גיל שיבר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7459/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7459/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: גיל שיבר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 11.10.2012 בתיק ת"פ 5085-01-12 שניתן על-ידי כב' השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשע"ג (17.06.13) בשם המערער: עו"ד ליאור גולן בשם המשיב: עו"ד ערן זלר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) על המערער לאחר שהורשע על-פי הודאתו בעבירה של שוד מזוין, על-פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 1. כמפורט בכתב האישום שהוגש נגד המערער, הוא נכנס ביום 17.8.2011 בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר לחנות בתחנת דלק בעיר ראשון לציון (להלן: החנות) כשפניו מכוסות בכובע גרב שחור, וכשהוא מציג למוכר שעבד בחנות (להלן: המתלונן) סכין שהייתה ברשותו, מסר לו שקית ניילון והורה לו למלא בה את תכולתה של קופת החנות. לאחר שהמתלונן מסר למערער את שקית הניילון ובה פדיון הקופה בסך של כ-900 ש"ח, הכניס המערער לשקית כמאה קופסאות סיגריות שהוצבו על המדפים. טרם יציאתו מן החנות התרה המערער במתלונן שלא ללחוץ על לחצן המצוקה ואיים עליו במילים "אני יודע איפה אתה גר". המערער הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום ובעקבות הודאתו הורשע, כאמור, בביצוע שוד מזוין. 2. בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שהמערער הגיע לחנות בשעת לילה מאוחרת מצויד בסכין ובכובע גרב מעידה על כך שביצע את השוד לאחר הכנה ותכנון. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם תתקבל טענת המערער כי לא התכוון להשתמש בסכין, לא ניתן להעריך כיצד היה מגיב אילו היה המתלונן מגלה התנגדות שכן מטרתו העיקרית הייתה להשלים את מעשה השוד. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי הטענה שהמערער ביצע את השוד כדי להחזיר חובות שצבר כתוצאה מהתמכרות להימורים עומדת לחובתו מפני שהיא מעידה על רמת מסוכנות גבוהה. על-פי בית המשפט המחוזי שכיחותה של עבירת השוד בפרט ושל עבירות האלימות בכלל, הצורך בהגנה על עובדי תחנות דלק והעובדה שהמערער נעצר רק מספר חודשים לאחר ביצוע העבירה, מחייבים הטלת עונש מרתיע. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי לזכותו של המערער את העובדה שהודה במעשים ואת העובדה שהוא נעדר עבר פלילי. כמו כן נתן בית המשפט המחוזי משקל לנסיבות חייו של המערער, אשר התייתם מאביו בגיל צעיר לאחר שהתמודד עם מחלה קשה. בשקלול כל האמור גזר בית המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי בסך של 3,000 ש"ח לבעל החנות ו-4,000 ש"ח למתלונן. לאחר מתן גזר הדין ביקש המערער מבית המשפט המחוזי, ומאוחר יותר גם מבית משפט זה, כי יורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור, אך בקשותיו נדחו והוא התחיל בריצוי עונשו. 3. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את המלצת שירות המבחן לדחות את מועד מתן גזר הדין על מנת לבחון את שילובו במסגרת טיפולית בתחום ההימורים והאלימות. לנוכח עברו הנקי וגילו הצעיר סבור המערער כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לשיקולים שיקומיים במסגרת גזר הדין, ולשיטתו שירות המבחן לא שלל את האפשרות שמסגרות טיפוליות יסייעו לו לערוך שינוי משמעותי באורח חייו, בפרט בכל הנוגע להתמכרותו להימורים. לטענת המערער במקרים דומים שבהם נמצאו אפיקים טיפוליים שצפויים לסייע לנאשם לשקם את חייו ולהימנע מחזרה לעולם הפשע, גילה בית משפט זה מוכנות לסטות לקולא ממדיניות הענישה המקובלת, ולעיתים אף הסתפק בעבירות שוד בעונש קל של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד טוען המערער כי בית המשפט רשאי אמנם לסטות מהמלצת שירות המבחן אך ככלל אין מקום שיגזור דין בטרם הספיק שירות המבחן להעביר לו את עמדתו הסופית. לבסוף טוען המערער כי בשל העובדה ששירות המבחן המליץ לדחות את מועד מתן גזר הדין, הוא נמנע באותו שלב מליתן המלצה לעניין העונש ובנסיבות אלה היה על בית המשפט, לכל הפחות, לבקש משירות המבחן להציג את עמדתו המקצועית לעניין העונש הראוי. המשיבה מצידה טוענת כי העונש שהוטל על המערער הוא מתון ותואם את רף הענישה המקובל. אשר לאפיקי השיקום האפשריים, מפנה המשיבה את תשומת הלב לכך ששירות המבחן הביע ספק באשר ליכולת המערער להשתלב בהליך טיפולי וציין כי הוא לא התמיד במסגרת טיפולית קודמת שבה השתתף. נוכח הערות אלה, סבורה המשיבה כי גם אם יגלה המערער מוכנות גבוהה יותר לקבלת טיפול במהלך מאסרו סיכויי השיקום אינם גבוהים ואין בהם כדי להצדיק הקלה בעונש. 4. בדיון שקיימנו בערעור ביום 20.2.2013 הודיעה נציגת שירות המבחן למבוגרים, הגברת ברכה וייס, כי המערער שולב בטיפול פרטני בין כתלי בית הסוהר וכי הוא משתף פעולה באופן משביע רצון. עוד ציינה הגב' וייס כי בהמשך הוא עשוי להשתלב גם בקבוצה טיפולית. לפיכך, הוחלט על דחיית המשך הדיון בערעור לפרק זמן של שלושה חודשים על מנת לקבל אינדיקציות טובות יותר באשר להירתמותו של המערער להליך טיפולי במסגרת בית הסוהר. ביום 12.6.2013 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים (להלן: התסקיר המשלים) ממנו עולה כי המערער מתמיד בטיפול הפרטני ומשתף בו פעולה. עוד נמסר כי לאחר שסיים שלושה חודשים במרכז חינוך בכלא החל לעבוד במפעל מסוים במסגרת שב"ס והביע נכונות לבנות לעצמו שגרת חיים כחלק מריצוי עונשו. כמו כן החל המערער להשתתף מיוזמתו בקבוצה טיפולית בתחום ההתמכרות לסמים ואלכוהול בהעדר קבוצה טיפולית להתמכרות להימורים. קבוצה זו עתידה להימשך מספר חודשים. להערכת שירות המבחן יש למערער מוטיבציה כנה ואותנטית לשנות את דפוסי התנהגותו והדבר בא לידי ביטוי גם בסיטואציות שעימן הוא מתמודד בבית הסוהר. כמו כן העריך שירות המבחן כי המערער עובר תהליך של התבגרות וחשבון נפש וכי הוא פועל על מנת לשקם את עצמו. 5. נוכח האמור בתסקיר המשלים טוען המערער כי ניתן להבחין שחל אצלו שינוי של ממש וכי הוא מעוניין לסגל לעצמו אורח חיים נורמטיבי. עוד הוא מדגיש את גילו הצעיר ואת נסיבות חייו המורכבות ולטענתו הוא מצוי כעת על פרשת דרכים וכי הדרך בה יפנה תשפיע השפעה מכרעת על עיצוב אישיותו בעתיד. המערער מציין כי לטיפול שניתן לו בבית הסוהר יש מגבלות טיפוליות מובנות ועל כן, לטענתו, יש להקדים את השלב הבא של תהליך השיקום על-ידי קיצור תקופת מאסרו והעברתו לתוכניות שיקומיות מתאימות מחוץ לבית הסוהר. המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום למהר ולהסיק מסקנות על בסיס ההתקדמות הנקודתית שבאה לידי ביטוי בתסקיר אחד ויחיד וכי עדיין לא ברור האם מגמה חיובית זו תימשך. עוד היא טוענת כי ההתפתחות החיובית בתהליך השיקום שעובר המערער התרחשה דווקא בבית הסוהר ועל כן יתכן שבמקרה זה קיצור עונש המאסר יפגע בתהליך השיקום ולא יקדם אותו. המשיבה הביעה נכונות לשוב ולדחות את המשך הדיון בערעור על מנת להמשיך ולעקוב אחר התנהלות המערער בין כותלי הכלא ואחר התהליך השיקומי שיעבור, בלא להתחייב לכך שתסכים בסופו של יום לקיצור תקופת המאסר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ככל שפסק הדין יינתן עתה אין לדעתה מקום להקל בעונש. דיון 6. המערער אינו חולק על כך שהעונש שהוטל עליו הולם את חומרת העבירה שביצע והטענות שבפיו נוגעות למשקל אשר ראוי ליתן לשיקולים השיקומיים בעניינו. לאחר שבחנו את הטענות שהועלו ובהתחשב במידע העדכני שהוצג לנו על-ידי שירות המבחן, מצאנו כי אכן יש מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער בהינתן התהליך השיקומי שהוא נוטל בו חלק ויתר נסיבות המקרה. להוציא מקרים אשר במובהק אינם מתאימים לכך, ככלל שומה על בית המשפט לבחון בבואו לגזור את העונש ובצד שיקולי הענישה האחרים גם שיקולי שיקום, בייחוד כאשר מדובר בנאשם צעיר המצוי בתהליך של עיצוב חייו הבוגרים כאדם עצמאי (ראו למשל ע"פ 4154/07 טאהא נ' מדינת ישראל, פס' 5 (9.9.2007) (להלן: פרשת טאהא); ע"פ 8944/04 לזדון נ' מדינת ישראל, פס' 5 (20.1.2005); ע"פ 9616/10 הייב נ' מדינת ישראל, פס' 14 (10.7.2012) (להלן: פרשת הייב)). לאחרונה אף גילה המחוקק דעתו כי יש ליתן לשיקול זה משנה חשיבות, בקובעו כי זהו השיקול היחידי אשר מצדיק חריגה לקולא מ"מתחם העונש ההולם" (סעיף 40ד לחוק העונשין). מהערכותיו המקצועיות של שירות המבחן עולה כי המערער מעוניין באמת ובתמים לבצע שינוי של ממש בחייו, להתנתק מההתמכרות שדרדרה אותו לביצוע העבירה בה הורשע, ולסגל לעצמו אורחות חיים נורמטיביים. לצורך כך נרתם המערער לכל תהליך טיפולי אפשרי בין כותלי הכלא ועל-פי התסקירים הוא אף מפיק מכך תועלת. עוד ראוי להזכיר כי המערער שילם במלואו את הפיצוי שהטיל עליו בית המשפט קמא. אם תהליך השיקום יימשך ויצליח, יתרם מכך לא רק המערער. גם החברה תצא נשכרת ועל כן, יש אינטרס ציבורי חשוב במיצוי מיטבי של תהליך השיקום. בנסיבות אלה, הקלה מסוימת בעונש במקרה דנן תהווה להבנתנו תמריץ חיובי למערער להתמיד בדרך הנכונה שבה החל לפסוע תוך ניצול תקופת המאסר לשם קידום שיקומו ובניית תשתית מתאימה שתאפשר לו להשתלב מחדש בחברה לאחר שחרורו (פרשת טאהא, פס' 5; רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל, פס' 13 (22.4.2010); ע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל, פס' 9 (10.9.2006)). יחד עם זאת, שיקולי גמול והרתעה אינם מאפשרים לפטור את המערער, שהיה נכון לאיים בנשק קר על המתלונן כדי לגזול רכוש של אחר, בלא עונש ממשי (ראו והשוו פרשת הייב; ע"פ 9419/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 (10.2.2013); ע"פ 8232/11 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 7 (23.4.2012)) ומכיוון שהעונש שנגזר על המערער מלכתחילה אינו נוטה לחומרא, אין מקום להפחית מעונשו אלא במעט. הפחתה זו מיועדת, כאמור, לעודדו לדבוק במסלול השיקומי שבו בחר ולהתמיד בו. מן הטעמים שפורטו, אנו מקבלים את הערעור ומפחיתים שישה חודשים מעונש המאסר שהוטל על המערער, באופן המעמיד את המאסר בפועל על 24 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. יתר רכיבי העונש יעמדו בעינם. ניתן היום, י"ב בתמוז התשע"ג (‏20.6.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12074590_V03.doc זג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il