זאב עמאר נ. משה מזרחי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7453/18 ע"א 7642/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים בע"א 7453/18 והמשיבים בע"א 7642/18: 1. זאב עמאר 2. מתן ביכורים השקעות בע"מ נ ג ד המשיב בע"א 7453/18 והמערער בע"א 7642/18: משה מזרחי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 5541-01-15 מיום 4.9.2018 שניתן על ידי כב' השופטת שירלי רנר תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התש"ף (10.2.2020) בשם המערערים בע"א 7453/18 והמשיבים בע"א 7642/18: עו"ד אלון דיסקין; עו"ד גלעד בלוי בשם המשיב בע"א 7453/18 והמערער בע"א 7642/18: עו"ד יאיר שילה יאיר; עו"ד שמעון בר-עם פסק-דין 1. עניינו של התיק שבפנינו במערכת סבוכה ופתלתלה של התחשבנות בין הצדדים, שהביאה להגשת תביעה על ידי המשיב כנגד המערערים. בית משפט קמא דחה חלקים נכבדים מהתביעה, ולסופו של יום, השתית את פסק דינו על שני פתקים, בהם אישרו הצדדים זה לזה, כי החוב כלפי המשיב עומד על דירה ברחוב ברוריה כשהיא נקייה משעבוד, ועל סכום של 1,050,000 דולר. 2. על פסק הדין הוגשו שני הערעורים שבפנינו. עיקר ערעורם של המערערים בע"א 7453/18 (להלן: המערערים) נסב על מסקנתו של בית משפט קמא כי לא עמדו בנטל להוכיח פירעון החוב. לצד זאת, טענו המערערים כי יש להפחית מהסכום שנפסק לחובתם, בין היתר, בשל חישוב שונה של ריבית והפרשי הצמדה וחיובם בתשלום מלוא הוצאות המשפט, כולל מלוא האגרה ששולמה על ידי המשיב בע"א 7453/18 והמערער בע"א 7642/18 (להלן: מזרחי). מזרחי הלין בערעורו, בין היתר, על כך שבית משפט קמא פסק לזכותו אך ורק את הסכום שנכתב באותם שני פתקים, סכום אשר לכל היותר משקף את חוב הקרן בלבד, וכי בית המשפט דחה את גרסתו לגבי הסכומים שהועברו למערערים ולא נפרעו. 3. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו, ושמענו את טיעוני ב"כ הצדדים, מצאנו כי בכפוף לאמור בסעיף 4 להלן, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים פסק דינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 4. עם זאת, מצאנו לקבל את ערעור המערערים במובן זה שמהסכום הכולל שנפסק לחובתם יש להפחית הסך של 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪), סכום המשקף החזר אגרה חלקי וכן שינוי באופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית על החוב, כך שאלה יחושבו ויתווספו מיום הגשת התביעה ואילך, ולא מתאריך כתיבת הפתקים. 5. לפני סיום, אין לנו אלא להביא את דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"א 288/08 לוין נ' בלום (8.11.2009): "שורש הרע במערך עסקאות מסוג זה שנגלה - נגלה חלקית - במשפט זה הוא, כפי שציין חברי, היעדר תיעוד ופתלתלות הנתיבים בהם עברו הכספים. הדעת נותנת, כי אנשים ישרי דרך ינהלו עסקיהם, לא כל שכן מקום שמוקמת חברה בע"מ ובמיזם רחב יריעה, באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומן. מזומן ועסק "נקי" הם לא אחת, בעולם דהאידנא של כרטיסי אשראי ושיקים, תרתי דסתרי. המזומן יישמר ככלל לסוג העסקות הפשוט, כמו נסיעה באוטובוס או רכישות קטנות יחסית, ולא ישמש במיזם גדול כגון דא. מעבר לכך, החשש הוא, כי "אם יהיו עסקיכם במזומן, כעב ישחירו". לא בכדי נאבק השופט קמא עם פרטי הפרטים של הגרסאות ואף שיכול להן, האמין כי לעיניו גילוי טפח ושלא לעיניו כיסוי טפחיים". והדברים יפים גם לענייננו. צדדים שדרכם במזומן ובפתקים שהנסתר בהם רב על הגלוי, אל יצפו מבית המשפט לעקוב אחר נבכי ההתחשבנות ביניהם. 6. אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיף 4 לעיל, שני הערעורים נדחים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התש"פ (‏10.2.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18074530_E09.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il