מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 7440/13 בבית המשפט העליון ע"פ 7440/13 ע"פ 7825/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערערת בע"פ 7440/13 והמשיבה בע"פ 7825/13: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 7440/13 והמערער בע"פ 7825/13: פלוני ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.2013 בתפ"ח 13822-02-13 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' צבן, ר' כרמל ור' פרידמן-פלדמן תאריך הישיבה: י"ב בחשון התשע"ה (5.11.2014) בשם המערערת בע"פ 7440/13 והמשיבה בע"פ 7825/13: עו"ד שאול כהן בשם המשיב בע"פ 7440/13 והמערער בע"פ 7825/13: עו"ד נירה בן-דוד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' צבן, ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן) בתפ"ח 13822-02-12 מיום 17.9.2013, במסגרתו הושת על המשיב עונש של 5 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים; ומתן פיצוי לארבע נפגעות העבירות בסך 30,000 ש"ח. כתב האישום וגזר הדין 2. המשיב הורשע ביום 12.6.2013 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו בשלושה אישומים ריבוי עבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 348(ב) ו-345(1)(1)(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק) (באישומים הראשון, השני והשלישי); ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. 3. על-פי כתב האישום, המשיב (יליד 1976) הוא חבר בקהילת חסידי חב"ד ביישוב סמוך לירושלים, נשוי ואב למספר ילדים. המשיב ואשתו נהגו לארגן עבור ילדי הקהילה, רובן בנות, מפגשי "קבלת שבת" בערב שבת ו"סדר ניגונים" בצאתה. המשיב היה מחובר לילדים וקרוב אליהם. עבירות המין שיוחסו לו נעשו בין השנים 2006–2013. על-פי האישום הראשון, בינואר 2013 המשיב הגיע למיטתה של בתו בשעת לילה. אותה שעה ישנה אצלה חברתה, ילידת שנת 2005 (להלן המתלוננת ב'). המשיב השכיב על גופו את המתלוננת ב', ליטף את גופה, הכניס ידו מתחת לחלוק שלבשה, נגע בגופה, חיכך ידו בישבנה ובפי הטבעת שלה תוך ליקוק אצבעותיו לשם הרטבת המקום. מעשיו גרמו למתלוננת ב' כאבים והיא ביקשה שיחדול. המשיב ביקש ממנה כי לא תספר על כך לאיש. 4. על-פי האישום השני, בשנת 2008 המשיב פגש במתלוננת ג' (ילידת 2000) בקרבת בית הכנסת. הוא הציע לתת לה קרטיב בבית הכנסת. השניים נכנסו למטבח בית הכנסת, שם המשיב פשט את תחתוניה, הרימה ונגע באיבר מינה. היא ניסתה לצאת אך הוא חסם את דרכה ובהמשך הוא נתן לה לצאת את דלת המטבח. המשיב חזר על מעשה זה כ-5 פעמים נוספות תוך תקופתה של שנתיים. 5. על-פי האישום השלישי, במספר רב של מועדים ניצל המשיב את פעולותיו בבית הכנסת כדי לבצע עבירות מין בילדות הקהילה. המשיב נהג להכניס ילדות, שביניהן המתלוננות ד' ו-ה' (ילידות 2001 ו-1998) למטבח ואז ללטף אותן ולגעת בישבנן. לעתים ביקש שיורידו את תחתוניהן וחלקן נענו לבקשתו. המתלוננת ה' התנגדה לניסיונו להרים לה את החצאית. כמספר מקרים המשיב העיר לה הערות לגבי החזה שלה. 1. לאחר שהודה המשיב במיוחס לו בכתב האישום המתוקן נערכה הערכת מסוכנות בעניינו ותסקירי נפגעות העבירה. כן נערך לבקשתו תסקיר שירות המבחן בעניינו. בהסדר הטיעון נקבע שהטיעון לעונש יהיה חופשי. מדו"ח הערכת המסוכנות עלה כי המשיב אינו מעוניין בטיפול ועמדתו גובלת בהכחשת המעשים המיוחסים לו. הוא השליך אחריות על הנפגעות. כן הוערך כי למשיב סטייה מינית פדופילית (לא אקסקלוסיבית). מסוכנותו הוערכה ברמה ברמה בינונית-גבוהה. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המשיב מכחיש צורך בטיפול, מקבל אחריות על התנהגותו באופן קונקרטי בלבד, ומתקשה לראות את הפוגענות שבמעשיו. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. מארבעת תסקירי נפגעו העבירה עלתה תמונה של נזקים קשים לנפגעות. צוין כי הן סובלות מתופעות פיזיולוגיות קשות ופגיעות נפשיות עמוקות כתוצאה ממעשי המשיב. במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו מטעם ההגנה שתי חוות דעת פרטיות בעניינו של המשיב. בחוות הדעת הפרטית הפסיכיאטרית הוערך שהמשיב אינו סובל מנטייה פדופילית ומהווה סיכון נמוך ביותר לחברה. חוות הדעת פסיכולוגית הפרטית ביקשה לבקר את מסקנות הערכת המסוכנות, ונטען, כי הקרימינולוג שערך את חוות הדעת לא היה מוסמך לכך. נטען עוד כי לא צפויה מסוכנות מן המשיב וכי הוא אינו סובל מהפרעה מינית. 2. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם הענישה באישום הראשון על 2–4 שנות מאסר; באישום השני 2–6 שנות מאסר; ובאישום השלישי 2–6 שנות מאסר. בית המשפט קבע מתחם כולל של 3–7 שנות מאסר. לקולה צוין כי המשיב נעדר עבר פלילי, שיתף פעולה עם המשטרה, הודה ונטל אחריות; הוא אב לשבעה ילדים קטנים, מפרנס יחיד, בעל סגולות אישיות טובות, ואדם תורם ומתנדב. לחומרה צוין ניצול הקשר עם הילדים לשם ביצוע המעשים והנזק שנגרם לקרבנות העבירות. לנוכח האמור גזר בית המשפט על המשיב את העונשים שצוינו בפסקה 1. טענות הצדדים 3. המערערת ב-ע"פ 7440/13 סבורה כי בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש מקל שאינו הולם את חומרת מעשיו בנסיבותיהם ואת מידת אשמו – עונש שחוטא לשיקולי הרתעה והגנה על הציבור, וסוטה סטייה בלתי סבירה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים מסוג זה. המערערת חזרה על הניצול שבהתנהגותו של המשיב, על התקופה הארוכה שבה עבר את העבירות המיוחסות לו, על מספר הקרבנות הרב, ועל גילן הצעיר. כן צוין יחסו של המשיב לעבירות, לקרבנות וצורך בטיפול. צוין גם היעדר ההפנמה של הפוגענות שבמעשיו, מסכנותו, וסטייתו הפדופילית – הכל כאמור בתסקיר שירות המבחן ובהערכת המסוכנות. לשיטתה של המערערת נדרש היה לגזור את העונש ברף העליון של המתחם וייתכן שאף לחרוג ממנו. נטען כי אין לייחס משקל להיותו של המשיב נקי מעבר פלילי, שכן העבירות נעשו על פני תקופה של שבע שנים, וכי אין לזקוף לזכותו את תרומתו לקהילה. עוד נטען כי לא היה מקום לקבוע "מתחם משוקלל". על עיקרי דברים אלה חזר בא-כוח המערערת בדיון לפנינו. 4. המשיב ב-ע"פ 7440/13, הוא המערער ב-7825/13, הציג מספר פסקי דין וביקש ללמוד מהם כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מן מהסוג שעבר. כן נטען כי יש להתחשב בכך שהוא הודה, לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה (פסקה 15 לכתב הערעור) ואין לו עבר פלילי. צוין כי הוא מפרנס יחיד וצוינו חלק מנסיבות חייהם של בני משפחתו. לטענתו, המעשים שיוחסו לו הם פירוש מחמיר למעשים שאינם חמורים ושנעשו ללא כוונה פלילית. אשר לאישום השלישי נטען כי המשיב הוריד (מעט) את חצאיתה של המתלוננת כדי להדגים שהורדת כיפה מראשם של בנים (מעשה שהוא ייחס לה באותן נסיבות) משולה להורדת חצאית של בנות. צוין כי המשיב פעיל ותורם בקהילה. אשר לאישום השני נטען כי תסקיר הקרבן טעה בכך שייחס את בעיותיה הנפשיות של המתלוננת למשיב, ולשיטתו מקורן בבעיות שאינן קשורות אליו. אשר לאישום הראשון, לדבריו, הוא רצה לבדוק אם חברתה של בתו (המתלוננת) מרטיבה במיטה ולכן בדק אם היא רטובה ושלח אותה להתקלח. כן נטען כי אימא של אחת המתלוננות היא שדחקה ביתר האמהות להגיש נגדו תלונה. המשיב חזר על טענותיו באשר למומחיותו של עורך דו"ח הערכת המסוכנות. נטען עוד כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לעדויות האופי שנשמעו בעניינו של המשיב. 5. בדיון לפנינו חזרה באת-כוח המשיב על טענותיה וביקשה להדגיש את נושא מומחיותו של כותב דו"ח הערכות המסוכנות ואת טענתה כי אין להסתפק בחוות דעת של מי שאינו פסיכולוג (בעמ' 2, שורה 10). כן נטען, כי היה מקום לאמץ את חוות הדעת הפסיכיאטרית הפרטית שהוגשה. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד, בדו"ח הערכות המסוכנות, בתסקירי שירות המבחן, ושמיעת הצדדים, מצאנו לקבל את ערעור המדינה בע"פ 7440/13 ולדחות את ערעור המשיב (המערער ב-7825/13). תקופת מאסרו בפועל של המשיב תוארך בשנתיים והיא תעמוד על 7 שנות מאסר. יתר רכיבי העונש ייוותרו על כנם. 7. הטעמים המרכזיים להחמרה בעונשו של המערער הם חומרת המעשים המיוחסים לו והפגיעה בקרבנותיו מזה, וחוות הדעת השליליות בעניינו מטעם שירות המבחן והמרכז להערכת מסוכנות מזה. 8. עיון בתסקירי הקרבנות מעלה תמונה קשה של פגיעה פיסית ונפשית ובכלל זה אבדן אמון באנשים, זיכרונות שמתעוררים בלילות, סימפטומים גופניים של מכאובים למיניהם וכן צורך בשיקום ארוך (המתלוננות מהאישום הראשון והשני). עיון בדו"ח הערכת המסוכנות מצביע על כמעט הכחשה של העבירות והתייחסות למעשים כמעט כלגיטמיים. המשיב רואה בחלק ממעשיו "אהבה אבהית", חינוך לצניעות, אי-פגיעה ומייחס אחריות לקרבנות. הוא סבור כי אינו נזקק לטיפול (דו"ח הערכת המסוכנות מיום 17.7.2013, בעמ' 11) ועמדתו גובלת בהכחשה (שם, בעמ' 12). מעשיו אינם נראים לו כבעלי אופי מיני (שם, בעמ' 12). הוא תואר כבעל קווי אישיות נרקסיסטיים; כמי שמזלזל בנורמות שאינו מתאימות לו; ומתאים את המציאות כך שתתאם לתפיסותיו. מעיון בדו"ח הערכת המסוכנות העדכני (מיום 17.9.2014) עולה כי מסוכנותו של המשיב נותרה בינונית-גבוהה. בתסקיר העדכני (מיום 3.11.2014) צוין כי המשיב מעדיף להישאר באגף התורני על-פני מעבר לכלא רימונים לשם קבלת טיפול בעברייני מין; וכי הוא אינו מגלה אמפתיה כלפי קרבנות העבירה ואינו מתחרט על מעשיו. 9. עיינו בפסיקה שהציג המשיב (בכתב הערעור מטעמו) ודומה כי אין בה כדי לסייע לו. המקרים שהוצגו לא היו דומים למקרה הנוכחי מבחינת היקף העבירות, מספר הקרבות, וזמן התמשכותן. לכך מצטרף אלמנט הניצול שעליו הצביע בית המשפט המחוזי: המשיב עשה שימוש במעמדו בקרב הקהילה ואף זימן את ילדי הקהילה לביתו תוך שהוא מבצע את המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. אין בידינו גם לקבל את טענות המשיב באשר להבדל הנטען בין אופי המעשים כפי שהם מוצגים בכתב האישום לבין איך שהוא תופס אותם. דומה כי טענות אלה רק ממחישות את חוסר ההפנמה של האיסור שבהתנהגות ושל הפוגענות שבה. מעבר לכך, טענות אלה מבקשות למעשה לדון מחדש בעצם קיומן של העבירות – וזאת אף שהמשיב הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בשולי הדברים יצוין כי אין בידינו לקבל את הטענה בדבר היעדר הסמכות לעריכת הערכת מסוכנות. טענה זו לא בוססה אלא על הטענה שכך כתוב ב"ספרות". לגוף הדברים, הגב' וייס מטעם שירות המבחן ציינה בדין לפנינו כי הערכות המסוכנות נערכות לפי פרמטרים ברורים מכוח חוק (פרוטוקול הדיון מיום 5.11.2014, בעמ' 5). 10. בשולי הדברים מצאתי לשוב לטענות המשיב לפיהן המעשים שיוחסו לו הם פירוש מחמיר למעשים שאינם חמורים ושנעשו ללא כוונה פלילית. למקרא פירושו של המשיב למעשיו, כפי שפורט בפסקה 9, נראים הם כאילו היו נעדרים התנהגות פליליות. פירוש זה אינו ראוי ואינו תואם את המציאות שמשתקפת מכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב, ומוטב היה אלמלא היה מוצא דרכו לכתב הערעור. 11. סוף דבר, ערעור המדינה בע"פ 7440/13 מתקבל. ערעור המשיב (המערער ב-7825/13) נדחה. תקופת מאסרו בפועל של המשיב תוארך בשנתיים והיא תעמוד על 7 שנות מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ניתן היום, י"א בכסלו התשע"ה (3.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13074400_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il