פסק הדין המלא
החלטה בתיק רע"א 7466/17
בבית המשפט העליון
רע"א 7466/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. מאיר אסיסקוביץ
2. צבי יהונתן
3. משה לוי
4. בת אל וקנין
5. אווה יהודה
6. אסף יוגב
7. אהוד וילנץ
8. יוני וייסמן
9. פני אזולאי
10. גומלסקי קוסטנטין
11. יעל סאיט
12. אסנת דביר (נמחקה)
13. טליה מימון
14. נתנאלה נחום
15. שלומי ללוז
16. מורן סרן
17. ניל ויטה
18. מרדכי ארד
19. אורן אייזנר
20. משה קרסנתי
21. ברק דאלי
22. סיוון מיכאל
23. מורן בלשאי
24. שלמה שליכטר
25. הרצל אלמעלם
26. יוסף רביבו
27. אתי כהן
נ ג ד
המשיבות:
1. מועצה אזורית הר חברון
2. אשכולות אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות בע"מ
3. ארזים ג.י.א. בע"מ
4. החברה לפיתוח הר חברון
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 11747-08-16 מיום 11.9.2017, שניתנה על-ידי השופט י' גייפמן
בשם המבקשים:
עו"ד מיכאל לירן
בשם המשיבה 2:
עו"ד ארז דר-לולו; עו"ד דוד וינשטיין; עו"ד יפית ממיסטבלוב
בשם המשיבה 3:
עו"ד אריה שפירא; עו"ד גלי פלד
בשם המשיבה 4:
עו"ד מנשה וחניש
פסק-דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' גייפמן) בת"א 11747-08-16, מיום 11.9.2017, בגדרה נדחתה בקשתם השנייה של המבקשים לתיקון כתב תביעה.
2. עניין לנו ביישוב אשכולות (להלן: היישוב), המאוגד כאגודה שיתופית חקלאית (המשיבה 2 (להלן: האגודה)) ומשתייך למשיבה 1 (להלן: המועצה). כחלק מתהליך הרחבה שעובר היישוב, הסמיכה המועצה את המשיבה 4 (להלן: החברה לפיתוח) לנהל את פרויקט הפיתוח של המגרשים שבשלוחה ב', הכוללת שטחים חקלאיים שייעודם שונה למגורים, ומשווקים כיום כמגרשים לבנייה עצמית, וכמגרשי בנייה מרוכזת. בהתאם לאמור בהסכם שנחתם בין המשיבות 4-2, הופקדו עבודות הפיתוח הציבורי בפרויקט בידי המשיבה 3 (להלן: ארזים). המבקשים חכרו מגרשים בשלוחה ב', ולשם כך התקשרו עם ארזים ב'הסכם להזמנת שירותי תשתיות ופיתוח'. מצִדה, התחייבה ארזים לבצע עבודות לפיתוח תשתיות ציבוריות ולפיתוח המגרשים, ובתמורה חויבו המבקשים בתשלום 'דמי פיתוח'. עוד יצוין כי בהחלטת הממשלה סווג היישוב כאזור בעל עדיפות לאומית, ולפיכך הוחלט לסבסד את עלויות הפיתוח בסך של 113,000 ₪ לכל מגרש. זאת, בכפוף לכך שההתקשרות עם הגורם המבצע את עבודות הפיתוח תֵעשה באמצעות מכרז. נוסף על כך, קבע משרד הבינוי והשיכון, כי דמי הפיתוח לא יעלו על סך של 343,400 ₪ (230,400 ₪ אם יתקבל הסבסוד). הן משרד הבינוי והשיכון, הן מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) אסרו על גביית דמי פיתוח יתר על השיעור המרבי כאמור.
3. ביום 4.8.2016 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבות 3-1, ובה נטען כדלקמן: המשיבות 3-1 התעשרו שלא כדין והפרו את הוראותיה של רמ"י, כאשר גבו 'דמי פיתוח' בשיעור גבוה מהסכום המרבי שנקבע; מכך נובע גם כי ההסכמים להזמנת שירותי תשתיות ופיתוח אינם חוקיים; האגודה והמועצה התקשרו עם ארזים ללא מכרז, ולפיכך הפרו חובות חקוקות, ולמצער התרשלו כלפי המבקשים ומנעו מהם את קבלת הסבסוד הממשלתי; האגודה וארזים הפרו את התחייבותן להקים מסלעות לתמיכת צִדם האחורי של המגרשים; כמו כן, ארזים התקשרה בהסכם עם החברה לפיתוח, על מנת שזו האחרונה תבצע עבורה את עבודות הפיתוח בפרויקט, בעוד שהחברה לפיתוח חסרה את הסיווג הקבלני הדרוש לביצוע עבודות בהיקף מעין זה. לבסוף, טענו המבקשים, כי ארזים קיימה את הסכמיה עמם בחוסר תום-לב.
4. ביום 13.3.2017 התקיים דיון בבקשת המבקשים למתן צו מניעה אשר יאסור על העברת דמי הפיתוח ששולמו לארזים, ואת השימוש בהם. בהמלצת בית המשפט, נמחקה הבקשה הנ"ל, שכן התברר כי הגורם הרלבנטי שעלול להפגע מקבלתה הוא החברה לפיתוח, והיא לא היתה צד לתביעה. בעקבות זאת, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שהחברה לפיתוח תצורף אליו כנתבעת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וביום 4.5.2017 הוגש כתב תביעה מתוקן כאמור. בראשית חודש יוני 2017 הגישו האגודה וארזים כתב הגנה מתוקן, וביום 25.6.2017 הגישה גם החברה לפיתוח כתב הגנה מטעמה. בו ביום התקיים דיון קדם-משפט נוסף בבית המשפט המחוזי, במהלכו הוגדרו הפלוגתאות שבין הצדדים, ונקבעו מועדים לגילוי מסמכים, למתן תשובות על שאלונים, ולהגשת תצהירי עדות ראשית.
5. ביום 10.7.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה שנייה לתיקון כתב התביעה. לטענתם, עובר לדיון שנערך ביום 25.6.2017, ובמהלכו, נודע להם כי אי-אילו סכומי-כסף מתוך דמי הפיתוח שנגבו מהם הועברו אל החברה לפיתוח, ושמשו למטרות אשר אינן עולות בקנה אחד עם האמור בהסכמים שנחתמו עמם. עוד נטען כי גביית דמי הפיתוח בשיעור העולה על הסכום המרבי שנקבע, נעשתה בניגוד לנהלי משרד הבינוי והשיכון ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, וכי המשיבות לא גילו זאת למבקשים בשלב המשא ומתן. כמו כן, טענו המבקשים, כי מתעודת עובד ציבור שהוגשה מאת משרד הבינוי והשיכון עולה כי הסבסוד הממשלתי נשלל גם עקב גביית-יתר של דמי הפיתוח (נוסף על אי-קיום מכרז), וכי בטרם נשלל הסבסוד הודע על כך לנציגים מטעם המועצה. על יסוד האמור לעיל, ביקשו המבקשים להוסיף מספר עילות תביעה הנובעות, לטענתם, מן המסכת העובדתית שהתגלתה. זאת ועוד, התבקש בית המשפט המחוזי להתיר את צירופה של תובעת נוספת (להלן: אילנה), אשר התקשרה אף היא עם ארזים בהסכם להזמנת שירותי תשתיות ופיתוח עבור מגרש שחכרה בשלוחה ב'; ולהשמיט מכתב התביעה את טענתם על העדר סיווג קבלני מתאים של החברה לפיתוח, וטענה נוספת שעלתה בנוגע להיקף הבנייה המרוכזת.
6. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה בשנית, וקבע כי "הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה... מהווה שינוי חזית, העלאת מחלוקות חדשות, והינה בגדר כתב תביעה חדש. מטרת התיקון – הוספת עילות חדשות אשר הראיות להוכחתן שונות מהראיות הדרושות להוכחת העילות המקוריות. התרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון. לא הובא הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה הבקשה לפני קדם המשפט". עוד קבע בית המשפט המחוזי כי העובדות העומדות בבסיס העילות שביקשו המבקשים להוסיף לכתב התביעה היו ידועות להם זה מכבר. אשר לטענות על הפרת נהלי משרד הבינוי והשיכון ואי-גילוי פרטים במשא ומתן, נקבע כי הן מופיעות בכתב התביעה ועל כן אין צורך לתקנו. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להוספת תובעת, היות שלא צורף תצהיר מטעמה, ולא הובהר מדוע היא מבקשת להצטרף להליך רק לאחר שניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית.
7. מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענים המבקשים כי המסכת העובדתית העומדת בבסיס התיקון המבוקש נודעה להם, בשלמותה, רק בעת האחרונה; כי לא חל שיהוי שאינו סביר בהגשתה של בקשת התיקון; וכי יש להתיר את תיקון כתב התביעה לאור הגישה הליברלית הנוהגת בבקשות מעין אלה, והשלב המוקדם שבו מצוי ההליך בבית המשפט המחוזי. כמו כן, נטען כי הבקשה להוספת תובעת לוותה בתצהיר מטעם אחד המבקשים, ולפיו אילנה התקשרה בהסכם עם ארזים רק לאחר שהוגשה התביעה דנן. על כל פנים, טוענים המבקשים, כי ניתן היה להתנות את צירופה של אילנה לתביעה בהגשת תצהיר מטעמה; וכי אלמלא תצורף כתובעת, תאלץ אילנה להגיש תביעה נוספת, אשר עלולה להביא להכרעות סותרות. מנגד, סומכות המשיבות את ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי, ואף מוסיפות ומחזקות את האמור בה. עוד טוענות המשיבות כי צירופה של אילנה כתובעת לא יתרום לבירור התביעה, וכי הבקשה בנדון הוגשה בשיהוי ניכר. אליבא דמשיבות אפוא, יש לדחות את בקשת הרשות לערער.
דיון והכרעה
8. לאחר ששקלתי בכובד ראש את נימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי ונתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, סבורני כי דין הבקשה להתקבל, חרף העובדה שהמבקשים גרמו בהתנהלותם לסירבול ולהארכת המשפט. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מעגנת את סמכותו של בית משפט להתיר את תיקונם של כתבי טענות "בדרך ובתנאים הנראים צודקים", ועל מנת "שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". ככלל, מפורשת סמכות זו בליברליות וברוחב לב. אמנם נכון, לא בכל מצב יתיר בית משפט את תיקונם של כתבי טענות, ופעמים שתידחה בקשה שכזו, משום שהוגשה בשיהוי רב, על רקע התנהגותו של מבקש התיקון, או מן הטעם שיש בה עילות חדשות או הרחבת חזית (רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ, פסקה 9 (7.8.2012); רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקאות ט"ו-י"ז (25.9.2008); רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 9 (7.9.2014) (להלן: עניין אפיק)). דא עקא, כאשר ניתן לתקן את הפגיעה שיסב תיקונו של כתב טענות – להליך המשפטי או לבעלי הדין – באמצעות תשלום כספי, כי אז תינקט גישה "מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר" (רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556 (1985); ראו גם עניין אפיק, שם).
9. מן הכלל אל הפרט: למקרא טענות הצדדים ושאר מסמכים שהוגשו, דומה כי העובדות העומדות בבסיס הבקשה לתיקון כתב התביעה – רובן ככולן – היו ידועות למבקשים בשלב מוקדם יותר. חל אפוא שיהוי בהגשתה. ברם, אין בו בשיהוי דנן, בנסיבות, משום מעוות שלא יוכל לִתְקוֹן. על פני הדברים, התרשמתי כי עניינו של התיקון לכתב התביעה הוא בעובדות ובעילות אשר עשויות לתרום לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים, להשלים את המסכת העובדתית והמשפטית המתוארת בכתב התביעה המקורי, ולסייע לבית המשפט המחוזי "להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת". כמובן אינני נוקט עמדה לגופו של עניין, לבטח תתברר התביעה לפנַי ולפנים במהלך המשפט. גם צירופה של אילנה כתובעת יתרום ליעילות הדיונית בנדון, שכן חרף השיהוי בבקשת הצירוף, אין תועלת בכך שיתנהל הליך משפטי נפרד לגבי מסכת עובדתית זהה (ראו תקנה 24 לתקנות; ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון, פסקה 33 (22.1.2015)). זאת ועוד, ההליך בבית המשפט המחוזי עודנו בשלב מוקדם. אכן, תיקון כתב התביעה יביא לעיכוב נוסף בהליך, ויחייב את תיקונם של כתבי ההגנה – אך על כל 'פשעים' יכסה התשלום הכספי, על ההוצאות היתרות שגרמו המבקשים, ועל הסירבול שנגרם בעטיים.
10. אשר על כן, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור, ולהורות על קבלת הערעור, לבד מן ההוצאות אשר נפסקו בבית המשפט המחוזי. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בבקשת רשות הערעור בסך של 20,000 ₪ נוספים, בחלוקה שווה ביניהן.
ניתן היום, ב' בטבת התשע"ח (20.12.2017).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17074660_O02.doc שג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il