איטה למפרט נ. מינהל מקרקעי ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7438/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: 1. איטה למפרט 2. צבי למפרט 3. פנינה בלום נגד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. פרקליטות המדינה 3. החשב הכללי משרד האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יניב עצמון בשם המשיבים: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: שלושת העותרים היו המערערים בע"א 3626/95, ואילו המשיב 1 (מינהל מקרקעי ישראל) נמנה עם המשיבים לערעור. על-פי הסכם פשרה שהוגש על-ידי הצדדים לבית המשפט התחייב המינהל לשלם לעותרים סכומים שונים שפורטו בהסכם, וזאת "בתוך 30 יום ממתן תוקף של פסק דין להסכם זה או מיום התגבשות חובת תשלומם". לבקשתם המשותפת של הצדדים נתן בית המשפט, ביום 27.10.97, תוקף של פסק דין להסכם הפשרה האמור. בעתירה, שהוגשה לבית-משפט זה ביום 18.12.97, נטען, כי המינהל טרם שילם לעותרים סכומי כסף שעל-פי המותנה בהסכם הפשרה אמורים היו להשתלם לא יאוחר מיום 27.11.97. ביום הגשת העתירה ביקשתי מפרקליטות המדינה להגיב עליה, ומן התגובה שהוגשה (ביום 24.12.97) עלה, כי ביום 22.12.97 העביר המינהל לבא-כוח העותרים את מלוא חובו לפי הסכם הפשרה. בא-כוח העותרים אישר (בהודעה בכתב מטעמו) את קבלת התשלום, שקבלתו מייתרת את הצורך לדון בעתירה. עם זאת ביקש לפסוק הוצאות לזכות העותרים, שקיבלו את המגיע להם לפי פסק הדין בפשרה באיחור ורק בעקבות הגשת עתירה וחיוב פרקליטות המדינה להגיב עליה. פרקליטות המדינה, שנתבקשה להגיב על בקשת ההוצאות, תלתה את סיבת העיכוב ב"תקלות שונות, לרבות השביתה שהיתה במשק, בתקופה הרלוונטית", אך הניחה את עניין פסיקת ההוצאות להחלטתנו. הסברי המדינה לביצוע התשלום באיחור אינם מניחים את הדעת. משנדרשו העותרים להיזקק להתערבותו של בית-משפט זה כדי לקבל, באיחור של כשלושה שבועות, את אשר היו זכאים לקבל במועד שנקבע בפסק הדין בפשרה, הריהם זכאים גם לפסיקת הוצאות. העתירה שנתייתרה מתבטלת, אך על מינהל מקרקעי ישראל לשלם לעותרים את הוצאותיהם בתוספת שכר-טרחת עורך-דין בסך 7500- ש"ח. ניתן היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074380.F03