פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7439/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7439/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת, מיום 21.6.07, בתיק בע"פ 110/06, שניתן על ידי סגן הנשיא א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ט באדר א התשס"ח (06.03.08) בשם המערער: עו"ד עבוד ניזאר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד יאיר חמודות גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער, קטין, אזרח ישראלי ותושב נצרת, הוא בנו של תושב הרשות הפלסטינית. המערער נהג לבקר את אביו, ובאחד מביקוריו טען בפניו פעיל של ארגון טרור, כי הוא חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל. משביטל המערער את אותו חשד, דרש ממנו בן שיחו להוכיח את גרסתו על ידי ביצוע פיגוע. המערער סירב לבקשה, ובעקבות כך נעצר על ידי גורמי הביטחון שאסרו עליו להיכנס לשטחי הרש"פ במשך 6 חודשים. בחודש ספטמבר 2006 שב המערער וביקר בכפר בו מתגורר אביו, וגם הפעם הוא נדרש על ידי פעילים של ארגון טרור לבצע פיגוע בישראל. הפעם נתן המערער את הסכמתו, ואף הודיע כי הוא מתכוון לבצע את הפיגוע במלון פלאז'ה בנצרת, הואיל ומתארחים בו יהודים. בחודש דצמבר 2006 היה המערער אמור להגיע לשטחי הרש"פ כדי לקחת את חגורת הנפץ שהוכנה עבורו, אולם מעצרו מנע זאת. ועוד נטען, כי בטרם מעצרו קיבל המערער מפעיל טרור אחר הדרכה כיצד לייצר מטעני חבלה. לאחר שהמערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ולבית המשפט הוגש תסקיר מטעם שרות המבחן לנוער, הורשע המערער בעבירות של מגע עם סוכן זר וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 114(א) ו-499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך, נדון המערער ל-7 שנות מאסר ו-36 חודשי מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, ולא נתן משקל ראוי לכל אלה: עובדת היותו קטין; המפגש עם פעילי הטרור לא היה יזום אלא אקראי; הוא נאלץ להסכים לבצע פיגוע בעקבות איומים שהופנו אליו; חרף הסכמתו הוא לא התכוון לבצע את המשימה שהוטלה עליו; לא ניתן משקל הולם להודאתו והחרטה שהביע. לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת. לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש, המערער, אזרח ישראלי, נתן את הסכמתו לשמש כלי בידיהם של ארגוני מרצחים לביצוע פיגוע בישראל. למרבה המזל, אותה מזימה סוכלה, אולם ניסיון השנים האחרונות מלמד כי קשה לאתר מפגעים מסוג זה, במיוחד אם הם נושאים תעודת זיהוי ישראלית. את מחירם של אותם מעשי טבח נפשעים שילמו אזרחים תמימים בחייהם ואחרים בפגיעות ששינו את חייהם מהקצה אל הקצה. עם תופעה זו, גם אם העבריין הוא קטין, אין לנהוג בסלחנות, ומקל וחומר שאסור לנהוג כך בעינינו של מי שמכוח אזרחותו חב חובת נאמנות למדינת ישראל. לפיכך, וחרף גילו הצעיר של המערער, נראה לנו כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי, גם כדי שעונשו ישמש אזהרה למי שמהרהרים לבצע מעשים דומים. הערעור נדחה. בשולי הדברים נוסיף את אלה: המערער, שכאמור הנו צעיר בתחילת דרכו, נושא במאסרו באגף ביטחוני בכלא ומבלה את ימיו באפס מעשה, ללא תעסוקה וטיפול. התרענו בעבר ונחזור ונתריע גם הפעם, כי זהו מתכון בדוק לכך שצעירים מסוגו ירכשו מפעילי טרור בכירים מהם ידע נרחב בתחום הפעילות העוינת, ועל סכנתה של אפשרות זו נדמה כי אין צורך להרבות מלים. לפיכך, נראה לנו כי ייטיבו הרשויות הנוגעות בדבר לעשות אם יקדימו תרופה למכה על ידי יצירתן של מסגרות עבודה וטיפול, לפחות לאלה שיגלו בכך עניין, וטובה שעה אחת קודם. ניתן היום, כ"ט באדר א' התשס"ח (06.03.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07074390_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il