המטה למען ארץ ישראל ע"ר נ. יובל בזק

פסק-דין בתיק ע"א 7455/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7455/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: המטה למען ארץ ישראל נ ג ד המשיבים: 1. יובל בזק 2. עמית לזובר 3. משה צברי 4. ראיד ערטיל 5. משה קפלינסקי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ') מיום 3.10.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3451/05 בשם המערערת: עו"ד אביעד ויסולי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ') מיום 3.10.2010 בת.א. 3451/05, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה שהוגשה בשנת 2005. בית המשפט ביקש לקדם את הטיפול בתביעה וקבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 5.7.2010 התקיים קדם משפט בתביעה במהלכו קבע בית המשפט כי בשל מחדל המערערת אשר לא הגישה עד לאותו מועד תצהירי עדות ראשית מטעמה, עליה לשלם הוצאות דיון כתנאי להגשתם. במהלך הדיון ביקש בא-כח המערערת לפסול את בית המשפט, בטענה שהביקורת שהטיח במערערת חריפה ביותר וללא פרופורציות, וכי בית המשפט העניק למשיבים הוצאות אף שלא ביקשו זאת. לפיכך סבר כי דעתו של בית המשפט נעולה נגד המערערת באופן שמונע ממנו לקבל ראיות שישמשו אותה במשפט ולנהל הליך ראוי, עד שנוצר חשש ממשי לדעה קדומה כלפי המערערת. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי המערערת לא קיימה החלטות קודמות ולא הגישה תצהירים במועד, ולכן לא ניתן היה לקיים דיון הוכחות שנקבע מבעוד מועד. לדעת בית המשפט היה מקום להגיש את התצהירים בזמן או לבקש להאריך את המועד, ולכן קבע כי תנאי להגשת התצהירים הוא תשלום הוצאות. בית המשפט לא סבר שהחלטתו מעידה על משוא פנים ולכן דחה את בקשת הפסלות. המערערת לא שילמה את ההוצאות והגישה בקשה לזימון עדים. 2. ביום 20.9.2010 דחה בית המשפט את הבקשה לזימון עדים שהגישה המערערת שכן הוגשה ללא תצהיר ולאור העובדה שהמערערת לא שילמה את ההוצאות שהושתו עליה ביום 5.7.2010. בית המשפט תמה מדוע טענה שהעלתה המערערת ולפיה החלטת בית המשפט נובעת מיחס שלילי כלפיה כתוצאה מהחלטה שנתן במסגרת פרשה אחרת שבא-כח המערערת נטל בה חלק, לא הועלתה בדיון הקודם. ביום 21.9.2010 דחה בית המשפט את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בתביעה. בית המשפט קבע כי הטענות בדבר קבלת בקשות המשיבים באופן חד-צדדי והתייחסות של איפה ואיפה כלפי בא-כח המערערת כבר נדחו על ידו ביום 5.7.2010 והן נדחות גם כעת. אשר ליחס השלילי הנטען כלפי בא-כח המערערת, הנובע מהביקורת שקיבל בית המשפט נוכח הפרשה הקודמת, שוב תמה בית המשפט מדוע הטענה לא הועלתה קודם ולא מצא לנכון לפסול עצמו אף מטעם זה. 3. בדיון שנקבע להוכחות ביום 3.10.2010 ביקש שוב בא-כח המערערת את פסילת בית המשפט, בטענה כי לבית המשפט "תקשורת חד צדדית" עם בא-כח המשיבים. בית המשפט קבע כי כבר הכריע בטענות אלה ביום 5.7.2010 וביום 21.9.2010, ולפיכך, הורה למערערת להעלות טענות חדשות שלא נטענו בעבר. בא-כח המערערת אף הוזהר כי אם יטען שוב טענות עובדתיות באשר לאירועים שהתרחשו עד יום 21.9.2010 יחויב בהוצאות לטובת המדינה. בית-המשפט דחה את בקשת בא-כח המערערת להגיש כתבות הקשורות לביקורת שהוטחה בבית המשפט במסגרת הפרשה הקודמת, שכן קבע כי מדובר בטענות שכבר הועלו ונדחו. לאחר שבא-כח המערערת העלה שוב טענות באשר להחלטות קודמות, חייב אותו בית המשפט בהוצאות. אז ביקש בא-כח המערערת מבית המשפט לפסול עצמו, שכן טען כי בית המשפט הפריע לו בדיון באופן שמנע ממנו להציג את טיעוניו במלואם ואף הפסיקו כדי לחייבו בהוצאות. מאחר והוא נמצא תחת לחץ איומים והוצאות הודיע בא-כח המערערת כי הוא מפסיק את טיעוניו. לאחר שמיעת עמדת המשיבים בטענת הפסלות החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו, וכי לא ניתן לעשות מקצה שיפורים באשר לטענות עובדתיות שמן הראוי היה להעלותן קודם לכן. כן הזהיר בית המשפט את בא-כח המערערת כי יפסוק הוצאות לחובתו אם ימשיך ויחזור על הטענות למרות ההחלטות הקודמות שנתן. לאחר ששוב ניסה בא-כח המערערת לטעון טענות ולהציג ראיות לגבי העניין האישי שיש לבית המשפט לכאורה בתביעה, חייב אותו בית המשפט בהוצאות. בית המשפט קבע כי אם סבור בא-כח המערערת שנפלה טעות בהחלטותיו יכול הוא לפעול בדרכים המשפטיות הפתוחות בפניו. לדברי בית המשפט אין לו כל עניין בהליך, בצד להליך או בתוצאותיו ולכן דחה את בקשת הפסלות. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת, כאמור, ל"תקשורת חד-צדדית סדרתית" בין בית המשפט לבין בא-כח המשיבים, אשר כתוצאה ממנה ניתנו החלטות שיפוטיות לטובת המשיבים מבלי לקבל את תגובת המערערת. המערערת מפרטת שלוש החלטות מהותיות, לדעתה, אשר הבקשות שביסודן לא הועברו לתגובתה בטרם מתן החלטה, ומוסיפה כי על מקצת ההחלטות הגישה בקשות רשות ערעור. לטעמה, קבלת הבקשות במעמד צד אחד עולה כדי הפרת חובה חקוקה ומוכיחה קשר חד-צדדי שיטתי עם בא-כח המשיבים. לדברי המערערת, האירוע שקרה לפני כשנה וחצי בו היו מעורבים בא-כח המערערת ובית המשפט, ובגינו התפרסמו שורה של פרסומים שליליים ביותר על בית המשפט, הותיר את האחרון עם רגשי טינה ונקמה אישיים ולכן יש לו עניין אישי בתוצאות ההליך נשוא הערעור. לדעת המערערת, רמת הדיון בבית המשפט התדרדרה לשפל המדרגה. בכל אלה קם, לדעתה, חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ולכן יש להעביר את המשך הדיון לידי שופט אחר. המערערת אף ביקשה להגיב בכתב לטיעוני המשיבים ולקיים דיון בערעור. 5. דין הערעור להידחות. ראשית, טענות המערערת בבקשת הפסלות עליה הוגש הערעור הועלו בבקשותיה הקודמות ונדחו כבר ביום 5.7.2010 וביום 21.9.2010 - אז הועלתה לראשונה הטענה בדבר עניין אישי כביכול שיש לבית המשפט בתוצאות ההליך נוכח הפרשה קודמת בה דן והכריע. על החלטות אלו לא הגישה המערערת ערעור פסלות, ולפיכך, הפכו החלטות בית- המשפט בבקשות הפסלות חלוטות (השווה: ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 30.12.2007)). זאת ועוד, הלכה היא, שכדי שתקום עילה לפסילתו של בית המשפט יש להראות כי קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט. לשם הוכחת העילה, על הטוען לפסלות להביא בפני בית המשפט ראיות משמעותיות המבססות את קיומה של עילת הפסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 85-84 (2006)). במקרה דנן לא הובאה כל ראייה התומכת בטענות המערערת ובא-כוחה, לא לגבי "התקשורת החד-צדדית" עם בא-כח המשיבים, ולא לגבי העניין האישי שיש לבית המשפט, כביכול, ביחס למערערת ולבא-כוחה נוכח הפרשה קודמת בה דן והכריע. אף לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת הטענה כי התנהלותו של בית המשפט מקימה חשש למשוא פנים בניהול המשפט. 6. אדרבה, מקריאת הדברים מתקבל הרושם כי התנהלות המערערת ובא-כוחה נועדו להלך אימים על בית המשפט בניסיון לעכב את ניהול הדיון תוך שימוש ב"נשק בקשת הפסלות", חדשות לבקרים. חזרה על בקשת פסילה שנדחתה באופן המעכב את ניהול הדיון לגופו אינה ראויה. מכל מקום, אין בהעלאת טענת פסלות זהה שוב ושוב כדי לשפר את סיכוייה להתקבל. אין לסרבל את ההליך בתקווה להתשת השופט, ואין להגיש בקשות חוזרות ונשנות שיסודן בטענה שכבר נדחתה (השווה: ע"פ 4093/08 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2008)). 7. לגופו של עניין, טענות המערערת כלפי החלטות שנתן בית המשפט במעמד צד אחד, ואשר יש לה השגות לגביהן, יש להפנות לערכאת הערעור ואכן כך פעלה המערערת. מהחלטות אלה - ואיני נדרשת לתוכנן - אין להסיק על תקשורת חד-צדדית עם בא-כח המשיבים, ומוטב היה לולא נטענה טענה זו. אשר לטענה בדבר העניין האישי של בית המשפט נגד המערערת ובא-כוחה נוכח הפרשה הקודמת בה דן, מדובר בטענה שנטענה בעלמא, כאשר אין כל קשר להליך הנדון כעת ואף לא לצדדים המתדיינים. אזכיר כי התביעה שביסוד הערעור הוגשה בשנת 2005 וטרם בשלה לדיון הוכחות, ובית המשפט, האחראי לניהולו התקין והיעיל של ההליך, עושה שימוש באמצעים העומדים לרשותו בדין כדי לקדם את הטיפול בתביעה. לבסוף, אציין כי המשיבים לא השיבו לערעור הפסלות, ואף לא מצאתי לנכון לקיים דיון במעמד הצדדים, כפי שביקשה המערערת, משום שאין טיעוניה מגלים על פניהם עילת פסלות, ולכן אין צורך בשמיעתה בעל-פה כדי להכריע בערעור הפסלות (השווה: ע"פ 200/10 אליאור חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2010). הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בשבט התשע"א (17.1.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10074550_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il