אבועאדי עטווה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7437/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7437/02 ע"פ 7439/02 ע"פ 7920/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערער בע"פ 7437/02: אבועאדי עטווה המערער בע"פ 7439/02: אבופיאד סלימאן המערער בע"פ 7920/02: חאלד בן סלמה אלבעייסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 10.7.02 בת.פ. 8135/01 שניתן על ידי כבוד השופטת חנה סלוטקי תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב' התשס"ג (1.4.2003) בשם המערערים בע"פ 7437/02 וע"פ 7439/02: עו"ד עבד אבו עאמר בשם המערער בע"פ 7920/02: עו"ד שחדה אבו עאמר בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי פסק-דין השופטת ד' ביניש: שלושת המערערים שבפנינו הועמדו לדין, ביחד עם אדם נוסף, בכתב אישום אחד שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בכתב האישום נטען כי המערערים קשרו קשר עם אחרים לייבא סם מסוג מריחואנה ממצרים לישראל, ובמסגרת הקשר העבירו ממצרים לישראל 10 שקים ובהם למעלה מ-200 ק"ג ברוטו של סם מסוג מריחואנה. הסם נתפס בחורשה בנגב והמערערים הואשמו ביבוא סם, בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בקשירת קשר ובכניסה לישראל שלא כדין. במועד שנקבע להוכחות הופיעו המערערים וסנגוריהם בבית המשפט והודיעו כי הגיעו להסדר טיעון עם התביעה לפיו יתוקן כתב האישום באופן שלכל אחד מהנאשמים ייוחס יבוא והחזקה של 50 ק"ג מהסם, וכל אחד מהם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון הוסבר למערערים על ידי סנגוריהם ובהתאם לכך, ביום 2.5.02 הודו המערערים והורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. הדיון נדחה לשמיעת טיעונים לעונש. ביום 25.6.02, במועד שנקבע לטיעונים לעונש, ביקשו המערערים בע"פ 7437/02 וע"פ 7439/02 (להלן: המערערים 1 ו-2) לחזור בהם מן ההודאה. בית המשפט קמא (השופטת ח' סלוטקי) דחה את טענות המערערים 1 ו-2 וקבע כי אין עילה לחזרה מהודאה, בשים לב לכך שהמערערים 1 ו-2 לא טענו כי לא הבינו את טיבה של הודאתם. לאחר שמיעת הטענות לעונש גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד משלושת המערערים עונש של 3 וחצי שנות מאסר בפועל מיום מעצרם, וכן עונש של 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורם, שלא יעברו עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים, שלא יעברו עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. כנגד ההרשעה וגזר הדין מופנים הערעורים שלפנינו. לא מצאנו ממש בטיעוניו של בא-כוח המערערים 1 ו-2 לענין החזרה מההודאה. אין מחלוקת כי למערערים הוסברה בעת ההודאה המשמעות של הודאתם ולא נמצא כל פגם בהודאה המצדיק חזרה ממנה. אשר לעונש שנגזר על המערערים 1 ו-2, חזר לפנינו בא-כוחם של המערערים על טענות שהשמיע בבית המשפט קמא. מדובר באנשים צעירים שאין להם עבר פלילי בני שבט בדואי שמקום מושבו בסיני. תפקידם של המערערים היה להעביר את הסם לישראל והם שימשו לענין זה כבלדרים. עוד נטען לפנינו כי המערערים, ככל אזרח מצרי אחר שנתפס בגין כניסה לישראל, צפויים למשפט ולענישה מחמירה במצרים לאחר שיסיימו את ריצוי עונשם בישראל. בא-כוח המערערים ציין כי התקשה להשיג פסקי דין מצריים כדי לבסס את טענתו, אך לטענתו הדברים ידועים. עוד טען כי תנאי ישיבתם של המערערים בכלא קשים הם. הם מוחזקים באוהלים, ובהיותם זרים, אינם זוכים לביקורי משפחות, אינם יכולים ליצור קשר עם בני משפחתם. המערערים אף אינם מועסקים בעבודה כלשהי בכלא, ולכן יש לראות את תקופת מאסרם כקשה במיוחד. בא-כוח המערער 3 טען רק לענין העונש. הוא ציין כי מרשו הודה מיד עם מעצרו. הוא צעיר שהיה בין 19 בעת ביצוע העבירות, לפיכך ביקש מאיתנו בא-כוחו כי נתחשב בנסיבותיו האישיות ובתנאים הקשים שהוא נתון בהם בכלא. שקלנו את טענותיהם של באי-כוח המערערים, ולא ראינו עילה מספקת להתערב כדי להקל בעונשים שהוטלו על מרשיהם. העבירות שבביצוען הורשעו המערערים הן חמורות. כל אחד מהם החדיר לישראל עשרות קילוגרמים של סם. בית המשפט קמא ציין לקולה את העובדה שבשרשרת היבוא וההפצה של הסם שימשו כבלדרים בלבד באשר הם אינם בעלי הסם. כן ציין כי עומדת לזכותם ההודאה. עם זאת, צדק בית המשפט קמא בהדגישו את הצורך בהרתעה של המערערים ושל עבריינים בכוח מפני ההשתתפות בעבירות של החדרת הסם לישראל. לצערנו, הנתיב של הברחת סם בכמויות ניכרות ממצרים לישראל הוא מקובל ונפוץ. ככל הנראה המעבר אינו קשה ורבים הם אלה המוכנים ליטול את הסיכון של חציית הגבול והעברת הסם, אף כנגד תמורה כספית מועטה. תופעה זו מחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית של יבוא הסם בדרך זו. העונש אשר נגזר על המערערים אינו חמור בהתחשב בחומרת העבירות, והוא אף מקל ביחס לעונשים הנגזרים בדרך כלל בנסיבות דומות. עם זאת, בשולי הדברים, רואות אנו להפנות את תשומת לב שירות בתי הסוהר למצבם הקשה של המערערים בכלא. אין ספק שחוסר האפשרות לזכות בביקורים, ליצור קשר עם המשפחות, וכן העדר החופשות הם תנאים מכבידים הנובעים מהיות המערערים ושכמותם זרים השוהים בישראל שלא כדין. במצב זה ראוי היה לעשות כל מאמץ כדי לאפשר למערערים לעבוד בכלא ובכך להיטיב במידת מה את תנאיהם. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ח באדר ב' התשס"ג (1.4.2003). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02074370_N02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il