מדינת ישראל נ. אלירן לוי

פסק-דין בתיק ע"פ 7458/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7458/07 ע"פ 7495/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערערת בע"פ 7458/07: המערער בע"פ 7495/07: מדינת ישראל אלירן לוי נ ג ד המשיבים בע"פ 7458/07: 1. אלירן לוי 2. אופיר לביא 3. אייל ברכה המשיבה בע"פ 7495/07: 4. בנימין שבתאי מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 28.6.07, בתיק פל. 40251/05, שניתן על ידי כבוד השופט ח' כבוב תאריך הישיבה: כ' באדר ב התשס"ח (27.03.08) בשם המערערת בע"פ 7458/07 בשם המערער בע"פ 7495/07 עו"ד א' רינצקי עו"ד יובל זמר בשם המשיבים בע"פ 7458/07 עו"ד יובל זמר עו"ד חימי אבי עו"ד בן יהודה אהוד עו"ד ניר ליסטר פסק-דין משלים השופט א' א' לוי: 1. בתקופה הרלבנטית לאירועים בהם עוסקים הערעורים שבפנינו, נשא אלירן לוי (להלן: אלירן) בעונש מאסר, במהלכו היה בקשר טלפוני עם אופיר לביא (להלן: אופיר), יעקב (יאשה) ישייב (להלן: יאשה) ושלומי קראדי (להלן: שלומי). בחודש דצמבר 2004 נרצח אחיו של אלירן, והוא עצמו נדקר בכלא בחודש מרץ 2005. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי החשד לביצוע הרצח ולפציעתו של אלירן נפל על אחד, חני ג'רבי, ואחרים שסייעו לו. בעקבות כך קשרו האנשים בהם דובר עד כה, וכן אייל ברכה (להלן: אייל) ויואב חג'ג' (להלן: יואב), לרצוח את ג'רבי וחבריו. נטען, כי אלירן הנחה ותיאם את פעולותיהם של יתר הקושרים, ולצורך ביצוע זממם רכש אופיר מבנימין שבתאי (להלן: בנימין) 6 לבנות חבלה, ובהמשך הוא רכש 11 לבנות חבלה נוספות. הכוונה היתה להכין מטעני חבלה, ומלאכה זו הוטלה על שלומי. בנימין הדריך את שלומי כיצד להכין את המטענים, ובתאריך 1.8.05 סיים שלומי להכין את המטען הראשון שהכיל קילו וחצי של חומר נפץ. באותו יום הגיעו לביתו אופיר ואייל ולקחו את המטען, ושלומי הונחה להכין מטענים נוספים. בסביבות השעה 17:00 של אותו יום נעצרו אופיר ואייל בכניסה למזכרת בתיה, ובחזקתם המטען אותו נטלו משלומי. בחיפוש שנערך בביתו של זה האחרון לאחר כשעתיים, נתפסו 4 מטענים נוספים, 5 לבנות חבלה, ואביזרים אחרים אשר שימשו אותו. בגין כל אלה הועמדו בני החבורה לדין באשמת ביצוען של עבירות שונות, כאשר לאלירן, בו עוסק פסק דין משלים זה, יוחסו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, וכן רכישה, ייצור והחזקה של נשק. אלירן והנאשמים האחרים הורשעו בבית משפט קמא, ובעקבות כך נדון אלירן לשמונה שנות מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 15 חודשים שעמד נגדו, חלקו במצטבר ורובו בחופף, כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על שמונה וחצי שנים. כן נקבע, כי אלירן ישא בעונש המאסר שהושת עליו במצטבר לשני מאסרים בהם נשא אותה עת, האחד של שנתיים וחצי, והאחר חמש שנים. להשלמת התמונה נוסיף, כי אופיר נדון לשבע וחצי שנות מאסר, יעקב ישייב ובנימין שבתאי לחמש שנים, אייל ברכה לשש שנים, ושלומי קראדי לשבע שנים. 2. ארבעה מהנאשמים בפרשה הגישו ערעורים לבית משפט זה. אלירן, אופיר ויעקב ערערו כנגד הרשעתם והעונש שהושת עליהם, בעוד שבנימין השיג כנגד העונש בלבד. מנגד, ערערה המדינה על קולת העונש שהושת על ארבעה מן הנאשמים – אלירן, אופיר, אייל ובנימין. בתאריך 27.3.08 הביאו הצדדים בפנינו את טיעוניהם בערעורים השונים, ולאחר ימים מספר הגישו הודעה מוסכמת אשר ייתרה את הצורך בהכרעתנו בעניינם של אופיר, אייל, יעקב ובנימין. נותר אפוא עניינו של אלירן בלבד, שכאמור משיג על הרשעתו, ולחלופין, על העונש שהושת עליו, בעוד שהמדינה מבקשת כי נחמיר בעונשו. 3. איציק אמויאל (להלן: אמויאל) היה חברו של אופיר לביא, והחל מחודש יוני 2005 פעל כמודיע של משטרת ישראל, תוך שהוא זוכה לתגמול כספי ותיקים פליליים אחדים שעמדו נגדו נסגרו. בחודש אוגוסט 2005 נחתם עם אמויאל הסכם לפיו ישמש עד-מדינה, ובעקבות כך הוא נקרא להעיד מטעם התביעה במשפט זה. אמויאל תאר בפרוטרוט פגישות בהן נטל חלק ובהן תוכנן הרצח של ג'רבי, וכן את רכישת לבנות החבלה והובלתן לביתו של שלומי לצורך הכנתם של המטענים. הוא הוסיף והעיד על האירועים שהתרחשו ביום מעצרם של הנאשמים בפרשה, מאחר והוא היה זה שעדכן את מפעילו במשטרה על נסיעתם של אופיר ואייל כאשר הם נושאים עמם את מטען החבלה. אמויאל נטל חלק גם בהמשך החקירה, כאשר ניסה לדובב את יעקב ישייב במה שזכה בפי הצדדים לכינוי "תרגיל המונית". 4. נוכח חשיבות עדותו של איציק אמויאל, הקדיש לה השופט המלומד של בית משפט קמא דיון נרחב וממצה. מבית המשפט לא נעלמה העובדה כי מדובר במי שהרבה לחטוא בפלילים, וגם למעורבותו של העד במה שכונה "תיק טבריה", בו הואשם אמויאל כי לאחר שהחל לשמש סוכן והפרשה הנוכחית נחשפה, הוא הועמד לדין באשמת ביצוען של עבירות אחדות: גניבת רכב, שימוש בלא רשות ברכב, פירוק חלקים מרכב, חבלה במזיד ברכב, החזקת סכין, תקיפה ונהיגה בלא רישיון. באותו תיק נדון איציק למאסר על-תנאי ופסילת רישיון בלבד, אף שעמד נגדו מאסר על-תנאי חב הפעלה. חרף כל אותם חסרונות ומגרעות של אמויאל, התרשם השופט המלומד של בית משפט קמא, כי מדובר (בלשון בית המשפט המחוזי) "בעד אשר הותיר רושם יוצא-דופן הן מבחינת הצגת הדברים – דיבר באופן רהוט, שוטף, ענייני ועקבי, יכולתו לספר פרטים לגבי כל יום ביומו וכל אירוע מרשימה ביותר, בעל זיכרון מדהים; והן מבחינת הכנות הבלתי-רגילה והייחודיות שלו, ניכר כי איציק דיבר מהלב על תחושותיו הקשות והאישיות, לא ניסה להרשים, לקח אחריות למעשיו, ועמד איתן מול חקירה נגדית קשה ויוקדת... העד לא התבלבל אף לרגע דל, הישיר מבטו לעיני הסנגורים והשיב בביטחון מלא, ללא היסוס גם כאשר נדרש להודות בדברים שאינם נוחים לו..." (ראו עמ' 117 להכרעת הדין). לא ראינו מקום להתערב בממצאי מהימנות מסוג זה משני טעמים. ראשית, הואיל ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי הערכאה הראשונה. שנית, וזה העיקר, אנו נוהגים כך גם נוכח הראיות הנוספות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי ואשר אימתו את גרסתו של אמויאל במלואה. 5. אחת מאותן ראיות היתה עדותו של שלומי. עד זה היטלטל במהלך חקירתו בין הרצון לחשוף בפני חוקריו את הפרשה, לבין חששו מפני הפללתם של שותפיו למעשה. בסופו של דבר הוא הועמד לדין בהליך אחר, הודה בעובדות המפלילות אשר יוחסו לו, ונדון למאסר ממושך. משנקרא להעיד במשפטם של הנאשמים הנוספים, התפתל שלומי על דוכן העדים, תוך שהוא מפנה חיצי אשם לכל עבר, מתוך כוונה ליטול מהודייתו במשטרה ובמשפטו את עוקצן המפליל. אולם, בית המשפט המחוזי לא נטה להאמין לעדותו של שלומי, במיוחד נוכח הפירוט הרב שמסר בחקירתו (ראו לדוגמה חקירתו מיום 4.8.05, ת/169 – ת/171א), האמל"ח שנמצא בביתו, ולכידתם של אופיר ואייל עם מטען החבלה שהוא עצמו הכין. ואם בכך לא די, הדמיון הרב, אם לא לומר הזהות הכמעט מלאה שבין עדותם של שלומי לאיציק, מבהיר אף הוא כי הפללתו של אלירן בידי שלומי לא היתה הפללת שווא. 6. המרכיב הנוסף בראיות המשיבה היו שיחות שקיימו ביניהם המעורבים בפרשה, ואחריהן עקבו החוקרים על ידי האזנות סתר. אותן שיחות נוהלו תוך שהדוברים משתמשים בקודים, ועיון בתמליליהן של השיחות מפריך מכל וכל את ההסבר אותו הציעו הנאשמים בבית המשפט (גרסת האופנועים). באותן שיחות ניתן למצוא בנקל אישור למאמצים להשגתן של לבנות החבלה, ותהליך הכנת המטענים ומספרם. במצב זה, כאשר הסברם של הנאשמים לאותן שיחות נמצא כוזב, שוב אין ספק כי בפנינו מארג של ראיות בעלות משקל מכריע, המוכיח את אשמתו של אלירן ברמה הנדרשת בפלילים, ומכאן מסקנתנו כי הרשעתו בדין יסודה. 7. באשר לערעורים ההדדיים כנגד העונש. אלירן עמד בראש חבורת הקושרים אשר גמרה אומר לייצר מטעני חבלה מתוך כוונה להשתמש בהם כדי לפגוע ביריביהם. בשנים האחרונות לבשה תופעה זו של מלחמות וחיסולים בין כנופיות של עבריינים מימדים מדאיגים ביותר, ואת מחירה שילמו בחייהם לא אחת קורבנות תמימים אשר נקלעו לזירת הפיגוע באקראי. עם תופעה זו אסור להשלים, והדרך להגיב עליה היא בהשתתם של עונשי מאסר ממושכים על המבצעים, במטרה למנוע את סכנתם מהציבור וגם כדי להרתיע את הרבים. במיוחד ראוי לנהוג כך בנאשמים דוגמת אלירן, שבעברו הרשעות בפלילים בגינן הושתו עליו תקופות מאסר אחדות. מנקודת השקפה זו אין בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי חומרה יתרה. ואם בכל זאת החלטנו ללכת לקראת אלירן קמעא, אנו עושים זאת נוכח גילו הצעיר, היותו אב לשניים, העובדה שהוא עצמו נפצע על ידי יריביו, ובעיקר הצורך להותיר גם לנאשם מסוגו סיכוי לשיקום לאחר שנות המאסר הממושכות העומדות בפניו. לפיכך, ובצד ההחלטה להותיר את עונשי המאסר אותם גזר בית המשפט המחוזי על כנם, אנו מורים כי שנה מתוך מאסרים אלה תהיה חופפת למאסרים האחרים בהם הוא נושא. בכפוף לכך, שני הערעורים נדחים. ניתן היום, כ"ג בניסן התשס"ח (28.04.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07074580_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il