תאופיק נאסרה נ. היועץ המשפט לממשלה

16 1 בבית המשפט העליון עה"ס 7463/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערער: תאופיק נאסרה נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 5.10.2021 בתה"ג 39816-02-21 תאריך הישיבה: כ"ה בניסן התשפ"ב (26.04.22) בשם המערער: עו"ד אבי חימי; עו"ד קובי אביטבול בשם המשיב: עו"ד תום וינד פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 5.10.2021 בתה"ג 39816-02-21, בגדרו הוכרז המערער בר-הסגרה להונגריה. הרקע לערעור ביום 10.11.2019 התקבלה במשרדי המשיב בקשת ממשלת הונגריה להסגיר לידיה את המערער לצורך העמדתו לדין בגין עבירות רצח וגרימת סיכון לציבור (להלן: בקשת ההסגרה). על פי האמור בבקשה, ביום 21.10.2018 הביא המערער למותן של כריסטינה קובאץ', אזרחית הונגריה עמה היה במערכת יחסים זוגית (להלן: כריסטינה), ושל אמה, מוניקה קקאי (להלן: מוניקה; השתיים יכונו להן: המנוחות), באמצעות חנק. בניסיון להסוות את אשר אירע, הצית המערער את הדירה בה התגוררו המנוחות והזעיק את שירותי הכיבוי וההצלה. משהצליחו אלו להיכנס לדירה, מצאו בה את המערער ואת המנוחות עם כוויות וסימני חבלה על גופותיהן. למחרת האירוע נחקר המערער כעד, ועוד באותו היום שב לישראל. ביום 19.3.2019, עם התקדמות הליכי החקירה והצטברות הראיות נגד המערער כמבצע העבירה, הוציא בית המשפט המחוזי בעיר קאפושוואר בהונגריה צו למעצרו. על רקע האמור, ביום 18.2.2021 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי עתירה להכריז על המערער בר-הסגרה להונגריה. במסגרת העתירה פרט המשיב את הראיות המרכזיות העומדות נגד המערער, המצביעות על כך שהוא רצח את המנוחות תוך שניסה לטשטש את עקבותיו. המשיב ציין כי לבקשת ההסגרה צורפו חוות דעת של מומחי שריפות לפיהן השריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת; חוות דעת פתולוגיות ששללו את האפשרות כי מותן של המנוחות נגרם כתוצאה מהרעלת עשן בשריפה או כתוצאה מנסיבות טבעיות; הודעתו של המערער במשטרת קאפושוואר, בה פרט את גרסתו בקשר לנסיבות פריצת האש בדירה; בדיקת דם שנלקחה מהמערער בה לא נמצאו סימנים לשאיפת עשן ובדיקה רפואית בה לא נמצאו סימני כוויות על גופו; ועדויות של חבריה של כריסטינה מהן עולה כי זמן קצר לפני הירצחה היא סיימה את מערכת היחסים בינה לבין המערער. המשיב הדגיש כי ראיות אלה מספקות לשם הסגרת המערער להונגריה, וכי גם יתר התנאים להסגרה הקבועים בחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק) מתקיימים בעניינו. המערער טען מנגד כי חומר הראיות שצורף לבקשת ההסגרה אינו מספק אחיזה לאישום נגדו. תחילה נטען כי חוות הדעת שצורפו לבקשת ההסגרה, הן בתחום הפתולוגיה והן בתחום השריפות הועברו לידי המערער באופן חלקי, תוך שהוחסרו מהן עמודים רבים ומשמעותיים. כן נטען כי שלל המומחים הפתולוגיים התבססו על דוחות נתיחה שבוצעו על ידי המכון לרפואה משפטית בהונגריה, הקובעים כי סיבת המוות כלל לא הייתה מעשה פלילי או אלימות. מכל מקום, מרבית חוות הדעת הרפואיות מצביעות על כך שהמנוחות היו בחיים בזמן שפרצה השריפה ומותן יכול היה להיגרם כתוצאה משריפה. אמנם ישנה חוות דעת אחת המצביעה על מסקנה הפוכה, אולם היא נערכה בשלב מאוחר יותר ללא הסבר. נוכח כל האמור יש לפסול את כלל חוות הדעת הרפואיות. בכל הנוגע לחוות הדעת של מומחי השריפות, מדובר בחוות דעת חסרות ומשכך בלתי קבילות. מה גם, שהן עומדות בסתירה לחוות דעת ראשונית של שירותי הכיבוי וההצלה שהתבססה על ביקור בזירה בזמן אמת, לפיה לא מדובר בהצתה. עוד נטען כי המערער מסר במסגרת חקירתו כעד כי לאחר שהבחין בשריפה הוא יצא למרפסת הדירה וזעק לעזרה, כאשר עד ראייה אף הבחין בו עושה כן; וכי בעובדה זו יש כדי להסביר מדוע נמצאה רמה נמוכה של פחמן דו-חמצני בדמו. לבסוף נטען כי המערער לן בדירת המנוחות בהסכמתן, ואף אין כל ראיה לוויכוח או למחלוקת שנתגלעה בינו לבין מי מהמנוחות. בפסק הדין מושא הערעור עמד בית המשפט המחוזי על כך שאין מחלוקת בין הצדדים כי מתקיימים התנאים להסגרה הקבועים בסעיף 2א לחוק ההסגרה ואילו הסייגים להסגרה הקבועים בסעיף 2ב לחוק אינם מתקיימים. על כן מיקד בית המשפט את הדיון בשאלת קיומן של ראיות מספיקות להעמדה לדין על עבירות מעין אלו בישראל כאמור בסעיף 9 לחוק ההסגרה, כאשר ההלכה בעניין זה היא כי די בקיומה של "אחיזה לאישום" כדי להצדיק את המשך בירור אשמתו של המבוקש במדינה המבקשת להעמידו לדין. בית המשפט עמד בפירוט על שלל הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה וציין בין היתר כי על פי דוח מחלקת אסונות של שירותי הכיבוי וההצלה, האש פרצה בשלושה מוקדים נפרדים כאשר לא התפשטה ממוקד אחד למשנהו ולא עברה בין חדרים; כי על פי כל חוות הדעת של חוקרי השריפות, האש בדירה פרצה כתוצאה מפעולה מכוונת, והגם שבאחת מחוות הדעת חסרים עמודים רבים, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שבכולן נקבע באופן חד-משמעי כי מדובר בהצתה; כי על פי כל חוות הדעת הרפואיות, המנוחות לא מתו מוות טבעי ולא נלכדו באש שפרצה בדירה אלא היו שרועות במיטתן ללא סימן לניסיון הימלטות, ונגרם להן חנק בסמוך לפרוץ השריפה; כי על פי חוות דעת גנטית שצורפה על ידי המשיב לאחר הגשת העתירה, נמצא פרופיל DNA של המשיב מתחת לציפורניה של מוניקה; וכי על פי מזכר של משרד התובע הכללי בהונגריה, מוניקה התנגדה לקשר בין כריסטינה למערער וזמן קצר לפני האירוע כריסטינה ביקשה לסיים את הקשר עמו. בית המשפט קבע כי התמונה העולה ממכלול החומר שצורף לבקשת ההסגרה היא כי יש אחיזה לאישום ברף הנדרש על פי הפסיקה לעבירות המיוחסות למערער. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי המערער הוא בר-הסגרה להונגריה על מנת שיעמוד לדין על העבירות שפורטו בבקשת ההסגרה. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין מחלוקת בין הצדדים כי מתקיימים התנאים להסגרה הקבועים בסעיף 2א לחוק ההסגרה וכי לא מתקיימים הסייגים להסגרה הקבועים בסעיף 2ב לחוק. אדרבה, תנאי סעיף 2א לחוק אינם מתקיימים כלל, בין היתר מהטעם שהמערער אינו "נאשם או נתחייב בדין" כלשון הסעיף, שכן הוא מעולם לא נחקר כחשוד בביצוע העבירות, ומהטעם שלא מתקיימת דרישת ההדדיות ביחסי ההסגרה בין מדינת ישראל להונגריה הקבועה באותו סעיף. כמו כן, לאחר הגשת העתירה פנה המערער וביקש מספר פעמים לקבל לידיו חומרי חקירה משמעותיים וחסרים שיסייעו לו בביסוס טענות שונות, אולם אלו בסופו של דבר לא הועברו אליו. בנסיבות אלה נמנעה ממנו היכולת לטעון לסייגים הקבועים בחוק, ולא היה כל מקום לקבוע כי אין מחלוקת בעניין זה. על כל פנים, בענייננו מתקיים גם הסייג להסגרה הקבוע בסעיף 2ב(א)(2) לחוק, שכן החשד במערער ואופן חקירת האירוע על מחדליה הרבים נובעים ממניע גזעני. עוד שגה בית המשפט בקבעו כי אין בחוסרים הראייתיים כדי לפגום בקבילות חוות הדעת שצורפו לעתירה. בחוות הדעת של מומחי השריפות חסרים עמודים רבים ולא צורפו להן המסמכים עליהם הן מסתמכות; וחוות הדעת הפתולוגיות מתבססות על דוחות נתיחה ולא על התרשמות ישירה מגופותיהן של המנוחות, וגם להן לא צורפו המסמכים עליהם הן מתבססות. לעניין זה מומחים מטעם ההגנה העידו כי העברת חוות דעת הנעדרות מסמכי יסוד כגון אלו לא רק שאינה מקובלת, אלא שכלל לא ניתן להסיק מהן מסקנות. מכל מקום, אין בחוות הדעת הללו כדי לבסס "אחיזה לאישום". בכל הנוגע לחוות הדעת לעניין השריפה, דוחות הפעולה של כוחות הכיבוי וההצלה לא הועברו לידי הרשויות בישראל, אולם למיטב ידיעת המערער מסקנתם הייתה כי בכל הנוגע למערער לא מדובר באירוע פלילי. כמו כן, בחוות הדעת האמורות צוין כי הדירה הוצתה במוקדים שונים באמצעות מתקן עם להבה גלויה, שעה שמתקן שכזה כלל לא נתפס בזירה או ברשות המערער ואף לא נתפס כל חומר בעירה אחר. מה גם, שבחוות הדעת אין כל ממצא הקושר את המערער לשריפה שאירעה. בכל הנוגע לממצאים הפתולוגיים נטען כי חוות הדעת מסתמכות על דוחות נתיחה אשר כאמור לא הועברו לידי המערער, אולם מחומר החקירה החלקי שהועבר עולה כי דוחות אלה קובעים שמותן של המנוחות לא נגרם כתוצאה ממעשה פלילי מכוון או מרצח. כמו כן, כשלושה חודשים לאחר מות המנוחות נערכו ארבע חוות דעת פתולוגיות – שתיים ביחס לכל אחת מהן – במסגרתן נשללה האפשרות שהן הותקפו בכוח פיזי ונמצא כי בעת פרוץ השריפה הן עוד היו בחיים. ברם, באופן תמוה, חודשים ארוכים לאחר מכן פנו הרשויות בהונגריה לקבלת חוות דעת נוספת ביחס לשתי המנוחות. חוות דעת זו הועברה למערער תוך השמטת חלקים מהותיים ותוך הוצאת הדברים מהקשרם, והיא עומדת בסתירה מוחלטת ליתר חוות הדעת. בנסיבות אלה, שגה בית המשפט בכך שראה בחוות דעת זו אחיזה ראויה לאישום. המערער טען עוד כי שגה בית המשפט בהסתמכו על מזכרים מאת משרד התובע הכללי בהונגריה לצורך ביסוס אחיזה למניע. אין כל אחיזה לטענה כי היה לו מניע לביצוע המעשים המיוחסים לו או לפרידה הנטענת. המערער שהה בליל האירוע בבית המנוחות בהסכמתן. אין כל בדל ראיה לכך שנגבו מחבריה של כריסטינה עדויות המצביעות על סיום הקשר עם המערער, ואף אין כל עדות לכך שמוניקה התנגדה לקשר ביניהם. להיפך, עיון ברשתות החברתיות כמו גם העובדה שכריסטינה שהתה במשך חודשיים ימים בבית משפחתו של המערער בישראל, מצביעים על מערכת יחסים יציבה ובריאה בין השניים. מה גם, שהמערער הוא זה שהזעיק את כוחות הכיבוי וההצלה לדירה, ולוּ רצה לקטול את חייהן של השתיים, היה יכול לעשות כן בצורה שקטה ולהימלט מהזירה באין מפריע. המערער הוסיף והדגיש כי במועד חזרתו לישראל הוא לא היה חשוד בדבר ולא הוטל עליו כל תנאי מגביל, וממילא לא ניתן לומר כי הוא נמלט. שובו לישראל נבע מרצונו לשהות בקרב בני משפחתו נוכח הטראומה שחווה. ולבסוף ציין המערער כי שגה בית המשפט בהישענותו על ממצא ה-DNA תוך התעלמות מטענות ההגנה לפיהן לא תועדו שריטות בזרועותיו של המערער וכי ממצא כאמור יכול לנבוע גם מהעובדה שהמערער שהה באותו זמן בביתה של מוניקה. המשיב מצדו טען כי דין הערעור להידחות. לעמדתו, חומר הראיות שצורף לבקשת ההסגרה מבסס תשתית ראייתית איתנה נגד המערער המגבשת מסקנה כי הוא זה אשר רצח את המנוחות ולאחר מכן הצית את דירתן. המערער נמצא בזירת האירוע ללא פגע. למחרת הוא הובא לתחנת משטרה ונחקר כעד, אולם חרף כוונתו המוצהרת להישאר בהונגריה לפחות עד ליום הלווייתן של המנוחות, הוא עזב את המדינה בו ביום והגיע לישראל דרך מדינה שלישית. במסגרת חקירת משטרת הונגריה נערכו דוחות מומחי שריפה ומומחי רפואה משפטית, בדיקות פתולוגיות ופורנזיות, נאספו ראיות מהזירה וראיות על הקשר בין המערער לכריסטינה וכן נגבתה כאמור הודעה מהמערער. בניגוד לגרסת המערער, החקירה הביאה לגיבוש שורה ארוכה של ראיות נסיבתיות לפיהן הדירה הוצתה במספר מוקדים שאין ביניהם קשר; הממצאים הרפואיים העלו כי המנוחות מצאו את מותן בחנק שנגרם מהפעלת לחץ; ולעשן השריפה היה חלק קטן, אם בכלל, בגרימת המוות. ממצאים אלה מובילים למסקנה כי המערער ביצע את המעשים המיוחסים לו בהונגריה. המשיב הדגיש כי בית המשפט הדן בעתירת הסגרה אינו נדרש לבחון ולהכריע בין חוות דעת מומחים ותפקידו אינו לדון בשאלת אשמתו או חפותו של מבוקש ההסגרה, אלא אך בשאלה האם קמה הצדקה להמשך בירור אשמתו במדינה המבקשת. טענת המערער לפיה על בית המשפט לבחון את הראיות בזכוכית מגדלת, משל מדובר בהליך הוכחות המתנהל במשפט פלילי בישראל, עומדת בניגוד לתכלית דיני ההסגרה ולפסיקת בית משפט זה. באשר לטענות לאי-קבילות הראיות והצורך להשלימן, טען המשיב כי הדין הישראלי אינו דורש כי כלל חומרי החקירה יצורפו לבקשת ההסגרה, ולשם הכרעה בעתירת הסגרה נסמך בית המשפט על התשתית הראייתית שצורפה על ידי המדינה המבקשת. חוות דעת המומחים שהוצגו לתמיכה בבקשת ההסגרה מפרטות את הממצאים ואת המסקנות המתבססות על הממצאים, וכוחן יפה גם מבלי שיהיה צורך בהמצאת המסמכים עליהן התבססו. באשר לטענת המערער כי התשתית הראייתית שהוצגה בבקשה ההסגרה אינה עולה כדי "אחיזה לאישום" נוכח טענות לסתירות בין מומחי הרפואה, זו אינה יכולה לעמוד. מסקנת כלל חוות הדעת הרפואיות היא כי מותן של המנוחות נגרם כתוצאה ממעשה פלילי. קיימת אמנם מחלוקת בין המומחים אולם זו אינה נוגעת לשאלה האם המערער (או גורם אחר לצורך העניין) היה מעורב באירוע של המתת המנוחות, אלא לשאלת מידת תרומתה של השריפה לכך. מכל מקום, אף אילו היו מתגלעות מחלוקות של ממש בין המומחים, הפורום המתאים לשמיעתן הוא בית המשפט בהונגריה אשר תפקידו להכריע בין העמדות השונות ולא בית המשפט בישראל במסגרת דיון בבקשת הסגרה. בכל הנוגע לטענות להיעדר קיומו של תנאי ההדדיות ולכך שהבקשה להסגרת המערער הוגשה ממניעים גזעניים, נטען כי לא הונחה תשתית עובדתית או משפטית כדי לתמוך בהן. בהקשר זה הודגש גם כי בקשותיו של המערער לקבלת חומרים נוספים שלטענתו יאפשרו לו לבסס טענות אלה נדחו פעמיים על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שקבע כי המערער לא עמד בנטל הראשוני לביסוס טענותיו. מכל מקום, אין ממש בטענות גם לגופן. ובאשר לטענה כי המערער אינו בבחינת "נאשם" שכן כלל לא נחקר באזהרה, הלכה פסוקה היא כי אין צורך בהגשת כתב אישום נגד מבוקש על מנת להכריז עליו בר-הסגרה ודי כי במועד הגשת בקשת ההסגרה החלה המדינה המבקשת בהליכים שמטרתם הסופית להעמידו לדין. כך הוא המצב בענייננו. התפתחויות לאחר הגשת הערעור ראשית, בעקבות דיון שהתקיים בערעור ביום 13.1.2022 העביר המשיב לידי המערער ובית משפט זה את שלוש חוות הדעת בתחום השריפות הכוללות את כל העמודים החסרים. מנגד, המערער דרש לקבל לעיונו חומרים נוספים המצויים בידי רשויות החקירה והתביעה בהונגריה, ואילו המשיב סבר כי אין מקום לדרוש מהרשויות בהונגריה להעביר חומרים אלו כתנאי להסגרתו של המערער. שנית, ביום 10.2.2022 הגיש המערער הודעה בה ציין כי נודע לו שהתנהלו בהונגריה הליכים משפטיים נגדו בהיעדרו, ללא ידיעתו, ובסופם ניתן פסק דין בו הוא הורשע ברצח שתי המנוחות והושת עליו עונש מאסר עולם שייקצב ל-40 שנות מאסר לכל הפחות. עוד נודע לו כי הוגש ערעור על קולת העונש מצד רשויות הונגריה וכי הסניגור שמונה לו, אשר המערער כלל לא ידע על קיומו, הגיש ערעור על חומרת העונש לצד בקשה להתפטר מייצוג. לעמדת המערער, מדובר בהתנהלות חמורה שיש לה נפקות של ממש בכל הנוגע להגנה העומדת לו נוכח הפגיעה בתקנת הציבור. על כן טען המערער כי יש להורות למשיב להעביר לעיונו את מלוא הנתונים הרלוונטיים בנוגע להליך, ולאחר קבלתם לאפשר לו להרחיב את טיעוניו. בתגובה לכך הגיש המשיב הודעה בה ציין כי הוא פנה לרשויות הונגריה בבקשה לקבלת הבהרות. במענה לכך רשויות הונגריה אישרו שהמערער הועמד לדין בהיעדרו – אפשרות הקיימת בדין ההונגרי, אולם היא כפופה למספר תנאים פרוצדורליים ובהם קבלת הסכמת המערער לניהול ההליך בהיעדרו. הואיל והתברר כי תנאי זה לא התקיים, ציינו רשויות הונגריה כי דין ההליך להתבטל ולהתנהל מראשיתו בנוכחות המערער. בהמשך עדכן המשיב כי רשויות הונגריה הגישו בקשה לביטול ההליך שהתנהל נגד המערער בהיעדרו נוכח הפגם הפרוצדורלי שנפל בהליך. ביום 26.4.2022 התקיים דיון נוסף בערעור, במהלכו נשמעו טענות הצדדים, הן ביחס לסוגיית חומרי החקירה החסרים והן ביחס לסוגיית ההליך שהתנהל בהונגריה בהיעדר המערער. זמן קצר לאחר מכן, ביום 9.5.2022 הגיש המשיב את פסק הדין ההונגרי שניתן בהיעדרו של המערער, וכן החלטה של בית המשפט ההונגרי בערכאה השנייה בה הורה על ביטול פסק הדין ועל עריכת משפט חדש בעניינו. במענה לכך חזר המערער על טענתו לפיה עובדת ניהול המשפט בהיעדרו בניגוד לדין ההונגרי מעלה חשש לפגיעה בתקנת הציבור, בפרט בהינתן העובדה שהמשיב לא ערך כל בירור באשר לשאלה כיצד נוהל המשפט בהיעדרו של המערער בניגוד לדין. על רקע האמור, ובהצטרף ליתר הנימוקים שהועלו על ידו, טען המערער כי יש מקום להשיב את עניינו לבית המשפט המחוזי על מנת לאפשר בחינה יסודית של החששות שהביע. דיון והכרעה לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים, ולאחר שמיעתם לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברותיי שנעשה. הליך ההסגרה לא נועד לקבוע את אשמתו או חפותו של מבוקש הסגרה. התכלית העיקרית אותה משרת מוסד ההסגרה היא שיתוף פעולה בינלאומי במלחמה בפשיעה והעמדת פושעים לדין (ע"פ 8801/09 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 22 (21.9.2010); ע"פ 459/12 אמארה נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (13.3.2013); עה"ס 4315/21 טייב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 (14.2.2022) (להלן: עניין טייב)). משזו נקודת המוצא לדיון בערעור שלפנינו, נפנה לבחינת התקיימותם של התנאים להסגרה הקבועים בדין. התנאים להסגרה סעיף 2א לחוק מונה את התנאים להסגרתו של אדם, וזו לשונו: (א) מותר להסגיר אדם ממדינת ישראל למדינה אחרת אם נתמלאו כל אלה: (1) בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים; (2) האדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה (להלן – המבוקש). (ב) מדינת ישראל תנהג הדדיות ביחסי הסגרה, אלא אם כן החליט שר המשפטים אחרת. (ג) [...]. סעיף 2א מונה אפוא שלושה תנאים להסגרתו של אדם: הראשון – קיומו של הסכם הסגרה בין מדינת ישראל למדינה המבקשת; השני – האדם שהסגרתו מבוקשת הוא "נאשם או נתחייב בדין" בגין "עבירת הסגרה", שהיא עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה (סעיף 2(א) לחוק); השלישי – קיימת בין ישראל למדינה המבקשת הדדיות ביחסי ההסגרה (על הפרשנות שניתנה להוראת סעיף 2א(ב) כתנאי להסגרה ראו: ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(4) 529, 557 (2002); ע"פ 250/08 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה כ' (12.3.2009) (להלן: ע"פ 250/08); עה"ס 6896/20 עטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (28.6.2021) (להלן: עניין עטיה)). בענייננו, אין חולק כי בין ישראל להונגריה קיים הסכם הסגרה, והוא האמנה האירופית בדבר הסגרה משנת 1957 (כ"א 647, כרך 17, עמ' 87; להלן: האמנה). אף אין חולק כי העבירות המיוחסות למערער, ובכללן עבירת הרצח, הן "עבירות הסגרה". בכל הנוגע לתנאיו של סעיף 2א לחוק, הצדדים חלוקים בשאלה האם המערער הוא "נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת", ובשאלת הדדיות יחסי ההסגרה של מדינת ישראל עם הונגריה. אדון בטענות אלה כפי סדרן. כאמור, לטענת המערער, לא מתקיימת בעניינו דרישת סעיף 2א(א)(2) לחוק לפיה מבוקש ההסגרה הוא "נאשם או נתחייב בדין", הואיל והוא מעולם לא נחקר כחשוד על ידי הרשויות בהונגריה. טענה זו אין לקבל. הדרישה האמורה בסעיף 2א(א)(2) לחוק פורשה בפסיקה באופן מרחיב כך שאין הכרח כי הוגש נגד מבוקש ההסגרה כתב אישום פורמאלי, ודי בפתיחתו של הליך פלילי נגדו (עניין טייב, פסקה 13; ע"פ 250/08, פסקה י"ט; עניין עטיה, פסקה 13; ע"פ 5275/01 ז'ורבלוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 324, 329-328 (2002) (להלן: עניין ז'ורבלוב)). וכפי שנקבע בעניין ז'ורבלוב: "כבר נקבע, כי 'מתן צו-ההסגרה אינו מותנה בביצוע השלב האחרון של ההליך, היינו בהגשת כתב-האישום לבית-המשפט, אלא די בכך שננקטו ההליכים הדרושים לשם העמדתו לדין של המבוקש והם מתנהלים לפי דין הארץ המבקשת הסגרתו' [...]. אכן, את המונח 'נאשם' יש לפרש לאור תכליתו של חוק ההסגרה [...]. תכליתו של החוק היא (בין היתר) לאפשר בירור אשמתו הפלילית של אדם. הגשת כתב-אישום הינה חלק מבירור מעין זה, אולם הבירור עצמו יכול להתחיל עוד קודם לכך, על-פי הדין במדינה המבקשת. על-כן הדגש הינו על פתיחת הליך פלילי במדינה המבקשת" (שם, בעמ' 327-328). ביסוד גישה פרשנית מרחיבה זו עומדת השאיפה למנוע סיכול של שיתוף הפעולה הבינלאומי בין המדינות באופן שאינו הולם את תכלית החוק (עניין ז'ורבלוב, שם; עניין עטיה, פסקה 13). בענייננו, אין ממש חולק כי הסגרתו של המערער התבקשה לצורך העמדתו לדין בהונגריה (כפי שהדבר בא לידי ביטוי מפורש אף בבקשת ההסגרה:"The extradition of Nasra Tawfiq is sought for the purpose of conducting criminal proceedings against him for homicide committed with particular cruelty…"). העובדה כי הוא טרם נחקר באזהרה אינה מעלה או מורידה לעניין זה, וזאת אף מבלי להידרש לכך שאכן נוהלו נגדו הליכים משפטיים בפועל על בסיס חומר הראיות שהתגבש זה מכבר (וראו לעניין ההבחנה בין נאשם לבין נידון בהקשר של הדין החל במדינה המבקשת: עה"ס 6170/20 קאזרו נ' היועמ"ש, פסקאות 5-3 לחוות דעתה של חברי השופטת ד' ברק-ארז (14.9.2021) (להלן: עניין קאזרו)). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי התנאי האמור אינו מתקיים. עוד טוען המערער כי גם הדרישה להדדיות ביחסי ההסגרה עם הונגריה אינה מתקיימת. אלא שכבר נפסק כי האמנה בין ישראל להונגריה מבטאת את רצונן ההדדי של המדינות ליצור תשתית עבור שיתוף הפעולה ביניהן בתחום ההסגרה (עניין קאזרו, פסקה 5 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה נ' הנדל), והמערער לא הניח כל תשתית המוכיחה אחרת. המערער טען אמנם כי נמנעה ממנו היכולת לבסס טענה זו נוכח דחיית בקשותיו לקבל לידיו מסמכים שונים הנוגעים לעתירות ההסגרה שהוגשו להונגריה על ידי מדינת ישראל. אולם בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 19.9.2021 כי טענות המערער בעניין זה נטולות תשתית ראייתית מינימאלית. מכל מקום, כפי שעולה מההחלטה, המשיב אכן מסר למערער את הנתונים המבוקשים על ידו. לא למותר לציין כי למשיב עומדת חזקת התקינות המינהלית בעת הפעלת סמכותו וחזקה שלא היה מביא את עניינו של המערער לפני בית המשפט בהיעדר יחסי הדדיות בין מדינת ישראל להונגריה בענייני הסגרה (ראו: ע"פ 2542/19 טוויל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 (3.12.2019) (להלן: עניין טוויל)). נוכח כל האמור, גם דינה של טענה זו להידחות. ועתה לעניין משקל הראיות עליהן מושתתת בקשת ההסגרה, עליו מבסס המערער את עיקר טענותיו. "אחיזה לאישום" נוסף על התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 2א לחוק, על מנת להכריז על אדם בר-הסגרה נדרשת גם הוכחת דבר קיומן של ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על אותה עבירה בישראל. כך מורה סעיף 9(א) לחוק: הוכח בשעת הדיון בעתירה לפי סעיף 3, כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו – יכריז בית המשפט, כי המבוקש הוא בר-הסגרה. בית משפט זה קבע מקדמת דנא כי בחינת הראיות לאורו של סעיף זה נעשית ברף מינימלי וכי על מנת להכריז על מבוקש כבר-הסגרה די בקביעה כי קיימת "אחיזה לאישום" (ע"פ 308/75 פסחוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 449 (1977); וראו גם: עה"ס 6974/20 לייפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (15.12.2020); עניין טוויל, פסקה 9; ע"פ 4416/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (8.12.2020) (להלן: ע"פ 4416/20)). במסגרת זו בית המשפט אינו נדרש לערוך בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית ולהכריע האם יש בה כדי להוביל להרשעת המבוקש. כל שנדרש בית המשפט הוא לבחון האם קיימות ראיות המצדיקות להמשיך את הבירור הפלילי בעניינו של המבוקש בצו ההסגרה, ושאינן חסרות ערך על פניהן (ע"פ 4416/20, פסקה 10; עניין טוויל, פסקה 9; עניין קאזרו, פסקה 6 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה נ' הנדל; ע"פ 4576/18 גרוס נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (25.2.2019) (להלן: עניין גרוס); ע"פ 678/19 גרוזדוב (אוסטורובסקי) נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (27.1.2020)). בענייננו, רשויות החוק בהונגריה העמידו ראיות רבות המלמדות, בפרט וכמכלול, על קיומה של אחיזה לאישום המיוחס למערער כדלקמן. ראשית, למחרת האירוע, ביום 22.10.2018 המערער מסר הודעה במשטרת הונגריה לפיה ביום האירוע נכח בדירה וישן עם כריסטינה בחדרה. הוא סיפר כי התעורר בשעות הבוקר המוקדמות כתוצאה מרעש וברח למרפסת, שם הבחין בעשן. הוא רץ בחזרה לדירה וניסה לחפש את כריסטינה וכשמצא אותה אחז בראשה אך הוא הרגיש "כבד". בשל העשן הרב שהיה בדירה הוא רץ בחזרה החוצה והחל לצעוק לעזרה. לאחר מכן נכנס חזרה לדירה אך העשן היה כה כבד עד שהוא לא הצליח למצוא את כריסטינה. הוא מסר גם כי כלל לא ידע שמוניקה נמצאת בבית בעת השריפה. עוד מסר שהוא והמנוחות אכן נהגו להדליק נרות בדירה, אך הם לא שתו אלכוהול ולא עישנו. כן מסר בהודעתו זו כי בכוונתו להישאר בהונגריה עד להלוויה, אולם בפועל באותו היום הוא כבר נסע לבלגרד ומשם עלה על טיסה לישראל. נוסף על הודעתו של המערער, הציגו רשויות הונגריה ארבעה דוחות של חוקרי שריפות שהוצגו על ידי רשויות הונגריה. הדו"ח הראשון נערך על ידי חוקר השריפות בלגז ווגוולגי ממחלקת האסונות המחוזית ביום 3.12.2018, בו תואר כי האש פרצה בשני חדרים נפרדים של הדירה, בשלושה מוקדים שונים, כאשר לא נמצאו סימנים לכך שהאש התפשטה מנקודה לנקודה. כמו כן צוין כי לאחר בחינת מנח הגופות ניתן לקבוע שאף אחת מהן לא הראתה סימנים של התעוררות או ניסיון לברוח למרות העובדה שהן היו עדיין בחיים בעת שהחלה השריפה, וכי בבדיקות שנערכו להן נמצאה בגופן כמות נמוכה של CO hemoglobin ביחס למקרים אחרים של מוות שנגרם כתוצאה משריפה במקום סגור. עוד צוין כי ישנם ממצאים המצביעים על כך שהשריפה נבעה מהצתה מכוונת של שלוש נקודות בדירה באמצעות מכשיר בעל להבה גלויה. דו"ח השריפות השני נערך על ידי חוקר השריפות סנדור פרקס ביום 8.1.2019, וגם על פיו היו שלושה מוקדי התפרצות ברורים ונפרדים זה מזה. בדו"ח גם צוין כי העדות שמסר המערער בנוגע להתרחשויות בערב האירוע אינה הגיונית מיסודה. העובדה שהוא לא נפצע ולא הורעל מעשן מלמדת כי הוא הבחין בשריפה בשלב מוקדם ומכאן שהייתה אמורה להיות לו האפשרות להעיר את כריסטינה או לגרור אותה מהמיטה או להזעיק עזרה בשלב מוקדם יותר. עוד ציין חוקר השריפות כי בהתבסס על ניסיונו ככבאי וכחוקר שריפות, אדם בריא שאינו המום או מבולבל, ואינו מוגבל בתנועותיו, יכול להיחלץ בעצמו ממוקד השריפה. התמונות מזירת האירוע גם מלמדות שהמנוחות לא ניסו להיחלץ ואף אחד לא ניסה להזיז אותן או לחלצן. דו"ח השריפות השלישי נערך על ידי חוקר השריפות זולט קוברי ביום 2.1.2019, על פיו נמצאו בדירה ארבעה מוקדי שריפה שונים ונפרדים זה מזה; נשללה כל אפשרות שהשריפה, על כל מוקדיה, נגרמה כתוצאה מקצר חשמלי או כתוצאה מתאונה; ונקבע באופן ברור ונחרץ כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה מכוונת. הדו"ח הרביעי נערך על ידי חוקר השריפות בלה גידרו ביום 1.5.2019, על פיו האש התפרצה בשלושה מוקדים – שלושה חדרים נפרדים בבית, והיא לא יכולה הייתה להתפשט מחדר אחד למשנהו. סוג ראיות נוסף שהציגו רשויות הונגריה היה חוות דעת רפואיות-פתולוגיות. בהקשר זה צורפו לבקשת ההסגרה חמש חוות דעת: חוות דעת רפואית של ד"ר אנטל קריקסקוביץ' וד"ר גאורגי באלינט (להלן: צמד המומחים) בעניינה של כריסטינה מיום 28.1.2019; חוות דעת של צמד המומחים בעניינה של מוניקה מיום 6.2.2019; חוות דעת משלימה של צמד המומחים בעניינה של כריסטינה מיום 21.2.2019; חוות דעת משלימה של צמד המומחים בעניינה של מוניקה מיום 21.2.2019; וחוות דעת רפואית של ד"ר קארולי קונדור (להלן: ד"ר קונדור) מיום 13.11.2019 בעניינן של שתי המנוחות. בחוות הדעת הראשונה בעניינה של מוניקה ציין צמד המומחים כי באפשרותם לקבוע במידה רבה של ודאות שמותה נגרם מחנק עקב "פעולות אלימות", בזמן שהיא שאפה את תוצרי הבעירה של השריפה בדירה ואת האוויר שהכיל חמצן ברמה נמוכה יותר עקב השריפה. בחוות הדעת המשלימה הוסיפו המומחים בין היתר כי חלק מהכוויות על גופה נגרמו לאחר מותה וחלקן לפני מותה; כי לא נמצאו סימנים המעידים כי הופעל נגדה כוח, אולם גם לא ניתן לשלול את האפשרות שהיא הייתה חסרת אונים או חסרת יכולת להגן על עצמה מסיבה שאינה ידועה וכתוצאה מכך דרכי האוויר שלה נחסמו; כי מבדיקות הדם שנערכו לה עולה כי היא לא הייתה תחת השפעת אלכוהול או חומר נרקוטי אחר; כי לא סביר שהייתה ירידה ביכולת שלה להבין את המצב או להגיב לו, ולא סביר שהיא לא הייתה יכולה לזהות שפרצה שריפה בדירה או לא הייתה יכולה להגיב לכך; וכי יש סיכוי נמוך בלבד שאדם בעל גוף בריא יישן שינה כה עמוקה עד שלא יוכל לזהות שריפה קרובה. גם בנוגע לכריסטינה ציינו המומחים בחוות הדעת הראשונה כי באפשרותם לקבוע שמותה נגרם מחנק עקב "פעולות אלימות", בזמן שהיא שאפה את תוצרי הבעירה של השריפה בדירה ואת האוויר שהכיל חמצן ברמה נמוכה יותר עקב השריפה. בחוות הדעת המשלימה הם קבעו קביעות דומות לאלו שנקבעו לעניין מוניקה, והוסיפו כי יש סיכוי נמוך בלבד שכריסטינה והמערער היו באותו חדר בזמן השריפה. בחוות הדעת הרפואית החמישית שצורפה לבקשת ההסגרה, אשר נערכה על ידי ד"ר קונדור, צוין כי תוצאותיהן של בדיקות דם שנערכו למנוחות לאחר מותן שוללות את האפשרות כי מותן נגרם בעקבות הרעלת עשן. כמו כן, בהתבסס על ממצאי דוחות הנתיחה, האפשרות למוות טבעי של המנוחות נשללה באופן מוחלט. הממצאים הרפואיים על גופותיהן של המנוחות היו אופייניים לחנק, ובהתבסס על ממצאים אלה ועל ממצאים נוספים, המסקנה היא כי מותן של המנוחות היה תוצאה של מעשה פלילי. רמות הפחמן שנמצא בגופן מצביעות על כך שהן לא הראו סימני חיים בעת שהאש החלה להתפשט, מה גם שאדם בריא היה מתעורר מהריח, החום והרעש שנגרם מהשריפה. נוכח כל הממצאים האמורים ציין ד"ר קונדור בחוות דעתו כי ניתן לבסס מסקנה לפיה עבריין אלמוני חנק את המנוחות ולאחר מכן הצית שריפה בחדר אשר גרמה ללהבות, עשן וחום. עוד צירפו רשויות הונגריה מזכר של משרד התובע הכללי, בו צוין בין היתר כי מתשאול חבריה ללימודים של כריסטינה עולה שזמן קצר לפני האירוע היא נפרדה מהמערער; כי מעמוד המערער ברשת החברתית Facebook עולה כי הוא פרסם שהוא וכריסטינה נפרדו; וכי מבדיקה במחשב של מוניקה עולה כי כריסטינה הייתה בקשר עם גבר אחר לפני ובמהלך מערכת היחסים שלה עם המערער. ולבסוף צירפו רשויות הונגריה לבקשת ההסגרה חוות דעת פורנזית על פיה נמצא פרופיל DNA של המערער בציפורניה של מוניקה. הארכתי בדברים ולוּ כדי לחדד ולהסיר כל ספק, כי אין מקום להתערב בקביעתו המבוססת והמנומקת של בית המשפט המחוזי על פיה מצבור הראיות מגלה כי קיימת גם קיימת "אחיזה לאישום" במובן של קיומה של הצדקה לבירור התיק בבית המשפט. התמונה הכללית המתגבשת על פני הדברים, היא כי השריפה לא הייתה תוצאה של תאונה או קצר חשמלי, כי אם תוצאה של הצתה מכוונת במספר מוקדים שאין ביניהם קשר; כי מותן של המנוחות נגרם כתוצאה מחנק תוך ביצוע מעשה פלילי ולא כתוצאה מהשריפה; כי למערער היה מניע לרצוח את כריסטינה; וכי המערער נכח בדירה בעת השריפה. אין הרבה מקום לספק כי תמונה ראייתית זו עונה על הדרישה לקיומה של אחיזה לאישום. המערער מעלה בערעורו טענות שונות בקשר עם הראיות האמורות, ובכלל זה כי חוות הדעת של חוקרי השריפות אינן עולות בקנה אחד עם ראיות אחרות מהן עולה כי השריפה לא נגרמה כתוצאה ממעשה פלילי; כי ישנן סתירות בין חוות הדעת הפתולוגיות השונות; כי לא נמצא בחזקתו או בזירת האירוע מתקן להבערת להבה גלויה או חומר בעירה; כי אין בנמצא ממצא הקושר בינו לבין השריפה; כי אין ממש בטענת המניע; וכי ייתכן שפרופיל ה-DNA שלו שנמצא מתחת לציפורניה של מוניקה נבע מעצם העובדה שהוא ומוניקה שהו באותו הבית יחדיו. אלא שכאמור לעיל, בעתירת הסגרה בית המשפט אינו נדרש לערוך בחינה מעמיקה של הראיות ואין זו האכסניה לבחון את משקלן או את קבילותן. טענות אלה ראויות להישמע במסגרת ההליך הפלילי שיתנהל בעניינו של המערער בהונגריה (ראו והשוו: ע"פ 4388/00 וייץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (5.10.2000) (להלן: עניין וייץ); ע"פ 6322/11 צבטקוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 28 (29.11.2012)). בעת הזו, התמונה הברורה העולה מהראיות שצורפו לבקשה מצדיקה את הסגרתו. כאמור, בנוסף על האמור טוען המערער כי בחוות הדעת שצורפו לבקשת ההסגרה – הן של חוקרי השריפות והן הפתולוגיות – חסרו עמודים רבים וחסרו המסמכים עליהן הן מסתמכות, ובכלל זה חוות הדעת הפתולוגיות. ראשית ייאמר, כי חלק מהמסמכים שהתבקשו על ידי המערער הועברו זה מכבר כאמור לעיונו, וכי עיקריהן של חוות הדעת הפתולוגיות פורטו בחוות הדעת המשלימה שערך צמד המומחים בעניינה של כל אחת מהמנוחות. שנית, וחשוב מכך, "לאדם אשר הוגשה נגדו בקשת הסגרה למדינה זרה אין זכות קנויה לעיין בכל חומר הראיות המצוי בידי רשויות המדינה המבקשת. השאלה האם מתקיימים התנאים להסגרתו של אדם, נבחנת על סמך הראיות שאותן בחרה המדינה המבקשת להגיש בפועל במסגרת בקשת ההסגרה" (ע"פ 2888/16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (23.6.2016); ראו גם: ע"פ 6717/09 אוזיפה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (6.12.2010); עניין וייץ, פסקה 6). לא למותר לציין כי הנחת העבודה היא שהממצאים שנמסרו על ידי גופי החקירה במדינה הזרה משקפים את ממצאי חקירתם, והנטל להוכיח כי אלה עיוותו את ממצאי החקירה באופן מודע מתוך שיקולים זרים מוטל על כתפיו של הטוען לכך (ע"פ 6003/19 גרינס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 22 (3.9.2020)). המערער בענייננו לא עמד בנטל זה. סיכומו של דבר, הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה עומדות בדרישת סעיף 9 לחוק לקיומה של אחיזה לאישום, ודין טענות המערער גם בהקשר זה – להידחות. סייגים ומכאן לטענותיו של המערער לקיומם של הסייגים להסגרתו. אכן, סעיף 2ב לחוק מונה רשימה של סייגים שבהתקיימם לא יוסגר מבוקש הסגרה למדינה המבקשת. אלא שבענייננו, אף אחד מהסייגים להם טען המערער אינו מתקיים. כך, לא מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 2ב(א)(2) לחוק לפיו "קיים יסוד לחשוד שבקשת ההסגרה הוגשה מתוך הפליה או בשל גזעו או דתו של המבוקש". זאת, שכן זולת אמירות כלליות של המערער לא הונח על ידו ולוּ בדל ראיה המצביע על כך שאכן החשד בו נובע ממניע גזעני. בכך לא די (וראו והשוו: ע"פ 1210/15 גרוזובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 22 (16.2.2016); בג"ץ 852/86 ח"כ שולמית אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 53 (1987)). אף לא מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 2ב(א)(8) לחוק לפיו "היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל". בית משפט זה פסק לא אחת כי טענות לפיהן הסגרתו של אדם מנוגדת לתקנת הציבור ייענו במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד, בהם יש בנמצא "נתונים יוצאי דופן וכבדי משקל, לפיהם ההסגרה תהיה בגדר מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה כדי התעמרות קשה במבוקש" (עניין טייב, פסקה 16; ע"פ 4416/20, פסקה 12; עניין קאזרו, פסקה 9; ע"פ 6899/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (5.8.2019); עניין גרוס, פסקה 15). אין חולק כי העמדתו לדין של המערער שלא בנוכחותו, ללא הסכמתו או ידיעתו, אינה תואמת את הדין בהונגריה (וודאי אינה תואמת את הדין בישראל). אין אף לכחד, ניהול משפטו של המערער בהיעדרו וללא הסכמתו מהווה התנהלות מטרידה, ומוטב היה אילו הייתה נמנעת. אלא שעם היוודע הפגם האמור לרשויות הונגריה הן פנו בבקשה לביטול ההליך שהתנהל נגד המערער בהיעדרו, וההליך אכן בוטל על ידי בית המשפט ההונגרי בערכאה השנייה אשר הורה על עריכת משפט חדש בעניינו. בנסיבות אלה, אין בעצם העמדתו לדין של המערער שלא בנוכחותו משום פגיעה בעלת עוצמה בזכויותיו באופן המצדיק הימנעות מהסגרתו. בשולי הדברים אוסיף כי אין גם לקבל את טענת המערער לפיה אי-מסירת חומרי החקירה השונים מנעה ממנו את היכולת לטעון לסייגים הקבועים בחוק ההסגרה. גם טענה זו נטענה בעלמא מבלי שפורט על ידו אילו מהסייגים נועדו המסמכים המבוקשים להוכיח. סיכומו של דבר, כלל התנאים להסגרתו של המערער מתקיימים בעניינו של המערער ואין כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן אציע לחברותיי כאמור כי נדחה את הערעור. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט ד' מינץ. לוז הדברים הוא בכך שהליכי הסגרה אינם יכולים לשמש תחליף לניהול ההליך הפלילי במדינה המבקשת את ההסגרה. מכאן נגזר אופן בחינתן של הראיות שמציגה המדינה המבקשת ביחס לעבירות הנטענות שבגינן מתבקשת ההסגרה –"אחיזה לאישום", להבדיל מרף ראייתי של "מעבר לספק סביר". אשר על כן, דין הערעור להידחות. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21074630_N15.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1