נושא אבו מוסא מורד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7445/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7445/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: מורד בן סמיח אבו מוסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.9.12 בת"פ 42489-08-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: י"ח באדר התשע"ג (28.2.2013) בשם המערער: עו"ד שוקרי אבו טביק; עו"ד גיורא זילברשטיין בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 42489-08-11, כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) מיום 24.9.2012. 2. המערער הורשע ביום 22.3.2012 על פי הודאתו בעבירות של סיוע לשוד מזוין בחבורה, עבירה על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות על פי סעיפים 29 ו-31 לחוק העונשין, וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.7.2011 קשר המערער קשר עם שניים נוספים לביצוע שוד בתחנת דלק בלוד. אחד מהשותפים לקשר, חמאד, היה עובד התחנה. על פי ההסכמה שביניהם, הסכימו השלושה כי המערער ואדם נוסף ישדדו את התחנה, וכי עובד התחנה לא יתנגד לשוד. ביום 31.7.2011 הגיעו המערער ושניים נוספים לתחנת הדלק, בה עבדו חמאד ואדם נוסף. המערער וקושר נוסף נכנסו לתחנה רעולי פנים והשלישי נותר ברכב. הקושר הנוסף נשא סכין ואקדח מפלסטיק. בשלב זה אזק הקושר הנוסף את חמאד ואת העובד הנוסף בתחנה, והשניים גנבו מהחנות רכוש בשווי מוערך של 12,000 ש"ח, העמיסו את השלל על הרכב ועזבו את המקום. 3. טרם גזר הדין, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער נטל אחריות לאירוע, והביע חרטה. כמו כן נמצא כי אין לו דפוסים אלימים וחרף חומרת העבירה, לא נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. לפיכך, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וצו שירות מבחן. עוד עמד לנגד עיניו של בית המשפט גזר הדין שניתן בעניינו של חמאד (ת"פ 42525-08-11, כבוד השופטת ו' מרוז) ביום 2.9.2012, אשר הואשם באותן העבירות, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן שנת מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסכום של 6,000 ש"ח. זאת, לאחר שבית המשפט מצא באותו המקרה כי טווח הענישה בגין עבירות אלו עומד על תקופה של בין שישה ל-12 חודשי מאסר בפועל. 4. בגזר דינו קבע בית המשפט כי אין להשוות בין העונש שנגזר על חמאד, לבין העונש שנגזר על המערער. זאת, לאחר שבית המשפט מצא שגזר הדין בעניינו של חמאד היה מקל יתר על המידה, ואין הוא בגדר הלכה המחייבת אותו. בהמשך לכך, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות התביעה בהליך. זאת, שכן מעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט, בהן הודה המערער, עולה שהוא ביצע עבירה של שוד ולא עבירה של ניסיון שוד. בהקשר זה ציין בית המשפט כי: "המאשימה בחרה להאשים את הנאשמים בעבירה של סיוע לשוד, אבל אין ספק שעובדות כתב האישום מצביעות על ביצוע שוד בצוותא [...]. הניסיון להגיע להסכמה לתיקון כתב האישום, יצר מצב שהוראת החיקוק אינה הולמת את העובדות המפורטות (וזאת כדי להעמיד את העונש על מחציתו), הינו בלתי ראוי ויש להימנע מלנקוט בדרך זו". 5. לגופו של עניין, חרף גילו הצעיר של המערער והמלצת שירות המבחן בעניינו, מצא בית המשפט כי יש להחמיר בעונשו, נוכח חומרת העבירות, המתגברת בשל התכנון המוקדם של הקשר. בהמשך לכך, ציין בית המשפט כי עבור העובד הנוסף בתחנה, הייתה חווית השוד אמיתית וטראומטית. לצד זאת, שקל בית המשפט לקולה את הודאת המערער ונטילת האחריות שלו, לצד תסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש בעניינו. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע וכל עבירת אלימות ועבירת רכוש מסוג פשע, שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות או עבירות רכוש וסוג עוון, למעט עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, ופיצוי למתלונן ולבעל תחנת הדלק בסכום של 1,500 ש"ח לכל אחד. יצוין כי על נאשם נוסף באותה הפרשה, שהיה קטין, נגזר עונש של 200 שעות שירות לתועלת הציבור, התחייבות עצמית ופיצוי בסכום כולל של 3,000 ש"ח. 6. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לשיקולי האחידות בענישה, וכי יש להשוות את עונשו לעונש שנגזר על הקטין, שותפו לעבירה, ולכל הפחות לעונש שנגזר על חמאד. עוד טוען המערער כי לא ניתן די משקל בגזר הדין להעדר עבר פלילי, ולרצונו הכן בשיקום. 7. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, אמנם העונש שנגזר על המערער חמור באופן משמעותי מהעונש שנגזר על חמאד, אך טעם לכך הוא שהמערער לקח תפקיד מרכזי ואקטיבי בביצוע השוד, בעוד שתפקידו של חמאד היה אי התנגדות לשוד בלבד. עוד טוענת המשיבה כי העונש מצוי במתחם הענישה ולא חורג ממנו. 8. בסמוך לדיון בפנינו הוגש לעיוננו תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער, ממנו עולה כי הליך השיקום שלו הינו אפקטיבי, כי ההליך הפלילי הרתיע אותו, וכי הוא שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי. בדיון שבפנינו שב שירות המבחן והמליץ על הקלה בעונשו. 9. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו, לא בלי התלבטות, כי דין הערעור להידחות. 10. בטרם דיון, נציין כי שותפים אנו לביקורתו של בית המשפט המחוזי על כתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו של המערער. עובדות כתב האישום מקימות עבירה של שוד, ולא עבירה של ניסיון שוד, ואינן עולות בקנה אחד עם סעיפי האישום המצוינים בו. התיקון לכתב האישום נעשה בדרך של מחיקות ותוספות בכתב יד, בשיטת טלאי על ט;לאי. התוצאה הסופית היא שהמסמך שהוצג לבית המשפט אינו שיטתי סדור וברור. מן הראוי שפרקליטות המדינה תקבע נוהל ברור, שעל פיו מקום בו מתוקן כתב אישום, יוגש לבית המשפט עותק חדש, מודפס וברור של כתב האישום. 11. לגופו של עניין - כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). בהליך שלפנינו אין המערער טוען כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה, ועיקר טענתו מבוססת על עיקרון האחידות בענישה בין נאשמים שביצעו את אותה העבירה, ועל שיקולי השיקום. באשר לאחידות בענישה, נודה, כי סוגיה זו טרדה את מנוחתנו. הפער בין העונש שנגזר על המערער לבין העונש שנגזר על חמאד הוא משמעותי. יתר על כן, נדמה שלפחות חלק מהפער נובע מכך שהשניים לא הועמדו לדין יחדיו, ושופטים שונים דנו בעניינם. יחד עם זאת, נוכח תפקידם השונה של השניים בעבירה, ונוכח העובדה שהמערער נטל חלק פעיל בשוד, והטיל אימה על העובד הנוסף בתחנת הדלק, מצאנו כי ישנו בסיס לאבחנה בין השניים לצרכי ענישה. 12. בהמשך לכך, אין חולק כי שיקום אפקטיבי הוא טעם מרכזי המצדיק הקלה בענישה. במסגרת זאת, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתחשב גם בהתפתחויות שאירעו לאחר פסק דינה של הערכאה הדיונית, ותתחשב בהצלחה הטיפולית עד למועד הערעור. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, חרף ההצלחה החלקית של הליך השיקום, נוכח חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע המערער, אין מנוס מענישה ממשית ומרתיעה. 13. סוף דבר, הערעור נדחה. ההחלטה מיום 19.10.2012 לעיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת. המערער יתייצב ביום 7.4.2013 לא יאוחר מהשעה 10:00 בימ"ר הדרים, לתחילת ריצוי עונשו. ניתן היום, כ"ד באדר התשע"ג (‏6.3.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12074450_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il