ישראל בן עמי נ. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עחדל"פ 74689-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: ישראל בן עמי נגד המשיבה: עו"ד רות שווץ בר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.1.2026 בפש"ר 64459-03-18 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' דניאל בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.1.2026 (פש"ר 64459-03-18, השופט ג' דניאל). בית המשפט המחוזי הורה על ביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. 2. עניינו של המערער פורט בכמה הזדמנויות קודמות שבהן הוא נדון בבית משפט זה, ועל כן הרקע הרלוונטי לענייננו יובא להלן בתמצית בלבד (בין היתר, ראו: רע"א 6904/23, השופטת ג' כנפי-שטייניץ; ע"א 5277/23, השופטים י' אלרון, י' וילנר ו-ח' כבוב (להלן: ע"א 5277/23); דנ"א 28174-03-25, הנשיא י' עמית). 3. ביום 23.5.2018 בית המשפט המחוזי נתן צו כינוס לנכסיו של המערער לבקשת נושה ובהסכמת המערער עצמו, בהתאם לסעיף 6 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שעמדה אז בתוקפה (השופט ע' כהן). מחוות דעת שהוגשה בהליך האמור עולה כי באותה עת הוגשו נגד המערער 11 תביעות חוב בסך כולל של למעלה מ-900,000 שקלים. עוד יצוין כי לאחר פטירת אביו, המערער ירש חמישית מזכויות הבעלות בנכס מקרקעין המצוי בנתיבות ושבו הוא מתגורר (להלן: הנכס), בעוד שאת שאר החלקים ירשו ארבעת אחיו. כבר מראשית הדרך המערער לא שיתף פעולה עם ההליך, על אף שננקטה בעניינו גישה מקלה, הרבה לפנים משורת הדין. בין היתר, בית המשפט המחוזי ביטל הכרזה על המערער כפושט רגל על-מנת לאפשר לו לעסוק בתיווך מקרקעין ולסייע בכך לקופת הכינוס. אולם, חרף האמור המערער לא שינה מהתנהלותו. על כן, בסופו של דבר, ביום 11.1.2021 הוכרז המערער כפושט רגל והמשיבה מונתה כנאמנת לנכסיו (להלן: הנאמנת). 4. לאחר שניתנו למערער מספר הזדמנויות לפעול לפדיית זכויותיו בנכס המקרקעין הנזכר, ללא הצלחה, ביום 25.6.2023 הורה בית המשפט המחוזי על מינויה של הנאמנת ככונסת נכסים ביחס אליו, כמו גם על הסמכתה לבצע כל פעולה הדרושה לשם מימושו. בית המשפט המחוזי ציין כי הדבר נעשה נוכח "העדר שיתוף פעולה מוחלט מצד [המערער] ואי עמידה בתנאי ההליך, לרבות התנהלותו בכל הנוגע למכירת הנכס" (השופטת פ' גילת כהן). ערעור שהוגש על כך לבית משפט זה נדחה ביום 6.3.2025 (ע"א 5277/23 הנ"ל). במסגרת פסק דינו נדרש בית המשפט להתנהלותו של המערער, וציין כך: "ההליך דנן הוא 'דוגמה ומופת' לניצול הליכי משפט והפרת חובת תום הלב המתבקשת מחייב בהליך פשיטת רגל. כך, בפנינו ערעור סרק שהוא אך חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פעולות שכל תכליתן לדחות את הקץ; במטרה לטרפד מימוש חלקו של המערער בנכס, זה שנים. בטרם סיום אעיר, כי טוב היה עושה בית משפט קמא, אם היה שם סוף להתנהלות המערער עוד קודם לכן" (שם, בעמ' 4-3). 5. בהמשך לכך, ולאחר שבקשה שהגיש המערער לקיום דיון נוסף בפסק דין זה נדחתה אף היא, ביום 14.12.2025 עדכנה הנאמנת כי היא החלה לפעול לקידום מכירתו של הנכס. היא הוסיפה וציינה כי נתקלה בקשיים בשל אי-שיתוף הפעולה מצד המערער ושאר היורשים של הנכס. בתוך כך הוסבר כי נוכח העובדה שהמערער מתגורר בנכס, ומאחר שהוא מתקיים מקצבאות ואינו משתף פעולה – ההיתכנות של מימוש הדירה נפגעת באופן משמעותי. הנאמנת טענה עוד כי בנסיבות אלה אין טעם בהותרתו של הליך פשיטת הרגל תלוי ועומד, והמליצה – לאחר היוועצות עם כונס הנכסים הרשמי – לבטל את ההליך ולהותיר את צו איסור הדיספוזיציה על הנכס. 6. בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים קיבל בית המשפט המחוזי את המלצת הנאמנת והורה על ביטולו של הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. בכלל זה בוטלו אף צווים שניתנו במסגרת ההליך, וביניהם, בין היתר, צו עיכוב הליכים בעניינו של המערער וכן צווים שעניינם במימוש ובפינוי הנכס. לצד זאת, הובהר כי ביטול ההליך נעשה מבלי לגרוע מתוקף הקניית הזכויות והנכסים לקופת פשיטת הרגל לצורך מימוש אפשרי בעתיד. בהמשך לכך גם ניתן צו איסור דיספוזיציה על חלקו של המערער בדירה. בית המשפט המחוזי נימק את פסק דינו בכך שהמערער "פעל בהליך בחוסר תום לב כבד, תוך התעלמות מהנדרש ממנו ובכלל זאת לא שילם כלל את התשלומים שהוטל עליו לשלם ולא הגיש דוחות כלכליים". עוד צוין כי למעשה היה מקום לבטל את ההליך עוד לפני זמן רב. 7. הערעור שבפנינו מכוון כלפי פסק דין זה של בית המשפט המחוזי. ככל שניתן להבין, המערער, שאינו מיוצג, טוען כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהשיב על כנם את הליך פשיטת הרגל ואת צו עיכוב ההליכים שניתן בגדרו. המערער דוחה את הטענות בדבר התנהלות בחוסר תום לב ומדגיש כי הוא עומד על כך שהנושים יקבלו את כספם. המערער מפנה לעניין זה לתביעה כספית שהגיש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ואשר לשיטתו צפויה להניב לו – וכתוצאה מכך לנושיו – סכום כסף נכבד (ת"א 39007-03-25). לטענתו, בנסיבות אלה יש להותיר את הליך פשיטת הרגל תלוי ועומד עד להכרעה בתביעה האמורה. בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני שיותיר את צו עיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור. 8. לאחר שעיינו בערעור על נספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, מאחר שאיננו סבורים כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 9. כפי שצוין לא אחת, הליך פשיטת רגל מעניק לחייב הזדמנות ייחודית להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית. לצד זאת, היד המושטת כלפי החייב מלווה בדרישה להתנהלות תמת לב מצדו (ראו למשל: ע"א 8055/22 אייל נ' עו"ד אינסל, פסקה 6 (28.12.2022) (להלן: עניין אייל); ע"א 8550/23 מחמוד נ' עו"ד אוגניץ, פסקה 16 (15.1.2024); ע"א 3086/24 דאהר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 25 ‏(‏21.5.2024‏)). 10. חרף טענותיו בעניין, ניתן להתרשם כי התנהלותו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם חובה זו, אף לא בקירוב. כפי שצוין לעיל, לאורך ההליך המערער לא עמד כלל בצו התשלומים שהושת עליו, לא הגיש דו"חות כלכליים, נמנע מלשתף פעולה עם הנאמנת, חזר ונקט הליכי סרק, הערים קשיים רבים על מימוש הדירה, וכן צבר מחדלים נוספים במשך השנים שבהן התנהל הליך פשיטת הרגל. למרות התנהלות זו, בית המשפט המחוזי נהג במערער במידת החסד והעניק לו הזדמנויות לתקן את דרכיו. יש להצר על כך שהמערער לא השכיל להפיק תועלת מהגישה המקלה שננקטה כלפיו ולא סר מדרכו. התנהלות זו מצדיקה אפוא את ביטולו של הליך פשיטת הרגל, ובדין הורה כך בית המשפט המחוזי. משאלה הם פני הדברים, ובהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט של פשיטת רגל הנהנה ממומחיות ומהתרשמות ישירה מבעלי הדין – אין עילה להתערבותנו בפסק הדין שניתן (ראו למשל: עניין אייל, פסקה 5; ע"א 337/24 אדהם נ' עו"ד אטלס, מנהלת מיוחדת, פסקה 14 ‏(‏28.3.2024‏)). 11. לא מצאנו ממש אף בטענת המערער שלפיה התביעה הכספית שהגיש מצדיקה את הותרת ההליך על כנו. אין די בתקווה ערטילאית לזכייה בתביעה כדי לשנות מן המסקנה שלפיה אין תוחלת להמשך קיומו של הליך פשיטת הרגל, ובפרט נוכח התנהלותו המתוארת של המערער. בשלב זה ניתן להוסיף כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ביום 18.12.2025 התביעה שהגיש המערער נמחקה עקב אי-תשלום אגרה על אף שזו הופחתה באופן משמעותי (השופטת נ' חקלאי בתפקידה כרשמת), ואף הערעור שהוגש על כך נדחה (ע"א 72143-12-25, השופטת ג' לוין). אכן, המערער הגיש גם על כך בקשת רשות ערעור. אולם, ומבלי לנקוט כל עמדה ביחס לבקשה זו – דומה שמדובר בניסיון נוסף לדחות את הקץ, שאין בו כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגענו. 12. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה לערעור – אין צו להוצאות. ניתן היום, א' ניסן תשפ"ו (19 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת