חוסאם עווד נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 744/17 בבית המשפט העליון רע"ב 744/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ המבקש: חוסאם עווד נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בעת"א 15575-11-16 מיום 5.1.2017, שניתנה על ידי כב' השופטת מ' ברנט תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשע"ח (27. 9.2017) בשם המבקש: עו"ד ד"ר איילת עוז; עו"ד ענת יערי; עו"ד ד"ר חגית לרנאו בשם המשיבים: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט י' דנציגר: פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.68.00 שכותרתה "כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר" אוסרת על כניסת מומחים פרטיים לבית הסוהר, למעט לצרכי הכנת תכנית שיקום לאסירים לאחר השחרור. הבקשה שלפנינו עניינה בחוקיותו של הסדר זה. רקע והליכים קודמים 1. עד לשנת 2011 כניסתם של מומחים פרטיים לבתי סוהר לא הוסדרה בהוראות דין ייעודיות, ומומחים פרטיים הורשו להיכנס לבתי הסוהר לשם פגישות עם אסירים על בסיס קבלת אישורים פרטניים. בשנת 2011 נכנסה לתוקף פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.41.00, שכותרתה "כניסת מטפלים פרטיים בתחום הטיפול והשיקום" (להלן: הפקודה המקורית). בפקודה המקורית נקבעו נהלים לעניין כניסתם של מומחים פרטיים לצורך אבחון והכנת תכנית שיקום לאחר שחרור ולמטרות אחרות. בשנת 2013 בוטלה הפקודה המקורית, במסגרת הוראת שעה שכותרתה "ביטול פקנ"צ 04.41.00 כניסת מטפלים פרטיים בתחום הטיפול והשיקום" (להלן: הוראת השעה). נגד הוראת השעה הוגשו מספר עתירות אסירים שבעקבותיהן הורה בית המשפט המחוזי לשירות בתי הסוהר לתקן את הוראת השעה. בהמשך לכך, תוקנה הוראת השעה במסגרת "הוראת שעה – כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר" (להלן: הוראת השעה המתוקנת). בהוראת השעה המתוקנת נקבע כי בקשה לכניסת מומחה פרטי לבית הסוהר תאושר במקרים שונים. ואולם, נקבע במפורש כי "לא תותר כניסת מומחה פרטי לשם מתן טיפול לאסיר בתקופת המאסר"; וכי "לא תותר כניסת מטפל פרטי לצורך הערכת מסוכנות, הנחוצה לקבלת החלטה מנהלית, שכן מומחי מב"ן, ועדות אלימות במשפחה וגילוי עריות, הם הגורמים המקצועיים האמונים על הערכת מסוכנותם של אסירים, לפי העניין לצד גורמי הטיפול בשב"ס". נוסף על כך, נקבע כי לא תתאפשר כניסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר לצורך הכנת תכניות שיקום ביחס לאסירים ביטחוניים ואסירים שאינם תושבי ישראל. 2. במסגרת רע"ב 4644/15 ראעי נ' שירות בתי הסוהר (15.6.2016) (להלן: עניין ראעי), נדונה שאלת חוקיותם של מספר סעיפים בהוראת השעה המתוקנת. במוקד הדיון ניצבו הסעיפים המונעים מאסירים ביטחוניים ואסירים שאינם תושבי ישראל להיפגש עם מומחים פרטיים בין כותלי בית הסוהר, לצורך הכנת תכנית שיקום במסגרת הליכים לפני ועדת שחרורים. בית משפט זה קבע (השופט ע' פוגלמן), כי לאסירים אלו צריכה להינתן אפשרות שווה להיפגש עם מומחים פרטיים מטעמם בתוך בית הסוהר. הוסבר, כי זכות זו נתונה להם כחלק מהזכות להליך הוגן. נקבע אפוא, כי אותם הסעיפים הקיימים בהוראת השעה המונעים זאת, פוגעים בזכותם של אסירים אלו להליך הוגן באופן בלתי מידתי, ועל כן דינם בטלות. בית משפט זה הוסיף והטעים, כי אף אם תוצאת הכרעתו תשפיע על שירות בתי הסוהר ברמת הנטל המינהלי או התקציבי, הרי שבאיזון בין אינטרסים אלו לבין זכויות האסירים, ידן של האחרונות על העליונה. יצוין כי בית המשפט לא שלל את האפשרות כי שירות בתי הסוהר יערוך בחינה פרטנית של בקשות אסירים להכנסת מומחים פרטיים מטעמם, ובגדרה ישקול שיקולי ביטחון, את מידת האמון שניתן לתת באסיר מסוים ובמומחה מסוים וכל שיקול רלבנטי אחר הנובע מצרכי ניהול בית הסוהר. 3. לאחר ביטול הסעיפים האמורים בהוראת השעה המתוקנת, פג תוקפה והיא לא הוארכה עוד. חלף זאת, ביום 22.12.2016 נכנסה לתוקפה פקודת הנציבות 04.68.00 שכותרתה "כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר" (להלן: הפקודה). בהתאם לסעיף 4 לפקודה: "כניסת מומחה פרטי תותר לצורך מפגש עם אסיר על-מנת לבנות תכנית שיקום לאחר שחרור בלבד." כמו כן, על פי סעיף 5 לפקודה: "א. לא תותר כניסת מומחה פרטי לשם מתן טיפול לאסיר בתקופת המאסר. ב. לא תותר כניסת מומחה פרטי לצורך הערכת מסוכנות, הנחוצה לקבלת החלטה מנהלית". סעיפים אלו הקיימים בפקודה הם אשר עומדים במוקד הבקשה דנן. עניינו של המבקש 4. המבקש מרצה 14 שנות מאסר החל משנת 2009, בגין הרשעתו בעבירות של אינוס קטינה מתחת לגיל 16; ומעשה סדום בקטינה שלא בהסכמתה החופשית. המבקש סווג לקטגוריה א', לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות), ומשמעות סיווג זה היא, בין היתר, איסור יציאה לחופשות בשל סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. המבקש לא שולב בטיפול ייעודי לתחום עבירותיו, והערכת מב"ן היא כי המסוכנות הנשקפת ממנו בינונית-גבוהה. המבקש חולק על הערכת המסוכנות שנקבעה ביחס אליו, ועל כן ביקש משירות בתי הסוהר לאפשר למומחה מטעמו להיכנס לבית הסוהר בו הוא מרצה את מאסרו, לצורך עריכת אבחון, הערכת מסוכנותו וסקירת האפשרויות הטיפוליות בעניינו. בקשה זו נדחתה על ידי שירות בתי הסוהר, על יסוד הוראת השעה המתוקנת. 5. נגד החלטת שירות בתי הסוהר נקט המבקש מספר הליכים. לענייננו חשוב בייחוד ההליך האחרון, הוא עתירת אסיר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי. העתירה תקפה במקורה סעיפים שונים בהוראת השעה המתוקנת. ואולם, כמפורט בהשתלשלות העניינים העובדתית לעיל, בעוד ההליך בעתירת האסיר היה תלוי ועומד, פג תוקפה של הוראת השעה המתוקנת, ובהתאם לכך מדיניות שירות בתי הסוהר נבחנה לאור הוראות הפקודה שבאה חלף הוראת השעה המתוקנת. החלטתו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) קבע כי בקשתו של המבקש לאפשר הכנסת מומחים פרטיים לבית הסוהר "הינה רחבה וגורפת, לא מאוזנת ולא מידתית, ומעבר להיותה בלתי ניתנת ליישום עבור שירות בתי הסוהר (בשל כמות עצומה של כניסות מטפלים מדי יום לבתי הסוהר), הרי שיש בה כדי לפגוע בשלום הציבור ובטחונו, בשגרת יומם של האסירים ובאפשרות של ניהול תקין של מתקני הכליאה". זאת ועוד, נקבע כי מתן אפשרות למומחים פרטיים להיכנס אל בין כותלי בית הסוהר עלול להוביל להתערבות בלתי רצויה במערך קבלת ההחלטות הניהוליות, לרבות בעניין סיווג אסירים ומקום כליאתם, התאמתם לחופשות והתאמתם לשילוב בחינוך ובעבודה. כמו כן, נקבע כי פגיעה אפשרית נוספת עלולה להתבטא בירידה במוטיבציה של כלל האסירים להשתתף בפעילויות הטיפול והשיקום מטעם בית הסוהר, שעה שקיימת אלטרנטיבה חיצונית ואולי נוחה יותר לטעמם. על כן, נקבע כי מתן אפשרות גורפת לכניסתם של מומחים פרטיים לבתי הסוהר תביא לפגיעה במערך הטיפול והשיקום של בתי הסוהר. 7. יצוין, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה יש להקיש מההלכה שנקבעה בעניין ראעי לעניינו. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי עניין ראעי עסק במצב מוגדר וקונקרטי של כניסת מומחים לבתי הסוהר כחלק מהליך "מעין שיפוטי" לפני ועדת שחרורים, בעוד שבמקרה דנן מדובר בבקשה רחבה שעניינה במתן אפשרות כזו לכאורה גם בהליכים מינהליים ושיפוטיים. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שבניגוד להליכים לפני ועדת שחרורים, הרי שכאשר מדובר בעתירת אסיר אין מקום ככלל להידרש לראיות או לחוות דעת מטעם העותרים, אלא לתצהירים בלבד, הואיל ודי בבחינת החומר שעמד בפני הרשות על מנת לבחון את סבירות החלטתה. עוד צוין כי בהליכים לפני ועדת שחרורים בהם מוצגת תכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר, קיים היגיון חזק יותר לאפשר לאסיר להגיש חוות דעת סותרת מטעמו, שהיא בבחינת אופציה טיפולית חלופית לרשות לשיקום האסיר ואינה מהווה חלופה לגורמי הטיפול בתוך בית הסוהר. לבסוף יצוין, כי ההשוואה לסיטואציה שנדונה בעניין ראעי נדחתה גם מן הטעם שהשלכות הרוחב שעשויות לנבוע מהכנסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר בכלל המקרים שבהם עסקה הבקשה, הן מרחיקות לכת, הרבה מעבר להשלכות שנדונו בעניין ראעי. מכאן הבקשה שלפנינו. טענות המבקש 8. המבקש טוען – באמצעות באות כוחו מטעם הסניגוריה הציבורית, עו"ד ד"ר איילת עוז, עו"ד ענת יערי, ועו"ד ד"ר חגית לרנאו – כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה בעניין ראעי, נתונה לאסירים הזכות להליך הוגן. לעמדתו, מכוח זכות זו יש לאפשר לאסירים להיפגש עם מומחים פרטיים מטעמם בין כותלי בית הסוהר לצורך שקילת האפשרות להגיש חוות דעת במסגרת עתירת אסיר או הליכים משפטיים אחרים. המבקש טוען, כי האיסור הגורף על כניסת מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר לצורך הליך של עתירת אסיר הוא בלתי מידתי, שכן במסגרת זו לא נבחנות נסיבות המקרה הפרטני לגופו ולא נשקלים לגביו שיקולים הנוגעים לביטחון ולשמירה על הסדר הציבורי בבית הסוהר. נוסף על כך, לעמדתו, אין ממש בטענת המשיבים שלפיה מתן היתרי כניסה למומחים פרטיים לבתי הסוהר יוביל לפגיעה ביכולת לנהל באופן תקין את בתי הסוהר. על רקע זה, המבקש טוען כי יש להורות על ביטול האיסור הגורף הקיים בפקודה על כניסתם של מומחים פרטיים לבתי סוהר לצורך פגישה עם אסירים במסגרת הליכים שיפוטיים. במישור הפרטני; המבקש עותר לאפשר לו להיפגש עם מומחה פרטי מטעמו בתוך בית הסוהר, לצורך גיבוש חוות דעת אשר תבחן את שאלת מסוכנותו המינית ובמידת הצורך תשמש אותו במסגרת בקשתו וההליכים העוקבים לבקשתו לצאת לחופשות. לטענת המבקש, אם לא יוּתר לו להיפגש עם מומחה פרטי מטעמו בבית הסוהר, לא יהיה בידיו להשיג על החלטת מב"ן באופן אפקטיבי, הואיל ובתי המשפט נוהגים לקבל את עמדת שירות בתי הסוהר, כל עוד לא מוצגת להם חוות דעת נגדית. טענות המשיבים 9. המשיבים טוענים – באמצעות בא כוחם, עו"ד שי כהן – כי קיימת אי בהירות באשר לתכליתה של הבקשה, שכן טיעוני הבקשה ממוקדים כביכול בעניינים משפטיים בלבד, אך מנגד הסעד המבוקש מנוסח באופן רחב ביחס להליכים משפטיים "קיימים או עתידיים". לפיכך, נטען כי לכאורה הבקשה מכוונת גם להתרת כניסה של מומחים פרטיים לבתי סוהר לצורך הכנת חוות דעת ושימוש בהן עוד בגדרי ההליך המינהלי. מעבר לכך, לשיטת המשיבים, מתן אפשרות לכניסת מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר עלול להביא לפגיעה בהסדרי הביטחון, הסדר והמשמעת במתקני הכליאה ולהטלת נטל תקציבי ומינהלי בהיקפים משמעותיים. כן שבים המשיבים על טענותיהם כי האפשרות להסתמך על חוות דעתם של מומחים פרטיים עלולה לפגוע במוטיבציה של האסירים לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים במערך הטיפולי-שיקומי של שירות בתי הסוהר; וכי לא ניתן להקיש מעניין ראעי לענייננו, בשל ההבדלים בין סוגי ההליכים הנדונים, לנוכח השוני בכמות הכניסות של מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר הנדרשת בכל אחד מן המקרים, על רקע הפגיעה הפוטנציאלית במוטיבציה של אסירים לקחת חלק בהליכים טיפוליים שיקומיים בכל אחת מן הסיטואציות ועוד. אשר למבקש; נטען כי הערכת המסוכנות של מב"ן נערכה על בסיס אמות מידה מקצועיות ואובייקטיביות. לדברי המשיבים, הערכת המסוכנות בעניינו של המבקש לא נשענה רק על הכחשתו את ביצוע העבירה אלא גם על טעמים נוספים. נטען כי המבקש לא ביסס כל טענה לפגם שנפל בהערכת מסוכנות זו או בשיקול דעתם של גורמי המקצוע, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו לאפשר לו לפגוש במומחה פרטי מטעמו בבית הסוהר. דיון והכרעה 10. לנוכח החשיבות הציבורית של הסוגיה והשלכות הרוחב שלה, אציע לחבריי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. יצוין כבר עתה, כי מסקנתי היא שיש לקבל חלקית את הבקשה, כך שעל אף שהפקודה תעמוד על כנה, יהיה שירות בתי הסוהר רשאי לאפשר – במקרים המתאימים – כניסתם של מומחים פרטיים לבית הסוהר. כפי שיובהר להלן, גם בתי המשפט הדנים בעתירות אסירים יהיו מוסמכים להורות, במקרים המתאימים, כי יש לאפשר כניסתם של מומחים פרטיים לבית הסוהר. 11. ראשית יש להבהיר כי למעשה, הבקשה דנא מכוונת לשינוי או תיקון סעיפים 4-5 לפקודה, כך שתתאפשר – באופן גורף למדי – כניסתם של מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר, לשם הכנת חוות דעת לאסירים "לצורך עתירת אסיר, או הליך משפטי אחר, קיימים או עתידיים". לעומת זאת, נראה כי אין חולק על כך שהוראות הפקודה הן ברורות, ולכן אין לפנינו שאלה של פרשנות סעיפים 5-4 לפקודה. 12. עוד יובהר, כי אמנם, באות-כוח המבקש הבהירו לפנינו כי אין טענה מפי המבקש לפיה יש לאשר כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר מטעמם של אסירים לצורך גיבוש חוות דעת שתשמש כתשתית מינהלית, בגדרי ההליך המינהלי ועוד בטרם מתקבלות החלטות מינהליות (ראו: פרוטוקול הדיון שנערך לפנינו מיום 27.9.2017, עמ' 2 שורות 27-25; עמ' 3, שורות 26-24). מכאן שלכאורה, טענת המבקש מתמצית בשאלה האם ומתי יש לאשר כניסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר לצורך גיבוש חוות דעת שמטרתה לסייע להכנת עמדת האסיר כחלק מהליכים שיפוטיים. ואולם, מובן כי לא תמיד החלוקה הדיכוטומית בין חוות דעת המוגשות כחלק מהליך מינהלי לבין חוות דעת המוגשות כחלק מהליך שיפוטי, תהא קלה ופשוטה ליישום. כך למשל, ייתכן כי אסיר יבקש לאשר כניסת מומחה לבית הסוהר עוד לפני שהחל ההליך השיפוטי, לשם עריכת חוות דעת שתאפשר לו להחליט האם להגיש עתירה, ויתכן אף שהאסיר יחליט שלא לנקוט בהליך שיפוטי נוכח האמור בחוות הדעת. נשאלת השאלה, האם כניסת מומחה לבית הסוהר בשלב מקדמי זה, אמנם יכולה להיחשב כחלק מההליך השיפוטי? באילו מצבים בקשה מסוג זה תיחשב כחלק מן ההכנה הנדרשת לצורך הליך שיפוטי? והאם אכן יש להתייחס לבקשה כזו מצד אסיר כבקשה המבוססת על הזכות להליך הוגן? בהקשר זה, בהחלט עלול להתעורר החשש כי אם יוּתר למומחים פרטיים להיכנס לבתי הסוהר בשלב שלפני ההליכים השיפוטיים, תתאפשר למעשה כניסתם עוד בגדרי ההליך המינהלי, באצטלה של הכנה להליך משפטי "עתידי". 13. בין אם כך או אחרת, דומה כי בסופו של דבר, השאלה האם יש לאפשר כניסה של מומחים פרטיים לבתי סוהר – בכל אחד מהשלבים השונים המצויים על הרצף הכרונולוגי שבין ההליך המינהלי ועד ההליך השיפוטי - מתנקזת לבחינת האיזון הראוי בין האינטרסים והזכויות המתחרים. 14. מנקודת מבטו של האסיר, ישנן הצדקות לאפשר לו לשטוח את טענותיו השונות, גם בדרך של הגשת חוות דעת מומחה מטעמו, על כל המשתמע מכך, לרבות לעניין מתן האפשרות למומחים להיכנס לבתי הסוהר. ככל שמדובר בשלב כרונולוגי המשויך להליך המינהלי, הצדקה זו עשויה להתבסס על חובתה של הרשות לנהוג כלפיו לפי כללי הצדק הטבעי, הכוללים מתן זכות טיעון. בהקשר זה, ניתן לציין כי זכות הטיעון נתונה לאסירים במצבים שונים ובהם גם בהתייחס להחלטות הנוגעות לפריבילגיות, כמו יציאה לחופשות. היקפה של זכות הטיעון ותוכנה נגזרים מאופי הזכות הנתונה למימוש ומהיקפה, ומכלל נסיבות העניין הנוגעות למקרה (השוו: דפנה ברק ארז משפט מינהלי, 463-462 (2010) (להלן: משפט מינהלי); רע"ב 1769/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.7.2005)). ניתן לטעון כי במקרה של החלטה מינהלית המבוססת על חוות דעת מקצועיות של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, יש מקום לאפשר לאסיר לשטוח את טענותיו באופן מלא. יצוין כי הדין מכיר במצבים שבהם אסירים רשאים להגיש מסמכים וחוות דעת כחלק מההליך המינהלי, וזאת כחלק מזכות הטיעון. כך למשל, מוכרת אפשרותו של האסיר להגיש מסמכים מסוימים לוועדת אלימות במשפחה ולוועדת גילוי עריות בבואן לקבוע האם הוא יהיה זכאי להשתלב בסבב חופשות (ראו: פרק ו' לפקודת החופשות והוראה 3.37 להוראות תע"ס של משרד הרווחה). ככל שמדובר בשלב כרונולוגי המשויך להליך השיפוטי, הרי שההצדקה לאפשר לאסירים להגיש חוות דעת מטעם מומחים מטעמם בהליכים בעניינם עשויה להתבסס על זכות הגישה לערכאות ועל הזכות להליך הוגן (Due process) (ראו: רע"ב 689/10 מועתסם נ' מדינת ישראל – שב"ס, פסקה 7 (13.4.2010); רע"ב 6188/11 סלע נ' שירות בתי הסוהר, פסקה י"א (20.11.2011); עניין ראעי, פסקה 14 והאסמכתאות שם). בהקשר זה, אכן בעניין ראעי, בית משפט זה עמד בהרחבה על כך שמן הזכות להליך הוגן נגזר גם הצורך ב"ערובות דיוניות" מתאימות, לרבות גישה למומחים במקרה המתאים. הודגש, כי "טיבן והיקפן של הערובות הדיוניות הנדרשות מושפעות ממעמדה הנורמטיבי של הזכות שבמוקד ההליך, כמו גם מסוג ההליך שבו עסקינן" (ראו: עניין ראעי, פסקה 16). כמו כן, צוין כי נדרש לאזן בין זכותו של הנפגע הפוטנציאלי והשאיפה להגיע לתוצאה הנכונה לבין שיקולים נוספים ובהם ניצול יעיל של משאבי הרשות (שם, שם). יתר על כן, בית משפט זה קבע כי יש להכיר בחשיבותם של מומחים בגדרי ההליך המשפטי, ובצורך של הצדדים להליך להיעזר במומחים לצורך ביסוס טענותיהם, אך זאת "בהתאם לסוג ההליך, טיב המומחה ונסיבות העניין" (ראו: עניין ראעי, פסקה 17). 15. מן העבר השני; לא ניתן להתעלם מהאינטרסים השונים שעליהם מצביעה המדינה בעמדתה, שלפיה קיים קושי ממשי לאפשר למומחים פרטיים להיכנס לבתי הסוהר ללא סייגים. ראשית, לא מובן מאליו שהאפשרות להגיש מסמכים וחוות דעת כחלק מההליך המינהלי נתונה לאסיר בכל מקרה שבו מתקבלת החלטה בעניינו. כידוע, מתכונת הטיעון בהליך המינהלי צריכה להיות הוגנת, אך דרישת ההגינות אינה מחייבת את החלת הנורמות המקובלות בהליכים שיפוטיים (ראו: משפט מינהלי, 519-518). מכאן שהגשמתה של זכות הטיעון לא תהא בהכרח כרוכה במתן אפשרות נרחבת לאסיר להגיש דווקא מסמכים וחוות דעת כתובות. עוד מובן, כי גם כאשר מוכרת האפשרות של האסיר להגיש מסמכים וחוות דעת כתובות לגורם המינהלי בטרם קבלת החלטה, ספק רב אם אפשרות זו גוזרת חובה לאפשר למומחים מטעם האסיר להיכנס לתוך שטח בית הסוהר. זאת ועוד, אף אם נקבל – לצורך הדיון בלבד – את טענת האסירים שלפיה האיסור על כניסת מומחים אל בין כותלי בית הסוהר פוגעת באפשרותם לממש את זכויותיהם לטיעון ולהליך הוגן, אין משמעות הדבר כי בהכרח מדובר בפגיעה שאינה כדין. שאלה זו, תלויה במידה רבה, בהצדקה לפגיעה, ובאיזון בינה לבין זכויות האסירים. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי מתן אפשרות לכניסת מומחים פרטיים בכל תחום, עלול לפגוע במוטיבציה של אסירים להשתתף בפעילויות הטיפול והשיקום מטעם בית הסוהר, שעה שקיימת אלטרנטיבה חיצונית ואולי נוחה יותר לטעמם. משכך, המערך הטיפולי שיקומי של שירות בתי הסוהר, המהווה כלי מקצועי וניהולי בידיו, עלול להיפגע. נוסף על כך, יש להתחשב בכך שלהערכת שירות בתי הסוהר, מתן אפשרות למומחים מטעם אסירים להיכנס אל מתקני הכליאה כדבר שבשגרה יוביל לריבוי משמעותי של כניסות לבתי הסוהר, באופן שעלול לפגוע בהסדרי הביטחון, הסדר והמשמעת במתקני הכליאה. ייתכן שהדבר אף יגרום להכבדת הנטל התקציבי על שירות בתי הסוהר. 16. הנה כי כן, לצורך בחינת אופן הפעלת סמכותו של שירות בתי הסוהר להסדיר את הכניסה לבתי הסוהר, יש לאזן בין הפגיעה הפוטנציאלית בזכות הטיעון של אסירים בגדר הליכים מינהליים ובזכותם להליך הוגן בגדר הליכים שיפוטיים, עקב מניעת כניסתם של מומחים אל בין כותלי בית הסוהר לצורך עריכת חוות דעת, לבין האינטרס הציבורי לניהול תקין של בתי הסוהר, על כל המשתמע מכך. 17. אשר לאיזון הראוי, נקודת המוצא היא כי בית הסוהר הוא מתקן סגור במהותו, ועל כן באופן טבעי הקשר של האסיר לגורמים מן החוץ הוא מוגבל ומבוקר מעצם טיבו של המאסר (ראו: רע"ב 1293/14 הררי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (9.6.2014)). ישנן מספר הוראות המסדירות את סדרי הכניסה לבית הסוהר והיציאה ממנו; סעיף 50 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972 (להלן: פקודת בתי הסוהר), קובע כי הממונה על בית הסוהר יפקח על המבקרים וירשום את פרטיו של כל מי שבא לבקר אסיר. כמו כן, על פי סעיף 51 לפקודת בתי הסוהר, ניתן יהיה לתקשר עם אסיר רק על פי הכללים וההסדרים המסדירים את אותה תקשורת. כמו כן, סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר, מסמיך את נציב שירות בתי הסוהר לקבוע הוראות לעניין ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בו והבטחת פעולתו התקינה, ולהוציא פקודות כלליות שיקבעו פרטים בנושאים אלו. משמעות הדברים היא כי החוק מכיר בהצדקה העקרונית להגביל ולהתנות את סדרי הכניסה לבית הסוהר והיציאה ממנו; והצדקה עקרונית זו מקבלת את ביטויה, כמובן, גם כאשר מדובר בסמכות הנתונה לשירות בתי הסוהר לקבוע את הכללים בעניין כניסתם של מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר (ראו גם: עניין ראעי, פסקה 12 והאסמכתאות שם). 18. נוכח נקודת מוצא זו, שלפיה בית הסוהר הוא מקום סגור והקשר של אסירים עם גורמים מהחוץ מוגבל ומבוקר מעצם טבעו של המאסר, סבורני כי הוראות הפקודה הקובעות כי ככלל יוטל איסור על כניסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר, משקפות בעיקרן איזון ראוי. להבדיל מכך, בקשת המבקש לפיה תותר – באופן גורף למדי – כניסתם של מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר, לשם הכנת חוות דעת לאסירים לצרכים רבים, ולכאורה בכל הליך שניתן לקשרו ל"הליך משפטי" קיים או עתידי, אינה מתיישבת עם הנחת מוצא זו. ככל שמדובר בהכרה גורפת באפשרות זו, נראה מובן כי הדבר עלול לפגוע ביכולת של שירות בתי הסוהר לנהל את בתי הסוהר כמתקנים סגורים, על כל המשתמע מכך; לרבות לעניין פגיעה במערך הטיפולי-שיקומי של שירות בתי הסוהר, כמפורט לעיל. עוד אציין, כי מקבל אני את טענת המשיבים שלפיה אין מקום להקיש מעניין ראעי – שעסק בסיטואציה קונקרטית בעלת השלכות מוגבלות – לענייננו, בו מתבקשת הלכה למעשה הכרה גורפת באפשרות כניסתם של מומחים פרטיים אל בין כותלי בית הסוהר. 19. יחד עם זאת, ועל אף שהכלל הקבוע בהוראות הפקודה מקובל עלי בעיקרו, סבורני כי יש להבהיר כי אין מדובר באיסור מוחלט, וכלל זה אינו מונע משירות בתי הסוהר, כמו גם מבתי המשפט, אפשרות לאפשר כניסתם של מומחים פרטיים לבתי הסוהר במקרים חריגים (השוו: רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 76 לחוות דעתי (07.10.2010)). ודוק, אמנם לכאורה לשון הפקודה אינה מאפשרת כניסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר באף סיטואציה למעט לצורך בניית תכנית שיקום לאסיר לאחר שחרור. עם זאת, מובן כי בכדי שהפקודה לא תפגע במידה בלתי סבירה בזכויות האסירים, לא ניתן לאמץ מסקנה שיפוטית שלפיה כלל זה יהא כלל מוחלט וגורף. איזון ראוי ומידתי בין זכויות האסירים לבין האינטרסים של שירות בתי הסוהר, מחייב להותיר שיקול דעת לשירות בתי הסוהר (ומובן כי גם לבתי המשפט), לאפשר במקרים החריגים המתאימים כניסה של מומחים פרטיים לבית הסוהר, אף שלא לצורך הכנת תכנית שיקום לאסיר לאחר שחרור. לתוצאה זו ניתן להגיע הן באמצעות מלאכת פרשנות ביחס להוראות הפקודה ותכליתה; הן באמצעות מתן סעד ישיר ביחס לסעיף 4 לפקודה (דהיינו: ביטול או שינוי המילה "בלבד" הכלולה בסיפא של הסעיף); והן באמצעות גזירתה מכללי הסמכות, שעניינם בסמכות העזר והסמכות הטבועה הנתונה לשירות בתי הסוהר כגורם מינהלי, ובסמכות הטבועה של בית המשפט הדן בעתירת אסיר. בין אם כך או אחרת, התוצאה הרצויה היא שבמקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל, יתיר המשיב כניסה של מומחה פרטי לבית הסוהר לצורך פגישה עם אסיר. במישור הדיוני, בקשה כאמור מצדו של אסיר תוגש תחילה לגורמי שירות בתי הסוהר, וככל שאלו דחו אותה, יוכל האסיר להשיג עליה באמצעות הגשת עתירה בדרכים הקבועות בחוק. למותר לציין, כי בית המשפט אף יהיה רשאי להורות על כניסתו של מומחה פרטי לבית הסוהר, גם במסגרת כל ההליך עיקרי אחר אשר מתנהל לפניו (כאמור, הדברים הם בבחינת פשיטא, אף במנותק מהוראות הפקודה). 20. אשר לאמות המידה שעשויות להצדיק קבלת בקשה מצידו של אסיר לאפשר כניסת מומחה פרטי מטעמו לבית הסוהר, הרי שאינני סבור כי יש טעם לטעת מסמרות מראש, ומובן כי כל מקרה ייבחן לגופו. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי בעת שקילת בקשה מצד אסיר לאשר כניסת מומחה מטעמו לבית הסוהר, מן הראוי שתישקל, בין היתר, מידת הנחיצות של הכנת חוות דעת פרטית לצורך תקיפת ההחלטה המינהלית, במסגרת ההליך השיפוטי בעניינו של האסיר. ככל שנדמה כי השפעתה הפוטנציאלית של חוות הדעת על סיכויי ההליך תהא רבה יותר, כך תגבר הנטייה להיעתר לבקשה. לצד זאת, מובן כי ניתן להביא בחשבון גם שיקולים הנוגעים להיקף המשאבים שיידרש שירות בתי הסוהר להשקיע על מנת לאפשר את הפגישה בין האסיר למומחה, למידת האמון שניתן לתת באסיר מסוים ובמומחה מסוים, וכל שיקול רלבנטי אחר הנובע מצרכי ניהול בית הסוהר. בכפוף להבהרה זו סבורני כי אין מקום להתערב בהוראות הפקודה. מן הכלל אל הפרט 21. כאמור, המבקש מעוניין לאפשר לו להכניס מומחה פרטי מטעמו לבית הסוהר לצורך הערכת מסוכנותו. לשיטתו, קביעת מב"ן כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית-גבוהה, מבוססת על הכחשתו את העבירות בהן הורשע. לטענת המבקש, אם לא יתאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, לא יהיה בידיו להשיג באופן אפקטיבי על החלטת מב"ן. המבקש מוסיף וטוען כי במישור העקרוני, כאשר מדובר באסירים המכחישים לאורך כל מאסרם את העבירות שבהן הורשעו, המוגדרים כבעלי מסוכנות גבוהה ולא משולבים בסבב החופשות, יש להתיר כניסתם של מומחים פרטיים לצורך עריכת חוות דעת מקצועית בעניינם, שכן מדובר בעמדה מקצועית של מב"ן "הנתונה במחלוקת חריפה בין העוסקים בתחום". דין טענות המבקש להידחות, כפי שאפרט להלן. 22. סוגיית הערכת המסוכנות של אסירים עברייני מין המכחישים את ביצוע העבירה שבגינה הורשעו, הוכרעה על ידי בית משפט זה במסגרת עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003) (להלן: עניין אל עביד). בית משפט זה דן בהרחבה בעמדת מב"ן, לפיה ככלל לא ניתן לשלול את מסוכנותו של האסיר עבריין המין כל עוד הוא מכחיש את ביצוע העבירה. בית המשפט בחן את העמדות המקצועיות המבקרות את עמדתו של מב"ן באופן מעמיק, והגיע למסקנה כי עמדת מב"ן היא עמדה מקצועית וסבירה ועל כן אין מקום להתערב בה (ראו: עניין אל עביד, 702-701). עוד צוין כי סביר שבמרבית המקרים מב"ן לא ימליץ על אישור חופשה לאסיר המכחיש את עבירות המין בהן הורשע. עם זאת, בית המשפט פסק כי אין לקבוע באופן אוטומטי כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו של האסיר אך בשל הכחשתו, וכי יישום ראוי של נוהלי מב"ן בהקשר זה מחייב לבחון כל מקרה לגופו, ולשקול מהו היקף הבירור שניתן לבצע ביחס למסוכנותו של האסיר על אף הכחשת העבירה (ראו: עניין אל עביד, 707-706). על רקע זה, יש לדחות את טענת המבקש כי לצורך תקיפה אפקטיבית של הערכת מב"ן את מסוכנותו, יש לאפשר לו להגיש חוות דעת של מומחה פרטי מטעמו, בהיותו אסיר המכחיש את ביצוע העבירות בהן הורשע. 23. בהתאם לעקרונות שהותוו בעניין אל עביד, יש לבחון האם מב"ן התחשב בנסיבות המקרה הספציפי של המבקש, מעבר להיותו מכחיש עבירה, בעת גיבוש הערכת מסוכנותו. עיון בהחלטתו של מב"ן, מעלה כי בסיווג מסוכנותו של המבקש אכן הובאו בחשבון שיקולים נוספים, מעבר להכחשתו את ביצוע העבירה, ובהם: העובדה שהוא בעל עבר פלילי מגוון; העובדה שסירב להשתתף בטיפול למכחישים והשליך אחריות על עו"ס שירות בתי הסוהר; העובדה שהוא אינו חושף מעולמו הפנימי המיני; העובדה שבעברו קיימת התנהגות אנטיסוציאלית הכוללת עבירות רכוש, סמים ואלימות; העובדה ששהה במעצר לאורך תקופת ניהול המשפט; והרושם כי הוא נעדר כל גורמי השפעה חיוביים ומשפחתו לא הצליחה להוות עבורו גורם מפקח או מצבי גבולות בעבר. ניכר כי חוות דעתו של מב"ן בעניינו של המבקש אינה מבוססת על ההנחה האוטומטית כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו בשל הכחשתו את ביצוע העבירה, אלא על בחינת עניינו הספציפי. משכך, אני סבור כי עמדתו המקצועית של מב"ן היא סבירה ואין עילה להתערב בה. 24. המבקש לא הציג טעמים מיוחדים או חריגים ולא הצביע על כל פגם בהליך המינהלי המצדיק, לשיטתו, כניסה של מומחה פרטי מטעמו לבית הסוהר לצורך הכנת חוות דעת בעניינו. לעומת זאת, המבקש הסתפק בטענה העקרונית בדבר הצורך בהגשת חוות דעת מקצועית במקרה של אסירים המכחישים את העבירות שבביצוען הם הורשעו. נוכח האמור, אינני מוצא מקום לחרוג מן הכלל ולהורות לשירות בתי הסוהר לאפשר למבקש להיפגש עם מומחה פרטי מטעמו בתוך בית הסוהר. סוף דבר 25. לא נמצא כי יש להתערב בכלל הקבוע בפקודה שלפיו כניסת מומחים פרטיים לבתי הסוהר לא תותר למעט לצורך בניית תכנית שיקום לאסיר לאחר שחרור. יחד עם זאת, ובלי לגרוע מתוקפו של כלל זה, הובהר כי אין מדובר באיסור מוחלט. כפי שהוסבר, כדי שהפקודה לא תפגע במידה בלתי סבירה בזכויות האסירים, יש להותיר שיקול דעת בידי שירות בתי הסוהר לאפשר במקרים החריגים המתאימים את כניסתם של מומחים פרטיים לבית הסוהר. שיקול דעת כאמור נתון גם לבית המשפט הדן בעתירות אסיר מכוח הסמכויות הנתונות לו. בשים לב לאמור לעיל, ובשים לב להבהרה שנקבעה, התואמת באופן חלקי את הסעד שהתבקש בבקשה, הערעור מתקבל באופן חלקי. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: 1. מסכים אני עם חברי השופט י' דנציגר כי בכל הנוגע למבקש, דין הערעור להידחות. עם זאת, חלוק אני עמו בכל הנוגע למסקנה לפיה יש לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה של מתן אפשרות לכניסתם של מומחים פרטיים אל תוך מתקני הכליאה במקרים החריגים המתאימים. זאת בניגוד למצב הקיים היום לפיו כניסתם של מומחים פרטיים נאסרת למעט לצורך מפגש עם אסיר על מנת לבנות תכנית שיקום לאחר שחרורו. לטעמי יש להותיר את המצב הקיים ואת הפקודה (כהגדרתה בחוות דעת חברי) על מכונם. אבהיר. 2. חברי השופט י' דנציגר עמד על נקודת המוצא לפיה בית הסוהר הוא מתקן סגור מטבע מהותו ועל הקושי להתיר באופן גורף את כניסתם של מומחים פרטיים אל כתלי בית הסוהר. מצטרף אני לדברים אלו. אכן, הסמכות להסדיר את סדרי הכניסה והיציאה לבתי הסוהר, לרבות כניסתם של מומחים פרטיים, נתונה לשירות בתי הסוהר בהיותו אמון על סדרי בית הסוהר ובטחונו (רע"ב 4644/15 ראעי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (15.6.2016)), ומכוח הוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972 המסמיכות את נציב שירות בתי הסוהר לקבוע הוראות בעניינים שונים ומכפיפות את התקשרותו של אסיר עם גורמי חוץ להוראות שייקבעו (סעיפים 51 ו-80א לפקודה האמורה). 3. אין חולק כי על שירות בתי הסוהר, כמו על כל רשות מינהלית, מוטלת החובה להפעיל את סמכויותיו בסבירות ובמידתיות (בג"ץ 1953/09 אלואלידי נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 28 (8.7.2009)). אם כי, בפסיקת בית משפט זה הובהר זה מכבר כי הסמכות המינהלית של שירות בתי הסוהר אינה דומה מבחינת מהותה והיקפה ל"סמכות מינהלית רגילה". זאת מפני שבד בבד עם הרגישות המתחייבת בבחינת רווחת האסירים והעצורים וזכויותיהם של אלו הנתונים בין כתלי בית הסוהר, נדרשת זהירות מפני מעורבות יתר בניהול בתי הסוהר, ובהחלטות שההשלכות הצפויות להן עשויות להיות מרחיקות לכת (עע"א 7440/97 מדינת ישראל נ' גולן, פ"ד נב(1) 1, 6-8 (1998)). אין ספק כי ניהול בתי הסוהר ברמה היום-יומית הוא אתגר קשה ומורכב המחייב שקילה של איזונים שונים, וגם מסיבה זו לא יתערב בית המשפט בקלות בעניינים אלו המחייבים שיקול דעת ומומחיות (רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר, פסקה י"ז (26.7.2010)). 4. במקרה זה אין המדובר בשאלת כניסתם של מומחים פרטיים רפואיים ואף לא פרא-רפואיים, שעניינם מוסדר בפקודת נציבות מס' 4.46.00 "ביקורי רופאים פרטיים אצל אסירים המקבלים טיפול רפואי", המסדירה את אופן ביקורם של אלה אצל אסירים, בהתחשב בשיקולים שונים וביניהם מצבו הרפואי של האסיר. כפי שפירט חברי, גם אין המדובר בכניסתם של מומחים פרטיים לצורך הכנת תכנית שיקום לאסירים לאחר שחרורם. אלא מדובר בפתיחת הפתח לכניסתם של מומחים פרטיים אחרים לבין כתלי בית הסוהר, מעבר לאלה שכניסתם התאפשרה מכוח פקודות הנציבות. 5. כמו חברי, סבור גם אני כי פתיחת האפשרות לכניסתם של מומחים פרטיים מהסוג האמור אל בין כותלי בית הסוהר עשויה לגרום לפגיעה ביכולתו של שירות בתי הסוהר לנהל את מערך בתי הסוהר באופן תקין, ואף להביא לפגיעה במערך הטיפולי-שיקומי של השירות. יחד עם זאת לטעמי, הותרת פתח מובנה ל"מקרים חריגים", עשויה להביא אף היא לידי ריקון התכלית האמורה מתוכנה. אין ספק כי פתיחת הפתח לסטייה מן הכלל, אפילו כדי סדק צר, עשויה להשליך על מקרים רבים מספור, שעה שאין לשער את המידה והאופן שבו יתבקש לעשות שימוש באותו "חריג". ועל דרך המליצה (שיר השירים רבה, פרשה ה' פיסקה ב'), כאשר ייפתח הפתח כחודה של מחט, החשש הוא שייפתח פתח שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. גם אינטרס היציבות תומך בהבהרת הכלל על פני הותרת החריג כאפשרות מובנית. 6. אוסיף כי בצדק גם נטען על ידי המשיבים (סעיף 53 לתגובתם) כי השיקול שעניינו שמירה על השוויון בין האסירים תומך אף הוא בהיצמדות מדויקת להוראות הפקודה ומקשה על התרת חריג מובנה בה. זאת, שעה שלא ניתן לקבל מצב דברים שבו אסירים מסוימים בעלי אמצעים המוחזקים מאחורי סורג ובריח מכוח חוק יהנו משירותים פרטיים – רק משום שיש בידם אמצעים להיזקק לכך, לעומת אסירים אחרים אשר אין ידם משגת כמותם (וראו: רע"ב 1233/13 שירזי נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פסקה 13 (5.3.2013)). 7. לצד האמור, מובן מאליו כי על שירות בתי הסוהר, כפי שעשה בעבר, לבחון את המצב ולבדוק האם ניתן וראוי לשנות את הוראותיו לפי הצורך ולפי המתבקש מעת לעת (בר"ע 6561/97 מדינת ישראל נ' מנדלסון, פ"ד נב(5) 849, פסקה 15 (1998)). ש ו פ ט השופט נ ' הנדל: מן הנימוקים שפירט חברי, השופט י' דנציגר, אני מצטרף למסקנת חבריי כי אין מקום לאפשר למבקש להכניס לבית הסוהר מומחה פרטי מטעמו לצורך הערכת מסוכנותו. אשר למחלוקת שנפלה בין חבריי בנוגע למישור העקרוני – האם ניתן לאסור באופן גורף על כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר, למעט לצרכי הכנת תכנית שיקום לאסירים לאחר השחרור – נכבדה היא. מעדיף אני להכריע בסוגיה זו במסגרת תיק מתאים יותר, שנסיבותיו מעוררות את הצורך בקבלת הכרעה עקרונית ואף עשויות להבהיר את גדר המחלוקת בין עמדות חבריי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ‏ה' באדר התשע"ח (‏20.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17007440_W10.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il