביצירת קשר ובקידומו של קשר בין אחד אלי זיו לבין אחר, ודרכו לזלמן אלפרון, כדי שזה האחרון יפעל לגביית חוב שעל פי הטענה חברת "שרבט" חבה לזיו. בעקבות הקשר שנוצר, ביצע אלפרון ומי מטעמו שורה של שיחות איום ברצח כנגד בעלי חברת "שרבט" ומשפחותיהם, מכוניות של בני המשפחה הוצתו, נזרק רימון הלם לחצר בית אחת המשפחות והושלכה אבן על דלת כניסה של משרדי החברה. במסגרת קשר זה שנוצר באמצעות המערער, הוא העביר לאלפרון מידע שכלל בין השאר, כתובות ומספרי טלפון של הבעלים של חברת "שרבט" ובני משפחותיהם. במסגרת הסדר טיעון שהושג, נגזר דינו של המערער לחמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בניכוי 33 ימים בהם שהה במעצר, למאסר על תנאי ולפיקוח קצין מבחן. 2. הערעור נסב על חומרת העונש, ובמסגרתו העלה בא כוח המערער את הטענות העיקריות הבאות: ראשית, מעורבותו בפרשה כולה הינה שולית ביחס לחלקם של האחרים - ובמיוחד זיו ואלפרון - והונעה בעיקרה ממניעים של רצון לסייע לזיו שנקלע למצוקה כלכלית קשה. שנית, יש להתחשב בעובדה כי שהה במעצר 33 ימים, וזאת במיוחד נוכח העובדה כי עברו נקי וכי מדובר במעידה חד-פעמית. שלישית - וזה העיקר - על שותפו לעבירה זיו נגזר במקורו עונש מאסר בפועל של שנה וחצי בערכאה הראשונה אך עונש זה הומתק בערעור על ידי בית משפט זה באופן שנגזרו עליו עתה שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. הפחתה ניכרת זו של העונש מצדיקה, על פי הטענה, הקלה יחסית בעונשו של המערער כאן כדי ליישם כראוי את עקרון האחידות וההתאמה בענישה. לפיכך, יש לבטל את עונש המאסר שהוטל ולהסתפק במרכיבי העונש האחרים שנגזרו על המערער. 3. בא כוח המדינה מתנגדת להקלה בעונש ועומדת על האבחנות בין עניינו של המערער לעניינו של זיו בכל הנוגע לשיעורו ולמהותו של העונש הראוי ועמדתה היא כי העונש שהוטל עליו בידי הערכאה הראשונה הולם את אופי מעשיו בהתאם למידת מעורבותו בפרשה. 4. שקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום שנתערב בעונש שנגזר על המערער. ראשית, ייאמר, כי העונש שנגזר הינו במיתחם הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים ואף קל באופן משמעותי מהיקף העונש לו עתרה התביעה במסגרת הסדר זה וכבר בעובדה זו יש כדי להעמיד קושי לסטות מהעונש שהוטל; שנית, מעורבותו של המערער בפעולות הסחיטה החמורות שהתרחשו איננה בעלת משקל שולי שכן נוכח פעילותו נוצר הקשר בין זיו לבין אלפרון, והוא אף סיפק מידע ונתונים לצורך קידומו וגיבושו של קשר זה והפיכתו מגדר תכנון לכלל מעשה. שלישית, אמת הדבר כי מעורבותו של זיו ועניינו בפרשה היו בעלי משקל רב יותר מאלו של המערער ולכן, לכאורה, היה מקום לקיומו של פער ענישה גדול יותר בין השניים. עם זאת, הטעם להפחתה הניכרת בעונשו של זיו במסגרת ערעורו נבע מנסיבות אישיות המיוחדות לו, אשר אינן רלבנטיות כלל לעניינו של המערער, ועל כך עמד בית משפט זה בפסק דינו בע"פ 4935/00 מיום 28.9.00. לאור זאת, אין לראות בתוצאות אותו ערעור משום נתון בעל חשיבות מכרעת בעניינו של המערער ומשום עילה להקלה גם בעונשו הוא, ובנסיבות האמורות הקטנת הפער בין עונשי השניים בעקבות אותו ערעור אינה פוגעת באורח מהותי בכלל אחידות הענישה. בהינתן הטעמים האמורים, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, וכי השיקולים השונים לקולא ולחומרה נשקלו ואוזנו כראוי בעניינו. הערעור נדחה. ניתן היום, ז' בטבת תשס"א (2.1.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00074700.R02