ע"פ 7453-08
טרם נותח
מדינת ישראל נ. אורן אואזנה
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 7453/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7453/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. אורן אואזנה
2. אלירן רוימי
3. אסף ליזלם
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 1132/07 שניתן ביום 1.7.08 על-ידי כב' השופטת א' הלמן
תאריך הישיבה:
כ"ט בחשון תשס"ט
(27.11.08)
בשם המערערת:
עו"ד אבי וסטרמן, עו"ד תומר שוורץ
בשם המשיב 1:
עו"ד דורון נוי
בשם המשיב 2:
עו"ד באסל פלאח
בשם המשיב 3:
עו"ד משה סרוגוביץ
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן) בת.פ. 1132/07 מתאריך 1.7.08.
העובדות הצריכות לעניין והכרעת הדין
1. המשיבים הורשעו על-פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון ובטרם נשמעו ראיות, בשני כתבי אישום מתוקנים. כתב אישום אחד מתייחס למשיב 1 (להלן: כתב האישום הראשון), וכתב אישום אחר מתייחס למשיבים 3-2 (להלן: כתב האישום השני).
2. במסגרת הסדר הטיעון, הודה הורשע המשיב 1 בעבירות כדלקמן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, להלן: החוק), ארבעה מקרים של התפרצות לבית מגורים (לפי סעיף 406(ב) לחוק), ארבעה מקרים של גניבה (לפי סעיף 384 לחוק), החזקת מכשירי פריצה (לפי סעיף 409 לחוק), היזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק), הסתייעות ברכב לביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961), ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(1) לחוק).
לעומתו, המשיבים 3-2, הודו והורשעו במסגרת הסדר הטיעון, בששה מקרים של התפרצות לבית מגורים (לפי סעיף 406(ב) לחוק), ששה מקרים של גניבה (לפי סעיף 384 לחוק), החזקת מכשירי פריצה (לפי סעיף 409 לחוק), היזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק), החזקת נכס חשוד (לפי סעיף 413 לחוק), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק), הסתייעות ברכב לביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961), והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א)(2) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג – 1973, המיוחס למשיב 2 בלבד.
3. פרטי האישומים שבהם הודו המשיבים מתארים סדרה של התפרצויות לבתים באזור טבריה, מתוך מטרה לגנוב פריטים יקרי ערך, שבוצעו על-ידי המשיבים כולם, או חלקם. המשיבים קשרו ביניהם לפרוץ לבתים ולגנוב מהם, ונערכו לכך מבעוד מועד.
על פי כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים 3-2, עוד בתאריך 8.9.07, שכרו אלה חדר במלון "אביב" בטבריה למשך מספר ימים, כדי לקדם את מימוש הקשר. בחדר זה החזיק המשיב 2, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 5.24 גרם, שלא כדין ולשם צריכה עצמית.
ברשות המשיבים היה רכב מסוג מאזדה שנשכר בתאריך 24.08.07 על ידי המשיב 1 מחברת השכרה (להלן: הרכב), תמורת 5,000 ₪ לחודש, ובתוכו החזיקו המשיבים כפפות, כובע גרב וכלים המיועדים לפריצת בתים.
בתאריך 9.9.07, בשעות הערב, הגיעו המשיבים 3-2 עם הרכב לבית של משפחה מסוימת בטבריה. הם שברו את חלון המרפסת ואת הצילינדר שלו, שברו את דלת הסלון ועקרו אותה ממקומה, ונכנסו דרכה לדירה. המשיבים 2-3 חיפשו אחר רכוש לגניבה תוך שהם "הופכים את הבית" וגנבו מתוכו תכשיטים יקרי ערך. באותו תאריך 9.9.07 במהלך שעות היום, התפרצו המשיבים 3-2 לדירה נוספת בטבריה, דרך החלון בסלון, וגנבו מתוך הדירה תכשיטים יקרי ערך. המשיב 1 לא נטל חלק בשני מקרי ההתפרצות הראשונים הנ"ל.
בתאריך 11.9.07, הגיעו שלושת המשיבים עם רכבם, בשעות הבוקר המוקדמות, לבית משפחה ביישוב פוריה. הם פתחו חלון הזזה ודרכו נכנסו לבית. המשיבים ערכו חיפוש אחר רכוש לגניבה, תוך שהם "הופכים את הבית" וגונבים מתוכו תכשיטים יקרי ערך, עשרות דולרים במזומן, שעונים ושלושה פנקסי שיקים.
סמוך לאחר מכן באותו היום, המשיכו המשיבים בדרכם והגיעו לביתה של משפחה בישוב יבנאל לשם אותה מטרה. השלושה התפרצו לתוך הבית דרך חלון פינת האוכל, גרמו לאי סדר בבית – בחפשם אחר תכולה הראויה להיגנב, וגנבו תכשיטים יקרי ערך, ו- 100 דולר במזומן. בהמשך, התפרצו המשיבים לבית נוסף ביישוב יבנאל, שם הם שברו את הצילינדר של דלת הכניסה באמצעות פלייר-פטנט (ג'בקה) שהיה ברשותם, ודרכה נכנסו לדירה. כמו במקרים הקודמים, ערכו המשיבים חיפוש בבית, כאשר הם "הופכים את הדירה", וגנבו תכשיטים יקרי ערך, 102 דולרים, וכ- 7,300 ש"ח.
סמוך לשעה 11:00 בבוקר של אותו היום (11.9.07), הגיעו המשיבים עם רכבם לישוב שרונה, שם התפרצו לבית של משפחה נוספת. בקומה העליונה של הבית ביצעו חיפוש, כשהם מוציאים את תכולת המגירות והארונות, וגונבים תכשיטים יקרי ערך. כשחזרו המשיבים עם שללם לרכב, הבחין בהם אחד מבני המשפחה, שביתו זה עתה נפרץ, וחשד במעשיהם. הוא הגיע לדירה, וגילה כי אכן נפרץ ודיווח למשטרה את מספר הרכב של המשיבים.
בעקבות הדיווח נערכה המשטרה לערוך סריקות אחר הרכב החשוד. בצומת גולני הבחין השוטר סטייסי מקביל (להלן: השוטר), ברכב, כשהוא עומד ברמזור אדום, ופניו לכיוון צפון. השוטר הורה לשותפו לניידת לחנות במרכז צומת גולני, להפעיל סירנה ולחסום את התנועה לכיוון צפון. השוטר שלבש מדי משטרה, ירד מן הניידת וניגש לעבר רכבם של המשיבים. כאשר הגיע לחזית הרכב, הוא סימן למשיבים בידו וצעק לנהג הרכב, המשיב 1, לדומם מנוע. במקום זאת, נסע המשיב 1 לעברו של השוטר, והמשיך בדרכו צפונה, גם כאשר השוטר קרא לו לעצור. בהמשך נסעו המשיבים במהירות מזרחה לכיוון טבריה. המשיב 1, נהג ברכב, תוך שהוא מסכן כלי רכב שנסעו בנתיב הימני בצומת גולני מדרום לכיוון טבריה. המשיב 1 שעט תוך כדי נהיגה מסוכנת, ובאזור גבעת אבני החלה לדלוק אחרי הרכב ניידת משטרה בה ישבו שני שוטרים, אשר הפעילו סירנה וקראו למשיבים במערכת הכריזה לעצור. משיב 1 המשיך לנסוע מהר, עקף כלי רכב באופן מסוכן, סטה בין המסלולים והמשיך בנסיעה מהירה ומסוכנת. בצומת אזור התעשייה גליל תחתון (צומת פרי ניר), פנה המשיב 1 ימינה, מהנתיב השמאלי, תוך שהוא 'חותך' רכב מסחרי שנסע בנתיב הימני. המשיב 1 איבד את השליטה על הרכב והתנגש באנדרטה שמוצבת במקום. משניגש אחד השוטרים לעצור את המשיב 1, שנהג ברכב, דחף אותו המשיב 1, וכתוצאה מכך נפל השוטר בחוזקה על הארץ ונגרם לו שבר בידו.
המשיבים 3-2 הודו גם כי החזיקו ברכב רכוש החשוד כגנוב, מבלי שנתנו הסבר סביר לדרך בו הושג, ואשר כלל תכשיטים יקרי ערך וכסף מזומן (6,600 ₪ ו - 1002 דולר).
4. המשיבים כולם הודו במתואר לעיל, כאמור, במסגרת הסדר טיעון, שעל פיו סוכם גם כי הטיעון לעונש יהא פתוח, ובלבד שלגבי המשיב 3 יתקבל קודם לכן תסקיר שרות המבחן. בעקבות הסדר הטיעון – הורשעו המשיבים.
גזר הדין בבית המשפט המחוזי
5. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש והתקבל תסקיר שירות המבחן לגבי המשיב 3 , גזר בית המשפט הנכבד קמא, בתאריך 1.7.08, את דינם של המשיבים, לא לפני שציין כדלקמן:
"עבירות של התפרצות לבתי מגורים הפכו למכת מדינה. מעבר לנזק הכלכלי הנגרם לבעלי הבתים שנפרצו, ולציבור בכללותו, הנדרש לנקוט באמצעים מוגברים בכדי להגן על רכושו, חווים בני משפחה שביתם נפרץ, תחושת חוסר ביטחון ואוזלת יד, העלולה ללוותם במשך תקופה ממושכת..."
נוכח האמור השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המשיבים את העונשים המפורטים להלן:
המשיב 1: 48 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשע בתיק נשוא ערעור זה. בנוסף הופעל לגביו מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוטל עליו ב-ת.פ. (מחוזי חיפה) ,3055/04 כך שמחציתו תרוצה בחופף למאסר שהושת עליו בתיק נשוא ערעור זה ומחציתו במצטבר. בסך-הכל הושתו איפוא על המשיב 1 – 52 חודשי מאסר בפועל ונקבע שהם יימנו מיום מעצרו- 11.9.07. כן הוטלו עליו 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמשיב 1 לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע, או עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהמשיב 1 לא יעבור במשך תקופה זו כל עבירת רכוש מסוג פשע. פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מבעלי הדירות, אשר נפרצו על ידו. פיצוי בסך 5,000 ש"ח לשוטר שנפגע. קנס נוסף בסך 8,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו. פסילה בפועל מלהחזיק, או לקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים.
המשיב 2: 34 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשע בתיק נשוא ערעור זה. בנוסף הופעל לגביו מאסר מותנה בן 9 חודשים שהוטל עליו ב-ת.פ. (שלום עכו) 1286/06, כך ש-5 חודשים מתוכו ירוצו בחופף למאסר שהושת עליו בתיק נשוא ערעור זה, ו-4 חודשים במצטבר. בסך הכל הושתו איפוא על המשיב 2 – 38 חודשי מאסר בפועל ונקבע שהם יימנו מיום מעצרו – 11.9.07. כן הושת עליו מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שהמשיב 2 לא יעבור במשך תקופה זו כל אחת מן העבירות בהן הורשע בתיק נשוא ערעור זה. פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מבעלי הדירות, אשר נפרצו על ידו. קנס בסך 5,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר תמורתו.
המשיב 3: 24 חודשי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו של המשיב 3. שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שהמשיב 3 לא יעבור במשך תקופה זו כל עבירת רכוש מסוג פשע. פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מבעלי הדירות, אשר נפרצו על ידו. קנס בסך 4,000 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו.
טענות המדינה
6. המדינה טוענת בערעורה כי שגה בית המשפט קמא, כאשר גזר על המשיבים עונש, אשר אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשעו. לטענתה, העונש שהושת על המשיבים אינו משקף במידה ראויה את החשיבות שבהרתעת המשיבים ודומיהם. המדינה ממשיכה וטוענת כי אין בעונשים שהושתו על המשיבים יישום ראוי של עקרון ההלימה בענישה. לדידה, מדובר בעבירות חמורות, אשר מעבר לפגיעה שלהן בקניינם של הקורבנות, הן פגעו בפרטיות של הקורבנות, בתחושת הביטחון האישי שלהן וכן ברווחתם הנפשית. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט הנכבד קמא, כאשר לא נתן, לדעתה, משקל מתאים לעברם הפלילי של המשיבים, ובעיקר לעברם הפלילי העשיר של המשיבים 1 ו-2. לבסוף טוענת המדינה, כי בית המשפט הנכבד קמא שגה, כאשר לא נתן משקל ראוי לחומרה היתרה של עבירות סיכון אדם בנתיב תחבורה, אותן ביצע המשיב 1, כאשר ניסה להימלט מניידת המשטרה.
טענות המשיבים
7. בדיון שנערך בתאריך 27.11.08, טען לפנינו בא כוח המשיב 1 וגרס כי אין להתערב בגזר הדין של בית המשפט הנכבד קמא, שכן התערבות שכזו שמורה רק למקרים חריגים בחומרתם, והמקרה שלפנינו לגישתו – איננו אחד מהם. עוד טען בא כוח המשיב 1 כי על בית המשפט להתחשב בעובדה שהמשיבים, במסגרת הסדרי הטיעון, הודו בעבירות שיוחסו להם ולקחו על עצמם את האחריות למעשיהם ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר. לעניין עבירות התנועה שביצע המשיב 1, טען לפנינו בא כוחו כי מדובר בעבירות בנסיבות שאינן מחמירות, שכן היתה זו נסיעה קצרה, ללא נפגעים, אשר לא נערכה במקום הומה אנשים. בנוסף טען בא כוח המשיב 1, כי מרשו הינו אדם צעיר, נשוי ואב לילד בן שנה וחצי, אשר סטה למסלול הפשע רק בשל מצוקה כלכלית קשה. בא כוחו של המשיב 2 טען לפנינו כי העונש, אשר השית בית המשפט הנכבד קמא על המשיבים, ובכללם מרשו, הולם את גישת הפסיקה בשנים האחרונות בענייני עבירות רכוש. באשר לנסיבותיו האישיות של מרשו, טען בא כוחו של המשיב 2 כי מדובר בבחור בן 22, אשר הוריו פרודים ואביו יושב בבית הסוהר. לטענתו החל המשיב 2 בהליכי שיקום כבר בעת שהותו במעצר הנוכחי, דבר אשר מעיד על כוונתו העתידית להשתקם. בא כוח המשיב 3 טען לפנינו גם הוא כי גזר הדין של בית המשפט קמא הינו מאוזן ולפיכך אין סיבה מוצדקת להתערב בו. עוד הוסיף בא כוח המשיב 3 כי מרשו הינו בחור צעיר בן 22, אשר זהו מאסרו הראשון בחייו. עוד טען לפנינו כי התסקיר המשלים שנערך בעניינו של מרשו הראה כי מדובר באסיר ממושמע, יציב, אשר עושה ניסיון אמיתי לשקם את חייו, ולפיכך, עונש מאסר של שנתיים בפועל, בגין עבירות רכוש, הינו לגביו עונש סביר ומאוזן.
דיון והכרעה
8. ערעור המדינה – בדין יסודו. אין צורך להכביר מילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים.
לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם.
נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר. דברים ברוח זו נאמרו בע"פ 46/84 מדינת ישראל נ' סבח, פ"ד לח(4) 752, בעמ' 754-753:
"בעת מתן גזר הדין אסור לבית המשפט להתעלם מעגמת הנפש והבהלה הנגרמות לתושבים שלווים בעטין של עבירות אלה, לחשש של מאות משפחות לעזוב את ילדיהן המפוחדים לבדם בבית בעקבות החוויה הטראומטית שפקדה אותם או את שכניהם, ומהצער שנגרם עקב אובדן רכוש בעל ערך סנטימנטאלי. עבריינים אלה, שפוקדים לילה לילה דירה באותה סביבה, מטילים למעשה את חיתיתם על אזור שלם ומשליטים טרור בין תושביו. העונש המוטל בשל מעשים כאלה חייב לתת ביטוי גם להיבט זה, מה שלא ניתן לומר ביחס לעונש שהושת על המשיב במקרה דנן..."
9. במכלול שלפנינו, מדובר במשיבים, אשר ביצעו מספר רב של פריצות בתוך טווח זמנים קצר ביותר (3 ימים), דבר המעיד על שיטתיות ועל עזות מצח יוצאת דופן, אשר יש להניח שלא היתה נפסקת, לולא הבחין במשיבים – אחד מבני המשפחות שביתן נפרץ. שיקולים אלו חייבים להילקח בחשבון בהטלת גזרי הדין על העבריינים, המורשעים בעבירות כאלה, ונראה לי, כי העונשים שהוטלו על המשיבים במשפט דנן אינן נותנים לכך ביטוי מספק.
10. הדרישה להחמרה בעונשם של עבריינים הפורצים לבתיהם של אזרחים תמימים באה לידי ביטוי בפסיקת בית משפט זה, פעמים מספר. כך למשל, הביע לאחרונה חברי, השופט א' רובינשטיין, ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.08), את דעתו בנושא וקבע כדלקמן:
"אין בידי לקבל את הטענה המרכזית, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום - אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם, בלא פחות מאשר ארבע פריצות לאורך המחצית הראשונה של 2007, בהן הודה וכן שאר העבירות שנמנו מעלה..."
11. הנה כי כן בהתחשב במכלול השיקולים, העונשים שהוטלו על המשיבים כאן אינם נותנים ביטוי הולם לאינטרס הציבורי, במיוחד בשים לב לעברם של המשיבים וכן בהתייחס לנסיבות בהן בוצעו מעשיהם. נפרט:
(א) המשיב 1 נטל אמנם כאמור חלק בארבעה מקרי התפרצות מתוך השישה, אולם הוא זה ששכר את הרכב ששימש לביצוע העבירות ואף נהג בו. בעניינו של המשיב 1, גם התווספה הרשעה נוספת בעבירה חמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המשיב 1 'דהר' בנהיגה מסוכנת בדרך ראשית, בצהרי היום, כשהוא מסכן את חייהם של המשתמשים בדרך ואת הנוסעים ברכב. המשיב 1 לא נענה לקריאת השוטרים לעצור, גם כאשר חסמה ניידת את הצומת ושוטר עמד בחזית הרכב והורה לו לעצור. המשיב 1 המשיך במנוסתו מפני השוטרים, תוך שהוא עוקף בצורה מסוכנת כלי רכב אחרים, עד שאיבד את השליטה על הרכב. זאת ועוד, המשיב 1 לא הסתפק בכך, וכאשר הגיע שוטר על-מנת לעוצרו – דחף אותו, הפילו ארצה וגרם לשבר בידו. למשיב 1 עבר פלילי מכביד, ורשומים לחובתו עבירה של החזקת סמים (בהיותו קטין) וכן הרשעה בעבירות של אלימות קשה (ת.פ. 3055/04), שכללה סחיטה באיומים, אשר בגינן אף נדון ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, אשר הוא בר-הפעלה בענייננו.
(ב) המשיב 2 – גם לו עבר פלילי מכביד. הנ"ל היה מעורב, עוד בהיותו נער, בשורה ארוכה של עבירות שעניינן פריצה לבית שאיננו בית מגורים, הסגת גבול, היזק לרכוש בזדון, גניבה, גניבה מרכב ועוד. במהלך השנים היה המשיב 2 מעורב בעבירות מתחומים שונים, ובשנת 2006 הורשע, ואף ריצה עונש מאסר, בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים. המשיב 2 (ביחד עם המשיב 3) גם הודה כי בנוסף לרכוש שנגנב מן הבתים המפורטים בכתב האישום, החזיק ברכב גם רכוש החשוד כגנוב (כסף מזומן בסך כולל של 6,600 ש"ח ו-1002 דולר), מבלי שהיה בידו הסבר לכך. למשיב 2 גם נוספה הרשעה בהחזקת סם מסוג חשיש (5.24 גרם), לשם צריכה עצמית.
(ג) המשיב 3, היה מעורב בכל הפריצות המוזכרות בכתב האישום (כמו גם המשיב 2), ואף הוא, כמו שני חבריו, החל את דרכו העבריינית כנער. בית המשפט נמנע בשעתו מלהרשיעו בעבירה הראשונה שביצע, אך הוא שב לסורו זמן קצר לאחר מכן והורשע בעבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב, שימוש ברכב ללא רשות הבעלים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירות על סעיפים 13 + 7א לפקודת הסמים המסוכנים. תסקיר שנערך בעניינו של המשיב 3, הצביע, מבלי לפרט, על רמת מודעות נמוכה של המשיב 3 לגבי העבירה שביצע, ועל הצורך לשים לו גבולות.
12. נוכח כל האמור לעיל אנו בדעה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהשית על המשיבים עונשי מאסר מוגדלים לריצוי בפועל כדלקמן:
(א) המשיב 1 ירצה 70 חודשי מאסר בפועל, שיכללו הפעלת מלוא המאסר על תנאי שעמד כנגדו (במקום 52 חודשי המאסר הכוללים בפועל שנגזרו לו בבית המשפט הנכבד קמא). אלה יימנו מיום מעצרו של המשיב 1.
(ב) המשיב 2 ירצה 46 חודשי מאסר בפועל, שיכללו הפעלת מלוא המאסר על תנאי שעמד כנגדו (במקום 38 חודשי המאסר הכוללים בפועל שנגזרו לו בבית המשפט הנכבד קמא). אלה יימנו מיום מעצרו של המשיב 2.
(ג) המשיב 3 ירצה 30 חודשי מאסר בפועל (במקום 24 חודשי המאסר בפועל שנגזרו לו בבית המשפט הנכבד קמא). אלה יימנו מיום מעצרו של המשיב 3.
כל יתר מרכיבי העונש שהוטלו על כל אחד מהמשיבים – יישארו על כנם.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר.
ניתן היום, ד' בטבת התשס"ט (31.12.2008).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_______________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08074530_K04.doc עד
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il