מדינת ישראל נ. מאזן ג'אבר

פסק-דין בתיק ע"פ 7454/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7454/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מאזן ג'אבר ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.7.08 בת.פ. 3138/07 שניתן על ידי כבוד השופטת נאוה בן-אור תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשס"ט (18.6.2009) בשם המערערת: עו"ד ע' מנחם בשם המשיב: עו"ד ג' שפירא בשם שירות המבחן: גב' א' פרויד מתורגמנית: גב' הדיר חביב אללה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פלילי 3138/07. המערער הורשע בשבע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובשבע עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיפים 12(1) ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. הערעור מוגש מטעם המדינה ומופנה כנגד קולת העונש בלבד. כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המשיב, מכיל שבעה אישומים המתארים שבעה מקרי שוד של נהגי מונית אשר אירעו בין החודשים אפריל ואוקטובר 2007. דפוס הפעולה בכל הפעמים היה דומה. המשיב היה עוצר את נהגי המוניות באחד מרחובות ירושלים ומבקש מהם להסיעו למחסום א-רם, בית חנינה או למקומות אחרים בקרבתם. לאחר ההגעה ליעד, היה המשיב כופה על הנהג לצאת מן המונית תוך שימוש באלימות ולעיתים אף באיומי סכין ונמלט מהמקום בכלי הרכב, על כל דברי הערך המצויים בו. בכל המקרים, פעל המשיב יחד עם אדם נוסף אחד לפחות, ובכולם הוא שהה בישראל באופן בלתי חוקי. יצוין, כי זהויות שותפיו למעשי השוד אינן ידועות למערערת, למעט האירוע המתואר בכתב האישום השלישי, בו לקח חלק גם טאופיק אלסלאימה (להלן: אלסלאימה). אלסלאימה הורשע על פי הודאתו בביצוע השוד ובית המשפט המחוזי השית עליו עונש מאסר בפועל של שנתיים ושנתיים נוספות של מאסר על תנאי. המשיב מצידו לא הכחיש כי שהה בישראל שלא כדין, אך כפר בביצוע מעשי השוד. ביום 5.5.2008 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' בן-אור) את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. התשתית הראייתית להרשעה, כללה זיהוי וודאי של המשיב במסדר זיהוי בידי שישה מתוך שמונה עדי התביעה (שכללו גם נהג שסירב להעלות את המשיב ואת חברו למונית) וזיהוי שאיננו חד משמעי, בידי שני העדים הנותרים. ראיות לאישום השלישי נתמכו גם בעדותו של אלסלאימה ובכרטיס ה-SIM של נהג המונית באותו אירוע, שנמצא בחזקתו של המשיב. סיוע נוסף לראיות היוו שקריו של הנאשם בהודעותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט והדברים שהוא אמר למדובב שהוכנס לתאו. בטרם נגזר דינו של המשיב, הורה בית המשפט לערוך תסקיר מבחן בעניינו. ביום 27.7.008, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש ועיון בתסקיר המבחן, הטיל בית המשפט המחוזי על המשיב עונש של שמונה שנות מאסר בפועל; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור המשיב עבירות רכוש או אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור המשיב עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; ופיצוי בסך 500 ש"ח לכל אחד מן המתלוננים. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, הוסבה תשומת הלב לתוצאות תסקיר שירות המבחן. בתסקיר תוארה משפחתו הבעייתית של המשיב, האלימות הפיזית והנפשית בה נקט אביו כלפי האם והילדים וכן האחריות לפרנס את משפחתו שהוטלה עליו לאחר שהאב עזב את הבית. מאידך, העלה שירות המבחן את בעיית התמכרותו של המשיב לסמים ואת העובדה שהוא איננו מסוגל ליטול אחריות על המעשים החמורים שביצע. בית המשפט המחוזי סבר, כי יש לנקוט עם המשיב יד קשה ולבטא את שיקולי הגמול וההרתעה בגזירת תקופת מאסר ממושכת. בין הנסיבות המחמירות, נמנו ניצול חוסר האונים של נהגי המוניות, ריבוי מקרי השוד, השימוש בנשק קר ובאלימות כלפי הנהגים, העובדה שמקרי השוד בוצעו בחבורה וכן העמדתם של נהגי המוניות בסכנה בשל נטישתם במקומות מבודדים. כמו כן קבע בית המשפט, כי המשיב לא הובל על ידי חבריו לביצוע העבירות. לבסוף, הודגשו גם ההלם והפגיעה הכלכלית והנפשית שחוו נהגי המוניות בעקבות מעשי המשיב וחבריו. מנגד, התחשב בית המשפט בגזירת העונש, גם בשיקולים מקלים – גילו הצעיר של המשיב, העובדה שאין לו עבר פלילי וכן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. האיזון בין כלל הנסיבות הביא לתוצאה האמורה לעיל. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפנינו. בתסקיר שירות מבחן משלים מיום 10.6.2009 שהוגש בפנינו, ציינה קצינת המבחן כי המשיב הינו אסיר חיובי ללא עבירות משמעת. עוד הוער, כי הוא לא נוטל חלק בתכניות שיקומיות, ואולם אין לזקוף זאת לחובתו מאחר ואין מסגרת שכזו בבית הכלא בו הוא שוהה. העברתו לבית כלא אחר איננה אפשרית, הואיל ואין לו אזרחות ישראלית, ולפיכך קיים סיכון גבוה לבריחתו. באת כוח המערערת סבורה, כי העונש שנגזר על המשיב איננו תואם את מדיניות הענישה הראויה והמקובלת במקרים מסוג זה. היא מדגישה את הצורך להגן על נהגי המוניות המהווים מטרה קלה לשודדים, במיוחד לאור מפלס האלימות הגואה ובפרט בשל שכיחות מקרי השוד של נהגי מוניות. גם הנסיבות שבהן בוצעו העבירות מצדיקות לטעמה החמרה בעונש. השיקולים לקולא בהם התחשב בית המשפט המחוזי מתגמדים לאור ריבוים ותכיפותם של המעשים – שוד של שבעה נהגי מוניות בתקופה של כשישה חודשים – וכן לאור התנערותו של המשיב מן האחריות למעשיו, התמכרותו לסמים והנזק הרב שנגרם לקורבנותיו. בא כוחו של המשיב חזר ועמד בדיון שנערך בפנינו על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות וביקש להותיר את גזר הדין של בית המשפט המחוזי כפי שהוא, בהיותו מאזן כראוי בין כלל שיקולי הענישה. לאחר עיון בהודעת הערעור ובטענות הצדדים שהועלו בדיון בפנינו, כמו גם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובתסקירי שירות המבחן, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אמת היא, מעשיו הנפשעים של המשיב ראוי שיוקעו והעונש על העבירות שביצע צריך שישקף את חומרתן ויהיה לגורם הרתעתי הן למשיב עצמו והן לאחרים מפני חזרה על מעשים אלה. בית משפט זה הדגיש וחזר והדגיש כי המורשעים בעבירות אלימות חמורות "יתוגמלו" בנשיאת עונשים כבדים, לא כל שכן כאשר מדובר בעבירות שוד נהגי מוניות (ראו ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 9291/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009) ורבים אחרים). כמו כן, ריבוי מעשי השוד בתיק שבפנינו הופך את המשיב לעבריין סדרתי, ולפיכך העובדה שאין לו הרשעות קודמות הינה זניחה. מאידך ידוע הכלל, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית רק אם זו "נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי ואח' (לא פורסם, 3.7.2006)). אנו סבורים כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב איננו נופל למסגרת מצומצמת זו. השיקולים לחומרא בתיק – ריבוי העבירות, חומרתן, הפגיעה הקשה בקורבנות תמימים שנוצלו על ידי המשיב וכן הכחשתו את המעשים – באים לידי ביטוי ראוי במספר שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו, יחד עם עונש המאסר על תנאי והפיצוי בסך 3,500 ש"ח לנהגי המוניות. עונש זה מגלם את גינויה של החברה כלפי מעשים פסולים ומאוסים מסוג זה ואת רצונה להרתיע מביצועם, תוך התחשבות בנסיבותיו המשפחתיות של המשיב ובגילו הצעיר. יש לקוות, כי הדבר יעמוד לנגד עיניו עם שחרורו מכותלי בית הסוהר ומעשים אלה לא יישנו על ידו בעתיד. לא מצאנו אם כן עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, והערעור נדחה. ניתן היום, י' בתמוז התשס"ט (2.7.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08074540_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il