פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7436/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7436/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 19.6.05 בתיק פח 924/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים ו' מרוז, ר' כץ וא' ואגו תאריך הישיבה: י"ז בחשון התשס"ז (08.11.06) בשם המערער: עו"ד אלכסנדר גמבריאן בשם המשיב: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין השופטת ד' ברלינר: כתב האישום בתיק זה כולל ארבעה אישומים. שלושה מהם עניינם עבירות מין שביצע המערער בבתו. האישום הרביעי ייחס לו שתי עבירות של הדחה בחקירה, (כאשר החקירה שמדובר בה היא החקירה בקשר לעבירות נושא האישומים הראשונים). בבית משפט קמא הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו לאחר שמיעת הראיות. בית משפט קמא, ראה בחלק מן העבירות שיוחסו למערער מכלול אחד שעל כן צמצם את מספר העבירות ובסופו של יום הורשע המערער בשתי עבירות של מעשים מגונים, עבירה של מעשה מגונה בכֹח, אינוס במשפחה, ניסיון למעשה סדום במשפחה וכן הדחה בחקירה. על המערער הוטלו עשר שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן חויב המערער לפצות פיצוי סמלי את בתו המתלוננת בסך 10,000 ש"ח. על גזר הדין וליתר דיוק על רכיב המאסר בפועל, הערעור בפנינו. המתלוננת בתיק זה היא ילידת שנת 1989 והמעשים בוצעו לאורך תקופה של מספר חודשים, בתקופה שקדמה ל- 21.2.04. כתב האישום מפרט שורה של מעשים קשים וחמורים. באישום הראשון מדובר על מספר פעמים בהם נגע המערער באיבריה האינטימיים של המתלוננת. המתלוננת ביקשה מהמערער להפסיק את מעשיו אלא שהוא לא נעתר לה והמשיך בהם. האישום השני והשלישי מגולל סדרת מעשי מין שביצע המערער במתלוננת ביום 20.2.04: המערער נכנס לחדרה של המתלוננת, הורה לה להתפשט, המתלוננת התחננה שלא לעשות זאת, אולם בסופו של דבר, נכנעה למערער, התפשטה ונכנסה למיטה כשהיא מכוסה בשמיכה. המערער הסיר את השמיכה, פיסק את רגליה בכֹח, נגע בחזהּ ובאיבר מינה מספר פעמים, תוך כדי כך הצביע על איברי גופה השונים כשהוא משמיע שמו של כל איבר ברוסית. לאחר מכן, הורה לה להתלבש וללכת לישון, אלא שבכך לא נגמר הסיוט באותו לילה. המתלוננת, לאחר שהתקלחה – חזרה למיטתה ודקות בודדות לאחר מכן, חזר המערער לחדרה והמעשים חזרו על עצמם, כאשר הפעם עבר המערער מנגיעות באיבר מינה גם להחדרת אצבעותיו שעל כך הורשע בעבירת אונס. המעשים כללו גם את החדרת לשונו של המערער לאיבריה האינטימיים של המתלוננת – הכל תוך התעלמות מבקשותיה ומתחינותיה של המתלוננת שיפסיק את מעשיו. בין היתר אמר המערער למתלוננת כי הוא מכיר מישהי שמרוויחה כסף רב, לאחר "שלימד אותה מה לעשות ויום אחד תרוויח סכומים אלה בשבילו". בשלב מסוים, ביקשה ממנו המתלוננת ללכת לשירותים ולאחר תחנונים נעתר המערער לבקשתה. המתלוננת נטלה עימה לשירותים את מכשיר הפלאפון ובאמצעותו הזעיקה את המשטרה. גם לאחר מכן, המשיך המערער במעשיו עד אשר הגיעה המשטרה. במהלך החקירה פנה המערער למתלוננת וביקש שתאמר כי העלילה עליו עלילת שווא. בית משפט קמא קיבל תסקיר מבחן באשר למערער. שירות המבחן נמנע מהמלצה משום שהמערער לא נטל אחריות על התנהגותו הפוגעת במתלוננת. כאמור, בית משפט קמא הטיל על המערער עשר שנות מאסר, תוך שהוא מפרט את המעשים ואת ההסלמה שבהם כאשר המערער עבר ממעשים מגונים למעשי אינוס ומעשי סדום. בית המשפט ציין כי רק הזמנת המשטרה הביאה להפסקת המעשים ועמד גם על כך שהמערער ניצל את התא המשפחתי שאמור היה להוות מסגרת מגוננת עבור המתלוננת, והפך עבורה ל"מקום מסויט". הסנגור טוען כי תקופת המאסר שהוטלה על המערער חורגת מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, תוך שהוא מדגיש את עיקרון אחידות הענישה. עוד מציין הסנגור כי אין מדובר באונס "קלאסי" אלא באונס עם אצבע (סעיף 9 להודעת הערעור). בנוסף הוא מפנה לנסיבותיו האישות של המערער, קרקע גידולו כמו גם דאגתו למשפחתו. למערער אין עבר פלילי והמעשים נעשו גם על רקע שימוש מופרז באלכוהול. בכל הנתונים הללו שצוינו על-ידי הסנגור, לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהוטל בבית משפט קמא. הפירוט שהובא לעיל משקף רק חלקית את המעשים המתוארים בכתב האישום ואשר בביצועם הורשע המערער. חומרת המעשים, משמעותם והנזק שנגרם למתלוננת אינם טעונים הבהרה. כפי שציין בית משפט קמא מדובר ב"סיוט" שעבור המתלוננת התמשך לאורך תקופה והגיע לשיאו במעשים נושא האישומים השני והשלישי. רק תושייתה של המתלוננת שהזעיקה את המשטרה, הצילה אותה ככל הנראה מהמשך המעשים שהרי המערער חידש את מעשיו לאחר שכבר הורה למתלוננת ללכת לישון והיא עשתה כדבריו. איננו מקבלים את טיעונו של הסנגור, כאילו האונס שמדובר בו במקרה הנוכחי, נופל בחומרתו ממעשי אונס קלאסיים (כהגדרת הסנגור) משום שמדובר "בהחדרת אצבעות". החדרת אצבעות היא אונס לכל דבר וענין, כך הגדיר זאת המחוקק וכך יש לראות זאת. כשמדובר בביצוע המעשה בגופה של נערה כבת 15, החומרה – מתעצמת. חרף העובדה שבמדרג העבירות שיוחסו למערער, מעשי האונס נמצאים בקצה העליון, הנה שאר המעשים המתוארים בכתב האישום מגוללים אף הם מסכת התעללות אכזרית. המערער השפיל את המתלוננת באופן שבוטה וגס ממנו קשה להעלות על הדעת. המערער נגע באיבריה האינטימיים בידיו, בלשונו ונקב בשמם של האיברים ברוסית בזה אחר זה. אם לא די בכך, רימז על הורדתה של המתלוננת לזנות כאשר אמר לה כי בעזרת מה שילמד אותה תרוויח הרבה כסף בשבילו. העובדה שהמערער ביצע את כל המעשים כשהוא מתעלם מתחנונים מפורשים ובכי של המתלוננת, מצביעה על אטימות מוחלטת והתעלמות מכל שמץ אנושיות. לאמור לעיל מצטרפת גם עבירת ההדחה בחקירה, המצביעה על חוסר מעצורים, שהרי המערער לא נרתע מפני ניסיון להשפיע על המתלוננת שתחזור בה מדבריה ותמסור כי העלילה עליו עלילת שווא. ועל כל אלה אין לשכוח כי מדובר בבתו של המערער. לא בכדי החמיר המחוקק בעונשם של עברייני מין כאשר מדובר בעבירות מין במשפחה, שהרי ביצוען מגלם את היפוכו המוחלט של מושג המשפחה על הבטחון והחמימות שהוא אמור לספק לבניה. בנסיבות אלה כאשר הטיל בית משפט קמא בגין מספר עבירות מין (ועבירות נוספות) את העונש המקסימאלי בגינה של אחת העבירות (עבירה לפי סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 351(ג)(1)) נראה לנו כי לא הפריז, שעל כן אנו דוחים את הערעור. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז חשון התשס"ז (8.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05074360_Z01.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il